מי שפיר הינם הנוזל שממלא את שק השפיר של האשה בהריון. נוזל זה מזין ומגן על העובר המתפתח ברחם במהלך שבועות הריון. שק השפיר של האשה ההרה מתחיל להתמלא בנוזל כבר החל מהשבוע השני להריון, כך שלקראת השבוע ה-12 להריון, מי שפיר מכילים את כל רכיבי התזונה החיוניים להתפתחותו התקינה של העובר: חלבונים, פחמימות ועוד. בשבועות האחרונים להריון מי שפיר יכילו בעיקר את שתן העובר.

בנוסף לתזונה, מספקים מי שפיר גם הגנה לעובר: הם מהווים בולמי זעזועים, מאפשרים תזוזה קלה בתוך הרחם המתפתח, מזרזים התפתחות מערכת שריר-שלד ועוזרים בשמירת טמפרטורה קבועה של העובר ומגנים על העובר מפני כניסת זיהומים אל תוך הרחם.

החל מהשבוע ה-16 מי שפיר "נשאפים" ונבלעים על ידי העובר המתפתח, פעולות הכרחיות למען התפתחות ריאות העובר ומערכת העיכול שלו. החל משלב זה, מי שפיר מכילים יותר מרק רכיבי תזונה החיוניים לעובר, העובר משנה את הרכב מי השפיר על ידי "נשיפתם" מהריאות, כמו גם על ידי פליטתם בנוזל השתן. מי השפיר מתחדשים כל שעתיים או שלוש. משלב זה מי שפיר מכילים בתוכם תאים עובריים הניתנים לבדיקה.

כמות מי שפיר

כמות מי השפיר מתחילה לגדול החל מהשבוע ה-12 להריון ומגיעה לשיאה לקראת השבוע ה-34 של ההריון שאז היא עומדת על 1000-800 מ"ל והיא יורדת בהדרגה עד לכמות של 600 מ"ל לקראת הלידה. כמות מי שפיר נמדדת באמצעות בדיקת AFI (Amniotic fluid index) שקובעת את כמות מי השפיר על פי מדידת כיס המים וכן באמצעות מיקום הכמות בצורה יחסית באחוזון.

1. מיעוט מי שפיר

מיעוט מי שפיר (Oligohydramnios) מתרחש בכ-4% מבין ההריונות. זהו מצב שבו כמות מי השפיר בשלביו המתקדמים לרוב של ההריון (אם כי, מיעוט מי שפיר יכול להתרחש גם בשלבים מוקדמים יותר) עומדת על כמחצית מן הכפויות הרצויה (קרי, מצב של כ-500-400 מ"ל). בשלבים המתקדמים של ההריון, כאמור, תכולת וכמות מי שפיר תלויה בפעילותו והתפתחותו התקינות של העובר שבולע ופולט מי שפיר. מיעוט מי שפיר בשלב זה, יכולה להצביע על בעייתיות בהתפתחות ובתפקוד של מערכת השתן או מערכת הבליעה של העובר. בנוסף, מיעוט מי שפיר יכול להיות סממן לבעיות בשליה או במצב הבריאותי של האם לעתיד: התייבשות, לחץ דם גבוה וכו'.

אם מדובר במיעוט מי שפיר בשלבים ההתחלתיים של הריון, הדבר נחשב חמור במיוחד היות והתפתחותו התקינה של העובר תלויה במי שפיר ומיעוטם מעלה את הסיכון למומים בעובר, להפלה, ללידה מוקדמת ועוד. במידה והדבר מתגלה לפני השבוע ה-24, יש השוקלים הפסקת הריון.

לעומת זאת, כאשר מיעוט מי שפיר מתגלה בשלבים הסופיים של ההריון ומקור מיעוט מי שפיר הוא בבעיה בשליה או בבליעת ופליטת מי שפיר על ידי העובר, נוטים לרוב לזרז את בוא הלידה. במידה והסיבה טמונה בהתייבשות האם לעתיד, מקובל לבחור דווקא בטיפול באינפוזיה במטרה להגדיל את כמות מי השפיר.

2. ריבוי מי שפיר

ריבוי מי שפיר (Polyhydramnios) מתרחש בכ-2% מבין ההריונות. זהו מצב בו כמות מי שפיר עולה על 2200 מ"ל. נהוג לחלק מקרים של ריבוי מי שפיר לשתי קבוצות:

ריבוי מי שפיר מועט - לקבוצה זו מתייחסים רוב מקרי ריבוי מי שפיר והם לרוב מסתיימים ללא כל נזק לעובר או לאם.

ריבוי מי שפיר גדול - מצב מסוכן, שגורם להפרדות השליה, לידה מוקדמת, ניתוח קיסרי, מומים בעובר ואף לידה של עובר ללא רוח חיים.

ישנם מספר טיפולים למצב של ריבוי מי שפיר – תרופות להורדת מי שפיר, שאיבה של מי שפיר וכן זירוז לידה. אבל, כל אחד מהפתרונות הללו טומן בחובו סיכונים לבריאות העובר והאם.

ירידת מי שפיר (דליפת מי שפיר)

מחקרים שבוצעו לאורך השנים, הראו כי ירידת מי שפיר מוקדמת, שמתרחשת בין השבוע ה-24 ל-34 להיריון, מעלה את הסיכון ללידה מוקדמת שעלולה לסכן את העובר. חשוב לוודא כי אכן מדובר בדליפת מי שפיר ולא בשליפת שתן שנגרמת בגלל ההריון למשל. אחד הסימנים המצביעים על כך כי אכן מדובר בדליפת מי שפיר הוא חום גבוה. בנוסף, קיים מגוון של ערכות ביתיות לבדיקת דליפת מי שפיר. במקרה ואכן מדובר בדליפת שפיר, יש צורך בטיפול אנטיביוטי ובמנוחה לאורך זמן.

ירידת מי שפיר, או בשפה העממית "ירידת מים", במועד קרוב ללידה, לעומת זאת, מסמנת עבור האשה ההרה את תחילת תהליך הלידה. חלק ממי שפיר פורצים החוצה כאשר הקרום הפנימי של שק השפיר (amnion) נקרע, אבל רוב תכולת מי שפיר נשארים ברחם עד ללידת העובר.

בדיקת מי שפיר (דיקור מי שפיר)

בדיקת מי שפיר, המכונה גם דיקור מי שפיר, נועדה לבדוק קיומם של מומים גנטיים מסוימים בעובר (היא אינה יכולה לבדוק את קיומם של כל המומים הגנטיים האפשריים), כגון תסמונת דאון, סיסטיק פיברוזיס, אנמיה חרמשית ועוד. היא מתבצעת במהלך ההריון, כאשר האשה בגיל 35 ומעלה (היות וקיים קשר בין גיל האם לבין סיכון למומים גנטיים בעובר), כאשר אחד מבני הזוג נושא ליקוי גנטי מאוזן (הליקוי מאוזן אצל ההרה, אבל יכול לבוא לידי ביטוי כמום אצל העובר), כאשר מתגלה בבדיקות הריון אחרות (כגון בדיקת סקר ביוכימי או בדיקת חלבון עוברי) כי קיים סיכון למום גנטי בעובר ועוד. ניתן לבצע את הבדיקה החל מהשבוע ה-15 להריון.

ההחלטה לבצע בדיקת מי שפיר צריכה להישקל בכובד ראש ראוי, היות ומדובר בבדיקה שמסכנת את העובר (אחד מכל 250 בדיקות מי שפיר מסתיימת בהפלת עובר).

בדיקת מי שפיר מבוצעת על ידי רופא. הוא שואב משק השפיר כמות של כ-30-20 מ"ל מי שפיר באמצעות מחט שמוחדרת דרך בטן ולעיתים אף דרך נרתיק האם לעתיד, כל זאת במקביל למעקב צמוד באולטראסאונד כדי למנוע כל פגיעה או סיכון אפשריים של העובר. כמות מי השפיר שנשאבת בבדיקה מתחדשת תוך מספר שעות.

מי השפיר שנשאבו בבדיקה מכילים תאי עובר שנפלטו כאמור אל מי השפיר בתהליכי העיכול והנשימה של מי השפיר אותם מבצע העובר. לאחר הוצאת תאי העובר ממי שפיר, מגדלים אותם בתנאי מעבדה עד שהם מתרבים לכמות שמספיקה לבדיקה. לאחר מכן, הורסים את גרעיני התא של התאים ובודקים את הכרומוזומים שנפלטו מהם.

תוצאות מי שפיר

תוצאות בדיקת מי שפיר מתקבלים לרוב לאחר שבועיים שלושה. מי שהחליטה לבצע את הבדיקה בשלבים מתקדמים של ההריון יכולה לבקש שישתמשו בשיטות מתקדמות יותר, כגון FISH למשל, שנותנת תשובה כבר אחרי יממה עד שתי יממה בנוגע לחמישה כרומוזומים עיקריים, ביניהם גם כרומוזום מס' 21 שקשור לתסמונת דאון. ואולם, חשוב לקחת בחשבון שמחיר שימוש בשיטת מעבדה מתקדמת מסוג זה הינו גבוה עד כפי שניים ממחיר בדיקת מי שפיר בשיטה הרגילה.

מי שפיר מנוחה

ההפלות שמתרחשות לאחר בדיקת מי שפיר, קורות בדרך כלל במהלך היומיים שלאחר הבדיקה. לכן, מומלץ מאוד להישאר בבית במהלך היומיים האלה ולהימנע מפעילות שדורשת מאמץ.

מי שפיר הפלה

תחושה קלה של לחץ או כאב באזור הדקירה של בדיקת מי שפיר הינה נורמאלית לחלוטין ולא צריכה להבהיל. לעומת זאת, חום, דימומים, התכווצויות או ירידת מים הם בהחלט תסמינים שצריכים להדליק נורה אדומה. בכל מקרה כזה, מומלץ לפנות מיידית לגניקולוג המטפל, היות וכל התסמינים הללו יכולים להצביע על זיהום שחדר בעת הבדיקה ועלול להוביל להפלה.


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר