ניתן לחלק פציעות ספורט לשתי קבוצות: פגיעות כתוצאה מטראומה ופגיעות משימוש יתר. רוב הפציעות נובעות מחזרות אינטנסיביות על אותה פעילות פיזית, עקב שימוש יתר של איבר בגוף בזמן שהשתתף בסוג ספורט מסוים (למשל ברך אצל רצים או דלקת במרפק אצל שחקני טניס).
למידע נוסף בנושא פציעות ספורט היכנסו לפורומים:
פורום אורטופדיה
פורום אורטופדיה ילדים
פורום רפואת ספורט
פורום שיקום פציעות ספורט, שיקום אורטופדי
פורום תזונת ספורט
גם כשהאימונים מבוקרים מופיעה שחיקה כתוצאה מן המאמץ, וזו מולידה כאבי ברכיים, נקעים ובעיות נוספות. בעיות כתוצאה מעומס יתר, למשל, מתפתחות אצל ספורטאים לאורך זמן בעקבות תכניות אימונים לא נכונות, שכוללות העמסת משקלים, מאמץ יתר מצטבר או מאמצים המבוצעים בטכניקה או ביומכאניקה לא תקינות. סוגים אחרים של פציעות ספורט נגרמות כתוצאה מטראומה, שיכולה לגרום לעצם שבורה או רצועה או גיד קרועים.
על פציעות ספורט נפוצות
ראשית, הגפיים התחתונות חשופות לפגיעות לעתים יותר קרובות מאשר הגו והגפיים העליונות. בגפיים התחתונות הפציעות השכיחות ביותר הן פציעות של רצועות בברך ושברים. לגבי פגיעות כתוצאה מטראומה: בגפיים העליונות הפציעות הנפוצות יותר הן שברים, פציעות בחגורת הכתפיים, וחוסר יציבות של הכתף. פגיעות המערבות את חגורת הכתפיים מהוות רק 7-10% מכלל הפציעות, אך הן עלולות להשבית את המתאמן לתקופות ארוכות במיוחד.
נקע
הוא מתיחה או קרע של רצועה (מיתר של רקמת חיבור המחבר בין קצה עצם אחת לאחרת). מי שסובל מנקע יחוש כאבים ורגישות של האזור הפגוע, שטפי דם, דלקת מקומית, נפיחות וחוסר יכולת להניע את הגפה או המפרק. נקע מתרחש בדרך כלל בברכיים, בקרסוליים ובשורש כף היד, והוא תוצאה של חבלה כמו נפילה או מכה, המביאה לכך שהמפרק זז ממקומו. הדרגה הפשוטה ביותר של נקע היא כאשר ארעה מתיחה קלה ברצועה, והדרגה הקשה ביותר היא קרע מלא.נקעים בקרסול, ובעיקר ברצועה הלטרלית שבצד החיצוני, הם הפציעה הכי מפוספסת ולא מטופלת אצל ספורטאים. מרבית הנקעים הלטרליים מתרחשים במהלך פעילות גופנית שיש בה תנועה מצד לצד דוגמת כמו טניס וכדורגל, כיוון שהגידים בצד הלטרלי של השוק מתעייפים. בענפי ספורט אחרים הסיכוי לנקע עולה כשהמתאמן עייף או כשמשטח האימון לא ישר. להבדיל מהצד החיצוני של הקרסול, הרצועות המדיאליות בצד הפנימי של הקרסול עבות וחזקות יותר, ולכן נקעים בקרסול המדיאלי נדירים יותר.

פציעות ברכיים הן מהפציעות הנפוצות ביותר, והן נעות מפציעות קלות עד פציעות חמורות, דוגמת חבלה לעצם, נזק לסחוס או נזק לרצועות. פציעות ברכיים הן בדר"כ תוצאה של חבטה או סיבוב הברך, נחיתה לא נכונה אחרי קפיצה, ריצה קשה וארוכה החורגת מהיכולות הפיזיות של המתאמן, או ללא חימום מתאים.
הברך בנויה משני סוגי סחוס, האחד נקרא סהרון והוא משמש בולם זעזועים בין הירך והשוק, והשני הוא סחוס מפרקי, והוא מצפה את שטח קצות העצמות בתוך המפרק במשטחים המחליקים זה על זה. קרע בסהרון נגרם עקב חבלה ישירה לברך, סיבוב, מעידה, שינוי כיוון פתאומי או כריעה מכסימלית. עד גיל 40 קרעי סהרונים הם שכיחים ביותר, וגורמים לכשליש מכלל פציעות הספורט. מעל גיל 40 קרע יכול להתרחש גם ללא חבלה משמעותית עקב אובדן האלסטיות של הסהרון.
כמו כן, לברך ארבע רצועות עיקריות התומכות בה: רצועה צולבת קדמית, רצועה צולבת אחורית, רצועה צידית פנימית ורצועה צידית חיצונית. תפקיד הרצועה הצולבת הקדמית הוא למנוע תנועה של עצם השוק קדימה לעצם הירך. כאשר רצועה זו קרועה או לא מתפקדת נוצרת חוסר יציבות המתבטאת במעידות ותחושת "בריחה" של הברך, בעיקר בניתורים, שינוי כיוון פתאומי וירידות. המצב מחמיר ככל שהמייצבים האחרים של הברך ובעיקר השרירים חלשים.
פציעת גיד אכילס היא פציעה של הגיד המחבר בין שרירי הסובך לחלק האחורי של עצם העקב. גיד אכילס הינו הגיד החזק ביותר במערכת השריר-שלד, ונדרש כוח רב כדי לגרום לקריעתו. הוא מחבר את שני ראשי שריר התאומים ואת שרירי הסולאוס אל עצם העקב, כאשר חלק מסיבי הגיד עוברים מסביב לעצם העקב ומתחברים לרצועה הפלנטרית, שתומכת את קשת כף הרגל.
הפציעות האופייניות לגיד אכילס הן על רקע שחיקה ומאמץ יתר, בדרך כלל עקב העמסת יתר באימון וליקוי אנטומי תפקודי של כף הרגל. הן כוללות מתיחה, קרע או גירוי של הגיד, ואלו יכולות להיות פתאומיות וכואבות במידה כזו שתגרום לנפילה גם אצל ספורטאים מנוסים. קרע בגיד אכילס נגרם כתוצאה מטנדיניטיס, מצב דלקתי ניווני, שסיבתו הזדקנות או שימוש יתר בגיד. הדלקת הניוונית גורמת לגיד להחלש, כך שכל חבלה עלולה לגרום לקרע.
לכתבות נוספות בנושא פציעות ספורט:
אימון כושר: מתי צריך להפסיק להתאמן?
פציעות של רקמות רכות: חשוב לפעול מיידית
חוששים מפציעות ספורט? בצעו מתיחות
פציעות ספורט? דיקור סיני הוא התרופה
פציעות ספורט: כיצד פילאטיס יכול לעזור?
פציעות גיד אכילס מלוות בכאבים בעיקר בתחילת האימון, ואלו שוככים תוך כדי האימון. כתוצאה מהפציעה שרירי התאומים מכווצים וקיימת הגבלה בתנועת הקרסול. כאשר ממששים את הגיד ניתן להרגיש עיבוי ונפיחות של הגיד באזור הדלקת, ולפעמים ניתן גם לשמוע חריקות מהגיד בזמן הליכה. בצילום רנטגן ניתן להבחין בהסתיידויות באזור התחברות הגיד לעקב בתהליכים כרוניים.
חשוב שלא להתעלם מכל כאב באזור גיד אכילס, היות שהרבה יותר קל לטפל בבעיה בזמן ולא כדאי לחכות לשלב שהבעיה תהיה כרונית וקשה לטיפול. בתהליכי שחיקה מצטברים הנזקים לגיד עלולים להגיע לשינויים בלתי הפיכים ברקמות הגיד ועצם העקב.
* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר
.jpg)
.jpg)
.jpg)








.jpg)

.jpg)