וורידים שיצאו לי בצדדים של העיניים

למקרה של אי הבנה.

אלי שלום רב,

הורידים אותם אתה מתאר הינם כנראה תופעה מאד שכיחה הקוריה פינגווקולה. פינגווקולה ופטריגיום הינם נגעים שכיחים, לא ממאירים הנראים כעיבוי רקמה צהובה-ורודה או לבנבנה על פני הלחמית- הקרום הרירי המכסה את הלובן (פינגווקולה), ולעיתים חודרים פנימה אל פני הקרנית- החלק השקוף שבקדמת העין (פטריגיום). הם מבטאים שינוי מיקרוסקופי ברקמת האלסטין של הלחמית. המיקום הוא לרוב בחלק הפנימי (לכיוון האף), אף שיכול להיות בחלק החיצוני של העין, והמיקום הטיפוסי הוא במרכז (שעה 3 או 9). לעיתים פינגווקולה גדלה והופכת לפטריגיום.

נגעים אלו שכיחים יותר באנשים החשופים לשמש ולרוח, ובחשיפה ממושכת לקרינה אולטרא סגולית (VU).

פינגווקולה אינה גורמת לרוב להפרעות, למעט יובש בשל חוסר אחידות החלקת פלס הדמעות ולרוב אנשים מודעים לה רק במידה ורואים אדמימות או גוש קטן לבן-צהבהב על לובן העין.

פטריגיום עשוי להיות בשרני ולהכיל רקמה עבה וכלי דם. הוא עשוי להתפשט לכיוון מרכז הקרנית. במקרים מסוימים עקב התרחבות כלי הדם הרבים, הוא עלול ליצור גירוי ואף דלקת מקומית עם גירוי בעין, אדמומיות, תחושת גוף זר, הפרעה מאור ודמעת. הטיפול במקרים אלו הוא ע"י טיפות מונעות דלקת ומסככי משטח פני העין. במידה והוא נשאר יציב בגודלו ואינו מעורר גירוי, ניתן להמנע מהסרתו.
מאידך, ישנם מקרים בהם מומלץ להסירו באופן ניתוחי: כאשר גדל ומתקדם לכיוון ציר הראיה, במידה ומושך את משטח הקרנית וגורם לאסטיגמציה משמעותית, במידה ויוצר דלקות חוזרות וטורדניות, או דמעת ולעיתים כאשר יוצר מצב המפריע אסטטית.

הפתרון לפיגווקולה: במידה וישנה תחושת אי נוחות- הינו ע"י טיפות מרגיעות. השימוש בטיפות מכווצות כלי דם אינו מומלץ לשימוש ארוך, כיוון שבסופו של ענין, לאחר ההפסקה בשימושן, כלי הדם מתרחבים יותר.
אם הרקמה מאד מציקה (תחושתית או אסטתית), ניתן לבצע ניתוח בהרדמה מקומית להסרת הרקמה המיותרת.
ההחלמה מהניתוח נמשכת בין שבוע לשבועיים, דורשת שימוש במשחות וטיפות, ומלווה לעיתים בתחושת גוף זר, גירוי ורגישות לאור.

בברכה,

ד"ר אריה נמט