רגע, איפה הוכח שזה בכלל עוזר?

אשמח לקבל הפניות למחקרים רציניים בנושא. ללא מחקרים כאלה, זה גובל בשרלטנות לטעון שטיפול מסוג כזה או אחר עובד. וצריך להיות ספציפי! גם אם מחקר מראה שטיפול מסוים עוזר במקרה של סחרחורת, הרי ברור מאליו שלא בהכרח זה עוזר לבעיות עיכול, סרטן, עצבנות או פסוריאזיס למשל... לזה צריך מחקרים קליניים נפרדים. הגיוני, לא?

כדי לדעת אם טיפול מסוים עובד או לא, יש לבצע ניסוי קליני מבוקר, בו משתמשים בשתי קבוצות גדולות של אנשים שנבחרו אקראית.
קבוצה אחת מקבלת את הטיפול, וקבוצה שניה מקבלת טיפול דמי (דומה בכל דבר לטיפול האמיתי, אך ללא הגורם המטפל, למשל, כדור שממולא בקמח, תרופה הומאופתית שמכילה רק את החומר הממיס ולא את התמצית המדוללת שהממיס אמור "לזכור", מחטי דיקור מיוחדות שפותחו לנושא, שלא חודרות את העור).
רצוי, במידת האפשר שגם המטפל לא ידע האם פציינט מסוים מקבל את הטיפול האמיתי או טיפול דמי, מכיוון שנמצא כי גם ידיעה זו עשויה להשפיע במידה מסוימת על תגובת החולה. (לא תמיד זה אפשרי כמובן, אבל אם כן - כך יש לבצע זאת).

אם מתגלה הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית במצב החולים, סביר כי הוא נובע מן הטיפול. (תמיד יש ספק, צריך לנקות גורמי הטיה נוספים, רצוי שחוקרים אחרים יחזרו על הניסוי במקומות אחרים, וכו. אם שוב ושוב מתקבלות תוצאות דומות, יש להניח שיש אמת מאחורי הדברים).

מי שמכיר מחקר בתחום זה, שהתבצע לפי העקרונות המנחים שפירטתי לעיל (הנהוגים לגבי כל תרופה "קונבנציונאלית" שנכנסת לשוק), וגם השיג תוצאות חיוביות, מוזמן להגיב בשליחת קישור למאמר.
אין טעם להתווכח על עובדות. וכמו שאמר מי שאמר: "יכולות להיות לך דעות משלך, אבל לא יכולות להיות לך עובדות משלך."

"אבל לדודה שלי זה עזר", "סבתא של חבר שלי נרפאה מזה", "אחרי שנים של נסיונות ברפואה קונבנציונאלית, פניתי לשיטה אלטרנטיבית ותוך כמה שבועות ראיתי תוצאות", "לא יועיל, לא יזיק", "המטפל הוכיח לי במרפאה שיש לו כוחות" – כל אלה, ועוד טיעונים רבים אחרים אינם רלוונטיים ואפילו שגויים כל עוד מישהו מתעניין באמת, ולא במשאלות לב. במקרים מסוימים כרוכות גם סכנות רציניות בדבר.