פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אני כבר אובדת עצות. בני בוגר כיתה מדעית שהוצעו לו מיונים לתפקידים מעולים בצבא והוא לא ניגש בסוף קיבל תפקיד בתקשוב ולאחר כחודשיים בצבא החליט שהצבא לא בשבילו ופרש. הבטיח כי הוא יוצא ויירשם לטכניון לעשות תואר.מאז עברו כבר 3 חודשים והוא יושב בבית....
לדבריו כרגע אינו מעוניין ללמוד אלא לעבוד כשליח על מנת לחסוך ולהשקיע בשוק ההון.
אני כבר לא יודעת מה לעשות

היי,
זוג הורים שמתגרשים בסה״כ בטוב, ללא מלחמות מיותרות.
רוצה להתייעץ לגבי אופי ותזמון שיתוף הילדה
יש לנו ילדה אחת, בת 7, עלתה לכיתה א׳ בחודש האחרון.
ניכר שהיא כבר מבינה שהדברים לא אותו דבר(בילויים משותפים, חופשות משותפות) האבא עדיין בבית לשבועיים הקרובים. תוהים איך לספר לה, והאם נכון לנוכח העובדה שעלתה עכשיו לכיתה א(נראה שעוברת את המעבר הזה מהגן לבית הספר בטוב)
מה ההמלצה?

שלום,
הילדה שלי בת 6 בדיוק עלתה לכיתה א.
משנה שעברה התחילו לה בעיות רגשיות.
היא ילדה ראשונה, מאוד חכמה, השיגה אבני דרך מגיל מאוד צעיר ממש פנמונלית. זוכרת כל דבר שמסבירים לה .
משנה שעברה התחילה עם תחרותיות בלתי נתפסת, אני לא ראשונה, אותי לא בחרו ראשונה במשחק, לא רצו לשחק לפי מה שאני קובעת אז שיחקתי לבד.
היא לא מתפשרת. היא הייתה בטיפול רגשי אצל יועצת הגנים כל השנה ועבדה איתה על הפסדים וניצחונות ולא השתפר לדעתי.
כיום בכיתה א היא אומרת ״לא הגעתי ראשונה לבית הספר יש ילדים שכבר משחקים בחצר״, ביום הראשון בכתה ממש כי לא צורפה לקבוצה הורודה, הייתה מאוד מתוסכלת כי הילדים האחרים בחרו לפניה פתקיות והתקדמו בזמן שבכתה ״הם לא מחכים לי״. אחרי זה חזרה לעצמה.
אשמח לטיפים איך ניתן לעזור לה. ניסינו הכל, זמן איכות עם ההורים, אחריות, משחקים איתנו ההורים, הפסדים וניצחונות .
גם כשיושבים ללמד אותה היא אומרת שהגענו לדברים שהיא לא יודעת וקמה, עושה רושם שקשה לה שמלמדים משהו שהיא לא יודעת.

שלום, יש לי ילד בן 3.
חצי שנה עושה פיפי בשירותים, גם בלילה (ביקש בעצמו להוריד חיתול "כי אני ילד גדול")
קושי עם קקי. אין בעיה רפואית, לא מפחד להוציא. כשעושה בשירותים מתלהב.
מציג עצמו כ " ילד גדול עושה קקי רק בשירותים" ואומר שעושים קקי רק באסלה.
אבל עושה הכל בתחתונים. הוא מחכה לי או לבעלי שנגיע לגן/חברים ואז עושה ואומר לנו "עשיתי עכשיו קקי בתחתונים".
יש מקרים שהוא לא מחכה שנגיע ופשוט עושה. אשמח להארה
תודה מראש.

היי בתי בת שנתיים ותשע התחלתי איתה גמילה מטיטול לפני חודשיים בהתחלה היתה עושה בסיר ממש פעמים אחדות אחרכך כבר לא רצתה לשבת לא בסיר ולא באסלה עם ישבנון , ואם יושבת זה ממש לחצי דקה וקמה ולא עושה צרכים שם , עושה צרכים במכנסיים ,מה עושים תודה אורטל

ילדה בת 4, עד גיל שנתיים הייתה ילדה מקסימה וקשובה, לא הייתי מרגישה אותה, חברותית שאוהבת חברה ברמת קיצונית, מבקשת חברים כל הזמן, מהקורונה נהיה שינוי קיצוני בהתנהגות שלה מאז הבידודים זה השפיע עליה מאוד כי אני מאוד שמרתי, לא נפגשנו עם אנשים והיינו הרבה בבית, וזה מאוד השפיע עליה ברמה שלא היתה ישנה בכלל (לא בוקר, לא צהריים ולא בלילה) במשך חודש חודשיים ומאז יכול להיות שזה עם גיל שנתיים הנורא, נהייתה ילדה מאוד עקשנית, היא לא יודעת לקבל לא וכל דבר זה בכי וצרחות, בגיל 3 היא עברה גן ואחרי כמה חודשים שם התחיל בבוקר אי רצון ללכת לגן, דיברתי עם הצוות שם והיה קצת שיפור אבל זה חזר שוב, אני בעיקר מרגישה שמהקורונה נהיה שינוי רציני ואני לא מצליחה לנהל את זה, לא משנה מה אני עושה, מתעלמת ואז מסבירה, מסבירה באותו רגע, מבינה אותה, מכילה אותה, אומרת לה אם היא תתנהג ככה וככה אני לא יתן לה לראות טלויזיה (כמדובר בטלויזיה) יש חוקים נורא ברורים בבית, אני בוחרת את הלא שלי, רק בדברים שמאוד חשובים לי, אני עומדת על שלי ועל המילים שלי שאני לא נותנת משהו בגלל התנהגות לא טובה, כן משבחת שיש התנהגות טובה ומבהירה לה שאני רואה את זה ומסבירה לה את ההיתרונות בזה שלה ולנו עכשיו מאוד כיף ככה ומה היא מרוויחה ומה היא מפסידה אבל זה לא עוזר, ואני גם נסיתי לפעמים צעקות אמרתי אולי אם היא ירים את הקול זה יתן לה הרגשה שהפעם היא הגזימה, אבל שום דבר לא באמת עזר לאורך טווח, אני כל הזמן אומרת לה מה כן אפשר ומה לא, ולא תמיד אפשר לקבל הכל ומסבירה לך למה לא, אף פעם זה לא בלי סיבה ומנסה להבין גם אותה אבל שלצערי אני לא יכולה להסכים בגלל ככה וככה אשמח לעצות כי זה כבר תקופה די ארוכה ואני כבר מאבדת הסבלנות שלי ויש לי המון אליהחשוב לי לציין שמלבד העקשנות שלה שאם זה תמיד גם ללכת ממקומות שכיף לה לדוגמא שהיא מסרבת ללכת וישר בוכה על דברים שהיא לא לפי מה שהיא רוצה, היא ילדה מאוד טובה, יש לה סדר יום מאז שהיא נולדה אז היא אוכלת ארוחת ערב בלי להתווכח, להתקלח ולישון כמעט רוב הפעמים בהסכמה מלאה או אם אנחנו הולכים לחנות ואני אומרת לה לבחור רק משהו אחד היא לרוב לא מתווכחת יש לי איתה הרבה ריבים שלא מסכימים לה משהו שהיא רוצה, לדוגמא על זה שבבוקר אני לא מסכימה לה טלויזיה (כי זה פגע לה בעבר בשינה והיא הייתה קמב מוקדם בשביל זה ובבוקר זה מעכב את הזמן לגן) אם היא תרצה ריזה ממתק לדוגמא היא מבינה שזה אני מסכימה רק אחרי הגן (כי זה הזמן היחידי שזה לא לפני ארוחה או שינה) יש חוקים שהיא מכבדת ויש שלא כמו הטלויזיה בבוקר לדוגמא

שלום,
בתי עולה לכיתה ב' ואין לה חברות. היא מבלה את החופש הגדול לבד הרבה מול המסכים. ניסיתי להזמין לה חברות מהכיתה אך האימהות לא נענות. וגם אף אחד לא מזמין אותה. החברה היחידה שיש לה לא רוצה לבוא אלייה בגלל שהיא מפחדת מאחיה בן ה 16.5 עם צרכים מיוחדים שלא מזיק ולא עושה כלום.
נראה שיש עליה סוג של שיימינג בכיתה. האם זאת סיבה להעביר אותה לבי"ס אחר ולהתחיל דף חדש? ממש כואב לי עלייה. גם מבחינה לימודית קשה לה.

שלום, בני בן 3.5 חודשים נולד בשבוע 41, ילד חייכן ומתוק מאז שנולד הצליח להביט בנו וקשר העין התחזק. כיום בן 3.5 חודשים ואני שמה לב שבימים האחרונים שהחל להמנע מקשר עין חלק מהזמן על ידי הזזת הראש לצדדים ומבט על רגליו, ידיו או סתם באוויר. הדבר מאוד מטריד אותי וגורם לי לחרדות בעיקר כי לפני כן היה יכול להישיר מבט אליי ולהסתכל בלי להפנות ראש. אני יודעת שלפעמים תינוקות מוצפים אך הוא עושה זאת גם כשעירני, שבע ומרוצה. בשילוב זה שהוא תינוק נוח שלא מתלונן או בוכה סתם רק כשרעב או עייף זה מאוד מטריד אותי כי לא בוכה לתשומת ליבי. חשוב לציין שעדיין מצליח לשמור על קשר עין מקרוב ומצליח להחזיר את עצמו להסתכל עליי לשניות ארוכות לפעמים דקות אם אני שרה. האם זה מצב נורמלי או שמצריך בירור?

הבת שלי בת 6 (עולה עוד חודש לכיתה א). לאחרונה שיתפה אותי שהיא לא אוהבת את הגוף שלה (באלו המילים ממש) ושהיא חושבת שהיא שמנה. על כל הדעות ובאופן אוביקטיבי, היא לא שמנה. יש לה חברות דקיקות ממנה וחברות מלאות הרבה יותר ממנה. הסברתי לה שלכל אחד יש גוף אחר (לא רק ביחס למשקל) ושהיא ממש לא שמנה, אך ניכר שלא הצלחתי להגיע אליה עם ההסבר. היא אומרת שהיא רוצה להראות כמו אחת החברות הדקיקות שלה (נקבה בשם בספציפי) שלתפיסתה רזה ויפה יותר. היא שיתפה אותי שהיא לא אוהבת את הבגדים שלה והבגדים שהיא כן אוהבת לא יהיו יפים עליה כי היא שמנה (שוב, ממש לא שמנה).
אציין שהיא ילדה אהובה, מוקפת בחברים וחברות מכל המינים והצורות. היא ילדה דעתנית ובוגרת בבית ובמסגרות. תמיד מציינים בפני (גננות והורים של חברים) שהיא ילדה מיוחדת- מאוד חברותית ומאוד מנהיגה בקטע טוב. לכן מוזר ומדאיג אותי גילוי החוסר ביטחון הזה.
אני עצמי נמצאת ארבעה חודשים אחרי לידה והריון בו עליתי 30 קילו. אולי עצם השינוי הפיזי שאני עברתי נתפס בפניה כלא יפה ( מי יכול להאשים אותה בעצם? גם בעיני עצמי זה ככה).
אני לא יודעת איך לגשת לסיטואציה הזאת ואני מאוד מפחדת שחוסר הביטחון ילווה אותה מכאן והלאה. מה לומר? האם יש צורך בהתערבות חיצונית?
מצורפת תמונתה, להמחיש שאכן איך צורך (לעניות דעתי) בדיאטנית או טיפול מסוג זה...

ילדה בת עש ששיחקה בבובה, סובבה חוט מסביב לצוואר שמה אותה על כיסא ואז דחפה את הכיסא - זא תלתה אותה.

מה זה אומר?!!

שלום, אני חד הורית גרושה 7 שנים, יש לי 2 בנות הגדולה בת 14 והקטנה בת 11 עולה לכיתה ו. הבעיה היא עם הילדה הקטנה. עד לפני חודשים נתתי לבנות לישון איתי ואז ביום אחד החלטתי שאני מפסיקה עם המנהג הזה והודעתי להן שזה שנגמר ומאז פתחה חרדה ופחד ומתעקשת לישון רק איתי. בתחילה חשבתי שזו מניפולציה אבל אם אני מתעקשת היא מתחילה עם כאבי בטן ואז שילשולים ומידי פעם גם מקיאה. היא לא מצליחה להירדם עד שאני בסוף מסכימה לה לישון איתי כי אם לא אז יהיה לנו לילה לבן. חשוב לי לציין שבבתים של אחרים היא נרדמת בלי בעיה. הפחד שלה ככה היא מתארת זה שכולם ירדמו והיא תישאר ערה ולא תצליח להירדם.
אודה לעזרתך.

הבן שלי עוד לא מדבר
בן שנתיים ו 4 חודשים נושך את היד שלו ומכניס את האצבעות לפה
זה לא בא מכעס או שמחה
מה הסיבה ואיך להתמודד

שלום,
אשמח למענה בנושא המטריד אותנו. בחודש האחרון הילדה שלי בת השנתיים וחודש מכניסה את היד שלה לטיטול ולוקחת משם קקי ואז קוראת לנו בשמחה ״קקום קקום״ ומחכה שננקה. אנחנו אומרים לה שלא נוגעים בקקי שהוא מלוכלך אבל זה חוזר על עצמו. זה קורה גם בגן. הגננת מכניסה אותה למקלחת שם ואומרת שהיא שמחה מהסיטואציה. לאחרונה היה נראה לי שהיא אומרת שיש לה קקי עוד לפני שעשתה אבל לא מסכימה להחליף טיטול ואז עושה. בנוסף, התעקשה להשאיר חיתול מלא פיפי, החלפתי לה והיא בכתה והלכה לחפש את החיתול בפח. מה עושים ?האם זה מעיד על בעיה? איך נכון להתנהל? המון תודה.

בני בן 6 עשה קקי בחצר הגן במסגרת הקייטנה
כהורים אנו לא יודעים כיצד להגיב ?
להגנתו הוא אומר שחבר מהגן עשה גם ( ככה סיפרו לו )
ושהוא לא יכל להתאפק ..
מה עושים ?

בני בן ה5 סיים גן טרום חובה.
במהלך השנה הפנתה את תשומת ליבי הגננת שלו שקשה לו מאוד מבחינה חברתית והוא לא מרבה לשוחח בגן עם הילדים-קשה לו לפנות אליהם למשחק.
מה עוד שהוא בוכה לעיתים קרובות מאוד ולמשך הרבה זמן לדוגמה שעה- שעתיים ודבר לא מצליח להרגיע אותו ולרוב הן בכלל לא מבינות מה קרה והוא לא מספר להן.
כשאני שואלת אותו אחר הצהריים למה הוא בכה הוא מספר לי את הסיבה ולרוב זה בגלל ילד שפגע בו או שלא שמו לב אליו במהלך פעילות.
אני לא רואה אף אחת מההתנהגויות האלו בבית מול האחים/בני דודים שלו וגם לא כאשר אנחנו מזמינים חברים אלינו.
אציין שבעקבות כך התחלנו טיפול רגשי אך זה עוד מוקדם כדי לראות תוצאות.
עברנו דירה בתחילת השנה כך שהוא נכנס למסגרת חדשה בה כל הילדים כבר הכירו והוא לא הכיר אף אחד אך היו לא קשיים מבחינה חברתית גם במסגרות קודמות בהן הכיר את הילדים בדירה הקודמת שלנו.
הגננת המליצה לי על אבחון פסיכולוגי/פסיכיאטרי לאחר שהיה מקרה שבו בכה במשך 3 שעות בגלל שנעלב מילד.
אשמח לדעת האם אבחון כזה נצרך לדעתך?
במה הוא יכול לעזור?
האם הטיפול הרגשי לא מספיק?
אני בתחושה שהגננות לא מגיעות מולו בגישה מכילה ויצירתית כדי להכיל את הרגישות שלו.
אשמח לתשובתכם.
תודה!!