פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
הבן שלי בן 11 ,היה קרוב מאוד לסבתא שלו
כל יום אחרי בית ספר היה מגיע אליה אוכל אצלה צהריים
ומבלה אצלה שעות ארוכות .
לפני כשבועיים היא נפטרה מקורונה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן .
הילד היה בלוויה בניחום אבלים במהלך השבעה
ולא בכה אפילו פעם אחת ,
ניסיתי לדבר איתו עליה ולהעלות זכרונות ,אחיין שלי בן ה-9 בניגוד אליו בכה בלי סוף והבן שלי אמר אני לא מבין למה לבכות
הוא אמר שהוא לא בוכה כי סבתא תהיה עצובה והוא לא רוצה להעציב אותה ,אמרתי לו שזה בסדר ומותר להיות עצובים ..הוא בחר תמונה משותפת של שניהם יחד הגדיל את התמונה ותלה בחדרו ,
נראה שהוא מפנים מדחיק ובקושי מדבר עליה ,בימים הראשונים חשבתי שהוא כנראה עדיין לא מעכל אך מאחר שעברו כבר למעלה משבועיים אני מודאגת מאוד לגביו
אודה להתייחסות והכוונה
חג שמח ושנה טובה

היי
יכול להיות שאני מודאגת ממש
הבן שלי התחיל השנה א
ילד מאוד חברתי, דומיננטי .
בגן היה משחק הרב עם בנים ותמיד היה משנו חבר הכי טוב שלו.

כרגע שהתחיל בית ספר מספר שמשחק רק עם בנות ועם בנים בכלל לא רוצה לשחק.
שאלתי אותו ויש לך חבר בן שהייתה רוצה להזמין הביתה . ממש הדגיש שלא ואם יזמין משהו זאת תהיה חברה טובה שלו בת.
הוא אומר שיותר מעניין אותו לשחק עם בנות .
האם צריך להתעלם -שזה מאוד קשה
האם צריך לאיזה ייעוץ מקצועי
תודה

בת שלי בגן חובה.
ילדה בריאה, חכמה ומלאת שמחת חיים וחברותית מאוד.
אני מבינה ממנה שהיא לא כל כך מתקבלת בגן.
היא אומרת שלא שיחקו איתה שאומרים לה שתלך וכו׳.
היא ילדה מאוד חברותית ברמה שהיא לא מפסיקה לדבר עם אנשים שמתיישבת לידם. רואה אנשים שהיא מכירה היא ישר עושה להם שלום.
אני בתור אמא משתדלת לתת לה פידבקים חיוביים שהיא חכמה ומדהימה.

היא קצת מרדנית בבית, לא הולכת לישון כשמתבקשת לעשות זאת, לא מצחצחת שיניים יש שאומרים לה הרבה פעמים.
הייתה תקופה שהיא ממש התעקשה על איזה שמלות ללבוש וכיום היא התחילה להתפשר למרות שנתתי לה ללבוש מה שהיא רוצה כל הזמן. אבל כשאני מציעה שמלה מסויימת היא כבר לא אומרת לא.
לרוב אין לי זמן לשחק איתה בזמן איכות עם עוד ילד בן שנתיים לציין גם שהיא מקנאה בו ( נתת לו ראשון קרטיב / מים ולא לי וכו מאז אני נותנת לה ראשונה הכל) אני באמת משתדלת להסביר לה שהוא קטן שצריך לעזור לו.

היא בוכה המון כשהיא עם בנות דודות בבית . ״היא לא נותנת לי אופניים״ ״היא אמרה לי שהשמלה שלה יותר יפה״ ובוכה מכל דבר.
היא מנסה להוביל משחקים וכשלא זורמות איתה האחרות היא אומרת שלא טוב לה.
הגננת אומרת שהיא בוכה בגן (למשל במשחק זיכרון עם הסייעת ומס ילדים נוספים, היא התחילה לבכות בתחילת המשחק בטענה שעדיין לא מצאה התאמות).
חשוב לציין שהיא מפונקת ומקבלת הכל בבית.
היא מדברת 3 שפות ( שפת אם רוסית. עברית ואנגלית מהטלווזיה) ולדברי הגננת היא מאוד חכמה ויודעת מעבר למה שמצופה ממנה- הגננת של טרום חובה תמיד אמרה לי שהיא פנמונלית מבחינה לימודית.
יש אצלה בגן זוג בנות שלא ממש נותנות לה להצטרף אליהן והילדה שלי ממש רוצה אותן. אז מתחילה להיות לה בעיה חברתית.
אני מניחה שזה גם לא נכון לשאול אותה כל יום ״עם מי שיחקת״ ״איך היה לך״
1) ממה זה נובע לדעתך?
2) איך אני יכולה לעזור לה?

שלום,
ילדה בת 10, נמוכת קומה (לא ננסות, אבל פוטנציאל גדילה לגובה 150 בלבד).
הומלץ בחום עיכוב גדילה וטיפול בהורמון (זריקה פעם ביום למשך שנתיים לפחות).
הילדה מסרבת לחלוטין.
שטחנו בפניה את כל הטיעונים בעד ונגד, אבל היא לא מוכנה בשום אופן. מבחינתה (ודי בצדק) היא ילדה בריאה (מה שנכון) שאנחנו הופכים לילדה טיפולית. ומבחינתה, היא טוענת שהגובה הנמוך לא מפריע לה כהוא זה. ניסינו להסביר שזה עלול להפריע לה בעתיד, אבל היא לא מקבלת את זה.
בנוסף, יש כאן מלכוד. כי אנחנו משדרים שיש בעיה (במילים שלה שהיא "פגומה") ולכן צריך לטפל. אבל הטיפול גם עלול לא להצליח, ואז היא תשאר "פגומה"?
אנחנו די מיואשים. אי אפשר להכריח ילדה לטיפול אינטנסיבי כזה בלי הסכמה.
משהו שאפשר לעשות בנידון או לותר ולהתמודד עם בעיות תדמית/בטחון עצמי לכשיצוצו בעתיד, אם בכלל?

היי
אנוכי גרוש ונשוי בשנית.
יש לי בת מנישואיי הקודמים בת 6.5, אני אוהב. היא בוכה כל פעם שבאה אליי לפני שינה, היא בוכה בכי ו.מר.בטואנה שלא יכולה לישון לבד
מנ הפתנות?

ביתי בת ה5 בשבועות האחרונים נוגעת ״יותר מידי״ באיבר מינה, בכל הזדמנות. בין אם בזמן משחק בין אם באוכל, ממש מרגיש שהיד שלה תמיד שם. אני מעירה לה וא׳ אומרת שלא לעשות זאת ליד אנשים אלא בפרטיות, וב׳ אני שואלת
אם יש לה משהו שמציק לה שם? גרד כלשהו?(בדקתי פיזית כל מקלחת כשאני מורחת אותה בקרם, ואין לה באיזור הפות או הטוסיק שום דבר שנראה לעין).
היא אומרת שלא, לפעמים אומרת שכן שמגרד לה מבפנים. קבעתי
תור לרופאה, עוד לא היינו שם, והגננת גם דיברה איתי על זה ושמה לב לכך (חוץ מזה שזה ממש ממש לא נעים לי כאמא, לא בא לי שיסתכלו על הבת שלי כאיזו מוזרה ובטח שלא ארצה לשמוע שזה משהו שלא אופייני אי לא תואם גיל).
אשמח לעצה, ולדעת אולי אם זה קשור לחקירה מינית שלה, ומה עוד אפשר לומר ולעשות כדי שזה ייפסק.
תודה

שלום
לפעמים הבן שלי מבקש משהו אי שעושים משהו שהוא לא מרוצה הוא מתחיל לצעוק להתעצבן ואין איך להשתלט מלבד שאני שם אותו בחדר ואומר לו עד שתרגע תיצא.
לא יודע האם זה נכון או מה עליי לעשות במצב כזה. אנחהו מנסים לדבר איתו בעת הכעס שלו אך הוא לכ נרגע רק לאחר שהעה של מס דקות בחדר שאנחנו שמים.וסוגרים דלת. אני מפחד שזה לא עושה לו נזק אי יש רעיון אחר

הבת שלי בת 3.10 עם עיכוב שפתי וככל הנראה איזשהו עיכוב התפתחותי לא נגמלת מטיטולים. אנחנו מנסים כבר שנה בכל שיטה אפשרית כולל יועצת גמילה וללא הצלחה.
נראה כי היא שולטת ומודעת אבל לא רוצה לעשות בשירותים או בסיר. היתה שנה בגן טטח רגיל וכעת עוברת לגן שפתי.
מה עליי לעשות? האם פסיכולוג ילדים יכול לעזור? אני ממש מיואשת ולא רוצה שהביטחון העצמי שלה יפגע
אשמח לעזרה...

שלום. הבן שלי התגרש לפני השנתיים. בשבת האחרונה כשנסע לקחת את הבת שלו בת שלוש וחצי.צהיא לא רצתה לבוא איתו ובעלה מאוד.
אמא שלה התחילה זוגיות חדשה לאחרונה. מה עלינו לעשות? זו הנכדה היחידה שלי וחשוב לי הקשר איתה

לפני כשלושה ימים התחלתי לדבר אנגלית עם בתי בת השנה ועשרה חודשים, בערב כאשר אני חוזר הביתה ועד שמשכיבים אותה לישון (כשלוש שעות ביום). זאת, במקביל לאשתי שמדברת איתה רק עברית ולמעשה כל שגרת היומיום שלה מתנהלת בעברית.
מדי פעם כאשר אני מנסה ללמד מילה מסויימת אני נתקל במבט של "מי אתה ואיפה החבאת את אבא שלי".
האם זהו משהו שהיא תתרגל אליו ויחלוף או שיש כאן פגיעה בקשר שלנו?
האם עדיף לומר דבר בעברית ולחזור עליו באנגלית או שעדיף להתמקד בשפה אחת?
אציין שלילדה אין קשיים בקליטת השפה העברית, להיפך - היא מתקשרת מאוד ענייני ויפה גם מבחינת אוצר מילים וגם מבחינת הגייה.
אשמח למענה ולעצה!

הילדה שלי בת 3 ו10 חודשים , מגיל שנתיים התחילו סיוטים בלילה שהיא צועקת ומדברת מתוך שינה , אני מרגיעה אותה היא חוזרת לישון אבל זה חוזר על עצמו פעמיים שלוש ולפעמים יותר
לתקופה מסויימת זה נרגע ואז לפני חודש זה חזר וזה כמעט כל לילה ובבוקר היא לא זוכרת כלום
איך אני אמורה לטפל בזה? ולמה זה קורה?

שלום, יש לי שתי בנות. ילדה בת 11 וילדה בת 7. לפני כמה זמן הילדה הגדולה החלה לדבר בלשון זכר לילדה הקטנה ולפעמים גם כשהיא מדברת בגוף ראשון אז היא מדברת בלשון זכר. וגם הקטנה החלה לעשות זאת. ההתנהגות שלהן רגילה לגמרי ואינן מראות איזשהו רצון להיות בנים אבל אני לא יודעת איך להתייחס לעניין. עד עתה לא הערתי להן אבל זה ממש מפריע לי וגורם לי להיות עצבנית כשהו עושות זאת. מחד לא רוצה להעיר כדי לא לעשות עניין וגם כדי לאפשר להן להיות מי שהן (אם זהבכל זאת מעיד שזה מה שהן רוצות) ומאידך זה מאוד מפריע לי. האם להעירלהן? האם לומר להן שהן צריכות לדבר רק בלשון נקבה? תודה מראש על העזרה

שלום וברכה שמי משה, רקע : אני אבא לילדה מקסימה בת שלוש, גרוש - ללא תקשורת עם האם - ללא שיתוף פעולה עם האם - חווה ניכור הורי קשה מצד האם כלפיי הילדה.

הבת מגיעה אליי לעיתים קרובותלזמני שהות וגם ללינות בביתי כבר תקופה מאוד ארוכה ורגילה אליי לחלוטין.
בכללי, אני לא דוגל, חי או מאמין באותן דרכי חינוך וסדר כמו האמא, אני אב פעיל, מגונן ושם גבולות אך יודע לתת המון ספייס לבת לעשות גם כרצונה ולהתפתח כאוות נפשה.
אצל האם – זה ההפך המוחלט.
האם שתלטנית נורא, מאוד מוחצנת וכל משפט שלה נאמר עם המון מימיקות, הבעות, שינויי טונים וכו' - לא הייתי מגזים להגיד "חפירות טירוף" לילדה.
איני רוצה להכנס מדי לעומקי הדברים כי אין בהם קשר רב, רק אגיד מנק' המבט שלי :
אני אישית לא חווה שהילדה "מתה על אמא שלה" כמו שאומרים, אלא יותר מתנחמת בה או בתנאים לא תואמי גיל שהאמא מאפשרת לה, נניח בקבוקי פטמה, מוצצים בכל פינה, איפור כל הזמן לילדה, אודם, שמלות וכו'. לדוגמא, הבת שלי לעולם לא שמחה לחזור לזרועות אמה באמת או רצה אליה או שמחה או מחייכת, להבדיל ממה שקורה כאשר היא רק שומעת שאני דופק בדלת כשאני מגיע לאסוף אותה.
הבת שלי ***נורא מוטרדת כבר בגילה הצעיר*** ממראהה החיצוני וגם כאשר היא אצלי היא לא חודלת מלהתעסק בעיקר באלו – אני מאפשר לה – אך עם גובולות – תוך כדי שאני מנסה להנחיל לה שהיא אהובה ומתוקה בכל מצב.
יחד עם כל האמור שאלתי היא :
בזמני שהות איתי - הילדה שלי לעיתים ממש "חופרת" על מתי הולכים לאמא, ונראה שהיא רוצה לחזור לבית של האם. כאמור, אני אישית לא מרגיש שזה נובע מגעגוע או אהבה אלא נחמה כל שהיא (ואני מאוד, אבל מאוד מודע ורגיש לילדה) או תנאים שאני שם בהם גבולות מתוך דאגה לחנוך ולהתפתחות התקינה שלה.

מה עליי לעשות מול הילדה במצבים כאלה ? אני לא נפגע מזה או משהו – גם תמיד כשזה קורה אני אומר לה "ב בשעה כך כך נלך לאמא" – השאלה היא איך עליי להגיב במצבים כאלה לילדה ? קודם כל כדי להסב לה שלווה. שנית בשביל להרגיל אותה שכשהיא אצל אבא - אז היא אצל אבא.
והאם אפשר לקבל חוות דעת ללמה הילדה מתעניינת ב "מתי הולכים לאמא" בתדירות גבוהה ?
יודגש, האמא לא פעילה בחיי הבת המון, מישהו מטעמה של האם מטפל בבת יותר ממנה עצמה כאשר היא אצלה ברוב השבוע - האם יכול להיות שלבת שלי יש איזו "חרדת נטישה" מאמה ולפיכך היא מחפשת אותה ?

תודה מכל הלב על הסיוע !!!

מחפש את הדרך הכי טובה לגרום לילדים להיות יותר איכפתיים לאמא שעובדת קשה ומגיעה הביתה מאוחר יחסית.

שלום ,
הבן שלי בכור ויחיד בן 2 , למד לשחק עם בני גילו ואף התחיל להנות. יש לו קושי בהתמודדות במשחקי חצר כשיש רעש והמולה - הוא מסרב לצאת לחצר בגן וגם איתנו בגן שעשועים (כשיש ילדים אחרים שגם רוצים לעלות על אותו מתקן)

מה אמורים לעשות?