דילמה מוסרית בעניין הפרייה

שלום רב,
אני בת 30 כיום אמא לתינוק מדהים. נכנסתי להריון בקלות בשיטה הטבעית היה לי הריון מדהים ללא בעיות והייתה לי לידה קלה ומהירה.
לאחר ההריון התגלה אצל אחד מאיתנו תסמונת גנטית שמעלה את הסיכויים ללקות בסרטן במהלך החיים ב- 80% באופן קיצוני יותר אצל בנות. התוצאה היא שהלוקה בתסמונת מחוייב מגיל צעיר בבדיקות סדירות ותדירות על מנת לבצע איבחון מוקדם (וחלקן לא נעימות בכלל, פולשניות). התסמונת מועברת גנטית ללא התחשבות בבן הזוג שלא נשא, כך שיש סיכוי של 50% לנשאות אצל כל ילד שנולד.
כיום האחות המליצה לי ולבעלי לקראת תיכנון הריון נוסף לבצע הפרייה חוץ גופית על מנת לברור את הביציות המופרות ללא הגן. ידוע לי שהפריות חוץ גופיות תחת מחקר רק 30 שנה כך שאף צאצא שנולד בצורה זו אנו לא יודעים מה אורך ואורח חייו. אני יודעת שתהליך ההפרייה הוא לא מהנעימים שקיימים הוא פולשני והוא משגע את הגוף בהרומונים.
אני ובעלי בריאים סה"כ,
שאלתנו היא האם ראוי לבצע את התהליך הנ"ל למרות שאנו כן יכולים בצורה טבעית להביא ילדים לעולם. ושילדותם תהיה בריאה ללא בדיקות. בסה"ך התסמונת לא פוגעת ביום יומו של הלוקה בה?
אני יודעת שמדובר בשאלה של עקרונות, של הגות לא שאלה שהמדע יכול לענות עליה.
אך תשובה של אנשי מקצוע כן תוכל לסייע לי בהחלטה.
תודה