הבנת הפרוצדורה

החוק מתיר הקפאת ביציות על רקע חברתי:
הקפאה זו מותרת לנשים בנות 30 עד 41, והיא, כאמור, אינה ממומנת בידי המדינה או קופות החולים. כל מקפיאה יכולה לעבור עד ארבה מחזורי שאיבה ולצבור עד 20 ביציות קפואות. בביציות הקפואות ניתן להשתמש עד גיל 54.
ביציות מתקלקלות ו"מזדקנות" במשך הזמן,ועם חלוף השנים,החל מגיל 31 כדאי להתחיל לחשוב על הקפאת ביציות,
בגיל 35 השעון הביולוגי מתקתק בעוצמה רבה יותר, וגיל 37 נחשב כבר לגבולי מבחינת הקפאת ביציות. נכון שעל פי החוק ניתן להקפיא ביציות גם בגיל 41, אולם אין כל מחקר מדעי מוסמך שהצליח להראות הצלחה בהפרייה של ביציות שהוקפאו בגיל כזה.
הטכניקה שבשימוש להקפאת ביציות לוקחת בחשבון שהביצית היא התא הגדול ביותר בגוף האדם, והיא מכילה כמות רבה של מים. הדבר מערים קשיים טכניים על הקפאתה, משום שהמים שבביצית נוטים להפוך לגבישי קרח - וכך שוברים והורסים את התא עצמו. בעבר השיטה שבה השתמשו הייתה "הקפאה איטית", והיא מנעה מגושי קרח להצטבר בתוך הביצית, בזכות איטיותו של התהליך. בסוף שנות ה-90 פותחה טכנולוגיית ה"דור השני" בהקפאת ביציות ועוברים: בטכניקת הוויטריפיקציה (vitrification) נעשה שימוש דווקא בהקפאה מהירה במיוחד - וכך גדל עוד יותר שיעור הביציות ששורדות את ההקפאה.

בהקפאה מהירה מגיעים לשיעור גבוה יותר של הישרדות ביציות לאחר הפשרה,למשל מ-10 מוקפאות שורדות כשמונה-תשע, מתוכן ניתן לבצע הפריות בכחמש-שש ביציות.