אובדת עצות לגבי המשך טיפול

לדעתי אין קשר בין הדימום לעובדה שלא הרית. קחי בחשבון שהסיכוי להצלחת טיפול של IVF הוא 30%-35% . אם הטיפול התומך גרם לתגובה כזאת אפשר לא לתת אותו או טוב יותר להוריד את המינון באופן משמעותי. למרות שלא נראה לי שיש בעית קרישה ( קרוב לודאי שמדובר בכלי דם גדול באופן לא רגיל בדופן הנרתיק ) אני ממליץ לעשות תפקודי קרישה ואולי גם אולטרסאונד קפדני של הנרתיק לפני הטיפול הבא.

ד"ר דוד ישי ערב טוב,

ראשית, תודה על ההתייחסות ועל המענה המהיר.
שנית, מהו משקלו של הטיפול התומך בהצלחת הטיפול. האם העובדה כי ערכי אסטרוגן ופרוגסטרון ביום 15.5 היו מספיק גבוהים (1273 ו-233 בהתאמה) מלמדת כי הטיפול התומך היה מספק וכי לא בכך נעוץ כשלון הטיפול.
אינני יודעת כיצד עלי להתנהג בהמשך- האם לקבל טיפול תומך במינון נמוך או האם קיימת אפשרות להימנע מטיפול שכזה לחלוטין, או שמא בכך הנני מקטינה לחלוטין את סיכויי ההצלחה?

תודה מקרב לב.

אני בעד לא לתת טיפול תומך באופן אוטומטי אלא לעשות מעקב של בדיקות דם תכופות ולהוסיף תמיכה במינון המינימלי הדרוש רק לפי הצורך

ד"ר ישי ערב טוב,

שאלתי האחרונה- מה דעתך על דיקור סיני או טיפול משלים אחר כטיפול מלווה ל-I.V.F.

שוב תודה על הכל.

אני מאד בעד. במרפאתי הפרטית אני מרבה להשתמש בטיפולים משולבים

ד"ר דוד ישי שלום שוב,

ביום 20.5 בארבע לפנות בוקר לערך התעוררתי כתוצאה מכאבי בטן בעוצמה כמוה טרם חוויתי. הכאבים לוו בשלשול, בחילה, זיעה קרה עד מצב של כמעט עילפון. ההתקף נמשך כחצי שעה ושכח מעט באמצעות נר וולטרן. דימום מועט החל בערב לפני כן והווסת הגיעה ב-20.5 בשעות אחה"צ.
לציין, כי אני סובלת מכאבי ווסת עזים אך לא בעוצמה שכזו, ואינם מלווים בתופעות שכאלה.
מאז ועד היום נמשכים כאבים חזקים אך הינם אופייניים לכאבי ווסת מהם אני סובלת באופן תדיר.
הרופא טען כי הסיבה להתקף החזק הינה הירידה החדה ברמת ההורמונים. האמנם???
היות והרקע לאי הפריון אינו ידוע, למעט OTA קל של בן הזוג , ונוכח התגובות הקיצוניות לטיפול מתחילתו, למרות העובדה כי מינון ההורמונים שקיבלתי (מנוגון) היה נמוך, האם יכול להיות מצב של אנדומטריוזיס שהינו הגורם לאי הפריון והן לתגובות הללו?. צילום רחם תקין, אולטראסאונד רחם וכן של האגן הקטן- תקין, וכן אין ציסטות המעידות על אנדומטריוזיס למעט ציסטה רגילה בקוטר 2.7 ס"מ לערך בשחלה השמאלית שנצפית בשנה האחרונה ואינה גדלה. האם יש טעם במצב כזה לבצע לפרוסקופיה או בדיקות נוספות?.
בנוסף, נוכח התגובות לטיפול, האם היית ממליץ באם יש אפשרות כזו, כמובן, לבצע שאיבה ללא מתן תרופות כלל. במקרה כזה עד כמה פוחתים הסיכויים להשגת הריון בכל מחזור טיפול.


שוב מתנצלת על האריכות בדברי ומודה מראש על כל מענה / המלצה.

האפשרות של אנדומטריוזיס באה בחשבון ויש מקום לשקול לעשות לפרוסקופיה .
ניתן לעשות שאיבה במחזור טבעי ללא טיפול הורמונלי. התוצאות של טיפול כזה טובות פחות באופן משמעותי מאשר תוצאות של מחזור עם טיפול הורמונלי.

ערב טוב ד"ר ישי,

שוב רב תודות על המענה.
ברצוני להבין, אם אכן מדובר באנדומטריוזיס, האם זו יכולה להיות הסיבה לאי הצלחת ה- I.V.F. האם במקרה כזה יש אפשרות להרות בהפרייה רגילה או שמא יש לבצע ZIFT?

בתודה מראש.

אנדומטריוזיס פוגע באיכות הביציות והעוברים וכנראהפחות מזה ברירית הרחם. לכן מיקום ההחזרה אינו משנה . מה שיכל לשנות הוא טיפול במחלה ( תרופתי או ניתוחי )

ערב טוב שוב ד"ר ישי,

בהפרייה שבצעתי למרות מינון נמוך של הורמונים היו 2 ביציות, איכות העוברים שנוצרו היתה טובה וכן במהלך מעקב של 7 החודשים האחרונים תמיד היו ביוצים ועובי רירית הרחם תקין.
האם ניתן ללמוד מכך שגם אם יש אנדומטריוזיס לא הוא הגורם לאי הפריון?
אני חוששת מכשלון הפריות נוספות כאשר אולי בפועל הסיבה לאי הפריון אינה מאותרת.

אין לי מילים להודות על המענה המפורט לכל שאלותי בימים האחרונים.

אני מדבר על מחקרים שהראו ירידה באחוז ההריונות בנשים עם אנדומטריוזיס לעומת כאלה ללא.
אצל אישה עם כאבים חזקים בוסת וללא הסבר אחר לחוסר ההצלחה, זה שוה בדיקה. ותמיד יש זוגות שאצלם לא נמצא שום הסבר. אבל גם הם , עם התמדה ועקשנות נכנסים להריון בסופו של דבר.