דחיית זריקות בטיפול IVF

גיל מבוגר וירידה ברזרבה השחלתית מפחיתים במידה קריטית את הסיכוי להרות.
להלן הסבר לרקע לבעיה:
פוריותן של נשים הולכת ופוחתת עם השנים - וזאת למרות שמתקיימים ביוצים סדירים. למעשה, כבר בגיל 35 ניתן לצפות בירידה מהותית בפוריות, כפי שעולה מהנתונים הבאים, אודות האפשרות להריון. שיעור הנשים שאינו נכנס להריון, למרות יחסים בלתי מוגנים הוא רק 6% בגילאים 20-24; 9% בגילאים 25-29; 15% בגילאים 30-34; 30% בגילאים 35-39; ו-64% בגילאים 40-44.

כמו כן, קיימת ירידה חדה בשיעור ההריונות עם העלייה בגיל - ובו זמנית הסיכון להפלה ספונטנית גובר עם העלייה בגיל. שיעור הכישלון להרות עולה מ-14% בגילאים מתחת ל-35 ל-19% בגילאים 35-37, 25% בגיל 38, 40% אחרי גיל 40.
מהו ההסבר לירידה המתרחשת בפוריות של הנשים עם העלייה בגיל?

בהקשר לכך, קיימות שתי תיאוריות מדעיות.

התיאוריה הראשונה מניחה שההפחתה במספר הזקיקים בשחלה מקטינה את הפרשת הורמון ה-INHIBIN שמקורו בזקיקים (ותפקידו לאזן את הפרשת הורמון ה-FSH) - דבר המביא לעליית הורמון ה-FSH.

התיאוריה השנייה מניחה שעם הגיל נוצרת אי סדירות בהפרשת הורמון ה-GNRH (שמקורו במוח מאבר הקרוי היפותלמוס). זהו הורמון שהפרשתו מצויה בפיקוח המוח; תפקידו של המוח - לגרות את הפרשת הורמון ה-FSH (הממונה, מצדו, על גיוס הזקיקים והבשלתם לקראת הליך ביוץ) - שרמתו עולה ומחישה עוד יותר את הידלדלותם של הזקיקים.

בנוסף לשינויים ההורמונליים, עם השנים מתחוללים בשחלה גם שינויים פיסיולוגים - שהינם מהותיים יותר, מאשר לכל רקמה אחרת בגוף.

שינויים אלה באים לידי ביטוי בירידה כמותית ואיכותית במספר הזקיקים, שבתוכם מצויות הביציות: מכלל 400,000 הזקיקים הראשוניים, המצויים אצל הנערה המתבגרת, רק כ-400 זקיקים מבשילים לזקיקים בוגרים, שמתוכם מבייצת ביצית. שאר הביציות עוברות הליך של אפופטוזיס (מוות תאי) - הליך המתגבר ב-15 השנים הקודמות לגיל המעבר. בגיל 45, מספר הזקיקים הבסיסי יורד מתחת לערך קריטי של כ-1,000 זקיקים. ובמקביל, מתחוללים שינויים במעגל המחזור החודשי.

מדוע חשוב לנסות להיכנס להריון עד גיל 35?

לאור כל האמור, כלל אין זה מפתיע שאגודות הפוריות ברחבי העולם ממליצות באופן גורף לא לדחות את גיל הכניסה להריון מעבר לגיל 35 - היות שהדבר עלול להיות בעוכריה של האישה.

בנסיבות החברתיות הרווחות כיום בעולם והשינויים במעמד האישה, הרצון לקריירה וסטטוס חברתי זהה לגברים - גורמת דחיית גיל הכניסה להריון להקטנת הפוטנציאל להרות (והגדלת הפוטנציאל להפלה).
מעבר לשינויים המתחוללים בשחלות נוכח הגיל, קיימים שינויים נוספים הנובעים מגורמים רבים נוספים - מחלות, טיפולים, גורמים סביבתיים, עישון, השמנה, גנטיקה, שתיית אלכוהול, חסרים תזונתיים, השפעת רדיקלים חופשיים, הפרעות מטבוליות, ניתוחים, כימותרפיה, רדיותרפיה, דלקות באגן ומחלות בחצוצרה.

אם ניקח בחשבון, נוסף לכל אלה, גם פתולוגיות נרכשות ברחם, הנלוות להתבגרות (שרירנים, פוליפים, אנדומטריוזיס) - ונשקלל גם את הירידה בפוריות הגבר, המתרחשת בשל השפעות סביבתיות - נבין כי ההשפעה המצטברת של כל הגורמים האמורים, עלולה להיות מכרעת בכל הקשור לסיכוי להרות.

מה משפיע יותר על הפוריות? מצב הביציות או מצב הרחם?

מחקרים רבים מצביעים על כך שלביציות יש חשיבות מכרעת בהתהוות עובר תקין, בעל פוטנציאל השתרשות טוב יותר, בעוד שלרחם יש משמעות פחותה בירידה בשיעור ההשתרשות עם הגיל.

עבודה מדעית חשובה הצביעה על כך שבנוסף להפלות הקליניות הנצפות ישנו גם אובדן

הגיל הינו אחד הגורמים החשובים לירידה באיכות הביציות, הן מבחינה מורפולוגית והן מבחינה גנטית - דבר המתבטא בהפרעה בסיבי הקישור; וזאת בעקבות פעילות חמצונית של רדיקלים חופשיים, הנוצרים בביציות, ששיעורם עולה עם הגיל - פעילותם של רדיקלים אלה הרסנית ומתחילה כבר עם הלידה וגוברת עם השנים, עד שהיא הופכת למהותית ביותר ועלולה לפגוע בחלוקת ההפחתה של הביציות ובמיטוזה שלהן. בשל כך, נוצרות ביציות עם מטען גנטי פגום, עם גרעין תאי פגוע ועם מספר כרומוזומים בלתי תקין.

לאחרונה נמצא שהליכים אלה פוגעים גם בגופיפי האנרגיה של הביצית (המיטוכונדריות) וכתוצאה מכך, ישנו דלדול של המיטוכונדריות - וישנה פגיעה בגופיפי ה-DNA של המיטוכונדריות של הביצית. תהליך זה מפחית את כושר הייצור של חלבונים מהותיים לרבייה ולהשתרשות, דבר הפוגע בשיעור ההשתרשות של הביציות ולעלייה בשיעור ההפלות של העוברים.