PGD הבדל בין PGS

PGD-אבחון גנטי טרום השרשה נעשה אחרי שההפריה מתרחשת מחוץ לגוף האישה. התאים העובריים משומרים תחת תנאים מעבדתיים אשר מאפשרים לקיחת דגימה בת תא אחד. השגת הדגימה נעשית בכל מיני שלבים של ההתפתחות העוברית. אפשר לקחת את הדגימה לפני ההפריה, מיד אחרי ההפריה, אחרי שלושה ימים של התפתחות ובעוד כמה שלבים, כתלות בצורך ובמחלה שמחפשים. לאחר מכן נבדקת הדגימה בשיטות שונות לפי מטרות האבחון, כאשר שתי השיטות העיקריות הן FISH ו-PCR.

ב-FISH נעשה שימוש כדי לבחון את התכולה הכרומוזומלית של התאים, כלומר בדיקה של הכרומוזומים בשלמותם, בעוד ב-PCR משתמשים כאשר מחפשים מחלות מסוימות, בנוסף למחלות אשר הן נמצאות בתאחיזה מינית. אחרי שעורכים בדיקות אלו ומבטיחים את שלמותם של התאים העובריים, מוחזרים העוברים לגופה של האישה כ-5 ימים אחר ההפריה, כדי להשלים את התפתחותם התקינה. לרוב מוחזרים לגוף האישה לא יותר מעובר אחד או שניים (במיוחד בסבבי הטיפול הראשונים)[1], וזאת על מנת להימנע מהריון מרובה עוברים שעלול להצריך הפחתת עוברים. ביום ה-12 עושים בדיקת דם למעקב אחר הורמון ההיריון, ובשבוע ה-7 עושים סריקת אולטראסאונד על מנת להבטיח אי-הימצאות של מומים.

PGS-השימוש בטכניקה הוא ל- PGS בה נסקרים העוברים לסינון מספר לא מאוזן של כרומוזומים (אנאפלואידיות), ומוחזרים רק עוברים עם מספר כפול תקין (דיפלואידיים) של הכרומוזומים שנבדקו (כ-2/3 מסך בדיקות ה- PGD בארה"ב נעשו לצורך סריקה לאנאפלואידיות [Goldman 2007]). בכך, קיוו להעלות את שיעורי ההריונות בנשים עם אחוזי הצלחה נמוכים בטיפולי ההפרייה, כמו נשים בגיל מתקדם. שכן מקובל לייחס את כשלונותיהן לשיעורי האנאפלואידיות הגבוהים בעוברים, שמגיעים ללמעלה מ-50% ,על רקע זה, הניחו כי סריקה לסינון אנאפלואידיות תביא לירידה במקרי ההפלות וכשלונות ההשרשה ובהתאמה לעלייה בשיעור לידות החי.