דרך נוספת לשיפור פוריות?

מחקרים מצאו: קשר ישיר בין השמנת יתר לבעיות פוריות
כבר במאה החמישית לפני הספירה, הצביע סוקרטס על קשר אפשרי בין בעיות פוריות לעודף משקל. מאז מחקרים רבים חיזקו השערה זו והצביעו על רקע פתו-פיסיולוגי, פסיכולוגי וסוציולוגי לקוי במצב של השמנת יתר, המוביל לבעיות פוריות. ואכן, הוכח כי לנשים עם עודף משקל יש פי שלוש יותר הפרעות במחזורי הווסת וכי משך הזמן הנדרש להשגת הריון בקרב נשים אלה רב יותר מאשר לנשים בעלות משקל תקין. מחקר אוסטרלי גדול אף הצביע על כך שהירידה במשקל מסייעת להשבת מחזורים תקינים ולתגובה טובה יותר לטיפול בתכשירים להשראת ביוץ.

עודף המשקל אינו משפיע על הפריון בלבד, אלא גם על המהלך התקין של ההיריון עצמו ואף על הבריאות של העובר. בקרב נשים עם עודף משקל ישנה תחלואה גבוהה יותר בזמן ההיריון, שיעור גבוה יותר של סיבוכי הריון כגון רעלת הריון, סכרת הריונית, ניתוחים קיסריים, הפלות ספונטניות, כמו גם תחלואה סביב ולאחר הלידה. יתר על כן, מחקרים הצביעו על שיעור כפול של הפלות בקרב נשים שסובלות הן מהשמנת יתר והן משחלות פוליציסטיות (כשני שליש מהנשים עם שחלות פוליציסטיות סובלות גם ממשקל עודף), וזקוקות לטיפול בהשראת ביוץ או הפריה חוץ גופית. בנוסף, במצבים אלו קיים שיעור גבוה יותר של מומים מולדים, בייחוד על רקע נוירולוגי.



השמנת יתר: משפיעה הן על הפוריות והן על תקינות ההיריון עצמו


משפיע על המנגנון ההורמונלי: כך עודף משקל גורם לבעיות פוריות
לאור העובדה כי שיעור ההריונות ולידות של תינוק חי נמוך יותר בקרב נשים עם עודף משקל, נושא זה עדיין מהווה מוקד עניין עבור חוקרים רבים. מחקרים בוחנים את האפשרות שלעודף משקל ישנה השפעה שלילית על רירית הרחם, מסיבות שונות כגון רמות גבוהות של אסטרוגן בדם (היפראסטרוגנמיה), ירידה ברמות הורמון הגדילה או נוכחות של גורמים דלקתיים הפוגעים בהשתרשות הביצית המופרית ברירית הרחם.

עודף המשקל גורם לבעיות פוריות משום שהוא משפיע על המנגנון ההורמונלי השחלתי ועל רירית הרחם. פעילותם של ההורמונים לפטין, אינסולין ואדיפוקינים, המופרשים במצב של עודף משקל, עלולה לשבש את הפרשת הורמוני המין ופעילותם ובכך לפגוע בפוריות:

1. הורמוני המין
רקמת השומן הינה אתר חשוב ליצירה של הורמוני מין, קרי הפיכת אנדרוגנים לאסטרוגנים. ההנחה היא שעודף משקל גורם לפגיעה במנגנון הפיקוח האנדוגני על הביוץ, דבר העלול לפגוע באיכות הביציות והעוברים המתקבלים, ובו זמנית גם באיכות רירית הרחם, בהשתרשות ובכך להעלות את שיעור ההפלות.

כמו כן, רקמת השומן משפיעה על יצירת חלבונים הקושרים את הורמוני המין (שרמתם יורדת בקרב נשים עם עודף משקל) וכך משתבשת פעילות ההורמון הפעיל בפועל. לרקמת השומן יש גם את היכולת לאגור כמות ניכרת של הורמוני מין, לכן היא עלולה לשבש את הפעילות ההורמונלית התקינה.

2. האינסולין
לרוב, רמת האינסולין המוגברת בקרב נשים עם עודף משקל גורמת לירידה ביצירת החלבונים הקושרים את הורמוני המין ולעלייה ברמת ההורמונים החופשיים בדם, עם הדגש על ההורמונים הזכריים (היפראנדרוגניזם), ובשל כך מתערער האיזון ההורמונלי התקין. נשים רבות עם שחלות פובליציסטיות ומשקל עודף מפתחות אי סבילות לאינסולין, דבר שמשבש את האיזון ההורמונלי וגורם להפרעות בביוץ. ירידה במשקל עשויה לתקן את העיוות ההורמונלי.

3. לפטין
לפטין הוא חלבון המופרש מתאי השומן, שרמתו עולה בזמן האכילה ויורדת בעת מצב של רעב. כשרמת הלפטין חורגת ועולה, כמו במצבים של עודף משקל, נוצר אפקט דיכוי על מערכת הרבייה וההורמונים האחרא