הומוזיגוטית ל mthfr

הקשר בין האנזים MTHFR לבין תחלואה התגלה לראשונה בשנת 1972. נחקרו אנשים בעלי רמה גבוהה של הומוציסטאין בשתן, ונמצא אצלם רמת פעילות נמוכה של האנזים MTHFR. הגן התגלה בשנת 1994, בכרומוזום מספר 1. קיימות מספר מוטציות, כולן בהורשה אוטוזומית דומיננטית מסוג דומיננטיות חלקית. שכיחות הפגמים בגן - משתנה בין אוכלוסיות שונות בעולם. המוטציה השכיחה ביותר - אלל C677T, נמצאת בין 1% ל-44% בקבוצות אתניות שונות בעולם. באופן גס כ-שליש מהגנים בעולם נושאים את האלל הזה. לכן ברוב הקבוצות האתניות בעולם כ-10% מהאוכלוסייה הינם הומוזיגוטים לאלל הפגום C677T, וכ-40% הינם הטרוזיגוטים. התופעות הקליניות שכיחות הרבה יותר בקרב הומוזיגוטים לאלל הפגום, אך ניתן להבחין בהן גם בקרב הטרוזיגוטים. ניתן למצוא רמות גבוהות של הומוציסטאין ושל מתיונין בדם ובשתן (שני חומרים שלא אמורים כמעט להופיע למי שאיננו סובל מהפגם הגנטי). עקב כך קרישיות יתר (תרומבופיליה Thrombophilia), הגורמת לשיעור גבוה של מחלות קרדיו-ווסקולרית, ולנשים הרות - שיעור גבוה של הפלות טבעיות. כמו כן שיעור גבוה של תסמונת התעלה הקרפלית. אבחנהשלב א. בדיקת רמת הומוציסטאין בדם. אם הרמה גבוהה - מעבר לשלב הבא. שלב ב. בדיקת רמת פעילות של האנזים MTHFR על גבי תאי דם או פיברובלסטים. אם הרמה נמוכה - מעבר לשלב הבא. שלב ג. בדיקת הגנים. מי שהתגלה אצלו חסר של MTHFR - יש לבדוק את כל הקרובים לו קרבת-דם. טיפול מתן של פולאט. המינון המקובל למבוגר הינו חומצה פולית 5 מ"ג ליום. בנוסף - כמות גדולה של ויטמין B6 ושל ויטמין B12. לנשים מומלץ להימנע מנטילת גלולות נגד הריון (שהן גורם סיכון לקרישיות יתר).
כאמור מינון מומלץ של פולאט, כפי שנקבע על ידי ה FDA האמריקני - העונה ל-97%-98% מהאוכלוסייה הבריאה שאינם סובלים מהפגם הגנטי הנפוץ חסר MTHFR (כל המספרים מבוטאים במיקרוגרם µg): גברים נשים (19+) (19+) בהריון בהנקה 400 µg 400 µg 600 µg 500 µg 1 µg של פולאט מהמזון = 0.6 µg של חומצה פולית הניתנת כתרופה או כתוסף מזון חסר MTHFR הינו פגם גנטי המצוי בקרב של כמחצית האוכלוסייה, והמינון המומלץ למי שסובל מפגם זה - הינו 5,000 µg (מיקרוגרם) ביום. במצבים רפואיים שונים, מתן חומצה פולית לא יועיל, עקב מחלות מטבוליות מסוימות, או עקב תרופות כגון מטוטרקסט. במקרים כאלה הפתרון הוא מתן של חומצה פולינית. מחקרים הראו, שרוב המבוגרים אינם צורכים את המינון היומי הנדרש, ולכן נהוג להוסיף חומצה פולית למזונות שונים, ובמדינות מסוימות מחייבים את יצרני המזון לכך. הסיכון בהרעלה עקב עודף חומצה פולית הינו נמוך מאוד (כיוון שהיא מסיסה במים). מאידך, נטען כי נטילתה באופן מופרז עלולה להעלות הסיכון למחלת הסרטן.