פרוטוקול מומלץ לרירית דקה

רירית הרחם: במהלך המחזור ההורמונלי, רירית הרחם עוברת שינויים מורפולוגיים וביולוגיים, המכשירים אותה לקליטת עובר והשתרשותו (בזמן חלון ההשתרשות, המשתרע על פני מספר ימים).

השינויים המורפולוגיים המתחוללים ברירית הרחם ניתנים לזיהוי באמצעות בדיקת אולטרסאונד הנעשית בשלב הפולי קולרי (לפני הביוץ) - לעובי רירית הרחם והמראה המורפולוגי שלה יש קורלציה טובה, לניבוי פוטנציאל ההשתרשות: עובי רירית הרחם המינימלית הרצויה: בין 6-8 מ"מ.

לעיתים, במצבים של רירית דקה במיוחד, לאחר פרוצדורות ניתוחיות, נעשים ניסיונות של מתן אסטרוגן במינונים גבוהים (דרך הפה או דרך הווגינה), מתן אספירין, מתן ויאגרה, מרחיבי דם, ויטמין E; ניסיונות נוספים לשיפור ההשתרשות נעשים במתן HCG, לאחר החזרת עוברים במחזור מוקפאים, מתן חומר הקרוי LIF - ציטוקין הנוטל חלק בהליך ההשתרשות (שנוי במחלוקת לגבי יכולתו לשפר את סיכויי ההשתרשות).
ישנם ניסיונות לשפר את עיבוי רירית הרחם ויכולת ההשתרשות של הרירית, באמצעות שטיפות חוזרות של הרחם עם חומר הקרוי stimulating factor (G-CSF) granulocyte colony - לפני ההחזרה של העוברים.

מספר עבודות מצביעות על האפשרות של גירוי הרחם, באמצעות גרימת פציעה מקומית באמצעות פיפל (קטטר לביצוע ביופסיה מקומית של רירית הרחם): פעולה כזו עשויה, לטענתם, לשפר את סיכויי ההשתרשות. ייתכן כי שחרור מקומי של גורמי גדילה וגורמים המעורבים בהליכים דלקתיים, מסייעים לרירית הרחם בהליך ההשתרשות.