האם לעבור לפרוטוקול ארוך? והאם אפשר לשער למה לא הצלחנו?

שלום, בת 36 בניסיון להרות בהורות משותפת (לא בן זוג, לכן לא היה מעולם ניסיון להריון טבעי).
FSH 7
פרופיל הורמונלי תקין
AFC תקין (12 זקיקים צד אחד, 19 זקיקים צד שני).
מחזור סדיר.
תת פעילות בלוטת תריס מגיל 17, מאוזנת ביוטירוקס.
שלוש הזרעות תוך רחמיות נכשלו (אחת טבעית, שניה עם אוביטרל, שלישית עם לטרוזול ואוביטרל).
לאחר מכן היסטרוסקופיה להסרת שרירן תת רירי בגודל 1.5 ס"מ שהוסר במלואו.
לאחר הניתוח היסטרוסקופיה אבחנתית תקינה.
משם המשכנו אחרי חודשיים להפריה חוץ גופית.
זרע בטווח התקין (גיל הגבר 51 אם רלוונטי).
מינון גונאל 300, אורגלוטרן מיום 8 (כשהיה זקיק מוביל 15).
ובשלב מסוים הוסיפו לי פרגובריס.
שאיבה כבר ביום 12 למחזור (יום 9 להזרקות).
לביוץ קיבלתי שני דקפפטיל ואוביטרל אחד.
נשאבו 20 ביציות, כולן בשלות.
קיבלתי קבותרים והרגשתי רע מספר ימים.
בוצע איקסי לכל הביציות, הופרו 14.
ביום 3 הוחזרו שני עוברים טריים בדירוגים: A8 A10.
היה עוד עובר אחד בדירוג איי6 והשאר בדירוג בי וסי. את כל העוברים ניסו לגדל ליום 5 ואף אחד מהם לא שרד.
קיבלתי תמיכה קרינון פעמיים ביום ודופסטון פעמיים ביום.
אף אחד משני העוברים לא נקלט ומחזור הגיע בדיוק בזמן. הרופא אומר שלא קרה לו שבגילי שני עוברים בדירוג כזה לא נקלטו.
אמר שזה כנראה חוסר מזל ושלל בעיה בעובי רירית או בעיה אחרת.
במעקב זקיקים אחרון לפני שאיבה, הרירית היתה 8.5. הזקיק הכי גדול כבר היה 25 יומיים לפני השאיבה.
הרופא מציע לעבור לפרוטוקול ארוך ולהתחיל סינרל. ביקש לבדוק פרוגסטרון ביום 23 למחזור (יום אחרי יום כיפור). מה דעתכם? האם זו החלטה נכונה? האם יש משהו שלא חשבנו עליו וכדאי לבדוק? האם הפרוטוקול והתוצאות מלמדים משהו על הסיבה שהטיפול נכשל?