קיסרי אלקטיבי שאלה לפרופ' בידר

ישנם כמה גורמים אשר הביאו לעלייה בשיעור הניתוחים הקיסריים: בטיחות רבה יותר בניתוח, עלייה בגיל היולדות והריונות בסיכון גבוה, שימוש בניטור וזיהוי מצוקה עוברית במהלך הלידה, עלייה במספרן של תביעות משפטיות במיילדות ודרישת הנשים לניתוח קיסרי אלקטיבי (באופן מתוכנן). העלייה באחוז הנשים שילדו בניתוח קיסרי בעבר מביאה אף היא לעלייה בשיעור המנותחות כיום בהריונן השני והשלישי.
ניתוח קיסרי נעשה בדרך כלל בהרדמה אזורית: אפידורל או ספינלית, ולעתים נדירות בהרדמה כללית. עדיף שהיולדת תהיה בצום, שמא תקיא במהלך הניתוח. האישה המנותחת מקבלת נוזלים, ליטר עד ליטר וחצי, כיוון שהרדמה אפידוראלית עשויה לגרום לירידה בלחץ הדם. ההרדמה נעשית כמה דקות לפני ביצוע הניתוח. בניתוח עצמו מבצעים חתך רוחבי בשיפולי הבטן ומבוצעת הפרדת השכבות השונות. חלק זה של הניתוח אורך זמן קצר- בדרך כלל כמה דקות. בעבר היה מקובל לבצע חתך אנכי, אולם כיום מנסים להתחשב בגורמים אסתטיים, ולכן מבצעים כמעט תמיד חתך רוחבי המוסתר על ידי "קו הביקיני".
במהלך הניתוח, פותחים את דופן הבטן ומגיעים לרחם. בדרך כלל גם בחלקו התחתון של הרחם עושים חתך רוחבי. משנחתך הרחם מחלצים את העובר ואת השליה ומנתקים את חבל הטבור. עורכים ביקורת של הרחם, תופרים את החתך ברחם ואת החתך בבטן, והעור נסגר באמצעות סיכות או תפרים. תוך כדי הניתוח היולדת מקבלת, בדרך כלל, מכווצי רחם, תכשיר אנטיביוטי ומסיכת חמצן המשפרים את תוצאות הניתוח. הבחירה בניתוח קיסרי מתקבלת במהלך הלידה או מראש לפני הלידה.

ניתוח קיסרי במהלך הלידה
החלטה על ניתוח קיסרי בלידה מתקבלת כאשר מתפתחים סיבוכים במהלכה ומתגלים סימני מצוקה של העובר. בדרך כלל מתקבלת ההחלטה במקרים הבאים:

לידה המתקדמת בקצב אטי מדי.
היולדת מותשת, וכוחות הלידה שלה אינם מספיקים לקיום לידה רגילה.
במצבים בהם מנסים לסיים את ההריון על ידי השראת לידה, הלידה אינה מתקדמת טוב.
כישלון בלידה מכשירנית.
קרע ברחם.
עובר הנמצא בסיכון.
סבל עוברי הנגרם בשל הפרעות בחמצון. הסימן לכך הוא שינויים משמעותיים בדופק הלב של העובר.
צניחה של חבל הטבור. חבל הטבור יוצא מתעלת הלידה וקיימת סכנה שהעובר ייחנק וימות או שייגרם לו נזק בלתי הפיך.
היפרדות שליה קשה, שאינה מאפשרת להמשיך בלידה רגילה.
מצגים פתולוגיים של העובר (למשל מצג עכוז).

בחירה מראש בניתוח קיסרי
ההחלטה לבצע ניתוח קיסרי מבחירה מתקבלת כאשר יודעים מראש שהלידה עתידה לסכן את האישה או העובר. המקרים הללו מעדיפים הרופאים לא להגיע כלל ללידה, ואם לא נוצר קודם צורך בניתוח דחוף, מבצעים אותו בשבוע ה-39, כדי להיות בטוחים כי התינוק שייוולד אינו פג ושריאותיו בשלות.

המצבים שבגינם מחליטים לבצע ניתוח קיסרי מראש (ניתוח קיסרי אלקטיבי) הם:

כאשר האישה עברה ניתוחים קיסריים קודמים, ויש חשש שלידה רגילה תגרום לקרע של הרחם.
במצב של שליית פתח- שליה המכסה את מוצא הרחם, כאשר ברור שלידה רגילה תגרום לדימום רציני.
כשיש חוסר התאמה בין גודל העובר לאגן האישה. מקרה זה מתייחס בדרך כלל לעובר גדול שמשקלו עולה על 4.5 ק"ג. החשש הוא שעובר גדול מידי ייתקע במהלך הלידה וכתפיו ייכלאו, וחילוצו באמצעות מכשירים שונים עלול לגרום פגיעה בעצבים המוליכים לידיו (ובעקבות הפגיעה ייתכנו מומים או בעיות בתפקוד). זוהי הסיבה השכיחה ביותר.
ניתוחים וגינליים בעבר.
לידות טראומתיות בעבר.
סיבוכים בהריון המסכנים את חייה או בריאותה של היולדת ועוברה כמו רעלת הריון או זיהום מי השפיר.
הריון מרובה עוברים, אם כי לא תמיד אלא בהתאם