קרישיות יתר כרקע לבעיה בהשתרשות והפלות חוזרות

תרומבופיליה - קרישיות יתר 
תרומבופיליה היא נטייה להיווצרות קרישי דם מסיבות שונות. מצב זה נמצא כקשור לאובדני הריון חוזרים, אולם הקשר לכשלון השתרשות חוזר אינו ברור עוד.מצבים הגורמים לתרומבופיליה יכולים להיות תורשתיים - עקב מוטציות גנטיות בגורמי קרישה (מחלות כגון Factor V Leiden, מוטציות בחלבוניםC  ו-S, MTHFR, ועוד) או נרכשים - כאשר הסוג הנפוץ ביותר הוא תסמונת אנטי-פוספוליפיד (APS). זהו מצב של קרישיות יתר אוטואימונית המאובחן על ידי נוכחות של נוגדנים משלושה סוגים מסוימים בדם, והוכח קשור להפלות חוזרות. בנוסף נמצא כי למטופלות עם אירועי קרישיות יתר קודמים יש סיכון גבוה יותר לסיבוכי הריון. עם זאת, תפקידה של APS ב-RIF נותר לא ברור.
הטיפולים המקובלים למצבים אלו כוללים בין היתר;
אספירין – מסווגת כתרופה נוגדת דלקת לא סטרואידית ומשמשת גם כנוגד קרישה. מבחינת הרבייה, אספירין תורמת להפחתת הדלקת ברחם ולשיפור אספקת הדם, מה שעשוי לשפר את קליטת רירית הרחם. במחקר לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין קבוצת הטיפול באספירין וקבוצת הביקורת ביחס לשיעורי השתלות והריון.
* הפרין במשקל מולקולרי נמוך (LMWH) – ל-LMWH בדומה להפרין יש אפקט נוגד קרישה שעשוי למנוע פקקת שליה ולווסת את שגשוג רירית הרחם. עם כישלון IVF קודם וקרישיות יתר, שימוש ב-LMWH הראה עלייה משמעותית בשיעורי ההשתלות וההריון. במטופלות RIF נמצא שיפור משמעותי בשיעורי לידות החיים והפחתה בשיעורי ההפלות.