אי ספיקה שחלתית מוקדמת -רקע,אבחון וטיפול

אי־ספיקה שחלתית מוקדמת (POI – Primary Ovarian Insufficiency) היא ירידה בתפקוד השחלות לפני גיל 40, המתבטאת בירידה בייצור אסטרוגן ובהפרעה בתפקוד הזקיקים. היא אינה זהה למנופאוזה רגילה, משום שלעתים קיימת פעילות שחלתית לסירוגין ואף ביוץ והריונות ספונטניים. הרקע והסיבות למצב זה הנם גנטיים – למשל Turner mosaicism, שינויים בכרומוזום X, ו־FMR1 premutation; קיימים גם גנים רבים נוספים הקשורים להתפתחות ולשמירת מאגר הזקיקים. אוטואימוניים – בעיקר מחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס ולעיתים מחלת Addison; במקרים מסוימים מדובר ב־autoimmune oophoritis. יאטרוגניים – כימותרפיה, הקרנות לאגן, ניתוחים חוזרים בשחלות או כריתת חלק משמעותי מרקמת השחלה. זיהומיים/מטבוליים – נדירים יחסית. בכ־70–90% מהמקרים לא נמצא גורם חד־משמעי גם לאחר בירור מקיף. האבחון-האבחנה כיום מבוססת בעיקר על -הפרעה במחזור – אמנוריאה או אוליגומנוריאה במשך לפחות 4 חודשים. 1. FSH מוגבר – בדרך כלל ≥25 IU/L. אם קיימת אי־ודאות, חוזרים על הבדיקה לאחר 4–6 שבועות. 2. אסטרדיול נמוך, התומך באבחנה אך אינו תנאי הכרחי. 3. הריון צריך להישלל. 4. TSH ולעיתים פרולקטין – לשלילת סיבות אחרות להפרעת המחזור. 5. AMH אינו בדיקת האבחנה של POI. הוא יכול לספק מידע על הרזרבה השחלתית, אך אינו מחליף FSH וההסתמנות הקלינית. הבירור הייעודי כולל במיוחד כאשר מדובר באישה צעירה * קריוטיפ – בפרט כאשר האבחנה לפני גיל 30 או כשיש חשד לבעיה כרומוזומלית. * FMR1 premutation. * בירור אוטואימוני, ובפרט 21-hydroxylase antibodies כאשר יש חשד ל־POI אוטואימוני. * TSH. * לפי המקרה: בדיקה גנטית מורחבת/NGS או פאנל גנים הקשורים ל־POI. * אולטרסאונד וגינלי להערכת השחלות והרחם. חשוב מאוד להבחין בין רזרבה שחלתית נמוכה (DOR) לבין POI: אישה יכולה להיות עם AMH נמוך מאוד ועדיין לקבל מחזור סדיר ואינה בהכרח סובלת מ־POI. הטיפול בבעיה כולל מלבד 1. טיפול הורמונלי – הבסיסי ביותר באישה צעירה עם POI ללא התוויית־נגד, הטיפול באסטרוגן מומלץ בדרך כלל עד גיל המנופאוזה הטבעי, סביב 50–51, גם אם התסמינים אינם קשים. המטרה אינה רק להקל על גלי חום. טיפול מתאים מסייע להגן על * עצם ולמנוע אוסטאופורוזיס * מערכת הלב וכלי הדם * מערכת האורוגניטל * ולעיתים גם תפקוד קוגניטיבי ואיכות חיים. אם הרחם קיים, יש להוסיף פרוגסטוגן להגנה על רירית הרחם. בנשים צעירות מקובל לעיתים להשתמש במינוני אסטרוגן הקרובים יותר לתחליף פיזיולוגי מאשר למינונים הנמוכים המקובלים בטיפול במנופאוזה. 2. באשר לפוריות זהו החלק המורכב ביותר. למרות האבחנה, כ־5–10% מהנשים עם POI עשויות להרות באופן ספונטני, משום שפעילות שחלתית יכולה להופיע באופן בלתי צפוי. אין כיום טיפול שהוכח באופן אמין כמי שמחזיר את מאגר הביציות או “מחדש” את השחלה. האפשרויות הנן בעיקר-תרומת ביצית – הטיפול בעל שיעור ההצלחה הגבוה ביותר להשגת היריון כאשר אין תגובה שחלתית משמעותית.IVF עם ביציות עצמיות – ניתן לנסות במקרים שבהם קיימת פעילות זקיקית, במיוחד כאשר עדיין רואים זקיקים ויש AMH מדיד, אך שיעור ההצלחה יכול להיות נמוך מאוד. שימור ביציות/עוברים – רלוונטי בעיקר כאשר קיימת עדיין פעילות שחלתית או כאשר האבחנה מתפתחת בהדרגה וניתן לבצע שאיבה לפני אובדן הפעילות. קיימים גם טיפולים ניסיוניים שנחקרו כמו * PRP לשחלה * טיפולי תאי גזע * אקטיבציה של זקיקים/IVA * DHEA * CoQ10 * טיפולים אימונולוגיים שונים אולם נכון להיום אין מספיק ראיות איכותיות כדי לראות בהם טיפול סטנדרטי