שימור פוריות-הקפאת ביציות

הערך המוסף של הקפאת ביציות כאמצעי לשימור פוריות,מותנה בגיל האישה.
הערך המוסף הגבוה ביותר הוא כאשר מקפיאים ביציות לפני גיל 35, ועדיין יש ערך משמעותי בגיל 35–37. לאחר גיל 38 היעילות יורדת באופן ברור, ובגיל 40 ומעלה נדרשות לעיתים ביציות רבות כדי להשיג סיכוי סביר ללידת חי.
החשיבות של הקפאת ביציות הנה בין היתר
1. הגנה מפני ירידת איכות הביציות עם הגיל
זהו היתרון החשוב ביותר. ביצית שנשאבה בגיל 30–34 ושמרה בוויטריפיקציה אינה “מזדקנת” מבחינת הסיכון לאנופלואידיה בזמן האחסון. לעומת זאת, אם האישה תנסה להרות בגיל 40–42 ללא ביציות מוקפאות, הביציות שתשאבו אז יהיו בעלות איכות כרומוזומלית המתאימה לגילה.
הנתונים של ASRM (האיגוד האירופאי לפוריות)מראים שתוצאות השימוש בביציות מוקפאות טובות יותר כאשר ההקפאה נעשית בגיל צעיר יותר.
2. הגדלת האפשרות לילד גנטי בעתיד
זו אינה הבטחה ללידת ילד, אבל היא יוצרת “מאגר” של ביציות שנוצרו בגיל צעיר יותר. זה חשוב במיוחד לאישה שעדיין אינה מעוניינת או אינה יכולה להרות כעת.
3. שמירת אוטונומיה רבייתית
ביציות, בניגוד לעוברים, אינן מחייבות החלטה עכשיו לגבי זהות האב/הזרע או לגבי גורל עוברים משותפים. ASRM מציין במפורש שהקפאת ביציות מאפשרת לאישה לבחור בעתיד את מקור הזרע ולקבוע לבדה את גורל הביציות המאוחסנות.
4. הפחתת התלות בגיל בזמן שבו תנסה להרות
זה אולי הערך הקליני החשוב ביותר: אישה בת 40 יכולה להשתמש בביציות שהוקפאו, למשל, בגיל 32. הגיל של הרחם עדיין יהיה 40, ולכן הקפאת ביציות אינה מבטלת את הסיכונים המיילדותיים של גיל מבוגר, אבל היא עשויה להפחית את החלק הקשור לגיל הביצית.
כאמור הערך של הקפאת ביציות תלוי מאוד בגיל שבו מבצעים אותה ובמספר הביציות שנצברו.
הנתונים אינם תומכים ברעיון ש“כל ביצית מוקפאת = ילד בעתיד”. למעשה, ASRM קובע שהראיות עדיין אינן מספיקות כדי לתת לכל אישה הסתברות מדויקת ללידת חי לפי מספר הביציות, אך ברור שהיעילות של כל ביצית יורדת עם העלייה בגיל בזמן השאיבה.
לדוגמה, בניתוח הנתונים שצוטט בהנחיית ASRM, ההערכה הייתה שכדי להגיע לכ־70% הסתברות ללידת חי אחת נדרשו כ־14 ביציות בשלות בגיל 30–34, כ־15 בגיל 35–37 וכ־26 בגיל 38–40. אלה הערכות ממודל/מחקר מוגבל, לא הבטחה אישית, ולכן אין להשתמש במספרים האלה כיעד אוניברסלי.
ההנחיות האירופיות של ESHRE מכירות כיום בהקפאת ביציות כאפשרות מבוססת לשימור פוריות, כולל במקרים של אובדן פוריות הקשור לגיל, אך מדגישות שיש להתאים את ההחלטה אישית ולדון בסיכויי ההצלחה, בסיכונים, בעלויות ובהשלכות ארוכות הטווח.
ראוי לציין שדנים למשל על הקשר ל-AMH ולרזרבה השחלתית,חשוב להפריד בין שני דברים:
‏AMH/AFC מנבאים בעיקר כמה ביציותניתן יהיה לשאוב — לא את איכותן הכרומוזומלית.

לכן אישה בת 32 עם AMH נמוך עלולה להפיק מעט ביציות בכל מחזור, אבל הביציות שכן תוקפאנה עשויות להיות בעלות איכות הקשורה לגיל 32. לעומת זאת, אישה בת 40 עם AMH מצוין יכולה לייצר הרבה ביציות, אבל הבעיה העיקרית היא איכותן הכרומוזומלית.

‏ASRM מציין שאין מספיק ראיות לכך שבדיקות רזרבה שחלתית מנבאות באופן עצמאי את הסיכוי ללידת חי לאחר הקפאת ביציות, מעבר להשפעת הגיל.

השורה התחתונה:
הערך המוסף של הקפאת ביציות הוא לא “ביטוח פוריות”, אלא אופציה עתידית בעלת ערך, שבה מנסים לשמר את איכות הביציות של גיל צעיר יותר ולהקטין את השפעת הזדקנות הביצית על הסיכוי העתידי לילד גנטי. הערך עולה ככל שההקפאה נעשית מוקדם יות