התייעצות

המצב לא עגום!
יש לברר מדוע 3 ביציות לא עברו הפריה כלל.
מחזור טבעי יתן ביצית אחת.
לכן הסיכוי להריון הוא יחסית קטן.

ד"ר, אילו סיבות יכולות להיות למס במועט של הביציות?

נטיה אישית.
פרוטוקול לא הכי מוצלח.

פרוטוקל ארו ך מניב תוצאות טובות יותר הפרייה על ביוץ טבעי -סיכויים ממש ממש מועטים -חבל על הזמן זה מניסיוני האישי!!!!! רשמתי ל עוד עיצה , תעזרי בה!

באופן טבעי מידי חודש אישה מבייצת ביצית אחת בלבד. כדי לשפר את הסיכוי להריון, נעשה שימוש בתרופות המגדילות את מספר הביציות שניתן לאסוף ולהפרות. תהליך זה מתבצע תוך כדי מעקב קפדני וצמוד ע"י בדיקות אולטרסאונד ("מעקב זקיקים"), ובדיקות דם. על סמך בדיקות אלו קובעים את המועד האופטימלי לביוץ. הביוץ עצמו מושג אף הוא ע"י שימוש בתרופות. כ - 35 שעות לאחר מתן הזריקה לביוץ נשאבות הביציות .

פרוטוקול גירוי השחלות נקבע לפי משתנים רבים: גיל האישה, פרופיל הורמונאלי, ניסיון עבר, זמינות התרופות מבחינת סל הבריאות (יש לזכור כי תרופות אלו יקרות מאוד), לוח הזמנים המתאים למטופלים ולמטפלים. באופן כללי מבחינים 2 פרוטוקולים: "פרוטוקול ארוך" ו"פרוטוקול קצר". הטיפול הקצר מתחיל ביום 2 – 3 למחזור, במתן יומי של תרופה לגירוי השחלות, כאשר לאחר 5 ימים (לרוב) מוסיפים תכשיר שהוא אנטגוניסט ל – GnRH (ראו פירוט להלן) ותפקידו למנוע ביוץ מוקדם. ממשיכים בטיפול המשולב עד השגת זקיקים בקוטר של 17 מ"מ ויותר. מקובל כי זקיקים בקוטר זה מכילים בציות "בשלות" עם סיכוי טוב לעבור הפריה תקינה.

הפרוטוקול הארוך מתחיל לרוב ביום ה – 21 למחזור (כשבוע לאחר הביוץ) במתן אגוניסט ל – GnRH (ראו פירוט להלן) . תפקידו של האגוניסט לנטרל את בלוטת יותרת המוח ובכך למנוע ביוץ מוקדם. בניגוד לאנטגוניסט הפועל בתוך שעות ספורות, האגוניסט מגיע להשפעה הרצויה רק לאחר כשבועיים. בתום פרק זמן זה בודקים רמות הורמונאליות, ובודקים באולטרסאונד כדי לוודא שאומנם הושג נטרול של בלוטת יותרת המוח. רק לאחר מכן מתחילים בגירוי השחלות. משך הטיפול בפרוטוקול זה הוא כ- 4 שבועות, וזה חסרונו העיקרי. לעומת זה, המידע בספרות הרפואית מצביע על יתרון מסוים של הפרוטוקול הארוך מבחינת הסיכוי להשגת ההריון.

כאמור, אין פרוטוקול "טוב" ופרוטוקול "רע". תפקיד הרופא להתאים למטופלת את הפרוטוקול המתאים לה לפי הנתונים הרפואיים הספציפיים שלה. לכן, אין טעם להשוות לפרוטוקול שניתן למטופלת אחרת.


במסגרת IVF משתמשים במגוון רחב של תרופות. באופן כללי ניתן לחלקן ל - 4 קבוצות:

תרופות המגרות את השחלות ליצירת זקיקים.

בקבוצה נמנות התרופות הבאות: פרגונל, הומגון, מנוגון, מנופור , מטרודין, מטרודין HP, פיורגון , גונל-F. תרופות אלו מכילות FSH בלבד (פיורגון, גונל-F, מטרודין) או FSH בשילוב עם LH (פרגונל, הומגון, מנוגון מנופור). כמו-כן יש להדגיש כי פיורגון וגונל-F מיוצרות בטכנולוגיה של הנדסה גנטית, ואילו שאר התכשירים המצויינים לעיל מיוצרים משתן של נשים בגיל הבלות. בתחילת שנת 2002 הוכנסו כל התרופות לסל הבריאות ע"י הוועדה המיוחדת העוסקת בכך. התרופות השונות נבדלות גם בדרך המתן. פיורגון, גונל-F מנוגון ומנופור ניתנות גם בהזרקה תת עורית. דרך מתן זו מאפשרת הזרקה עצמית ע"י המטופלת, או ע"י בן זוגה. רצוי להתגבר על הרתיעה הטבעית מכך, ולעודד מתן זריקות באופן עצמוני, שכן הדבר חוסך טרחה רבה ו"טרטורים" מיותרים.

מטרת תהליך גירוי השחלות היא להגיע למספר ביציות מיטבי, שמצד אחד יאפשר להגדיל את הסיכוי להריון, ומצד שני לא יחשוף את המטופלת לסיכונים מיותרים. מקובל לראות ב – 10 עד 12 ביציות יעד לתהליך גירוי השחלה. מספר הביציות שכל מטופלת מייצרת הוא משתנה התלוי בתגובתיות השחלה לגירוי. באופן כללי, תגובת השחלה יורדת עם הגיל, ואולם לא נדיר לראות מטופלות צעירות עם מיעוט ביציות, ומבוגרות עם מספר רב

אני הייתי בסרט דומה. תפני לפרופ' יהושע דור -הוא קוסם!!!! הוא יעזור לך,לי הוא עזר.