לפני החזרת מוקפאים

במחזור הפשרה "איבר המטרה" מבחינת הטיפול הוא הרחם, אין צורך בזריקות לגירוי השחלות, כך שהטיפול הופך לקל ופשוט יותר. אם המטופלת מבייצת באופן ספונטאני, ניתן לתזמן את החזרת העוברים לפי מועד הביוץ, ולהימנע ממתן תרופות כלשהן. החיסרון בגישה זו: חוסר שליטה על מועד ההחזרה, העלול ליפול דווקא על שבת או חג. בגישה אחרת מכינים את רירית הרחם לקליטת עוברים ע"י תרופות המכילות אסטרוגן (כגון: אסטרופם, פרוגינובה), ובהמשך מוסיפים תרופות המכילות פרוגסטרון (כגון: אוטרוגסטן, קרינון, אנדומטרין, גסטון) תוך שליטה מדויקת על המועד שיתאים לגיל העוברים ביום ההקפאה. גישה זו מאפשרת שליטה מלאה תוך גמישות מרבית על מועד החזרת העוברים, ללא פגיעה בסיכוי להשיג הריון. ביום שנקבע להחזרה מופשרים העוברים בתהליך די מהיר, עוברים הערכה מיקרוסקופית לגבי איכותם, ומוחזרים לרחם. לעיתים לא כל העוברים שהוקפאו שורדים את התהליך, ונמצאים ראויים להחזרה לרחם. לאחר ההחזרה יש להתמיד וליטול התרופות לפי ההוראות, שכן המקור היחיד לאסטרוגן ולפרוגסטרון (החיוניים להשתרשות העוברים, ולקיום ההיריון) הוא התרופות הניתנות. חוסר הקפדה על נטילת התרופות במינון ובמועדים הנדרשים עלול לחבל בסיכוי להשיג הריון. אם מושג הריון יש להתמיד בנטילת התרופות למשך 7 שבועות מיום החזרת העוברים, תוך ביצוע מעקב של בדיקות דם ואולטרסאונד כמקובל. בשנים האחרונות חל שיפור ממשי באיכות התהליך, תוך עליה באחוזי ההיריון המושגים לאחר מחזורי הפשרה. תהליכי ההקפאה וההפשרה אומנם פוגמים באיכות העוברים, אך פגיעה זו היא מזערית, ולכן הסיכוי הטוב להשיג הריון.