חובה לקרוא לכל הבנות

טליסי שלום,

קראתי את שכתבת, ואני מצטערת בשבילך, אבל זה הכי פשוט להאשים את התרופות.

כתבת שהפסקת את הטיפול לפני חצי שנה, אבל לא האם את בהיריון/ אחרי לידה/ או שפשוט הפסקת לפני שזכית לילד.

תאמיני לי, גם אני עברתי תקופה מאוד קשה, אבל לא האשמתי את ההורמונים. ההורמונים יכולים אולי(?) להוסיף מעט, אבל סביר להניח שלא הם העיקר. תקופה של טיפולים היא קשה, יש בה המון מתח, ציפיות, אכזבות, פחדים, ובעיות נלווות כמו קושי למצוא עבודה או לרצות את מקום העבודה, במידה ועובדים. לפעמים יש בעיות עם המשפחה, עם הבעל, ועוד ועוד ועוד, ולכל אחת יש בטח תיק משלה עוד מקודם.

זה קצת מסוכן לכתוב כאן לכל הבנות שזה מה שההורמונים גורמים!!

אני מציעה לך לחפש בתוך עצמך את הסיבות האמיתיות לדיכאון, אולי בעזרת איש מקצוע.

מאחלת לך שתצאי מזה מהר, בכל דרך שתבחרי.

שלום טליסי,
לא יכולתי שלא להגיב למה שכתבת.אני עברתי הפריה ראשונה לא מזמן .ואחרי זה היו כאבים חזקים ואחרי יומיים בכיתי הרבה ,היתה לי מועקה בגלל האכזבה. מיד הלכתי לדיקור סיני וברוך השם חזרתי לעצמי. לכי למישהו מקצועי ואני ממליצה על דיקור בעיקר לנפש. לא יודעת אם יש לך ילדים.לי יש ילדה קטנה והיא שמחזיקה אותי מהאכזבות אבל צריך להאמין שזה יקרה בסוף יהיו ילדים!!! והחזיקי את עצמך למען בעלך,משפחתך.
מקווה שעזרתי במשהו...
החלמה מהירה והיי חזקה
ליה

גם אני עברתי IVF ואין ספק שבזמן הטיפול ההורמונים משתוללים וזה יכול לגרום למצבי רוח אך אמור לעבור עם הפסקתם או אולי לוקח שבוע שבועיים שהגוף מתנקה אבל לא יותר.
אני עברתי גם טיפולים וכשסוףסוף הריתי העובר לא התפתח ונאלצתי לעבור גרידה, הרגשתי שחרב עולמי ובמשך חודשיים רק בכיתי אבל עם הזמן התדירות שחשבתי על זה ובכיתי ירדה עד שאני עכשיו חצי שנה אחרי וזה מהדהד מידי פעם אבל אני מרגישה חזקה ומוכנה לנסות שוב.
כך שאם טרם עבר לך ממליצה על עזרה מקצועית ואם יש לך חברה שגם עוברת או עברה טיפולים תשתפי אותה בכל ההליך כי לפעמים זו תמיכה גדולה יותר ממשפחה ואפילו מהבעל כי היא יודעת בדיוק מה את עוברת ומבינה אותך הכי טוב מכולם.
לי עוד אין ילדים אבל בטוחה שאחרי שיהיו הכל יתגמד וישכח ובהחלט יהיה שווה את כל הסבל.
בהצלחה!

קודם כל אציין שיש לי ילד תודה לאל ושהחיים שלי מאוד מסודרים אני אשה עצמאית מסודרת עם הבעל המדהים שיש לי הבעיה שאת ההפריה עשיתי עם המון פחד וללא רצון יותר בשביל בעלי ואני מצאתי את עצמי בתוך הפריה עם פחד איום לא היה איכפת לי שההפריה לא תצליח רציתי רק לסיים את הסבל הזה וכתוצאה מכמות הורמונים גדולה יחסית לבחורה שלא שותה אפילו אקמול זה היה קשה מאוד היום אני מקבלת תרופה בשם צפרלקס לחרדה והדכדוך אבל אני יודעת בתוך תוכי שזה בגלל ההפריה וישנם נשים שחוו את זה בדיוק כמוני רק אצלם זה היה בעקבות הפלה לסיום אני לא יחווה לעולם בעזרת ה, את הסבל של ההפריה אני מאחלת לכולכן הצלחה ובעזרת אל תהיו בהריון עוד השנה תודה רבה לכם על ההתיחסות לילה טוב

קודם כל, כל הכבוד לך על האומץ לספר את מה שבאמת את מרגישה.
מקריאה של הודעתך האחרונה, אני מבינה שאכן היו סיבות מחוץ להורמונים, והן שאת לא רצית בעצם את ההיריון ובטח לא את הטיפולים, ועשית זאת רק למען בעלך, כשאת הולכת לזה עם חששות ופחדים גדולים מאוד. לי בכל אופן נראה, שהסיבות הנלוות שציינת הן שהשפיעו על מצב רוחך, ואני מבינה אותך לגמרי. אכן טיפולים זה לא קל, לחלק מאיתנו כל טיפול הוא גם כואב מאוד, וזה כמובן בנוסף לצד הרגשי של כל אחת ואחת. מה עוד שאת גם חווית היריון, ואולי יש לך טראומה מההיריון או הלידה.
למזלך, יש לך כבר ילד, מה שלרובנו כאן עדיין אין. אני מאחלת לך שתצאי מהר מהמצב, ונראה לי שזה קשור איכשהו ליחסים בינך לבין בעלך בעקבות הפסקת הטיפול.
שיהיה לך רק טוב.
לימונית

בעלי הכי שלם עם ההחלטה שלי עכשיו כי הוא ראה מה סבלתי ומה כרוך בהפריה ושזה לא כלכך פשוא לאשה לחוות דבר כזה בכל אופן שיהיה שבת שלום ושוב מאחלת לכולכם לחוות את חווית האמאות הבלתי ניתנת להסבר זה עולם ומלאו אבל כנראה שבחיים בשביל דברים מיוחדים כמו ילדים צריך קצת לסבול שיהיה המון המון בהצלחה בהמשך הדרך