דקפפטיל

כן, ניתן על בסיס מחזור "קצר".
באופן טבעי מידי חודש אישה מבייצת ביצית אחת בלבד. כדי לשפר את הסיכוי להריון, נעשה שימוש בתרופות המגדילות את מספר הביציות שניתן לאסוף ולהפרות. תהליך זה מתבצע תוך כדי מעקב קפדני וצמוד ע"י בדיקות אולטרסאונד ("מעקב זקיקים"), ובדיקות דם. על סמך בדיקות אלו קובעים את המועד האופטימלי לביוץ. הביוץ עצמו מושג אף הוא ע"י שימוש בתרופות. כ - 35 שעות לאחר מתן הזריקה לביוץ נשאבות הביציות . פרוטוקול גירוי השחלות נקבע לפי משתנים רבים: גיל האישה, פרופיל הורמונאלי, ניסיון עבר, זמינות התרופות מבחינת סל הבריאות (יש לזכור כי תרופות אלו יקרות מאוד), לוח הזמנים המתאים למטופלים ולמטפלים. באופן כללי מבחינים 2 פרוטוקולים: "פרוטוקול ארוך" ו"פרוטוקול קצר". הטיפול הקצר מתחיל ביום 2 – 3 למחזור, במתן יומי של תרופה לגירוי השחלות, כאשר לאחר 5 ימים (לרוב) מוסיפים תכשיר שהוא אנטגוניסט ל – GnRH ותפקידו למנוע ביוץ מוקדם. ממשיכים בטיפול המשולב עד השגת זקיקים בקוטר של 17 מ"מ ויותר. מקובל כי זקיקים בקוטר זה מכילים בציות "בשלות" עם סיכוי טוב לעבור הפריה תקינה. הפרוטוקול הארוך מתחיל לרוב ביום ה – 21 למחזור (כשבוע לאחר הביוץ) במתן אגוניסט ל – GnRH . תפקידו של האגוניסט לנטרל את בלוטת יותרת המוח ובכך למנוע ביוץ מוקדם. בניגוד לאנטגוניסט הפועל בתוך שעות ספורות, האגוניסט מגיע להשפעה הרצויה רק לאחר כשבועיים. בתום פרק זמן זה בודקים רמות הורמונאליות, ובודקים באולטרסאונד כדי לוודא שאומנם הושג נטרול של בלוטת יותרת המוח. רק לאחר מכן מתחילים בגירוי השחלות. משך הטיפול בפרוטוקול זה הוא כ- 4 שבועות, וזה חסרונו העיקרי. לעומת זה, המידע בספרות הרפואית מצביע על יתרון מסוים של הפרוטוקול הארוך מבחינת הסיכוי להשגת ההריון. כאמור, אין פרוטוקול "טוב" ופרוטוקול "רע". תפקיד הרופא להתאים למטופלת את הפרוטוקול המתאים לה לפי הנתונים הרפואיים הספציפיים שלה. לכן, אין טעם להשוות לפרוטוקול שניתן למטופלת אחרת.