רשלנות רפואית בלידה

עו"ד אלקלעי שלום רב, (מצטערת שזה ארוך...)

לפני כחודשיים הגעתי לחדר לידה בשבוע 41 (בת 26 , לידה ראשונה) עקב ירידת מים.
לחץ הדם שלי היה גבוה(לראשונה - במשך כל ההריון הוא היה תקין בבדיקות ב"טיפת חלב") אך האחיות טענו כי זה כנראה בגלל ההתרגשות. כמו כן לקראת החודשים האחרונים של ההריון הופיעו לי בצקות איומות ברגליים ונבהלתי מאוד אולם הרופאת נשים שלי טענה כי זו תופעה אופיינית להריון והמליצה לי על מנוחה עם רגליים מורמות.... (והבצקות היו גם בלידה )וכן בשבוע או שבועיים לפני הלידה היתה לי עלייה חדה במשקל (משהו כמו 5 קילו בשבוע אם אני זוכרת נכון...). כמו כן ביצעו לי בדיקת שתן ומצאו חלבון (שהופיע לראשונה - במשך כל ההריון לא היה לי חלבון בבדיקות סטיק שעשו לי ב"טיפת חלב") וזכור לי שאחד הרופאים נכנס וכשראה את הנתונים אמר לרופא/רופאה אחרים "צריך להתחיל טיפול במגנזיום" ומסיבה כלשהי החליטו בסופו של דבר לא לתת לי את הטיפול. במשך כל הזמן לחץ הדם שלי רק עלה והגיע אף ל - 170/100 וכל בני המשפחה שלי התריעו על כך למיילדת והאחיות עד אשר המיילדת אמרה להם בכעס "תפסיקו להלחיץ אותנו, אם יקרה לה משהו זה יהיה על אחריותכם" וכיבתה את הצג שמראה את לחץ הדם. לאחר מספר שעות התחילו לרעוד לי הרגליים (אך האחיות טענו כי זה תופעות של האפידורל שקיבלתי) וכן התחלתי להרגיש טשטוש ראייה והתלוננתי על כך לאחיות/מיילדת אך לא נעשה כלום , ואז בפתיחה של 10 התחילו לי קשיים בנשימה והתחלתי לרעוד כבר בכל הגוף - פרכסתי והתכווצתי ועברתי מה שנקרא פרה-אקלמפסיה (התפרצות של רעלת הריון ) איבדתי את ההכרה והרופאים החליטו להוציא את התינוקת בוואקום . התינוקת יצאה בשלום , אותי חיברו לחמצן ורק אז התחילו לתת לי טיפול של מגנזיום לוריד. חזרתי להכרה ולאחר זמן קצר הפך המצב לקריטי - שוב סבלתי מקוצר נשימה חריף ,כמעט דיממתי למוות, ירידה בהמוגלובין ועוד והיה חשד לתסחיף ריאתי ואז התחילו טיפול בקלקסן, בוצע לי CT ANGIO שהיה תקין ונבדקתי ע"י נוירולוג וגם היה תקין. בבדיקת אקו לב נראו סימנים של היפוולמיה ולכן העבירו אותי לטיפול נמרץ נשימתי , ההמוגלובין היה נמוך מאוד 6.81 ולכן קיבלתי 2 מנות דם. לאחר יממה בטיפול נמרץ נשימתי הועברתי למחלקת יולדות . הטענה שלי היא כזו - לפני שהתחלתי לפרכס ולהתכווץ (פרה-אקלמפסיה ) ולעבור את הסיוט הנוראי הזה שעברתי - היו לי את כל הסימנים המתריעים על רעלת הריון (בצקות, לחץ דם גבוה, חלבון בשתן, טשטוש ראייה ועלייה חדה במשקל) והמצדיקים נתינת טיפול למניעת הפרכוסים וההתכווצויות שהוא המגנזיום ואכן אחד הרופאים אמר שצריך לתת אותו אך מסיבה לא ברורה הוחלט שלא לתת ובעצם מנעו ממני את הטיפול שיכל למנוע את כל הסיוט והסבל הנוראי שחוויתי ובעצם כמעט גרם לפגיעה חמורה מאוד לי ותינוקת שלי וכמעט אף למותי. מאותו יום אני לא אותו אדם,לא מצליחה להירדם או להפסיק לחשוב על מה שקרה/ יכל לקרות,לא מסוגלת לחשוב על יחסי מין/הריון ועוד מה דעתך?