מה ההבדל בין

משנקבע קיומו של קשר סיבתי עובדתי, קמה ועומדת השאלה, אם הקשר הסיבתי לא נשלל בשל שיקולים של "סיבתיות משפטית". משמע, אם אין לראות במעשהו של התובע-הניזוק מעשה, המפסיק את הקשר הסיבתי. לעתים קרובות, בעיקר בעוולת הרשלנות, נזקק בית-המשפט למבחן הצפיות לשם קביעת הקשר הסיבתי-משפטי. בכך כרוכה השאלה אם יש לראות את מעשהו של התובע- הניזוק כמעשה המפסיק את הקשר הסיבתי .

ובמילים פשוטות יותר לשם ניתוק הקשר הסיבתי המשפטי נדרשת התנהגות חריגה מן הניזוק; נדרשת החלטה חופשית ועצמאית מצד העובד לפעול מחוץ לגבולות הסיכון התוחמים את עבודתו באופן רגיל.

זהירות מושגית /קונקרטית
קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע עפ"י מבחן הצפיות, הבוחן האם האדם הסביר צריך היה לצפות להתרחשות הנזק? במסגרת החובה הנ"ל "השאלה הנשאלת היא אבסטראקטית. היא עוסקת בקטגוריות שלמות של מזיקים (יצרנים, מעבידים, נהגים, מורים) ושל ניזוקים (צרכנים, עובדים, הולכי רגל, תלמידים), של נזקים (פיסי, כספי) ושל פעולות (מעשה, מחדל). הבחינה מנותקת מעובדותיו הקונקרטיות של אירוע ספציפי.

ההבדל בין המושגים הללו מהותי ומשמעותי שכן זהירות מושגית מדברת על חובת הזהירות בין מזיק לניזוק כללי והסיבתיות המשפטית קשורה לכך כי לאחר שהוכחה קיומה של חובת זהירות מושגית ואף קש"ס עובדתי הרי שיש לנתק אותו נוכח הסיבתיות המשפטית.

האם אפשר לתת דוגמא/ שם תיק
לקיום זהירות מושגית/ "וציפיה נורמיטיבית "ו עדיין נותק שם קשר סיבתי?!
תודה רבה

יש עניין/מרכיב של "מדיניות שיפוטית ראויה" או "ציפיה נורמטיבית", הלא כן?

אם קיים קשר סיבתי משפטי ממילא יהיה גם זהירות מושגית ,הלא כן?
זה אותם מבחנים
והחשוב מכל לעניין חידוד: התוכל להדגים מקרה ולו דימיוני שיש סתירה ותשובה שונה ל 2 השאלות?
תודה על הסבלנות והיסודיות

אני מניח שאת סטודנטית והחשיבה שלך היא נכונה שכן בצד הפרקטי הרי שאם יש קשר סיבתי אז קיימת זהירות.

אבל ואבל גדול שלבי הבדיקה הינם קודם כל בדיקת זהירות המושגית ורק אח"כ בדיקת הקש"ס.

בישיבת פורום הנזיקין של לשכת עורכי הדין דובר על הארכת תקופת ההתיישנות ב-10 שנים. א' עבר במקום והחליט להיכנס לישיבה על דעת עצמו. הוא התרשם מהמקום אבל לא הקשיב באופן ראוי מה גם שהוא פספס חלק גדול מהישיבה. הוא סבר שאם בלשכת עורכי הדין מדבר על הארכה של תקופת ההתיישנות אז הנושא "סגור". לימים נפגע ברגלו ולא הגיש תביעה כנגד חברת הביטוח שלו המכסה אותו במסגרת תאונות אישיות. הוא סבר שיש להמתין עד התגבשות הנזק וחשב שהוא עתיד לעבור ניתוח נוסף ועל כן הגיש תביעתו לאחר 5 שנים תוך הסתמכות על מה ששמע בלשכה.
תביעתו נדחתה על בסיס התיישנותה.

אין ספק כי מבחינת א' הסיבה שלא הוגשה התביעה היא בגין מה ששמע (או לא שמע) בלשכה אבל האם הלשכה ו/או הפורום אחראים כלפי אדם שעבר במקום בחובת זהירות מהסוג הזה -לא נראה לי...