רשלנות

אמי חולת תרומבוציתופניה וסוכרת היתה בנופש בטבריה התעלפה בבית מלון ובעקבות כך אושפזה בבית חולים התברר שעברה התקף לב. עשו לה צינתור והתקינו ב-2 עורקיה סטנטים. לאחר הצינתור אמי התלוננה שהקשירה של העורק לא טובה והיא ממש לא יכולה לנשום, אך אף אחד מהצוות הרופאי לא התייחס. אמי נעשתה חיוורת והרגישה רע ואני ביקשתי והתחננתי שיבדקו אם יש דימום. אך גם אלי לא התייחסו. למחרת בבוקר הושיבו אותה במיטה והיא החליקה מהמיטה נפלה ואבדה את ההכרה ואז הרופא ראה שהרגל שבה עשו צינתור נפוחה מאד כחולה מלאה בדם ברגל הימנית שבה עשו את הצינתור. בבדיקת ההמוגולבין שעשו לה ירד ההמוגלובין מ-13 ל 7.6. נתנו לה עירוי של 2 מנות דם ההמוגלובין עלה ל-10. לאחר עירוי הדם כשאמי חלשה מאד החליט הרופא שצריך להוריד אותה מהמיטה על כסא. ברגע שהושיבו אותה היא אבדה את ההכרה העבירו אותה לטיפול נמרץ חברו אותה למכשיר הנשמה לחמצן ולקוצב לב חיצוני ובאותה הזדמנות עשו לה שוב צינתור על מנת לבדוק אם הסנטים לא נחסמו. יום למחרת עשו לה ניתוח השתלת קוצב לב קבוע. כל הארועים האלה קרו מיום חמישי ועד יום ראשון כלומר במשך 4 ימים ובאותו שבוע ביום רביעי בשעה 15.00 הודיעו לנו שמשחררים אותה כשההמוגלובין שלה ירד ל-9.1 וכשהיא חלשה והרגל הימנית נפוחה וכבדה כ-20 ק"ג מלאה בנוזלי הדם ולכן אמי לא היתה מסוגלת ללכת. עם זאת הם החליטו לשחרר אותה ובאותה הזדמנות שאלו אותי אם קבלתי כרטיס קוצב הלב. לא הבנתי על מה הם מדברים ולא האמינו לי עד שעבר הרופא שערך את ההשתלה ואמר שאמנם לא נתנו לי כרטיס קוצב. הם הבטיחו שישלחו תוך שבוע אך לא עשו זאת רק לאחר 3 שבועות קבלנו כרטיס מחברת מדטרוניק. בבית חולים אמרו לי שנותנים לי מכתב שחרור זמני ולא נתנו לי זמן לקרוא את 9 הדפים שמסרו לי. גם לא יכולתי לדעת את כל חומרת המצב. אני בקשתי מהם שישחררו אותה בשעות הבוקר כיוון שיש לנו נסיעה של 3 שעות למרכז הארץ ובשעות אחר הצהרים יש עומס. לא עזרו תחינותי והם טענו שאין להם מיטות ואני במו עיניי ראיתי חדר ריק לחלוטין ומקומות נוספים ריקים. כחולה שעברה התקף לב (אוטם ) היה מגיע לה החלמה של 5 ימים אך במוסד "מול הים" שאתם דברנו נאמר לנו לבוא רק עד השעה 5 אחה"צ ואנו הגענו בשעה 6.30 בערב. אמי אלמנה גרה בבית לבדה וללא מעלית ולכן לא יכולנו להביאה הביתה ובלית ברירה הכנסנו את אמי במוסד סיעודי שהסכימו לקבלה גם בשעות האלו, אך כמובן בתשלום מכיסינו הפרטי. ונשארה שם 3 חודשים. אם בית חולים היה רושם במכתב השחרור שאמי זקוקה לשקום ולפיזיותרפיה היינו יכולים לאשפז אותה במוסד שקומי ללא תשלום. הנפיחות ברגל ירדה לאחר כ-3 חודשים אך אמי איננה מסוגלת ללכת כוון שהברך ברגל הימנית קורסת לה והיא לא מסוגלת להעלות אפילו מדרגה אחת ועפ"י דברי 2 רופאים נעשה לה נזק בעצבי הרגל בעקבות הדימום. כרגע היא כל היום עם חיתולים ונמצאת במיטה או על כסא גלגלים נעשתה סעודית לחלוטין קבלה גמלת סעוד בשעור של 150% .מה הסיכוי לתביעה