הכנה למבחן לאיתור מחוננים: כדאי או לא?

מדי שנה נערכות בחינות לאיתור מחוננים בכיתות ב או ג ברחבי הארץ. הבחינות נערכות בשני שלבים, כאשר בשלב א נבחרים כ-15% ילדים בכל כיתה, הן על פי תוצאותיה של בחינה שנערכה בתוך בית הספר בתחילת שנת הלימודים והן על פי המלצות הסגל הבית ספרי. בחופשת חג החנוכה נערכים מבחני שלב ב, הנבדקים על ידי מכון סאלד. ביוני של אותה שנה נשלח לביתו של כל ילד שהשתתף בשלב זה מכתב המבשר אם נמצא ראוי להשתתף בתכנית של הרשות המקומית למחוננים או למצטיינים, או שלא נמצא מתאים לכך.

למידע נוסף על חינוך ילדים היכנסו לפורומים:
פורום אספרגר - PDD, חינוך מיוחד
פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים
פורום פסיכולוגיה הוליסטית
פורום פסיכולוגיה ילדים
פורום רפואה משלימה ילדים

מבחני "שלב א" נערכו השנה ב-22 באוקטובר, וכ-15% מההורים קיבלו זה עתה הודעה שבנם או בתם יקבלו הזמנה למבחני שלב ב. בשבוע האחרון שואלים אותי הורים שוב ושוב: "האם כדאי לשלוח את הילד להכנה לבחינות לאיתור מחוננים?", וזאת כמובן כדי לעלות את סיכוייו של אותו ילד להתקבל לתכנית ההעשרה למחוננים הממומנת, בחלקה הגדול, על ידי משרד החינוך והרשות המקומית.

כאשר שואלים אותי שאלה על ילדים ככלל, כל תשובה עליה – ותהיה אחראית ומדויקת ככל האפשר – חייבת לקחת בחשבון את העובדה, שתמיד יימצאו יוצאים מן הכלל שעבורם התשובה לא מתאימה. לכן תשובתי תהיה סטטיסטית, דהיינו, תסתמך על הידע הקיים מהספרות, על הידע שצברתי במהלך 30 השנים האחרונות ועל נסיוני הרחב בייעוץ לילדים מחוננים ולמשפחותיהם. התשובה היא כאמור כללית, ואינה מתאימה לילד ספציפי זה או אחר. הורים הרוצים לדעת מה נכון לגבי הילד שלהם צריכים לפנות לייעוץ שיתרכז בו, ביכולותיו ובצרכיו. עבור רוב הילדים התשובה תהיה שלילית: לא כדאי לרשום ילדים להכנה למבחנים לאיתור מחוננים.
והרי חמישה נימוקים:

1. לא מצאתי, ולו בדל הוכחה, שקורסי ההכנה הללו אכן משפרים את סיכוייהם של ילדים להתקבל לתכניות ההעשרה למחוננים. מאחר שהשאלונים של מכון סאלד סודיים לחלוטין, קשה לראות כיצד ניתן "להכין" תלמידים למבדקים שלא ידוע מה מתבקשים הנבדקים לעשות בהם.


2. גם אילו הקורסים הללו היו אכן משפרים את הסיכויים להתקבל, יש לקחת בחשבון שנקודת ה"חיתוך" למחוננות היא לוקאלית, דהיינו, ילדים ש"שייכים" לאחוזון 98.5 ביישוב מסוים <או לאחוזון 97 – תלוי בתכניות הקיימות> מוגדרים כמחוננים וזכאים לחינוך למחוננים. לפיכך, כאשר כל הילדים, או אפילו מרביתם, מגיעים במבחני סאלד לציון גבוה יותר מאשר אילו לא היו משתתפים בקורסי ההכנה, הרי ילדים אלו אינם משפרים את מיקומם היחסי. הסיבה: הלא גם שאר הילדים שנבחנו אתם שיפרו את ציונם המוחלט. לו היתה הקבלה לתכניות ההעשרה תלוית IQ, למשל, ולו ניתן היה ל"שפר" את ה-IQ על ידי קורסי הכנה, היה המצב שונה.

3. תפיסת המחוננות על ידי משרד החינוך הישראלי היא גיאוגרפית, כלומר, ילד שיוגדר כמחונן ביישוב מסוים לא יוגדר ככזה ביישוב אחר. ההבדלים עשויים להיות עצומים. לדוגמה: בראשון לציון נפתחות מדי שנה 9 כיתות ג בתכנית ההעשרה למחוננים; בתל אביב, הגדולה ממנה, נפתחת רק כיתת מחוננים אחת, בבית הספר "גרץ", ובנוסף – מספר ילדים דתיים מצטרפים לתכנית ההעשרה במכללת תלפיות – ביחד עם ילדי החינוך הדתי מהערים הסמוכות. לפיכך, לפני ששולחים את הילד לקורסי ההכנה הללו צריך להיות מידע מהימן לגבי השאלה: האם הקורס "מכין" ל"רמה הנדרשת" ברשות מקומית ספציפית. מידע כזה לא קיים, על פי מה שאני יודעת.

4. לא לכל ילד מתאימים הקורסים שמוצעים בתכניות ההעשרה. קיימות סיבות טובות לכך מדוע יש נשירה גדולה מתכניות העשרה גם לתכניות המשובחות ביותר. לדוגמה: קורסי ההעשרה במכון רון ורדי בראשון לציון נחשבים לקורסים מצוינים, כאשר המדריכים בהם הם אנשי מקצוע שגם אוהבים ילדים. לא פלא שהורים רבים מעוניינים שילדיהם ישתתפו בהם במחיר הנמוך הנדרש מהם. אולם, בעוד שבכיתה ג יש בשנת הלימודים הנוכחית 9 קבוצות מקבילות של ילדים שמשתתפים בקורסים אלה, דהיינו, כ-200 ילדים, הרי קיימת נשירה לא קטנה מדי שנה, נשירה המגיעה לשיאה בקרב ילדי חטיבת הביניים: במקום 9 כיתות של ילדי כיתה ג יש רק 6 כיתות לילדי כיתות ז, ח, וט, ממוצע של שתי כיתות בשנתון, ובסך הכל נשירה של כ-80%. קיימות כמובן סיבות רבות לנשירה, אפילו מקורסים משובחים עד מאוד, אך אחת הנפוצות שבהן היא הקושי של הילד להשלים את חומר הלימודים ש"הפסיד" ביום ההעשרה. כמובן שככל שיכולותיו של הילד גבוהות יותר – ואין מדובר רק באלו הקוגניטיביות – ייקל עליו להשלים את חומר הלימודים. אולם, אם הוא "הצליח להיכנס" לקורסים בעוד שיכולותיו ה"אמיתיות" לא היו גבוהות דיין, קיימת סבירות גבוהה שהוא יהיה מועמד "טוב" לנשירה.

<@ --- IMG_2 --- @>
5. מאחר שכ-15% מתלמידי השנתון מוגשים לשלב ב של האיתור, ומאחר שרק ילדים באחוזון 98.5 "מוכרזים" כמחוננים <ביישובים מסוימים מדובר על ילדים מאחוזון 97>, הרי שביישובים בהם רק ילדים מאחוזון 98.5 זכאים לחינוך למחוננים כ-90% מהילדים שנבחרו לשלב ב, וברוב המקרים פיתחו ציפיות שיתקבלו – ייווכחו לדעת ש"אינם מחוננים". ביישובים אחרים "רק" כ-80% מהילדים שנבחרו לשלב ב "יוכרו" כ"לא מחוננים". ילדים בני 8, שכבר "נכשלו" – על פי תפיסת ההורים, ובמקרים רבים על פי תפיסת צוות בית הספר, החברה ועוד – עלולים להפנים את תחושת הכשלון – אף על פי שאין למעשה כל כשלון אובייקטיבי. רבים מהילדים הללו היו עונים על הגדרות המחוננות ביישובים אחרים בארץ, בשנתון אחר ביישוב בו הם מתגוררים, וכמובן – על פי קריטריונים אחרים. אלו כוללים גם תחומי מחוננות אחרים, ולא רק את התחומים הקוגניטיביים – כמו ספורט, אמנות, מוזיקה ועוד. ילדים ש"התכוננו" בקורס מיוחד למבדקים ואחר כך "נכשלו" – תחושת הכשלון עלולה אף להיות חריפה יותר.

לכתבות נוספות בנושא פסיכולוגיה:
טיפול רגשי לילדים: לטפל או להמתין?
חינוך ילדים: כיתות קטנות – האמנם?
למידה והכנת שיעורים בחופשת סוכות
איך לגדל ילדים עם מודעות לחיסכון?
שיעורי בית - של מי הם בכלל?

לסיכום:
קורסי ההכנה לתכניות המחוננים, שמטרתם העיקרית היא להעשיר מבחינה כספית את בעלי המכונים העוסקים בכך, אינם רואים את טובת הילד לנגד העיניים. לפני שנרשמים לקורס כזה, שעצם יעילותו אינה ברורה, חשוב לקחת בחשבון את צרכיו האמיתיים של הילד, את התועלת לעומת הנזק הפוטנציאלי שהם עלולים לגרום ובעיקר – את הסיבה האמיתית לכך שהורים לילדים בני 7 מאמינים ש"תווית המחונן" חשובה להם כל כך.

ניתן ליצור קשר עם ד"ר חנה דויד בטלפון: 03-9674748.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר