פורום אספרגר - PDD, אוטיזם, חינוך מיוחד - יש לך שאלה?

לצערי איני מכירה מסגרות כאלה. אני ממליצה לבדוק בעמותת אפי שפועלת לסיוע בנושא.

שלום, המקרה המתואר נשמע לא פשוט. חוק חסרי ישע הינו חוק לפיו כל אזרח שידוע על הזנחה או התעללות צריך על פי חוק לפנות לשירותי הרווחה לדיווח.
למוסדות המדינה ישנה אפשרות לבחון את הנושא מקרוב, ולבצע החלטה אם הבוגר מסוגל לבצע החלטות לגבי גורלו ואם הוריו כאפוטרופסים מתאימים לנושא או שיש למנות אפוטרופוס חיצוני. הם יכולים להורות על הוצאתו או לסייע להמשך החזקתו בתנאים מוצלחים ומותאמים יותר, על ידי מתן סיוע או הדרכות.
לגבי קיום מפגשים חברתיים - אני מניחה שחסר לפונה מידע וישנו ריחוק מסוים ממערך ההחלטות הכולל בבית. לעיתים אי קיום המפגשים החברתיים הינו מבחירת הבוגר ולא מבחינת האחראיים עליו. בכל מקרה ישנם ארגונים המסייעים לקיום מפגשים חברתיים, כגון עמותת אפי (אספרגר ישראל) וישנן מסגרות דיור ברמת עצמאות מגוונת, שניתן לרמוז להורים שיתכן וכדאי לבחון עבורו.
בכל מקרה, אני ממליצה להיות רגישים בפנייה למשפחה ולקחת בחשבון שיש דברים שלא רואים כשנמצאים מחוץ לבית...
בהצלחה,
דיטה

שלום,
סליחה על מענה באיחור.
ראשית, כיום כבר לא יאבחנו אספרגר, כיוון שספר התסמונות אינו מגדיר בנפרד את הלקות הזו. לגבי הספקטרום האוטיסטי, כעיקרון הסימפטומים מתאימים, אך לא מספיקים בהכרח. מאחר שמדובר בספקטרום נרחב, יכול להיות שמשתייך אליו ויכול להיות שמדבר בקשיים חברתיים ספציפיים מאוד או הפרעה אובססיבית כפייתית או קושי בניהול כעסים ולא בהכרח בהפרעה תקשורתית.

שלום מירב. החינוך המיוחד בחוק מספק כיתה והסעה עד לגיל 21. זה אומר לימודים עד שלוש או ארבע או חמש. תלוי בסוג הכיתה.
אם אין חטיבה שסמוכה למקום מגוריו, מערכת החינוך בעצמה ממליצה על העברה למסגרת המתאימה. אם ההורים בוחרים מסגרת שנראית להם יותר, הם יכולים לפנות לפיקוח המקומי, אגף החינוך המיוחד על מנת לבקשה. ההחלטות נעשות במסגרת ועדות שיבוץ סביב פסח. המלצת הצוות המקצועי גם נלקחת בחשבון וזו מועברת לרוב סביב חודש ינואר.
כל המסגרות הן של המדינה או מופעלות בהסדר עם המדינה, למשל לבית אקשטיין יש בתי ספר. כך שאין סיבה או חובה לעבור למסגרת פרטית או למוסד.
בהצלחה
דיטה

שלום, ניכר כי אתם חווים הטרדה מסוימת מצידו של השומר.
ראשית, הדיווח שלו לגבי הימצאותו של בנך בבית הספר לחינוך מיוחד מהווה של החיסיון. כנראה שלא הוסברה לו הרגישות בנדרשת בשמירה על בית ספר מיוחד.
הערותיו לגבי הרעש והפסיכיאטר מוגזמות גם הן.
לא הייתי פונה ישירות לחברת הביטחון אלא להנהלת בית הספר. מה שחשוב הוא שיפסיק את ההתנהגות, ורצוי גם שיתנצל. יכול להיות שהוא מטריד באופן כזה גם הורים או אולי ילדים אחרים. ויש להביא לידיעתו כי ההתנהגות מטרידה.
אני בטוחה שהנהלת בית הספר יבינו את הפנייה וידאגו ליחס רגיש והולם.
מקווה שהעניין יטופל בהקדם,
דיטה

שלום ותודה על תגובתך לשאילה הראשונה.
שאילה השנייה, הילד שלי עכשיו בכיתה ד'. קשה לו בכיתה בגלל איש הצוות שהוא לא אוהב בכיתה וילד אחד שצורח על הילד שלי בכיתה. כשאני דיברתי על זה עם המורה, הם אומרות אחרת (וזה להמרות שאני אישי ראיתי איך הילד שלי הרגיש מאוים מילד שבכיתה ואישי שמעתי איך אותו הילד צורח על הילד שלי). הביטחון של הילד שלי בירידה. אשמח לשמוע, אם אני יכולה לבקש לעביר את הילד שלי לכיתה בוגרת יותר לשנה הבא? במקום שיעלה לכיתה ה', שיעלה לכיתה ו'. לפי הגיל הוא כמעט בין 11. תודה וסליחה.

שלום יוליה,
ילדים רבים על הספקטרום מתנהגים באופן שאינו נאות או נוח, לא תמיד חברתי.. ולכן, הסיכוי שימצא ילד שלא יהיו לבנך יחסים טובים איתו, קיים לצערי גם בכיתה אחרת.
השיקולים במעבר כיתה צריכים להיות בעיני גם ההתאמה ברמת הכיתה, כלומר פרטנרים אפשריים, גם אם לא כולם - שיש ביניהם התאמה ברמת הלמידה וברמה החברתית - תקשורתית - שפתית. כמו כן, ההיכרות עם הצוות , החום וההבנה שיש ביניהם. אם בנך מסתדר טוב עם הצוות או רב הצוות, מעבר כיתה יכול להיות מאוד מטלטל עבורו. גם העזיבה של החברים, מעבר למקום חדש.. הכיתה אינה רק השמה, היא סוג של בית שני, לאורך 4 שנים כבר, עם הכרות מעמיקה בין הסובבים בה. שינוי עלול להיות מפרק או מערער, יכול לגרום לירידה בביצועים.
אני משערת שהשלמה עם המצב אינה פתרון, קבלה של הלקות של האחר אולי תסייע מעט. כדאי לשבת עם המחנכת ולחשוב על תוכנית התנהגות שתסייע ליצירת ההפרדות בין השניים.

שלום יוליה,
לצערי איני מכירה מטפלים בתחום. מאחר שאת מקבלת את הטיפול לו את זכאית בבית הספר, הייתי בודקת מול קופת החולים, דרך המושלם או המקבילות שלו, מהי רשימת המטפלים המוצעת.
בהחלט חשוב מאוד שהטיפול הריגשי יהיה על ידי מטפל/ת שמומחים בעבודה עם ילדים על הרצף. זו שאלה ראשונה שכדאי לשאול כשפונים למטפלים מן הרשימה.
בהצלחה,
דיטה

שלום חווה. סליחה על מענה מאוחר. זה נשמע נושא בהחלט רציני. השאלות של הילד נשמעות מגיעות מתוך הקשר, עיסוק במוות שנחווה במשפחה לאדם קרוב, בהחלט יכול להשאר עימו. אני משערת שזה נושא חשוב מאוד לעבודה עם המטפלת הריגשית של הילד ולוודא שכל הסובבים אותו ישיבו באופן דומה. בתוך סיטואציה לימודית, אין צורך לדכא את השאלות והעניין, אך יש צורך להתמקד ב'כאן ועכשיו' על פני מחשבות אלה. לכן, יש למצוא את המקום שבו יוכל לעסוק בנושאים הללו, ולהפנות אותו לזמן זה. כך למשל ניתן יהיה לומר "אתה נזכר... זה כואב לך/ לא נעים לך.... עכשיו כולנו לומדים, אז נחזור להתרכז בשיעור, ועל מה שמעניין אותך תוכל לדבר עם המטפלת ביום X".
לשאלות מסוג זה אין תשובה אחת נכונה. הנכון הוא לתת לו להגיד מה הוא חושב, לעצב, לסייע להבין.
לגבי ההתפרצות, שוב, אפשר להבין את הכאב. חשוב מאוד להכין אותו לקראת האזכרה (כנראה כבר לשנה הבאה..) , להראות תמונה, אולי לכתוב לו סיפור חברתי, לספר מה יעשו שם, את מי הוא עשוי לראות, מה הוא יעשה, מה קורה לפני ואחרי האזכרה. מומלץ בתקופה שבה הוא רגיש להציע יותר עזרה ומראש, במצבים שהם טריגרים לקושי ותסכול. יכול להיות שהקלות הניתנות בעקבות צעקות והתפרצות מלמדות אותו כי זוהי הדרך להשיג אותן. מומלץ להנחות אותו "אם קשה לך אז אתה יכול לבקש עזרה/ די.. אם אתה רוצה הפסקה אתה יכול לבקש לנוח... אם אתה מרגיש עצוב אתה יכול לבקש לשבת בצד ולהירגע..."
נקווה לטוב
דיטה

אינגה יקרה,
נשמעת התלבטות משמעותית, ובימים אלה צוות הגן בטח מגבש את ההמלצה בטופס השאלון לקראת ועדת ההשמה. כדאי לקרוא אותו היטב לכשיגיע לידייך ולהבין את הטיעונים של הגן לעומק.
בארץ זה בהחלט מקובל שילדים לא עולים לכיתה א לפני גיל 6. אמנם מעלים אותם לועדה אבל הוא במרחק של חודש מלהיות כזה שלא מעלים. ילדים רבים שאני מכירה עלו בגיל 7 ואף אחריו לכיתה א, בשלים יותר ומוכנים יותר.
בעיות התנהגות לעיתים קשורות לשפה ולעיתים קשורות להבשלה. גן עם סל טיפולי מורחב יכול לתת מענה גם בתחום הלימודי, גם בתחום הריגשי וגם בשפה ותקשורת. עוד עניין הוא ניסיון להתנסות בשילוב, ואם יתחילו מעט השנה וירחיבו בשנה הבאה במסגרת הגן, אולי זה יוביל אפילו לשינוי ההשמה באופן מוחלט? ויומלץ על יציאה לשילוב יחידני בגיל בית הספר? אם זה הכיוון, כדאי לדעתי ליהנות מעוד שנה בגן. בבית הספר הסל הטיפולי מצטמצם משמעותית. והוא בגיל שזכותכם להמשיך וליהנות ממה שהמדינה נותנת...אני מקווה שזה יעזור.
דיטה

לצערי אני לא בקיאה בהבדלים בהרכב הצוות הטיפולים.
שתי המסגרות הינן של חינוך מיוחד, ואם אני לא טועה, סל הטיפולים יכול להיות מועשר בחלק מבתי הספר, עבור שני סוגי הכיתות.
מה שחשוב הוא הדגש של הקשיים המאפיינים את הלקות. בכל כיתה הדגש מושם במקום אחר. בכיתת תקשורת יש צוות מקצועי הבקיא בלקות וכל השיח הכיתה, לא רק בטיפול הפרטני, הוא כזה שמכוון לעבודה על קשר, חברתיות, הבנה חברתית, שפה ותקשורת. הקידום של ילדים חייב להתבצע לא רק בשעה / שעתיים/ שלוש שעות היחידניות, אלא בזמני הכיתה. אשמח לעוד משיבים, אם יש בעלי ניסיון. ואני בטוחה שבמערת החינוך ידעו להשיב לך.
חשוב לקחת בחשבון את השינוי שעוד צפוי השנה, נקווה שבנך יתקדם ויפגין מגמה חיובית.
לגבי העובדה שבעת התפרצות הוא נשלח הביתה, הייתי מציעה לשקול מחדש את ההתערבות. אם לא הופחתה, יתכן שהשליחה היתה אינה מהווה ענישה אמיתית או מספקת וכדאי לחשוב על דרכים להגביר מוטיבציה לאיפוק ודחיית סיפוקים או אסטרטגיות מתאימות להתמודדות עם קשיים.
בהצלחה,
דיטה

איפה את גרה? תבדקי באתר העירייה מי אחראי על חינוך מיוחד
קבעי פגישה עם המחנכת/מורה, אולי אם ידעו שבתך מספרת בבית מה קורה לה בבית ספר, היחס אליה ישתנה
זה מה שאני היתי עושה, לבחירתך דרכי פעולה
בהצלחה

נושא מאוד מלחיץ ומטריד שאתם מעלים כאן.
אני לא הייתי עולה מיד לעיריה, אלא פונה מיידית למנהל/ת בית הספר.
יתכן שיש שיקולים, אולי באמת מספר השעות ביחד מצומצם. חשוב לשמוע מגורם שהוא יותר מערכתי מהמורה, אך לא מנותק או חיצוני כמו העיריה.
בהחלט יש מקום לספר בבית הספר מה הילדה סיפרה בבית ולדרוש הסברים, גם אם יגידו שהיא מעוותת את המציאות, עדיין יש להתייחס לתחושות שלה ולמצוקות שלה בכובד ראש.
באוכלוסיה מיוחדת, חשוב מאוד להכין ילדים לקראת שינוי. במקרה של שינוי מציף כזה, אם אכן כך הדברים, וללא עריכת הכנה מספקת, זהו מוקד קושי שיוצר מצוקה ומוריד ביצועים.
נשמע לי בעייתי להגיד לבית הספר לשלב ילדים עם החמישיה מכיתה אחרת במקום עם הכיתה הנוכחית. זה מעורר אנטגוניזם, וסביר שיש שם שיקול מערכתי שלא ידוע להורים. חבל ועצוב שלא משתפים הורים ואולי מנצלים את העובדה שילדים לא מדברים או לא נוהגים לשתף. אם גישה זו תתברר כנכונה, יש למחות עליה בקול רם, ואם התשובות שתקבלו מעידות על גישה זו, יש ליידע את הפיקוח בנושא.
בהצלחה,
אשמח לעדכון איך דברים מתקדמים.
דיטה

שלום ותודה על תגובתכם,
היום הילדה שלי, כשיצאה מהכיתה עם המורה להסעה, המורה אמרה לי "הילדה, היום כל זמן נגעה "שם" ושהילדה אמרה לה, "כי נעים לה". בזמן שהמורה סיפרה, הילדה פשות עמה ורקדה מרוב שרצתה להתפנות. אגב, הילדה כבר יומיים גם בבית התחילה להתאפק + אתמול בערב ברח לה קצת פיפי והיום גם בכיתה (המורה לא אמרה לי זה). בסוף ילדה נכנסה לשירותים בביה"ס. כאשר שאלתי, ילדה בביתה, הילדה אמרה לי, שהיא החזיקה, כי סיבה ראשונה - לא היה לה זמן להתפנות,
סיבה שנייה - יש ילד נעול בשירותים, כי הוא הרביץ לילד אחר,
סיבה שלישית - לא רוצה שהילד הנעל אותה בשירותים.
בזמן כשדיברתי עם המורה, הילדה שאלה את המורה "למה כעסת עלי?" אותה שאלה שאלתי את הילדה, "למה המורה כעסה עליה?", הילדה אמרה "כי ברח לי הפיפי". ביקשתי מהילדה, לארות לי איך המורה כעסה, הילדה קמה + הלכה לארון בגדים + פתחה דלת של הארון + וניסתה לסגור את עצמאה. על שאלתי, "איפה זה קורה?", התשובה הייתה "שם הכיתה, שמקבילית בתוך הכיתה שלה והיא הייתה לבד".
על המפגשים ושיעורי ספורט, התחילה לספר שרק כיתה שלה. אולי משנים מערכת.
הייתי רוצה לציין, אני לא יכולה לספר מה שהילדה מספרת לנו, כי בביה"ס לא אוהבים כשמדברים. אשמח מאוד, אם יש איזה אתר, עם רשימה של מוסדות חינוך מיוחד.
תודה וסליחה.

שוב הדברים נשמעים מטרידים.
אני מבינה שעולות שאלות על התפקוד בכיתה ובבית הספר. לכל בית ספר יש מנהל/ת, יש מפקחת מעליה.
אני ממליצה לבדוק עם הצוות ולא לקפוץ למסקנות רק לפי דברי הילדה, למרות שזה מעורר חשדות בעייתיים מאוד.
בנוסף, זיכרו כי מעבר מסגרת אחרי שנים הינו צעד שיש לערוך לקראתו הכנה ולא לבצעו באופן מיידי ומלחיץ.
אני מקווה שהמערכת תהיה פתוחה לשמוע את התלונות שלכם ולהגיב ברצינות הראויה.
משרד החינוך מפעיל קו פניות ציבור. זו אפשרות לעלות הלאה עם הבירורים. הנושאים שאתם מביאים פחות נוגעים למימד הקליני, ולכן אני מוגבלת בסיוע.
הקו הפתוח לפניות תלמידים והורים עומד לרשותכם בימים א'-ה' בין השעות 08:00-15:00 . אני מקווה שתצליחו להעזר בזה
בהצלחה
דיטה

לצערי אני לא מכירה את הטיפול או מטופלים בו. מעניין שבמטפל המוכר בארץ מרבית ההמלצות הן מתחום ADHD ולא מתחום אוטיזם, אולי הטיפול כאן חדש יחסית?
לגבי מחקרים באינטרנט, ראיתי מחקר המתאר שיפור במתבגרת עם אוטיזם בעקבות הטיפול, אך לפי דיווחים עצמיים ולא תצפיות אובייקטיביות.
אולי מישהו מהקוראים מכיר מטופלים?
דיטה

שלום שלומית,
קשה לתת תשובה חד משמעית.
לא היכרתי מקרוב אספרגרים בגיל הזה. אשמח להשתתפות של קוראים אחרים.
מאחר שאנחנו מדברים על לקות שהיא על רצף, בהחלט יש מקום גם לקצוות.
יכול להיות שהקשיים שאת רואה נובעים מדברים אחרים, אולי ממזג ואולי מאופי? לא יודעת. יכול להיות שזו הלקות או שאריות ממנה.
יש בוגרים עם אוטיזם שמצליחים לפתח את תיאוריית המיינד - את היכולת להבין לפחות במידה מסוימת את כוונות, רצונות ומחשבות האחר. חוש הומור הוא בעיני המתבונן, לפעמים. אני משערת שמקרים של הצלחה בלהצחיק בהחלט סבירים ומתאימים גם עם הלקות.
זו קודם כל לקות התפתחותית. שאמורה להיות מאובחנת בילדות, כיום בכלל לא מאבחנים יותר אספרגרים אלא מי שמופיעים לו קוים אוטיסטיים נכנס לספקטרום. אם יש עניין לחקר, אולי כדאי שיעשה מול משפחתו, לשמוע איך נהג להסתדר בתור ילד, האם הבין בדיחות, האם הבין שפה לא ליטרלית (אירוניה, שקר לבן, מטאפורות וכד'). האם היו לו חברים ועוד.
מקווה שזה עוזר במעט, וכאמור, אני מקווה שקוראים אחרים ירצו לתת מניסיונם.
דיטה

שלום.
שתי ההשמות הינן של חינוך מיוחד, אולם מצויות במקום אחר ברצף. כיתת חינוך מיוחד בקצה האחד, שילוב יחידני בקצה השני. כיתה תקשורתית מצויה באמצע.
לכל ילד בכיתה נכתבת תוכנית לימודים אישית, אך רמת הלימודים עשויה להיות גבוהה מכפי שנלמד בכיתה של בית הספר המיוחד. לרוב בבית ספר מיוחד, הרכב הילדים בכיתה יהיה נמוך - בינוני ברמתם, בעוד בכיתת תקשורת יכולים להיות בתפקוד גבוה. גם שם לא מובטחת הומוגניות.
בכיתת תקשורת לומדים את כל המקצועות של השכבה במערכת. ילדים מקבלים לכיתה מורים למתמטיקה, מדעים ומולדת, שאינם בהכרח מבינים בלקויות בתקשורת או בהתמודדות עם הפרעות התנהגות, וזה עלול ליצור קשיים. בבית ספר חינוך מיוחד אין מקצועות לימוד מסוג זה, כל המערכת מותאמת לעבודה עם הלקות, וכל מי שבא במגע בעל רקע בנושא.
לגבי הטיפולים מעבר למורה וסייעות - זה תלוי סל והקצאה בית סיפרית, אין אחידות. יש ילדים שמקבלים טיפול ריגשי או קלינאית וכאלה שלא. ממש תלוי בבית הספר, החלטת המנהלת, כמות כיתות התקשורת בבית הספר (למשל אם פתחו כיתה בכל שכבה, לבית הספר תהיה הקצאת משאבים גדולה יותר, לרוב.
כמות הילדים בין 5 ל8, בשני סוגי הכיתות. נפרדות ושילוב תלויים בחזון הבית סיפרי ויכולות המורה. לרבו יש פעילויות העשרה משותפות עם כיתות השכבה. ואפילו לפעמים משלבים חלק מהילדים שילוב יחידני למספר שעות שבועיות, מתוך כיתת התקשורת.
אם כל השמה היא יתרון או חסרון - תלוי בפרופיל של בנך/ בתך, ברמה, ביכולות, בקשיים שהוא/ היא מפגינים.
אוכל לחשוב איתך יותר אם תפרטי מעט יותר.
בהצלחה,
דיטה

דיטה שלום רב יש לנו התלבטות קשה בין כיתה א תקשורתית לבין כיתה עם ליקוי למידה עברנו השבוע ועדת השמה לגבי ביננו דויד 6.4 חודשים דויד הספקטרום מאובחן מגיל 2.5 asd היה בגן אלוטף שנתים ומשם המליצו לנו לגן שפתי ושנתים הוא בגן שפתי הוועדה הייתה חלוקה חלק אמרו כיתה תקשורת וחלק ליקוי למידה מה ההבדל בינהם ומה את ממליצה לנו אנחנו בצומת דרכים מאד משמעותית וההחלטה קשה לנו מאד בתודה ההורים של דויד הנסיך

שלום להורים של הנסיך,
שאלה קשה והחלטה קשה. קודם כל נסו לבקר בבית הספר המיועד, לפגוש את המחנכת, היועצת. לשמוע על הרכב הכיתה הצפוי, על פעילות בית הספר להכלה ושילוב של הילדים.
לפעמים בכיתת ליקויי למידה יש "רב בעייתיים" כלומר קשיים התנהגותיים רגשיים בנוסף ללקות הלמידה. אז מצד אחד עשויים להיות שם פרטנרים עם יכולות תקשורת ומשחק טובות (טובות יותר מאלה של ילדים על הספקטרום), מצד שני, חשיפה לבעיות התנהגות, התמקדות בסוג קשיים שונה מזה הייחודי לספקטרום האוטיסטי ופחות התמחות בבנייה של תלא מדיוק ומותאם.
בכיתת ASD, רצוי לבדוק מה צפוי להיות ההרכב מבחינת רמת הילדים. לפעמים הרכב הכיתה הוא לכיוון הגבוהים ממש, גאוני מחשבים, לקות שממוקדת בחברתיות ואז רמת הלמידה (חומרים אקדמיים) יחסית גבוהה בכיתה, אני לא יודעת אם זה חסרון או יתרון עבורכם. מה שבטוח הוא שהצוות מבין את הלקות ומאפייניה הייחודיים, יודע איך להתמודד ולקדם שילוב חברתי, לכל הרמות, בתוך הכיתה ואל ילדי השכבה, והלמידה תהיה מותאמת. אני חושבת שגם בכיתה הטרוגנית עם ילדים גבוהים ובתפקוד בינוני נניח, תמיד ימצאו פרטנרים שאפשר לשחק איתם, להתקדם איתם.
אבל באמת, חשוב שתראו את הדמויות שהולכות לעטוף אתכם ואת דוד פוטנציאלית בשנה הקרובה, ותנו לזה להיות פקטור חשוב, מי יהיו המורה, היועצת והמנהלת, מהי רוח בית הספר ביחס לילדי החינוך המיוחד שמשולבים בו. כל זה חשוב מאוד למה שתכלול השנה הזו עבורו ועבורכם. בהצלחה, ואשמח אם תשתפו במסקנות.
דיטה

דיטה תודה רבה על התשובה המהירה אני ואשתי חלוקים היא חושבת על כיתת תקשורת מפני שסל הטיפולים מאד רכב והחשש מכיתת ליקוי למידה מילדים אם הפרעות התנהגות קשות ואלימות ואני חושב על כיתת ליקוי למידה מבחינת שהוא יוכל יותר לתקשר חברתית ולמידה מילדים רגלים כי הוא מאד אוהב לחקות וללמוד דברים חדשים כי הוא מאד צמה לחברים ומבקש תמיד לשחק איתם .שבקשנו בוועדה לדעת באיזה בית ספר או מה ההרכב התלמידים הם לא מוכנים להגיד ולשתף אותנו כי לפי תשובתם זה חסוי ורב לנו הנסתר על הגלוי האם אפשר להתעקש ולבקש מהם שיגידו לנו ? ומה את אומרת שוב על ההתלבטות שלנו ?

ילדי כיתת התקשורת משולבים הרבה עם ילדי הכיתה הרגילה.
אנחנו ירושלמים וכאן יש הרבה שילוב.
למעשה היום הבן שלי לומד בעיקר בכיתה הרגילה.
יש לו גם חברים שם.
החיסרון: מאוד רחוק מהבית ואין לחברים איך להגיע אלינו...