פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית - יש לך שאלה?

אני בדיכאון וכל היום אני בבית כי אני לא יכולה לישון
בגלל גרד מתולעי מעיים שיש לי שעושות לי גרד
חזק וגורמות לחוסר שינה, לקחתי כבר כדורים נגד
תולעים וזה עזר לקצת אבל זה לא עבר לי ועדיין
יש לי תולעים ומה שלא ניסיתי לא הצלחתי להיפטר
מהן ... אני כל היום בבית כי אני עייפה מאודד אבל מאודד ואים לי כוח לצאת מרוב שאני ערה כל כך המון שעות בלי לישון וזה לא יעזור לי מה אני יעשה תמיד יגרד לי בפי הטבעת מהתולעים הארורות האלה.. אני כמה זמן ככה לא שנה שנתיים יותר ... כואב לי הלב שהזמן בורח לי וכל יום שעובר מתבזבז לי.. כואב לי הראש מרוב עייפות אני לא מתפקדת מרוב שאני עייפה ואל תציעו לי כדורי שינה כי זה לא פיתרון וזה לא עוזר לי לישון בגלל שהגירודים בפי הטבעת מפריעים לי להירדם ומעירים אותי משינה וזה כן תולעים כי ראיתי אותן.. אני אובדת עצות למה מגיע לי לחיות בסיוט ועינויים כאלה

בני בן 13 במצוקה נפשית מעוניינת בעזרה למי לפנות.

תודה על הייעוץ שי אני מאד מעריך את זה אני בקשר לעניין של הילד שבעלה מתנהג אליו לא יפה
הבעיה היא שאני כאילו מתבייש לא מהחברים שישמעו על זה כי איתם אין לי בעיה ובוא נגיד את זה ככה שבלעדיהם ממזמן הייתי שבור. אבל מול יועצת אף פעם לא ניסיתי ואני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל לדבר איתה ואיך לפנות ובמיוחד אני לא רוצה שהיא תגיד לאמא שלי על זה כי אז אמא שלי תגיד לה שאני סתם אומר דברים וזה הגיל... רק היום הוא עוד פעם צעק שאני לא עושה כלום בבית למרות שאני כן עושה מה שהוא מבקש או שלפעמים הם מבקשים לסדר שולחן ואני מסדר הכל ואז הם אומרים ממש מסודר רואים שלא סידרת עם חשק ושאני יסביר לך שהם מתכוונים לצורת יופי בסידור ואין לי את זה זה לא שעכשיו שאני מעצב פנים או משו אז צעקתי ואמא שלי אמרה שעוד פעם שאני אצעק אני יקבל סטירה אז במיוחד אני לא רוצה שהיועצת תגיד לה את זה אתה מבין? אני מאד מעריך את העזרה שלך...

אמא שלי התגרשה מאבא שלי והתחתנה עם בן אדם מגעיל שרק מתנהג אליי מגעיל לא באלימות פיזית כי אם זה היה קורה הייתי פונה למשטרה אבל מכיוון שזה רק מילולי אין לי למי לפנות... המשפחה חושבת שאני סתם אומר בגלל שהוא כאילו תפס תמקום של אבא שלי וזה מעצבן אותי אבל זה לא נכון! הוא עוקץ אותי ולאט לאט אמא שלי כבר מתעלמת מי זה כי היא לא רוצה להתגרש ממנו במיוחד שהוא מכלכל את המשפחה שלנו... כל דבר שאני עושה למה את זה לא עשית אין תודה אין מילה חמה אין כלום נדה הוא כבר קרא לי שטן ועוד הרבה דברים ויום אחד הלכתי למרפסת ורגל אחת הייתה בחוץ עד שאמא נכנסה לבית וחזרתי בחזרה למיטה מבהלה... אני חייב עזרה אני גם לא יכול לספר לאבא שלי כי הוא יעשה בלאגן... אני חייב עזרה

שלום,
אני אבא לילדה בת 13 בכיתה ז. לאחר שנפרדה מחבר שלה הוא הפיץ עליה שמועות וזה מתחיל לאבד קצת שליטה. שלחתי מייל להנהלה ולמורה שייטפל בזה והם זימנו אותו ואת הוריו לשיחה אך כנראה שזה כבר מאוחר מידי. כיצד עליי לפעול כדי למזער נזקים? האם עליי לדרוש מבית הספר להפעיל איזשהו נוהל חירום? האם כדאי להתייעץ עם גוף חיצוני לפני שאני מערב עוד גורמים במשרד החינוך/רווחה/משטרה?

בשבועות האחרונים נחשפנו לפגיעה עצמית של הבת שלנו (בת 13) חיתוך פירקי הידיים (למיטב ידעתנו רק בפרקי הידיים)
עברנו התייעצות עם יועצת ביה"ס הפנתה אותנו לפסיכולוגית שכרגע הספקנו פגישה אחת סוג של "איבחון" הערכה. כחלק מסיכום היא המליצה על הוצאה של סרגל מהחדר ולראות מה אפשר לעשות לגביי סכינים בבית !
נשארתי עם ההמלצה הזו כמו עצם בגרון , מכיוון שבכנות מי שבמצב הזה ימצא "כלי" לפגיעה עצמית , מה הערך בלהוציא את הסרגל הספציפי שאיתו היא פגעה בעצמה ? ואיך אפשר לנהל בית ללא סכינים ? ומצד שני ....איך אני הולכת לישון עם הפחד הזה שאני משאירה בבית "כלי" לפגיעה ?
אני כאמא בסערת רגשות /פחדים /כאב על הבת שנמצאת במקום כל כך חשוך . אומנם השגנו את העזרה מיד כשהתגלה המצב אבל אין לי עוד דרכים להקל ?לתמוך? לשמור ???
הלוואי והיתה רשימה של המלצות מה אני כאמא יכולה לעשות !!! :(
איפה טעיתי ? חשבתי שאני "עושה" את זה טוב- להיות אמא שלה :( ועכשיו הכל התפוצץ וכנראה שלא !!
תודה מראש
מאיה

שלום 
אנחנו משפחה בנויה מ 6 נפשות אמא אבא שתי בנות שני בנים , 
קודם אחותי גדולה ממני בשנה אחרכך אני ואחריי אח שלי קטן ממני ב 5 שנים ועוד אח קטן ממני ב 10 שנים.
מאז שאני זוכרת את עצמי היה לאחי בעיות התנהגות הוא אובחן כהיפראקטיבי מהיותו קטן והיה לו בעיות קשב וריכוז , הוא תמיד עייף אותנו נפשית עם כל ההסתבכויות שלו אך כשגדל (כרגע בן 21 ) הוא נהיה יותר ויותר אגרסיבי אנו מתקשים להתמודד איתו כבר 3 שנים רצופות שהוא עושה בלגן בבית אין לנו מנוחה הוא מתפרץ בכעסים הוא לא רוצה לעבוד רוצה רק כסף או שהוא רוצה לעבוד כדייג וזו לא עבודה מפרנסת הוא הסתבך עם חברות הסלולר ושילמנו חובות וגלש למכור סמים קלים והיה בבית סוהר חצי שנה היום הוא כבר שבועיים בחוץ הוא חזר לעבוד בים כעוזר דייג אך כרגע הוא דורש שנעזור לו לקנות סירה גדולה יותר ממה שיש לו (יש לו סירה קטנה) הוא ממש נדלק על כל דבר ואחרכך נכבה אנו לא רוצים להשאיר אותו בים כי הסביבה שם לא בריאה והאוכלוסיה ממש קשה וזו עבודה לא מפרנסת משום בחינה זו לא עבודה מסודרת למרות זאת אציין שאנו מודעים בשל מצבו והאופי הבעייתי שלו הוא לא יוכל לעבוד בעבודה מסודרת תחת פיקוח או ביקורת !! אבי ואמי עייפו ממנו לחלוטין אני כבר 3 שנים מתמודדת איתו קונה לו דברים עוזרת לו כמה שאפשר תומכת בו כלכלית למרות שהוא לא מעריך אבל בשל החשש שלי שהוא יעשה משהו רע אני כמה שיותר נוהגת איתו ביד קלה מנסה להכיל ולתת למרות שבניתי לו תלות ואני מודעת לזה אני בת 26 אמא לשני ילדים והעומס הנפשי שאני מתמודדת איתו פשוט מכביד עליי אני לא יודעת מה לעשות 
הצעתי לו להכיר בזה שיש לו בעיה בוא נלך לפסיכולוג בוא נמצא לך מסגרת בוא נתמוך בך כלכלית אבל בעסק משתלם ולא בים ! 
הוא נעול בתוך האמונות שלו , אין לו אחריות וממרר לכולנו את החיים טוען שכולנו נגדו שאבא שלי לא תומך בו שכולנו עושים ישיבות ומדברים עליו שאנחנו רעים. 
מה לעשות ??? יש פתרון ? 
מפחדת מהיום שאאלץ להתנתק ממנו לחלוטין כי אני בטוחה שמצבו ידרדר עוד יותר

יש לי בעיה אני לא יודעת מה לעשות לא מזמן אבחנו אותי
שיש לי הפרעת קשב ואני חושבת שיש לי דבר כזה שנקרא
תת רגישות אני חושבת שאני רגישה מדי ואני מרגישה דברים יותר חזקים לאנשים יותר מרוב האנשים
שההיתי קטנה היתה לי בעיה עם הטפרים של הגרביים ואם פלסטלינה ויש לי גירוי ממש לאנשים ובעיה עם האחראים של הבגדים וקשיים והבנת המצב החברתית הסיטואציה גם עכשיו אני מפחדת להגיד
משהו להורים שאני לא היה נודניקית ושלא התיחסו אליי ברצינות ואני רוצה לפתור ארץ ם יש בעיה
כיצד אני אומרת להורים שלי שלא התיחסו אליי כילדה קטנה וכיצד לדעת זה נכון שבאמת יש לי דבר כזה שנקרא תת רגישות(ויסות חושי)?

אני אבודה אודליה, אבודה מלנסות למצוא פתרון לכל בעיה.
זה קשה לחייך ולהגיד "הכל בסדר" כשהכול מתפרק, קשה עוד יותר להודות שמשהו קרה, כי הפחד משתלט.
אני נופלת.
אני נופלת אל תוך גיהנום של רגשות.
אני נחטפתי.
נלקחתי שבויה בכלא של מחשבות.
מישהו שומע אותי? אני צועקת.
אני צורחת את נשמתי שנרקבת באיטיות.
אני טובעת.
אני טובעת בדמעות של צער ויגון.
קשה לי לנשום.
מועקה חוסמת את קנה הנשימה שלי, אני נחנקת.
שמעת? זה היה ליבי שהתנפץ לאלפי רסיסים.
אני מתחילה לאבד שיווי משקל, הפנים חיוורות-
האם מישהו יספיק לתפוס אותי לפני שאכנע לתחושות התובעניות?
זהו גבול כל כך דק, בין החיים למוות,
הצלקות הישנות והפצעים שלא הגלידו בידיים וברגליים מוכיחים זאת.
אני חושבת שהספיקה לי התקופה בעולם הזה,
הנשימה כבדה, העיניים עייפות,
אין לי יותר כוח להילחם-
אחצה את הגבול מבלי להסתכל לאחור..

אהלן אני ילד בן 15 והנה הסיפור שלי לפני כמה חודשים (או שנה) ניכנסתי לאתר פורנו וכעבור מספר ימים רציתי עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם עד שאני הכרתי בעובדה שזה ממכר נשאסתי חזק לתוך זה והיום אני מחזיק את עצמי וחושב על זה לפחות שעה ביום ומחזיק את עצמי לא להיכנס אך לפעמים אני נשבר עוד מישהו מרגיש ככה? (נב אל תתקרבו לחארה הזה בחיים)

כי אתם לא יודעים. כי רוב הסיכויים שלעולם גם לא תדעו. רוב הסיכויים שהיא לא תספר. זה יוביל לכישלון מוחלט. זה דברים שבנו אותה. ואולי יום יבוא ומישהו יקרא את המכתב הזה. ואולי יום יבוא ויבינו שהיא שיקרה שאמרה שהיא המשיכה הלאה ועזבה את זה ולא נשאר בה חלק מזה. חלק מזה שאנשים עוזבים אותה על בסיס קבוע. כן קבוע. היא שונאת פרידות. היא לא יודעת להתמודד עם פרידות. חלק מזה שיש לה פחד נטישה. כי עזבו אותה כל כך הרבה. כולה בת 17 ואף אחד לא יודע עדיין כמה היא עברה. זה התחיל מזה שסבתא שלה נפטרה. הבן אדם שגידל אותה על בסיס יומי ואהב אותה יותר מכל בן אדם אחר. סבתא שלא רצתה אף אחד חוץ מאותה. שראתה רק בה את הסיבה לחיים והיא דאגה לה יותר מאשר דאגה לעצמה. היא ויתרה על הכל בשבילה. סבתא שלה היא המלאך שאלוהים שלך אלייה. זה ממשיך במוות של דודה שלה ובמוות של כל הסבים והסבתות שלה. זה לא נגמר. אנשים נכנסים לה ללב ועוזבים כאילו כלום. ומה עם הפגיעות המיניות שעברה, והטרדות המיניות שעוברת על בסיס קבוע. ההתמודדות עם עצמה. היא הילדה הזאת שפעם רצתה להתאבד ולא להיות פה. אבל נשארה כאן והיא הולכת חזקה. היא הילדה שלעולם לא תספר מה עובר עלייה. על חוסר האמון שלה בעולם. באנשים. בעצמה. אבל היא הילדה שאם היא תראה מישהו ללא חיוך היא תתן לו אחד משלה.

אחרי מחשבה רבה הגעתי למסקנה שבית הספר בו אני לומדת מאוד לא טוב בישבילי ואני חוזרת כל יום הביתה דכאונית לא מסוגלת לעשות שום דבר עם עצמי חוץ מלהיות במחשב. אין לי חברות אני לא אוהבת את הלימודים...באמת לא טוב לי בבית ספר. אני לא רואה את עצמי שורדת בבית ספר הזה עד סוף י"ב. ההורים שלי משום מה מאוד מהססים להעביר אותי. כל פעם שאני מוצאת בית ספר שעלול להתאים לי הם מתחילים להביא לי ראיות למה לא יהיה לי טוב...והכל יחזור על עצמו וכו'.... ואין, אני לא מסוגלת יותר!! נפשית אני מרגישה שאני מתפוצצת! אני באמת חושבת שיהיה לי טוב לעבור אבל הדבר היחיד שמעניין אותם זה אילו השלכות יהיו בעתיד עקב המעבר ושמי אמר שיהיה לי גם בבית ספר החדש טוב... בקיצור אני ממש אובדת עצות ועל סף יאוש...

בשלוש שנים האחרונות סבלתי ממש מדכאון ורוב חיי סבלתי מהפרעות אכילה ומדימוי גוף מזעזע. זה לא הגיע עדיין למצב קיצוני(איוז בבית חולים לדוגמה) ולכן ההורים שלי לא יודעים על כך. בחודשים האחרונים כן הצלחתי להפתח קצת ולדבר על זה עם שני החברות הכי טובות שלי(פעם ראשונה שדיברתי על אי פעם אם משהו) והן ראו שאני ממש מדרדרת ואמרו שאני צריכה למצוא עזרה/תמיכה מאדם מבוגר. הלכתי ליועצת בית ספר וכל מה שהיא אמרה לי זה להעסיק את עצמי ולא לחשוב על זה שזה לא עצות טובות במיוחד. אני ממש לא מוכנה לדבר על זה עם ההורים שלי כי אני לא נמצאת במצב שאני יכולה לדבר איתם על כל דבר וכן מפחדת שהם ישפטו אותי(יש לי הורים מאוד שמרנים וקשים). כי אין לי כלכך אל מי לפנות אז החלטתי לכתוב כאן ואשמח לעצות והמלצות בנוגע למה עליי לעשות.
בתודה, תלמידת תיכון אנונימית

כולם סביבי שמים לב שאני מרוחקת ולא מגיבה לדברים, ואני מנגד, לא מתעניינת בהם ומרגישה שהדברים שהם מגיבים אליהם שטותיים. שמתי לב גם שכשאנשים מנסים ליצור איתי קשר אינטימי אני מגיבה, אבל בשטחיות. לא מצליחה לפתוח את עצמי מעבר לכך ומתייחסת לדברים כך שאני כלל לא חווה אותם בעצמי.
בדר"כ אני רגילה להסתגרות וזה לא הפריע לי מאוד אך לאחרונה מעירים לי יותר בתכיפות והתחלתי לשים לב לכך שאנשים מסביבי מתנהגים שונה ממני באופן די קיצוני, שאני בולטת באופן מוזר אף על העובדה שאני שקטה לרוב.
המצב מתחיל להציק לי וגורם לי להתלבטויות לגבי העתיד שאף פעם לא הגיתי ואני חוששת שההתנהגות שלי תמנע ממני להשיג דברים בעתיד ואני לא יודעת האם בכלל ואיך כדאי לטפל במצב.

שלום לך
יש לי בת 20.5 היא לומדת באונברסיטה כבר סיימה שנה ראשונה,באה היום ואומרת לי אין לי כוח אני רוצה לעשות הפסקת לימודים,הבת שלי היתה מהתלמידים המצטיינים ,היא לא חברתית ולזה היא מטופלת אצל פסיכולוג כבר היא במפגש ה 8 ,והבעיה אני לא רואה שהיא מתקדמת ,להיפך מחליטה על דברים בצורה לא הגיונית,היא בן אדם שקט ,לא מביעה אם היא במצוקה,אומרת לי שהיא עייפה,אין לה כוח,ותמיד אני מנסה להבין אותה אבל היום כעסתי ומאוד,מה אפשר לעשות,אני נלחצת אני מרגישה נחנקת רק לראות אותה במצב הזה , אחרי י"ב לקחה חופש שנה לא עבדה בה אלא היא חזרה על הפסיכמטרי וקבלה 742 ,איך כאמא להתנהג