בדידות בעידן המודרני

במהלך עשרים השנה האחרונות, יותר ויותר מחקרים שבדקו את ההשפעות של בדידות, מצאו קשר בין בדידות לבין בריאות הציבור. לדוגמה, ישנן ראיות כי הסיכון לפתח מחלות לב ולמות מהן יכול להיות תלוי בכוחה של הרשת החברתית של חברים ובני משפחה. בנוסף, אצל אדם שהתאלמן לאחרונה גדלים הסיכויים לגסוס. גם בקרב חולי אלצהיימר, אפילו ברמות קשות יותר של המחלה, התפקוד קוגניטיבי נותר גבוה אצל אלה שיש להם רשתות חברתיות גדולות יותר.

רובנו חווינו בשלב מסוים בחיינו בדידות. עבור חלקנו הדבר זמני, אולי כתוצאה מאירועים או מעברים, בעוד עבור אחרים נראה שזו עובדה קבועה של החיים.

למידע נוסף בנושא בדידות היכנסו לפורומים:
פורום יחסים, זוגיות ונישואין
פורום פסיכולוגיה
פורום פסיכולוגיה הוליסטית
פורום פסיכולוגיה ילדים
פורום פסיכותרפיה גופנית

מאז מות אשתו, רק שבועיים לאחר יום השנה ה-60 לנישואיהם, ברט בן ה-84 כמעט מרותק לבית. אם הוא נשאל, הוא אומר "אה, אני בסדר, שכן צץ מדי פעם, ועוזר בחביבות עם הקניות". הוא מנקה את הבית ומחמם לעצמו ארוחות מוכנות במיקרוגל. אבל כשהוא שוכב במיטה בלילה, או כשהוא רואה את מברשת השיער שלה על שולחן האיפור או מרים את המבט מעל העיתון כשהוא רוצה לחלוק מחשבה, הוא המום מריקנות.

ג'ואן היא בת 19.5 ונמצאת בשנה הראשונה שלה באוניברסיטה. "כולם אומרים שהתקופה שבה למדו באוניברסיטה היתה התקופה הכי טובה בחיים שלהם, הם מצאו המון חברים חדשים, הלכו למסיבות. אבל אצלי זה אחרת. אני די ביישנית וקשה לי להתחבר. אני מרגישה בודדה ומנותקת מהעולם. אני בקושי רואה את בני הבית שלי". שתי הדוגמאות הללו מתארות כיצד הבדידות יכולה לנבוע גם מאובדן של קשר לאחרים, וגם מחוסר יכולת לפתח קשרים חדשים.

אמילי וויט, מחברת הספר "לבד: ללמוד לחיות עם הבדידות", נותנת דוגמאות לאופן שבו תקופות מסוימות בשנה יכולות להגביר את הבדידות: "חגים יכול להיות זמן מאוד בודד, או, ליתר דיוק, הרעיון שכל אחד אחר מלבדנו נפגש עם יקיריו יכול להדגיש את תחושת הבדידות, להשאיר אותנו בתחושה שאנו לא חלק מהעולם, חנוקים בתחושות של נתק". עם זאת, וויט גם ביקורתית כלפי תפקיד החברה והתקשורת בדחיקת תחושת הבדידות לשוליים.

אולי אחת הדוגמאות הספרותית הכי מצוטטות לתופעת הבדידות מצויה ברומן "על עכברים ואנשים" מאת חתן פרס נובל הסופר האמריקני ג'ון סטיינבק, אשר מגולל את סיפורו המרגש של ג'ורג מילטון ולני סמול, שני מהגרים שנקלעו לשפל הגדול בקליפורניה, שמתקשים למצוא את מקומם בעולם, ובמהלך הנדודים שלהם נתקלים באנשים עם מאבקים דומים משלהם.

רוב העלילה מתרחשת בחווה אחת, שבה ג'ורג' ולני פוגשים דמויות דוגמת נוכלים, פועל שחור שגר בבדידות שנכפתה עליו, אדם מבוגר שחברו היחיד הוא כלב זקן, ואישה צעירה ופתטית שמתייחסים אליה רק בתור "אשתו של קרלי". הדבר היחיד שבזכותו הדמויות הללו ממשיכות הוא החלום לברוח לחיים טובים יותר. לאורך תקופה שהיא רק פרק קצר בחייהן של הדמויות האלה, סטיינבק מציג במיומנות היבטים שונים של הבדידות, מצב שמקבל התייחסות רבה לאחרונה בספרות מדעית ורפואית.

הגדרת הבדידות

ככל שאנו חוקרים בדידות, כך היא נראית קלה יותר לתיאור מאשר להגדרה. ריצ'רד בות', פרופסור אמריקאי לפסיכולוגיה כתב מאמר שפורסם בשנת 2002 בכתב העת Medscape, שבו הוא דן בספרות המדעית אודות בדידות בכדי לשקול אם מצב זה צריך להיות כלול ב'תנ"ך' של הפסיכיאטרים, ה- DSM-IV (המדריך לאבחון וסטטיסטיקה להפרעות נפש). בות' קרא לאנשי מקצוע בתחום הבריאות העובדים במסגרות קליניות לזכור כי בדידות היא מורכבת ורב מימדית, וכי אנשים בודדים רחוקים מלהיות זהים לזה לזה.

למרות שבות' אומר שמספר התיאוריות אודות בדידות כמעט זהה למספר האנשים החוקרים את הנושא, רוב החוקרים מסכימים כי בדידות כוללת את המימדים הבאים: מיומנויות חברתיות לא מספקות, בעיות נסיבתיות דוגמת בידוד גיאוגרפי, ציפיות לא מציאותיות מהאדם עצמו ומאחרים, היסטוריה של קשיי התקשרות כגון קשיים בפיתוח אמון וחיבה בחיי המשפחה המוקדמים, סגנונות מסוימים של חשיבה על העולם ועל איך לפתור בעיות ואמונות מסוימות אודות הסיבות לאירועים ולהתנהגות של אנשים אחרים.

היבט נוסף של בדידות שחוקרים רבים מסכימים עליו, הוא שמדובר בתחושה חזקה מאוד, כפי שנכתב בהגדרה שהוצעה על ידי ארגון צדקה בריטי לבריאות הנפש: "להרגיש בודד זה להיות המום מתחושה בלתי נסבלת של נפרדות ברמה עמוקה מאוד". בות' מסכים. הוא כותב: "החוויה הסובייקטיבית של בדידות, עם זאת, היא לב העניין, והיא לפעמים כה עזה, עד כי אנשים בודדים בקושי יכולים לחשוב על דברים אחרים. כאשר אנשים בודדים באמת, הם מרגישים אומללים, נבובים, חלולים באופן מכאיב"

תיאוריה חדשה ושנויה במחלוקת אודות בדידות מגיעה מתחום הפסיכולוגיה האבולוציונית. תיאוריה זו גורסת כי חיבור עם אחרים הוא הכרחי להשרדות, ושהמוח האנושי הפך מתוכנת לחפש קשרים חברתיים קבועים. בספרם "בדידות: טבע האדם והצורך בקשר חברתי", ג'ון ט. קאסיופו, פסיכולוג חוקר באוניברסיטת שיקגו בתחום מדעי המוח החברתיים ופטריק וויליאם, עורך כתב העת Journal of Life Sciences מציעים כי בני אדם תלויים ביחסי גומלין יותר מאשר מה שהתרבות שלנו היתה רוצה שנאמין. הם מצטטים פתגם אפריקאי: "אם ברצונך ללכת מהר, לך לבד, אם אתה רוצה ללכת רחוק, לך ביחד".

הם טוענים כי בידוד חברתי מנוגד לטבע האנושי ברמה גנטית עמוקה, ויכול להזיק לבריאות כמו עישון או חיים ללא פעילות פיזית. החוקרים משערים כי המוח האנושי התפתח למצב בו הוא מעבד מידע חברתי וממקסם את ההישרדות באמצעות שיתוף פעולה. ערים הן הביטוי האולטימטיבי של היבט זה של האנושות, הן מתפקדות כי אנשים בוטחים אחד בשני שימלאו אחר חוקים המגנים על הקבוצה.

למאמרים נוספים בנושא בדידות ומצוקה:
פסיכותרפיה תעזור לשבור את מעגל הבדידות
דיכאון: כמה מיתוסים שחשוב להפריך
דיכאון: אולי אחת המחלות החמורות בעולם
גיל הזהב: לבד זה לא אומר בדידות
משפחה, כך תעשו חגים נעימים לבן גיל הזהב

קאסיופו ופטריק סבורים גם שבדידות יוצרת מעגל קסמים שבו החשיבה והתפיסה של הפרט הופכות להיות מעוותות, מה שגורם לו לקרוא לא נכון ניסיונות של אנשים אחרים להתייחס אליו, לתת פחות אמון, להתאמץ פחות להתגבר על הדפוסים הללו ולהיות יותר ויותר מכונס בעצמו, פסימיים, לחזק את הבידוד ולהביא למוות מוקדם. אבל הם גם אומרים כי הצורך בקשר חברתי הוא כל כך חזק, שהוא מעודד אנשים בודדים ליצור קשרים עם דמויות טלוויזיה או חיות מחמד.

סברה זו אושרה בדו"ח שפרסם ב- 2008 ארגון צדקה בריטי בשם Age UK, שאומר כי כמעט מחצית מבני ה-65 ומעלה מחשיבים את הטלוויזיה כדרך העיקרית שבה הם זוכים לחברה.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר