אהבה: ערך עליון או סתם כימיקל?

חוקרים מאוניברסיטת פלורידה סטייט בארה"ב מצאו כי לכימיקל במוח הגורם למשיכה מינית יש חלק לא מבוטל בהתאהבות. לפי החוקרים הכימיקל, המעביר דופאמין אשר מגרה את מרכז העצבים במוח, עוזר גם לשמירה על חיי המשפחה של זכרים ממשפחת חולדות השדה מונוגמיים.

הזכרים מסוג זה של חולדות ידועים בכך שהם שומרים על מערכות יחסים ארוכות, כך עולה מדיווחם של החוקרים במאמר שפורסם בכתב העת Nature Neuroscience. הדופאמין הינו כימיקל הגורם להתמכרות ולצרוך שלנו לחזור ולבקר במחוזות הנאה שגופנו הכיר: מזון משובח, מין ועוד. כימיקל זה גם גורם לצרכני סמים להתמכר לסם.

החוקרים החליטו לבחון את חולדות השדה, מכיוון שמדובר בחיה שמזכירה יותר מכל את בני האדם באופן שבו היא מתאהבת בבן זוגה. לרוב הזכרים והנשים נקשרים האחד לשני לאחר מגע מיני יחיד והזכר אף נעשה עוין כלפי נקבות אחרות לאחר שלב זה. החוקרים מצאו כי לאחר ההזדווגות בין הזכר לנקבה שוחרר הדופאמין למוחו של הזכר והשפיע על חלק המכונה ה-accumbens הגרעיני, אשר נמצא גם במוח האנושי.

לאחר מכן חסמו החוקרים את פעילות הפרוטאין המופעל על ידי הדופאמין במוח החולדה. כתוצאה מפעולה זו איבדו הזכרים את ההעדפה לבנות זוגן שאיפיינה אותם, קשר אותו הגדיר החוקר שהוביל את המחקר, ד"ר ברנדון אראגונה, כחזק ביותר.

עוד טען אראגונה כי מדובר במחקר הראשון שמדגים כיצד מגיב המוח לדחפים למונוגמיה ולדבריו, למרות שמדובר ביצורים שונים, המכניזם של פעולת הדופאמין וחלק מהמבנה הביולוגי דומה בהחלט. קולין וילסון, מהאגודה הבריטית לפסיכולוגיה התייחס לממצאים ואמר לחדשות BBC כי "אהבה הינה רגש מסובך. אין ספק שחלק מתהליך ההתאהבות כולל גם שינויים נוירופסיכולוגיים, אבל נראה שמדובר ביותר מכימיקל אחד".

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר