הטלוויזיה והפרעות התנהגותיות

מחקרים רבים המליצו בעבר להפחית את כמות השעות שבה מבלים ילדיכם מול מסך הטלוויזיה. ובכן, בניגוד לכל אותם ממצאים שטענו כי צפייה רבה בטלוויזיה יכולה לגרום לילדים לפתח הפרעות ריכוז והתנהגות, בא מחקר חדש שערכו חוקרים מאוניברסיטת טקסס-טק וטוען כי לטלוויזיה אין השפעה מזיקה בתחומים אלו.

החוקרים טוענים כי הסיבות לקשר הקיים כביכול בין צפייה בטלוויזיה ופיתוח הפרעות התנהגותיות, נובעות מהעובדה שהורים לילדים בעיתיים מעדיפים לא להתמודד עימם ולתת להם להעביר זמן מול המסך, כמוצא נוח, גם אם לא חינוכי.

הממצאים התבססו על ניתוח נתונים שנאספו בסקר שנערך בקרב הורים ומורים של כ-5,000 ילדים אמריקאיים במשך שנתיים. מטרת הסקר היתה לבחון האם הרגלי הצפייה בטלוויזיה משפיעים על התפתחות של תסמונת היפראקטיביות ומחסור בתשומת לב ( attention deficit-hyperactivity disorder או ADHD בקיצור) של ילדים בגיל הגן.

"ממצאי המחקר אינם מצביעים על כך שקיים קשר מהותי בין הרגלי צפייה בטלוויזיה ובעיות ריכוז", דיווחו החוקרים במאמר שהתפרסם במהדורת חודש מרץ של כתב העת Pediatrics. הממצאים, כאמור, סותרים ממצאי מחקר משנת 2004 שהתפרסם באותו כתב העת ואשר טען כי כל שעת צפייה בטלוויזיה אצל ילדים בין הגילאים שנה לשלוש שנים, מגדילה את הסיכוי ללקות בהפרעות ריכוז בגיל שבע בעשרה אחוזים.

"ה- ADHD", טענו החוקרים, "היא הפרעת ילדות המוכרת זמן רב לפני שילדים יכלו לצפות בטלוויזיה בעבר". מקור ההפרעה עדיין אינו ידוע גם היום, אולם משערים כי לתנאים סביבתיים, כמו גם לחשיפה של עוברים לחומרים רעילים בעת ההריון, יש השפעה מסוימת על התפתחות ההפרעה.

החוקרים סיכמו: "חלק גדול מהתפתחות של ילדים נובעת מיחסי גומלין עם תנאים סביבתיים. לתכונותיו של הילד יש השפעה על האופן שבו הוריו מתייחסים אליו, בדיוק כמו שהתנהגותם של הורים יש השפעה על תכונות הילד. יתכן והעובדה שהורה מותש מעדיף שילדו בעל הפרעת ההתנהגות ישב מול הטלוויזיה שתשמש לו כ'בייביסיטר', יותר מהורים אשר ילדם אינו סובל מהפרעת התנהגות. לכן, הקשר שבין צפייה בטלוויזיה בגיל מוקדם והתפתחות של הפרעות התנהגות בגיל מאוחר יותר נובע יותר מתכונותיו של הילד מאשר מהצפייה עצמה".

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר