לא מצליחים לגמור, ושותקים

שפיכה מאוחרת הינה אמנם בעיה "דחופה" פחות משפיכה מוקדמת, אך ממחקר שנערך לאחרונה בבית החולים 'הלל יפה' בחדרה עולה כי רוב הגברים שסובלים מהבעיה אינם פונים בזמן לקבלת טיפול, וכן שהטיפול בבעיה הינו קשה ומורכב מכיוון שהבעיה עדיין לא נחקרה דיה.

את המושג 'שפיכה מאוחרת' בצורתה הראשונית, ניתן לתאר בעזרת המשפט "לא מצליח לגמור ואין סיבה רפואית ממשית".

כ-4%-10% מכלל אוכלוסית הגברים סובלת מבעיה זאת, ולרוב מדובר בגברים הנמצאים בשיא אונותם, שמצליחים לייצר זקפה וגירוי מיני, אך אינם מצליחים להגיע לכדי שפיכה ואורגזמה במהלך קיום יחסי מין.

עורך המחקר, ד"ר רונן רוב - מנהל המרפאה לבריאות מינית ואורולוג בכיר במרכז הרפואי הלל יפה, מסביר כי "בניגוד לשפיכה מוקדמת, שעליה נערכו מחקרים ופורסמו עבודות רבות בספרות הרפואית המקצועית, השפיכה המאוחרת הינה בעיה שהמחקר הרפואי כמעט אינו עוסק בה, ולכן גם קיים קושי להסביר אותה ולטפל בה".

"מדובר בבעיה שייתכן ובסיסה נעוץ בחסמים פסיכולוגים שונים, אך ללא ספק יש לה גם מרכיב רפואי שטרם נחקר דיו.

במצב של שפיכה מעוכבת, בדרך כלל, הגבר מצליח להגיע לשפיכה מלאה באוננות, כמו גם למצב של זיקפה וגירוי מיני במהלך יחסי המין, אך כאמור, לא מגיע לשחרור והרפיה מספקת בזמן יחסי מין עם בת זוג".

המחקר של ד"ר רוב נמשך שבע שנים (1999-2006) ובמהלכו נבחנו כ-22 מטופלים בגילאי 19 עד 35, אשר פנו לקבלת טיפול במרפאה לבריאות מינית שאותה מנהל ד"ר רוב, בשל חוסר יכולת להגיע לכדי שפיכה בעת קיום יחסי מין.

במסגרת המחקר בוצע טיפול תרופתי המשולב בטיפול נפשי על מנת לנסות ולמקסם את התוצאות החיוביות אצל המטופלים, דהיינו מצב של הגעה לשפיכה בנרתיק האישה לאורך תקופה של מספר חודשים. מטרת המחקר המוצהרת היתה להעריך את איכות הטיפול הניתן ואת תוצאותיו.

ההשפעות של חוסר היכולת לגמור בנרתיק האישה עלולות להיות משמעותיות על איכות חיי הגבר , מציין ד"ר רוב, והן יכולות לגרום להתפתחותן של בעיות בלתי צפויות כגון פיתוח דפוס של אוננות כפייתית, פגיעה בביטחון העצמי, חוסר יכולת ליצור אינטימיות ועוד.

מקרה קיצוני אחד בו נתקל ד"ר רוב במהלך המחקר הוא של זוג שהיה צריך לעבור תהליך של הפריה חוץ גופית על מנת להביא ילד לעולם - כל זאת בשל חוסר היכולת להגיע לשפיכה בעת קיום יחסי מין. כלומר, לא רק איכות חיי הגבר נפגמת, אלא גם זו של בת זוגו לחיים.

תוצאות הטיפולים שנערכו במהלך המחקר הראו מגמת שיפור והבראה בקרב שלושה מטופלים בלבד מסך 22 הנבדקים. אכן תוצאות לא מעודדות, אם כי תוצאות הנחשבות גבוהות ביותר ברמה העולמית.

"אחת הסיבות לתוצאות האלו", מסביר ד"ר רוב, "היא העובדה שאין מחקר קליני רחב היקף לתופעה, ולכן אנו מטפלים בתופעה בכלים האופייניים להפרעות מוכרות בתחום התפקוד המיני, דבר שייתכן ואינו הפיתרון האידיאלי לבעיה זו, כפי שהוכיח במידה מסוימת המחקר הנוכחי".

עם זאת, אל לנו להאשים את הרפואה בלבד. העובדה שגברים הסובלים מבעיה זו מעדיפים להתעלם ולא לדבר עליה, או לפנות לגורם מקצועי בעניין, היא דבר לא פשוט כשלעצמו.

בעוד שהמודעות לנושא השפיכה המוקדמת היא רבת פעלים, השפיכה המעוכבת מקבלת הכרה מועטה ובעיקר בקרב גברים בגילאים מתקדמים שאז הבעיה היא בדרך כלל רפואית גרידא.

אחת המסקנות של המחקר, מלבד ההצעה להמשיך במחקר הקליני היא, בין השאר, לעודד גברים הסובלים מהבעיה הזו בצורה הראשונית שלה (כלומר, ללא הסבר רפואי מובהק) לפנות לקבלת טיפול מקצועי משולב, רפואי-סקסולוגי, ולהסיר את מחסום הבושה או חוסר המודעות בטיפול בה.

"בכל מקרה", מסכם ד"ר רוב, "ברור שבעיית השפיכה המעוכבת היא בעיה רפואית המערבת גורמים אורגניים (אנטומיים והורמונליים) כמו גם גורמים פסיכולוגיים המחייבת המשך מחקר על מנת לשפר את איכות חייהם של הסובלים ממנה".

לאתר המרכז הרפואי "הלל יפה"

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר