הקושי שבהתמודדות עם התאונות הקלות

מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: בשנת 2002 נפגעו 5,150 ילדים, מהם 1,375 בחופשת הקיץ. 722 מהילדים שנפגעו הינם הולכי רגל. הקיץ, כמו בכל קיץ מספר תאונות הדרכים יגדל. למרות האזהרות יותר ילדים יפגעו בתאונות דרכים. בקיץ ילדים יפגעו יותר בתאונות בבית ובטיולים.

מה צריכים הורים לעשות, כדי למזער נזקים אצל הילדים שנפגעו? מהן הבעיות מהן עלולים לסבול ילדים שנפגעו בתאונות, גם אם לא אושפזו הילדים בביה"ח? מה על ההורים לעשות? כיצד לנהוג כדי שלא להחמיר את התופעות? מה עושים כדי למנוע כרוניזציה של המצב? מה לעשות כדי להימנע מריצות מיותרות לרופאים? מה לעשות כדי למנוע התפתחות תסמונת פוסט טראומאטית? איך למנוע סבל מיותר מהילד וממשפחתו?

רק בכדי לסבר את האוזן: בכל שנה נרשמים 80,000 נפגעים קלים כתוצאה מתאונות דרכים. הייתם מעורבים בתאונת דרכים קלה, איש מבני המשפחה לא היה צריך אישפוז, אבל משהו השתנה בכל זאת? מה עובר על משפחה לאחר תאונת דרכים קלה? מה קורה כשילד נופל ממדרגות? מה הורה צריך לעשות או לא לעשות?

בכל שנה ישנם 500 הרוגים כתוצאה מתאונות דרכים. הנתונים הרשמיים מדברים על למעלה מ-35,000 נפגעי תאונות דרכים, רובם נפגעים קלים. הנתונים הלא רשמיים מדברים על כ-80,000 נפגעי תאונות דרכים. מתברר שגם לחלק מאלה שנפגעו קל, יש בעיות. ואם לא יודעים איך לזהות את הבעיות וכיצד לטפל בהן - הבעיות מחמירות ומפריעות לתפקוד תקין ולאיכות החיים. אולי המקרה הבא יוכל להמחיש את התופעה.

ילדה בת 12 היתה מעורבת בתאונת דרכים קלה, שלא הצריכה אישפוז. במשך שנה לאחר התאונה החלה להסתגר בביתה, הפסיקה ללכת לביה"ס, החלה לישון עם ההורים והחלה להרטיב במיטה. כל זאת בעקבות תאונת דרכים קלה, שלא הצריכה אישפוז. הרופאים נתנו לה טיפול תרופתי שלא עזר. זה איננו מקרה בודד. יש עשרות ומאות מקרים מסוג זה. מה צריך לעשות כדי להפחית את הסבל על הנפגעים הקלים, ועל בני משפחותיהם?

אילו ההורים היו יודעים לאלו תופעות אפשר לצפות לאחר שהילד היה מעורב בתאונת דרכים קלה, אולי היו נוהגים אחרת. ד"ר ורדי, מנהל התחנה לילדים נפגעי תאונות בבי"ח לוינשטיין, הציע עזרה ראשונה מיידית להורים ולילדים שנפגעו בתאונה המחרידה בה התהפך אוטובוס עם ילדים בכפר יונה.

הוא נפגש עם הילדים והוריהם, הדריך אותם לגבי התופעות נורמטיביות ופוסט טראומאטיות שעלולות לקרות לאחר התאונה. יוזמתו של ד"ר ורדי, גרמה לכך, שהילדים והוריהם, הבינו וידעו מה יכול לקרות בעקבות התאונה, וכך, רובם הגדול של הילדים, לא סבל מבעיות פוסט טראומה. מקרים בודדים הגיעו לטיפול, ואלה שהגיעו, הזדקקו לטיפול אחד או שניים.

תאונות- הדברים שלא תמיד

נטלי בת ה-10 חצתה כביש במעבר חציה. נהג מכונית פגע בה והעיף אותה לכביש. היא נפגעה בראשה ובכתפה. בביה"ח אובחנה כפצועה קל ואושפזה למשך שבוע. לאחר שחרורה מביה"ח, מתארת האם: "היא פחדה לישון לבד בלילה, התחילה להרטיב במיטה וסירבה ללכת לביה"ס. הסכמתי שהיא תישן איתי במיטה". החרדה הפכה משותפת לנטלי ולאמה. "שתינו היינו מפוחדות. פחדתי שהיא תחצה לבד כביש".

הגנת היתר של האם עיכבה את ההתאוששות של הבת, שהראתה סימני פוסט טראומה מובהקים. ואז התחיל מרוץ בין הרופאים. בדיקות, צילומים וסריקות CT שעברה נטלי היו תקינים. היא טופלה תרופתית, ללא הועיל. לאחר שנה, כשכבר התקבעו אצלה דפוסי הטראומה, הופנתה לתחנה לילדים נפגעי תאונות הפועל בבית לוינשטיין.

"במהלך הפגישות למדתי להרפות ממנה, מהמגננה ההרסנית שלי. בהתחלה זה היה קשה, אבל השיטה הוכיחה את עצמה. בהמשך נטלי חזרה לישון במיטה שלה, אם כי לא בקלות. אני למדתי להניח לה ולא להעביר אליה את פחדיי. ככל שנטלי התחזקה, נפסקו הסיוטים, ההרטבות, הפחדים והחרדה מפני היציאה מהבית. "השינוי שחל בנטלי השפיע גם עלי. כשהיא התחזקה, גם אני התחזקתי. במבט לאחור, חבל שלטיפול הקצר, הפשוט והיעיל כל כך בבי"ח לוינשטיין היינו צריכות לחכות במשך יותר משנה של סיוטים וקשיים כה גדולים".

"ההורים, באופן טבעי, רוצים לגונן על הילד, אך כיוון שלא הודרכו איך וכמה ומתי, הגנת היתר הופכת לבעיה בפני עצמה. טבעי שילד יפחד לישון לבד", מסביר ד"ר ורדי: "תופעות אלו הן טבעיות. זה בשלב זה כאן צריכים ההורים לגשת למיטת הילד, להכיל את תחושותיו, להרגיעו, להקשיב לילד, ולא לתת לגיטימציה לרגרסיה. אני אומר להורים: 'תהיו לילד עוגן, משענת, ולא כדור הרגעה. לכדור הרגעה מתמכרים".

ברוב מקרי התאונות הקלות נצפים שינויים שכוללים קשיי נשימה, כאבי ראש, סחרחורות ובחילה, לצד קשיים בתפקוד, כמו בעיות בריכוז, ירידה בלימודים, פגיעה באיכות השינה ובתיאבון, התפרצויות זעם, פחד להישאר לבד וכדומה.

"לכן חשוב כבר בשלב פינוי הילד לחדר המיון להתייחס לתלונות נפשיות שהוא משמיע. ההורים, עוברים גם הם שינויים בהתנהגות, שכוללים הגנת יתר לצד כעס, דאגה, חרדה, דיכאון, אי ודאות וחוסר אמון ברופאים", אומר ורדי ומוסיף: "זוהי מערכת שמזינה הדדית אחת את השנייה. הילד, ששרוי ממילא בטראומה, מסיר מעצמו אחריות לחייו וחוזר להיות תינוק. המטרה שלנו היא להחזיר לו במהירות האפשרית את האחריות ואת השליטה על חייו".

"בהדרגה אנחנו מלמדים אותם איך לעודד את הילד להביע את הרגשות ואת החוויות שלו מהתאונה, תוך התייחסות לקשיים שנגרמו לו ולהשפעת הטראומה על חייו", מסביר ד"ר ורדי. "ההורים לומדים איך לעודד, תוך התחשבות אך בדרך אסרטיבית, את חזרתו לשגרה, ובמקביל לסייע לילד להתמודד עם החרדות באמצעות הרפיה וטיפול תרופתי".

לאתר המרכז הרפואי בית לוינשטיין

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר