לראשונה: מחקר בזמן אמת על אלימות הורית

זה די עצוב וגם לא תקין פוליטית להודות שאתם מכים את ילדיכם, אבל קרוב ל- 40 אמהות הלכו עם העניין צעד אחד קדימה, כשהקליטו את עצמן מכות וסוטרות לילדיהן כחלק ממחקר חדש על יחסי הורים וילדים.

למידע נוסף בנושא אלימות הורית היכנסו לפורומים:
פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות
פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות
פורום פסיכולוגיה
פורום פסיכולוגיה ילדים
פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער

יש לציין שהאמהות הללו לא ידעו שהן עומדות להיות חלק ממחקר שעוסק אך ורק בהכאת ילדים. חוקרים צריכים להיות זהירים כשהם מציגים את נושא המחקר המיועד למשתתפים פוטנציאליים - יותר מדי מידע יכול לגרום לאנשים לשנות את התנהגותם, מה שיָטֵה את התוצאות. כך שכשג'ורג' הולדן, פרופסור אמריקאי לפסיכולוגיה שפרסם חמישה ספרים על הורות והתפתחות ילדים, הלך למעונות יום בדאלאס על מנת לגייס הורים, הוא חשף רק שהוא רוצה לאסוף נתונים בנושא האינטרקציה הטבעית בין הורים וילדים.

למעשה, הולדן אפילו לא ידע שהוא עומד ללמוד על אלימות פיזית של הורים. במקור הוא התכוון לחקור ביטויים מילוליים כגון צעקות, באמצעות הקלטות מרצון של ההורים כשהם מנהלים את החיים בבית - עושים את הדברים השגרתיים הכרוכים בהורות כמו הכנת ארוחה, זמן האמבטיה וכיבוי האורות.

לא כל ההורים שהתנדבו להשתתף במחקר התקבלו. החוקרים פסלו את אלו שדיווחו בראיון המצולם כי הם מעולם לא צעקו בבית. "לא היו רבים כאלו", מציין הולדן, שהציג את המחקר החודש בכנס העולמי שהתקיים בדאלאס בנושא הפסקת ענישה גופנית וקידום הטלת משמעת חיובית.

במהלך ניתוח הנתונים שנאספו מ- 37 המשפחות שהשתתפו במחקר - 36 אמהות ואב אחד, כולם הקליטו עד 36 שעות סאונד בשישה ימים של המחקר - החוקרים שמעו את החבטות העמומות של ההלקאות, שהובילו במקרים מסוימים למספר דקות של בכי. על אף שלא התכוונו לכך, החוקרים השיגו בטעות עדויות לענישה גופנית, כמו גם של הרגעים המתוחים לפני ואחרי ההחלטה להשתמש באלימות, מה שהוביל את החוקרים להאמין שהם צברו את החומר הראשון אי פעם של נתוני ענישה גופנית בזמן אמת.

ההקלטות לכדו אם מכה את בנה ??בן השלוש כ- 11 פעמים על כך שנלחם עם אחותו, מה שעורר התקף בכי ושיעול. אם נוספת הכתה את בנה בן החמש כשהוא לא הסכים לנקות את חדרו. אם אחרת סטרה לילדה כאשר הוא סירב ללכת לישון בשעה הקבועה.

עם זאת, סביר להניח כי האמהות שהשתתפו במחקר לא מחשיבות ענישה פיזית כהתנהגות בעייתית. בשנות התשעים, החוקרים ערכו מחקר שהראה כי 70% מהאמהות בוגרות אוניברסיטאות בארה"ב מפעילות אלימות כלפי ילדיהן. מחקרים אחרים העלו כי עד 90% מההורים עושים שימוש בענישה גופנית.

מקובל לחשוב כי ילדים שמופעלת כלפיהם ענישה גופנית מדי פעם לא מושפעים מכך באופן משמעותי בבגרותם, אולם מי שחווים אלימות באופן קבוע נוטים יותר לבעיות התנהגות העלולות להסלים להתנהגות אנטי חברתית. הם גם עשויים להיות בסיכון גבוה יותר לסבול מחרדה או מדיכאון, ובסופו של דבר הם בסבירות גבוהה יותר להפעיל אלימות כלפי משפחתם ולהתעלל בילדיהם לכשיתבגרו.

עם זאת, למרות שהגיוני כי ענישה גופנית אינה טובה לילדים, לא נערכו כל מחקרים ארוכי טווח שחילקו ילדים לאלו שחוו ענישה גופנית ולאלו שלא חוו כזו ועקבו אחר ההשלכות הרגשיות וההתנהגותיות של הדברים לאורך זמן. המחקרים שנעשו עד היום מסתמכים על דיווח עצמי של נתונים, בהתבסס על זיכרון.

לכתבות נוספות בנושא אלימות הורית:
על דיכאון אבהי וענישה גופנית של פעוטות
עוני ואלימות, זה הולך ביחד
האקשן בקולנוע באמת מסוכן
7 טיפים להיות הורה ומנהיג
הצעה: לאסור על הכאת ילדים

אמהות ואבות שמפעילים אלימות על ילדיהם עושים זאת משום שהם מאמינים שזה יעיל, ולמעשה, מחקרים מראים כי זה אכן כך - אולם רק בטווח הקצר. ילדים שמושיטים יד לעבר אובייקט מפתה יפסיקו אם הם יקבלו מכה ביד. "זה אכן עובד ברגע המיידי, אבל מעבר לכך, ברוב המקרים, זה לגמרי לא יעיל", אומר הולדן. "התוצאה הנפוצה ביותר לטווח הארוך היא שילדים לומדים להשתמש באלימות".

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר