.jpg)
.jpg)
.jpg)
הוא הקים ב-1990 את הקבוצות הראשונות לעזרה עצמית בתחום בריאות הנפש וכיום מנחה קבוצות כאלה במסגרת עמותת "אנוש". יזם והקים את עמותת "התמודדות - עמותת נפגעי הנפש בישראל", אשר נוסדה ב-1994 ומנתה כ- 400 חברים, ופעיל כיום במ.ל.מ - "מתמודדים למען מתמודדים". חבר במועצה הלאומית לבריאות הנפש. זכה בשנת 2000 ב"אות בזכות" על ידי הכנסת. יזם ב-2004 את "בראש מורם" - מצעד אלפי נפגעי הנפש ברחובות ת"א.
בהרצאותיך ובמאמריך אתה מדבר הרבה על הסטיגמה שדבקה באנשים הלוקים בנפשם ובצורך לנפצה. אתה יכול לפרט מעט?
"רוב הציבור חושב שאם מישהו מוגדר כנפגע נפש, אז יש לו "עיניים מתגלגלות וריר נוזל מהפה", כלומר, שמיד ניתן להבחין בכך.
רבים סבורים שאם אתה נפגע נפש, אתה חולה נון-סטופ, אלים ו/או מסוכן, ושלא ניתן לסמוך עליך. האמת היא שונה לחלוטין: עשרות אלפי אנשים במדינת ישראל מוגדרים כנפגעי נפש, אך איש לא יוכל לזהותם ממראה עיניים.
רוב הלוקים בנפשם סובלים ממשברים זמניים, שרק במהלכם מופיעים סימני החולי (כמו דיכאון, למשל), ולמעלה מ-95 אחוזים מהזמן הם נראים כאחד האדם ומתפקדים יפה. מחקרים בכל העולם מראים שרמת האלימות ורמת המסוכנות בקרב נפגעי הנפש אינה גבוהה יותר מאשר בקרב שאר האוכלוסייה. בשיא המחלה רוב רובם של נפגעי הנפש פגיעים וחסרי אונים".
מאיפה הגיע הצורך לחשוף את עצמך כשאתה נמצא במקום בו רוב האנשים "מתחבאים"?
"אולי זה דווקא מתחיל מכך שאני לא כל כך מסוגל ללבוש מסיכות, אלא בדרך כלל מסוגל ומעוניין להיות רק אני עצמי. אמנם שנים רבות הייתי ב"ארון", אך לא בגלל שהיה לי נוח שם בפנים. ההיפך, סבלתי מאוד מהעובדה שאני כל הזמן חייב לשקר ולרמות את כל העולם כדי לזכות ביחס זהה לזה שמקבלים ה"נורמלים".
כעסתי מאוד על החברה הבורה והאכזרית, אך לא נחשפתי עדיין, מפני שלא היו ברשותי די כוחות ותעצומות נפש לפרוץ החוצה.
במשך השנים המערכת הנפשית/רגשית שלי התחזקה והתבגרה, וב-1993 (כשהייתי בן 37), בעיצומו של טיפול נפשי מיטיב שנטע בי כוחות, הגיעה אלי במקרה הצעה דרך עמותת אנוש להופיע בתוכנית הטלוויזיה "קשר משפחתי"".
הסבר בקצרה על השיטה שפיתחת למיגור החולי, כיצד הגעת לזה ועד כמה שילמת על כך מחיר בעצמך.
"פיתחתי שיטה ושמה "מציאותרפיה" שנועדה: לזהות את ההתקף (דכאוני או מאני) בשלב מוקדם ככל האפשר; להיאבק בו בניגוד לכיוון התפתחותו.
אני משער ששיטה זו היתה ידועה עוד בימי קדם, כאשר לא היו תרופות. בכל אופן, המאבק אפשרי רק אם תופסים את המשבר (החוזר) בהתחלה, ואז יש לפעול לחיסולו על ידי פעילות הפוכה לכיוון החולי.
למשל, בדיכאון: רצוי להיצמד בכוח ובנחישות לסדר היום הרגיל, ובמאניה - לצמצם בכוח את הפעילות. הרווח בשיטה זו הוא עצום. אתה "מגרש" בעצם את ההתקפים, וכך נמנע מאשפוז. הביצוע אינו קל. הוא כרוך בסבל רב וממושך, כי המאבק בהתקף יכול להימשך בין ימים לשבועות אחדים".
שים את האצבע על בעיות הטיפול בנפגעי הנפש בארץ ואיפה טועה הממסד?
"בשלושת התחומים המרכזיים בתחום בריאות הנפש ישנן בעיות חמורות: באשפוז בבתי החולים הפסיכיאטריים הציבוריים והפרטיים, במערכות השיקום, בטיפול הנפשי בקליניקה (פסיכותרפיה).
שורש הבעיה, לדעתי הוא שמערכות האשפוז מתנהלות כמונופול. אין לחולה או לבא כוחו, שום אפשרות לבחור את המוסד בו יאושפז (בניגוד לחולים פיזיים). יש לפתוח אותם לתחרות.
בשיקום, הוסטלים לא מעטים אינם מספקים תנאים אנושיים מינימליים, וקיימת שחיתות הפורחת באין פיקוח. כמו כן, חולים עובדים במסגרות תעסוקה תמורת שכר אפסי.
הפסיכותרפיה מתבצעת בדרך כלל באופן בלתי חוקי: המטפלים אינם עומדים בתנאי חוק זכויות החולה המחייב מתן מידע רחב מאוד לפני הסכמה לטיפול. החוזה הטיפולי אינו מתקיים למרות דרישת החוק. הוא חייב להיעשות בכתב ולא בעל פה כפי שהוא כיום (ולכן לא מקיימים אותו).
בעיית העל הקשה ביותר היא: מדינת ישראל אינה מתקצבת כנדרש את כל תחום בריאות הנפש (חמישה אחוזים מכלל תקציב הבריאות לעומת 12 אחוזים במדינות מערביות אחרות, שבהן גם התקציב הכללי גדול יותר פר נפש)".
האם אתה מרגיש לעתים מבולבל מריבוי הכובעים - אובחנת כחולה, אתה מטפל בעצמך, הקמת את עמותת התמודדות ויזמת את הארגון מתמודדים למען מתמודדים. אתה מתבלבל לעתים?
"אני תמיד מרגיש וזוכר שבראש ובראשונה אני אדם שנפגע בנפשו. אולי כי מי שהיה "שם", לא ישכח זאת לעולם. כל השאר הוא בסך הכל ואריאציות, תגובות וריקושטים לחוויות הקשות ההן. הפעילות הציבורית היא ניסיון לתת לנפגעי הנפש הצעירים ממני משהו שלא היה ברשותי כאשר הייתי מאוד חולה, מאוד בודד ומאוד נואש באשפוזים הנוראיים ובטיפולים הנוראיים לא פחות (אשר בסופו של דבר הניבו פרי)".
כשאנשים שומעים אותך בפעם הראשונה, אתה מרגיש תגובה שונה כלפיך בשל היותך פגוע נפש?
"בדרך כלל ניתן לראות כיצד העיניים מתרחבות לרגע, הפתעה, ואחר כך סקרנות מהוססת, לפי אישיותם ובהתאם לקרבתם אלי. אבל שמתי לב שכאשר אני נחשף באופן ישיר "ומשווק את עצמי" כאדם שחלה אך השתקם, כ"חולה נפש" אך כזה שיכול ללמד את הסביבה - יש לי סיכוי רב יותר לשבור את הסטיגמה כלפיי.
לעומת זאת, קשה יותר לנפץ סטיגמה במצבים בהם מישהו אחר מרכל עליי מאחורי גבי ו"מיידע" את הסביבה. אבל הבעיה הגדולה קיימת כאשר העניין מתקרב יותר לענייניו של אדם הנחשף: כאשר הוא אמור להשכיר לך דירה, או לתת לך עבודה, שלא לדבר על לתת לך את בתו לאישה..."
עד כמה החברה בארץ פתוחה לאנשים נפגעי נפש?
"סטטיסטית, בכל העולם שני אחוזים מהאוכלוסייה הם אנשים שחלו במחלת נפש. לפיכך, בישראל קיימים 140 אלף אנשים שהוגדרו כחולים במחלה פסיכיאטרית. אבל ישנם עוד כ-25 אחוזים הסובלים מבעיות נפשיות אחרות (שאינן מוגדרות כמחלה). סביב כל אלה ישנם לפחות שלושה-ארבעה אנשים שאכפת להם ושמעורבים ברמה משמעותית. כלומר כל החברה מעורבת, אך כולם מסתירים מכולם.
אם רמת הסטיגמה היתה פוחתת באופן משמעותי, כולם היו מרגישים הרבה יותר טוב, והכי חשוב, כולם היו יכולים להפנות כוחות נפש יקרים מפז לעבר המאבק בבעיות הנפשיות עצמן במקום לבזבז אנרגיות חשובות על ניסיונות (שגם אינם יעילים לטווח ארוך) להסתיר הכל מתחת לשטיח".
אתה יכול לסכם בקצרה את מה שעברת עד היום?
"הייתי כמו צמח שנחסמה דרכו אל השמש, אך במאמצים מרובים עקף את כל המכשולים ומצא דרכו אל האור. כן, זה אפשרי, ולסביבה תפקיד חיוני בכך.
ופה אני נזכר במשל הוורדים הנפלא של פטרישיה דיגן אשר לקתה בצעירותה בסכיזופרניה והפכה לד"ר לפסיכולוגיה: "בחורף נראה שיח הוורדים אפור, מצומק, ועלוב - כזה שלא יצמח ממנו דבר. למעשה הוא נראה לסביבה אבוד ומת לגמרי. כמה פעמים חשבו כך על אודותיי... אבל לעתים, בו בזמן, במסתרים, במעבי האדמה, משתרגים שורשיו ומתפתחים לכל עבר, צוברים עוצמה ופוטנציאל לצמוח ולפרוץ (ונא לזכור היטב: אין לדעת אצל מי קורה הדבר ממש ברגע זה).
על פני השטח נראה עדיין שיח הוורדים בעליבותו ובמסכנותו. עד מתי? המועד אולי מתמהמה לעתים, אך לבסוף מגיע עם בוא האביב. קרני האור מלטפות את 'חוטי הברזל' הכהים (שהיו פעם גבעולים ירוקים ורעננים), ולפתע הם קמים לתחייה. השיח פונה אל האור, ומתחיל להתפתח ברוב און עד לבלי הכר".
לאתר מל"מ - "מתמודדים למען מתמודדים" - ארגון נפגעי הנפש בישראל
לאתר עמותת אנוש
* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר
