התמודדות עם התאבדות של הורה

התאבדות של הורה היא סוג של בגידה, הפרה של הסכם קדוש ביננו לבין ההורים. אין משמעות לגיל שלנו כשההורה מתאבד, תמיד נרגיש כמו ילדים שנשכחו בגן אחרי שכולם כבר עזבו הביתה. אך הפעם התחושה היא כי נשכחנו לנצח. מחקרים הוכיחו שבנות להורים של מתאבדים מושפעות בצורה עמוקה יותר מבנים. אך הרגשות הם דומים: אנו מוצאים את עצמנו בחרדה לעתידנו, למשפחה, לסיכויים שמדובר במחלה גנטית שתשפיע גם עלינו יום אחד ונוהגים להסתיר את המקרה מפאת בושה.

ילדים של הורים שהתאבדו אכן נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה יותר, אך אין זה אומר שהגורל יהיה אותו גורל. דווקא רבים מילדי מתאבדים מחליטים להפוך את חייהם ולהימנע מכל סוג של התנהגות המזכירה את זו של ההורה – התמכרויות, דיכאון, שתיקות וכדומה. ניתן לראות בהתאבדות של הורה דווקא שעון מעורר המאלץ אותנו לפנות לדרך חדשה.

למידע נוסף בנושא התאבדויות הכנסו לפורומים:
פורום דיכאון חרדה
פורום פסיכולוגיה
פורום פסיכותרפיה גופנית
פורום פסיכיאטריה
פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער

התאבדות היא סוג של נטישה טוטאלית על ידי ההורה וילדים של מתאבדים חווים דחייה המעורבת עם רגשות אשם: כעס על העזיבה האלימה ורגשות אשם על שלא הצליחו להציל את ההורה, שהפך ליצור שעליו הם היו צריכים להגן. ילדים בכל גיל, ירגישו געגועים וירצו לשוחח לפחות עוד פעם אחת עם ההורה, שאולי יסביר להם למה. כי יותר מכל, משאיר המתאבד מאחוריו חור שחור, המלא רק בסימני שאלה. אך איך בכל זאת ניתן לקום ולהמשיך הלאה?

התמודדות עם הרגשות

הבינו שאתם לא אחראים על הוריכם - גם אם אתם כבר אנשים בוגרים עם ילדים משלכם, אתם אינכם ההורים של הוריכם.

אי אפשר היה לעצור את מה שקרה - אדם שמחליט להתאבד יעשה זאת בסופו של דבר ואין לכך שום קשר אליכם. זוהי עובדה שיכולה להיות גם לא נעימה – ההורה שלנו בחר לעשות את שעשה, בלי שום מחשבה קדימה על השפעת מעשיו עלינו. רוב הסיכויים הם שההורה כן חשב, אך היה במצב נפשי כזה שלא היה יכול לתפקד כהורה יותר.

דיכאון הוא מחלה - בדיוק כמו סרטן או שחפת, דיכאון, בי פולאריות וכדומה הן מחלות קשות מאוד. רק במקרים נדירים ביותר מתאבד אדם שלא סבל ממחלה נפשית. לכן, אין להתנהגות שלכם דרך להשפיע באמת לכאן או לכאן.

חיים שונים וחדשים

בזמן שאנו מנסים להתמודד עם כל הרגשות ולהמשיך לחיות את חיי היום יום שלנו, חשוב לזכור לא להתעלם מהרגשות שלנו ולבקש עזרה מקרובים ואנשי מקצוע. אז איך ממשיכים הלאה בשבועות, החודשים והשנים שיבואו:

שאלו "למה?" - שאלו את עצמכם ואחרים, עד שכבר לא תרגישו בצורך לשאול.

שמרו על קשר - דאגו לפתח ולשמור על קשרים עם קרובים וחברים על מנת להבין ולעקל את מה שקרה. הקיפו את עצמכם באנשים שאוהבים אתכם ושמסוגלים לתמוך ולהיות שם בשבילכם, גם אם הם לא מבינים את מה שעברתם. חשוב שיהיו אנשים שישמחו להקשיב לכם, גם אם הם לא נותני עצות הכי טובים. לפעמים רק לדבר על המקרה או אפילו לעלות זיכרונות על ההורה עוזר לנו להמשיך הלאה.

התאבלו בדרך שלכם - שמעו לעצותיהם של אנשים שעברו את מה שעברתם או מקרים דומים, אך זכרו שכמו שלא כולם מגיבים באותה הצורה, כך גם לא כולם מתאבלים באותה הצורה. אם אתם לא מרגישים מוכנים לבקר בבית הקברות או לחלוק פרטים על המקרה, חכו עד שתהיו מוכנים.

היו מוכנים לימים מיוחדים - ימי הולדת, חגים ואירועים אחרים יכולים להיות עצובים במיוחד. אל תנסו להדחיק את העצב. עדיף לדחות אירועים מסוימים או להרשות לעצמכם לבכות ולהתאבל.

אל תאיצו בעצמכם - גם אם נראה לכם ש"עבר כבר מספיק זמן", תנו לעצמכם את הזמן שאתם זקוקים לו. לכל אחד ואחת היה קשר שונה עם ההורה. אין להסיק מהתנהגות של זרים או אפילו קרובי משפחה אחרים שהקצב שלכם "איטי מדי". כל אחד מתגבר על אובדן בצורה שונה. מצאו את הדרך הטובה לכם.

צפו לעליות ומורדות - יהיו ימים יותר טובים וימים פחות טובים. גם שנים אחרי המקרה אתם עלולים להרגיש עצב עמוק ולהישאר בבית יום כדי להחלים מהעצב. החלמה מטראומה לא נעה בקו ישר. תנו לעצמכם לעלות ולרדת עם הגלים.

לכתבות נוספות בנושא התאבדות:
מחקר: הקשר בין הגדלת חזה לבין התאבדות
אובדנות ונסיונות התאבדות בקרב מתבגרים
התאבדות: כך תזהו סימני אזהרה מוקדמים
האם התאבדות מוכרת כמקרה של תאונת עבודה?
האם ניסיונות התאבדות עוברים בתורשה?

השתתפו בקבוצת תמיכה - לפעמים רק ההרגשה שיש אנשים שמבינים אתכם, מספיקה כדי לעודד. לכל אחד סיפור משלו ואם תוכלו למצוא קבוצה עם מדריך או מדריכה היודעים לתעל את האנרגיה העצובה לאנרגיה בונה, תוכלו ללמוד הרבה.

בקשו עזרה מאנשי מקצוע - אל תחכו עד שהמצב יחמיר. כבר לאחר המקרה, קבעו תור לפסיכולוג, מטפל בדמיון מודרך או כל סוג של טיפול שנראה מתאים לכם. זכרו שעברתם אירוע טראומתי וחשוב לטפל בעצמכם כדי להחלים. טיפולים של NLP יכולים לעזור מאוד במקרים של טראומה.

פנו לחיים בתחושה של שלווה - חשוב לזכור שלמרות שגם עוד שנים מהיום תרגישו געגועים ולעולם לא תוכלו לענות על השאלה "למה?", רגשות האובדן האינטנסיביים ייעלמו עם הזמן והמקרה לא ישלוט בחייכם.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר