מולקולות האהבה ומולקולות ההתכרבלות

כמה זמן נמשכה התשוקה במערכת היחסים שלכם? כמה זמן הרגשתם בוערים ורציתם/ן להפשיט את בן/ת הזוג שלוש שניות אחרי שהגעתם הביתה? קבוצת חוקרים מאוניברסיטת פיזה באיטליה בחנה את הנושא ולטענת החוקרים, פרק הזמן שבו זוגות חשים במשיכה האחד כלפי השני, כתוצאה מפעילות הורמונלית בגוף, לא עולה על שנתיים. כעבור שנתיים, כאשר הזוגות נכנסים לשלב של חיים זוגיים יציבים, משפיעים הורמונים אחרים על רמת המשיכה הבין-זוגית.

החוקרים האיטלקים בחנו את רמת הורמון הניוטרופין בדם, בקרב מתנדבים שרמת התשוקה שחשו כלפי בני זוגם נמדדה. כאמור, החוקרים מצאו כי רמות גבוהות של המוליכים הכימיים הללו נמצאו אצל מי שהיו בשלבים המוקדמים של מערכת היחסים. לעומת זאת, נמצא כי הורמון הטסטוסטרון, שאף לו תפקיד המשפיע על ההתנהגות המינית, היה נמוך אצל גברים בשלב הראשון של מערכת היחסים, אבל עדיין גבוה אל נשים בשלב של תחילת קשר.

רמות הניוטרופינים, שכונו "מולקולות אהבה", נמצאו בירידה מוחלטת, עד להיעלמות טוטאלית לאחר השנה הראשונה בקשר. במקום מולקולות האהבה פעלו בגוף חומרים אחרים - אוקסיטוצינים - שזכו לכינוי "מולקולות ההתכרבלות". האוקסיטוצין, אגב, הוא ההורמון אשר אחראי לתפוקת החלב בקרב נשים בהריון ואימהות מיניקות.

החוקר שהוביל את המחקר, ד"ר דונטה מאראזטי התייחס לממצאים: "אם אוהבים נשבעים לאהבת נצח, ההורמונים דווקא מספרים לנו סיפור אחר". מחקר דומה נערך לאחרונה באוניברסיטת פאביה באיטליה על ידי החוקר, אנזו עמנואלה מצא כי מעביר כימי אחר, המכונה "גורם הגדילה העצבי" (NGF) מגבי את רמת המתח המיני והרומנטי. בדומה למחקר הראשון, גם אצל עמנואלה נרשמה ירידה ברמת הימצאות ההורמון לאחר שנתיים.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר