תסמונת האבל הלא מוכר

מחקר חדש משותף למחלקה הפסיכיאטרית במרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה באר-שבע והמחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, עוסק בתופעת האבל בעקבות לידת תינוק מת. את המחקר הובילו ד"ר מאיר נדב, פסיכולוג ראשי במחלקה הפסיכאטרית, ד"ר אשר שיבר, מנהל המחלקה ויעל בשור, סטודנטית במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

למרות היותה תופעה מוכרת בספרות הרפואית, קיבלו היבטיה הפסיכולוגיים של תופעת לידת-מת (dead-birth או stillbirth) התייחסות מועטה לאורך השנים. רק בשנים האחרונות התבצעו מספר מחקרים הדנים בהשפעות הפסיכולוגיות של התופעה על נשים ומשפחותיהן וגישתם של אנשי צוות בבתי חולים ללידת מת.

הטענה העיקרית של המחקר מצביעה על סיבוך אפשרי של האבל על לידת-מת כאבל מורכב, בגלל היות העובר המת "non-person" עבור החברה, בעוד האם היולדת חשה באובדן בעוצמה רבה. מצב זה יוצר חוסר לגיטימיזציה חברתית שלא מאפשר לאם ולמשפחה להתאבל על המת, ופוגע רגשית באם.

מטרות המאמר, כפי שמתבטא ד"ר מאיר נדב היו מגוונות: "היה לנו צורך להביא למודעות של אנשי צוות, רופאים ועובדים פארא-רפואיים את הקשיים הפסיכולוגים העלולים להתפתח בעקבות לידת-מת, להסביר קושי זה במונחים תיאורטיים פסיכולוגיים, למקם את התופעה ברמה חברתית ותרבותית כאחד מן המקרים בהם נדרשת עבודת אבל ולהציע דרכים להתמודד עם הקשיים הנפשיים הפוטנציאליים בקרב נשים אשר ילדו לידת-מת.

שכיחות התופעה של לידת-מת היא כמחצית האחוז מתוך סך הלידות. התופעה נחקרה מעט ברמה
הפסיכולוגית. אנו מציעים הסבר כי חלק מן הסיבות להתייחסות מועטה זאת נעוצות בקושי של הורים ושל המערכת הרפואית והחברתית להעמיד הקשר חברתי-תרבותי מוסכם להתמודדות עם אבל ייחודי, בעקבות לידת-מת".

איך תגיב הסביבה?

תחושת חוסר התמיכה מן הסביבה שחווים הורים לאחר לידת-מת קשורה לעובדה כי העובר המת נתפס כ-Non Person אשר עדיין לא הוכר חברתית על ידי אחרים ועדיין לא תפס מקום בהכרה של החברה את היותו חלק מן המשפחה, וככזה, כאדם שראוי לאבל של הציבור ולהתייחסות של הציבור לאבלה של המשפחה.

במקרה של אבל רגיל, לפי התפיסה היהודית המקובלת, מפקיעים אנשי הקהילה את הפרטי והופכים אותו לציבורי על ידי קביעת כללי התנהגות ביחס להתנהגויות ספציפיות כלפי האדם האבל. לעומת זאת, לאחר לידת-מת, הציבור אינו מחויב לכללי התנהגות ברורים ומשדר להורים החווים את החוויה הקשה מסר לפיו מדובר בעניין פרטי של המשפחה וכי כללי הסדר הציבורי יופרו אם יתרחש תהליך רגיל של אבל.

במקרה של אבל על לידת-מת קיימת סתירה בין הצורך של הפרט החווה את האובדן להתאבל ולקבל התייחסות לכאב שבאובדן לבין חוסר העניין הציבורי המוביל לאי-התייחסות לאבל זה. מצב דברים זה הופך את האבל של הורים שחוו לידת-מת למורכב יותר ביחס לאבל רגיל ומצביע על אפשרות לסיבוך ולהתרחשות של פסיכופתולוגיה נפשית בתגובה לחוסר היכולת להעביר במילים את התחושות הקשות בעקבות האובדן של העובר.

גישת הסמיוטיקה-חברתית מדגימה יפה את הקושי. לפי גישה זאת, במקרה של לידת-מת נוצרת "תקיעות" במעבר בין האישי-פרטי לציבורי-חברתי. הפער בין מה שאינו גלוי לסביבה ולכן אינו ראוי להתייחסות מיוחדת - מנקודת הראות הציבורית אין אובדן של מי שלא היה קיים - לבין מה שהוא פרטי ומוחשי מאוד עבור ההורים החווים את האובדן. פער זה צריך לבוא לידי תיקון על ידי הבאת הדברים למודעות לפחות עבור אנשי הצוות הרפואי הנחשפים באופן מיידי להורים החווים לידת-מת.

אנו מציעים להקים מערך מסודר של התמודדות ברמה הארגונית במקרים של לידת-מת. עיקר המאמץ צריך להיות מופנה לייעוץ והדרכת הצוותים בחדרי הלידה ובמחלקות הנשים, בדרך להגברת המודעות למצוקה של הנשים אשר חוו לידת-מת.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר