איך תתמודדדו עם אובדן?

מדינת ישראל עוברת שעות קשות ורבים מאיתנו חשים את המתח והחרדה, וודאי שחלקנו מכיר מישהו שיש לו נגיעה כלשהי למתרחש בצפון.

לכל מי שחש נבוך לנוכח המצב, לכל מי שלא מוצא מילים מול הכאב, יצחק גילת, פסיכולוג, העובד בעמותה הישראלית לעזרה ראשונה נפשית, ער"ן, כאחראי על תחום האינטרנט ועל המחקר בתחום העזרה הנפשית, משיב על שאלות כדי להקל, ולו במעט, על מצוקותיכם.

מהם התסמינים ללחץ ומצוקה נפשית. מהו אופן ההתייחסות המתאים ביותר שיש להפגין כלפי הסובלים? מה ניתן לעשות כדי להרגיעם ולנחם את הסובלים?

"המצוקה השכיחה ביותר שיכולה התעורר במצב הנוכחי היא תגובת חרדה. התסמינים השכיחים הם תחושה פנימית של סכנה ואיום, אי שקט פנימי וחיצוני, קושי להתרכז, קשיים בשינה ולעיתים גם מצב רוח ירוד. בנוסף, יש תסמינים גופניים כמו דופק מהיר, הזעה ה ו"פרפרים" בבטן.

כדי לסייע לאנשים הסובלים מחרדה חשוב להקשיב להם, לאפשר להם לבטא את התחושות ואת המחשבות שלהם, להפגין הבנה ותמיכה רגשית, למצוא עיסוקים שמעניינים אותם.

רוב האנשים מעדיפים להימצא בחברה בשעת חרדה, ואם אין אפשרות להיות פיסית עם אנשים בחרדה, כדאי לשוחח איתם בטלפון או באינטרנט. אמצעי פיזיולוגי שיכול לעזור הוא נשימות עמוקות, שמומלץ לחזור עליהן מספר פעמים ביום".

אחת הבעיות הכאובות ביותר (לתושבי הצפון בעיר, אבל לא רק) בתקופה האחרונה היא ההתמודדות עם השכול. מה ניתן לעשות במצבים אלו? איך תנהגו כשתהיו במחיצת מי שחווה אובדן?

"חשוב לדעת, שהתגובה לאובדן של אדם קרוב שונה מאד בתקופה הסמוכה לאובדן (שעות וימים ראשונים) לעומת התגובה המאוחרת יותר", מסביר גילת. "בתקופה הראשונה, רוב האנשים לא קולטים את מלוא המשמעות של האובדן, ולכן יכולים להיות ביטויים מגוונים, כמו בכי, עצב וכאב מצד אחד, וניסיון להמשיך בשגרה מצד שני.

מהו תהליך ההתאבלות?
איך להודיע לילד על מוות של אדם קרוב?
בישראל לא ישנים בלילה לאחרונה
נלחמים על הבריאות שלנו



ההתייחסות המתאימה מצד הסביבה היא קבלה ולגיטימציה של התגובות הללו. חשוב מאד לבטא כלפיהם יחס חם ואוהד, להקשיב להם לחבק אותם ולהיות איתם. לעתים אין צורך להרבות במלים כי הנוכחות המבינה והאוהדת מעניקה תחושה שהם לא לבד".

כיצד יש להתייחס לילדים שחוו אובדן? האם יש להמשיך לשדר "עסקים כרגיל" כדי להרחיק את הכאב מהם?

"ההתייחסות ההולמת תלויה בגיל של הילד, אולם אפשר לעשות כמה הכללות: חשוב לתת לילדים מידע אמין על האובדן ולא "להגן" עליהם ולספר סיפורים לא אמיתיים.

ילדים שחוו אובדן זקוקים להמון הבנה מצד הסביבה, הקשבה לצרכים שלהם, ובעיקר תמיכה רגשית כדי להעניק ביטחון שאולי התערער. הם לא תמיד קולטים את המשמעות של האובדן, אולם עלולים לחוש חרדה וחוסר ביטחון. בנוסף רצוי להמשיך בשגרת היום יום, עם השינויים הנדרשים לנוכח הצרכים של כל ילד".

וד"ר גילת מסכם: "עלייה ברמת החרדה כתוצאה מאיום לשלמות הפיסית, מגבירה את הצורך בקבלת סיוע נפשי גם אצל אנשים שקודם לכן לא נזקקו לסיוע כזה. ברוב המקרים אין צורך בסיוע מקצועי, אלא באוזן קשבת ותמיכה שיכולים להינתן גם על ידי מתנדבים בארגוני סיוע למיניהם.

האפשרות לפנות באופן אנונימי, דרך הטלפון או האינטרנט, מסייעת מאד לאלה שרוצים עזרה אך נרתעים מפנייה לעזרה מקצועית. למשל, בעת מלחמת המפרץ, התקבלו בקווים של ער"ן מאות רבות של פניות מאנשים שקודם לכן לא נזקקו לסיוע חיצוני".

למידע נוסף עלל הדרכים להתמודדות עם השכול, היכנסו לאתר של ער"ן




* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר