ניתוח לייזר

התשובה היא לא, כניתוח אין הבדל בסיכונים בין מספרים נמוכים לגבוהים. כמובן שהתוצאות לאחר הניתוח וסיכויי ההצלחה שונים בין הקבוצות השונות כאשר במספרים נמוכים כמובן שההצלחה גבוהה יותר.

ככל שהמספר גבוה יותר, עומק השיוף של הקרנית גדול יותר ולכן הסיכוי להיחלשות הקרנית ועיוותה (אקטזיה) גדול יותר. אמנם עדיין לא ידועות כל הסיבות לאקטזיה. אבל הכלל הוא: ככל שמשייפים יותר מהקרנית הסיכוי לאקטזיה גדל. לכן אגב, יש עובי קרנית שאסור לרופאים לרדת ממנו. נמחיש את הדברים. נצא מנקודות ההנחה הבאות: א] שחייבים להשאיר עובי קרנית של 300 מקרון לאחר השיוף (אחרת קיים חשש מוגבר לעיוות הקרנית). ב] המיקרוקרטום או האינטרלייז פורס מתלה בעובי 100 מקרון (המתלה נחשב כאילו הוסר לחלוטין, ולמרות שמוחזר למקומו בתום הניתוח אינו תורם כמעט במאום לחוסנה של הקרנית) ג] הלייזר משייף 12 מקרון מהקרנית לכל מספר. כעת, לאורי וליוסי קרניות ממוצעות בעובי 530 מיקרון. לאורי מספר נמוך: 2 . כלומר שיוף של 24 מיקרון. לזה נוסיף את המתלה של 100 מיקרון. יוצא שאורי איבד 124 מיקרון מהקרנית שלו. כלומר נשאר לו 530-124=406 מיקרון. ליוסי מספר גבוה: 10. כלומר שיוף של 120 מיקרון. לזה נוסיף את המתלה של 100 מיקרון. יוצא שיוסי איבד 220 מיקרון מהקרנית. כלומר נשאר לו: 530-220=310 מיקרון. בעוד שאורי איבד 23 אחוז מהקרנית, יוסי איבד 41 אחוז מהקרנית!! אצל מי הקרנית נחלשה יותר? חד משמעית אצל יוסי שאיבד כמעט חצי מקרניתו. ללא ספק. שיוף מספר גבוה מהקרנית, גם תוך כדי השארת עובי קרנית מספיק, מסוכן יותר משיוף מספר נמוך (אם כי כבר קרו מקרים מעטים בהם גם שיוף מספר נמוך הוביל לאקטזיה) על החתום בחור שהתעוור חלקית מניתוח לייזר. בחור ששוייפו מקרניתו 15 מספרים(!) תוך כדי אי השארת עובי מיטת קרנית בטוח (250 מיקרון באותם ימים).