חשיש ופסיכוזה

עוד דבר ששכחתי לציין הוא שסירבתי לטיפול תרופתי בינתיים..או יותר נכון בהתלבטות עם ההורים.
הם רשמו לי CLONEX שהוא מאותה המשפחה של LORIVAN (בנזודיאזפינים) ובגלל זה אני קצת חוששת לקחת, ובנוסף לכך פריזמה שזה אנטי דכאוני.
בשורה תחתונה התרופה היחידה שעליה הייתי הייתה לוריוון עד ינואר.
וזה בערך הכל, פתחתי את הלב לגמרי ודאגתי לא להשמיט שום פרט.

תודה מראש על העזרה :)

שלום אנונימית,
אני בהחלט חושב שחלק גדול ממה שאת מתארת שעברת זו תוצאה של השימוש בחשיש. את צריכה ויכולה לספר לפסיכיאטרית שלך , זה יהיה ממש חשוב כך שתוכל לעזור לך. אין לך כל חשש כי יש עניין של חסיון רפואי והרופאה לא תספר לא למשטרה ולא לבית הספר כך שבהחלט את יכולה בשקט גמור לספר על מנת שתוכל לעזור לך יותר. מעבר לטיפול תרופתי שאותו את מהססת לקחת אני חושב ומציע לך ללכת גם לטיפול בשיחות שיכול לעזור מאד.

בהצלחה

התחלתי לקרוא את מה שכתבת ופשוט ראיתי את עצמי.. לא הייתי צריכה לסיים לקרוא הכל כדי להבין מה את עוברת.
בגילך גם אני נגעתי בחשיש וגראס ואקסטזי כתוצאה מהשפעת הסביבה עליי ומהסקרנות שלי.
נגעתי התמכרתי ולא יכלתי להפסיק. בדיוק כמוך הייתי מוצאת את עצמי יושבת לבד בחדר בסטלות מטורפות של כל מיני חומרים.
פשוט לא יכלתי להפסיק, כל הזמן רציתי עוד ועוד ועוד.
התדרדרתי בלימודים,הפסקתי ללמוד וכל החברים ה"טובים" נטשו אותי.
זו הייתה שנה כזו מטורפת ונעימה של סטלות וכיף ולא אכפת לי מהעולם.
יום אחד ישבנו כל הח'ברה.. ועשינו ושתינו ועירבבנו כל כך הרבה דברים ביחד.. אנשים שכחו איך קוראים להם.. ואני?.. אני עירבבתי כל כך הרבה דברים בכמויות מטורפות כדי להגיע להרגשה ה"נעימה" הזו שעושה לי כל כך טוב ומשאירה אותי לבד נגד העולם... אחרי אותו ערב.. הרגשתי אחרת.. זה כבר לא ריגש אותי.. איך ייתכן שאני צריכה לערבב כל כך הרבה כמויות של סמים כדי לחוות את התחושה הזו כמו בהתחלה?!?!? חשבתי לעצמי או שאני מרימה את עצמי ומפסיקה עם זה או שאני פשוט הופכת לנרקומנית מהסוג הגרוע. החלטתי להפסיק.. לחפש ריגוש אחר..
זה היה כל כך קשה.... העצבנות,העייפות, האי יכולת להירדם... אין לי חברים... אין לי לימודים...
זה רק אני נגד עצמי.... לקח לי זמן עד שהתחלתי לחזור לעצמי.. הסמים כבר היו מאחורי.. התחלתי להסתכל על הדברים במבט אחר.. כל יום הרגשתי כאילו נולדתי מחדש...
היום אני בת 24 לא כל כך גדולה אך מספיק בוגרת כדי להבין מה טוב בשבילי..
אני לא אגיד לך שאני מצטערת על התקופה ההיא... גיל הטיפש עשרה.. ממש לא... אני די נהנית מלהזכר בה... התקופה הזו ומלחמה שלי עם עצמי כל כך שינתה אותי.. אני במקום אחר לגמרי היום.
אז הפסקתי ללמוד.... היום אני אחרי שרות צבאי מלא, תעודת בגרות מלאה ובעוד שנה מסיימת לימודי תואר ראשון...
לפעמים כשאני יושבת עם חברים, אז שותים קצת... מידי פעם, ממש נדיר מעשנים ג'וינט אחד..
ופה זה נגמר..
-- ואוו כל כך נסחפתי פה... כתבתי הרבה... מה שרציתי לכתוב לך זה ש:
אל תקחי את הדברים האלו בקיצוניות.. פשוט תחפשי לך דברים אחרים שמענינים אותך יותר..
זה גם מענין..אך אנחנו יודעים שזה א-ס-ו-ר.. ולא מבחינת החוק.. אלא מבחינת הגוף והנפש..
תילחמי בעצמך אל תתני להרגשה הזו לדכא אותך.. זה יחלוף..
וזה ישאר לך אך ורק בתור חוויה נעימה שהביאה אותך למקום טוב יותר..
בלי להכיר אותך... רק מלקרוא את הדברים... אני יודעת שתצליחי להתגבר על זה..
אני ממש רואה את עצמי בגילך.. עם הסיפור שלי-שלך..
בהצלחה... מחזיקה לך אצבעות...

יוצרים בגוף בלבול וחוסר אונים...

אבל דבר ראשון לפני הכל - יש משהו בחיים שלך שאת צריכה לטפל. זה לא בגלל החשיש.. זה למה הגעת למצב הזה שלקחת את כל זה.
אף אחד לא לוקח חשיש או כל סם אחר מתוך לחץ .
פשוט ניסית לברוח ממציאות כזאת או אחרת .

מה שאני חושב שיכול לעזור לך זה לטפל קודם כל בחייך. למצוא לך חבר או כל דמות חיובית שתתן לך ותספק לך אהבה..

אחד הדברים הטובים מפני חרדות זה חבר טוב. או קשר טוב עם אמא או אבא

את עוד ילדה קטנה ומוטב שתעזרי בפסיכולוג או אפילו בפסיכאטר ..