דיסקלקוליה

הי שמי עלמה ואני בת 25, אובחנתי כסובלת מדיסקלקוליה כבר בסביבות כיתה ד או ה גיל מאוד מוקדם.
בזמנו בבית הספר לא ממש ידעו כיצד לטפל בבעיה ולאיזה גורמים יש להפנות אותי אליהם.
כך שלצערי הרב קיבלתי פטור בגיל מאוד צעיר,מבלי ניסיון לטפל בבעיה.
כמובן שהדבר עשה לי נזקים חמורים,כמו פגיעה בביטחון העצמי שלי כילדה. חרדות שקיימות עד היום. ובעיקר בושה ומלאכת הסתרות,העיקר שלא יגלו.
במשך שנים לא יכולתי להתמודד עם החשבון וכל כתיבת ספרה או חישוב פשוט כמו עודף גרמו לי ועדיין להחסיר פעימה.
בתיכון כבר הייתי מאוד מיואשת והחרדות רק גברו,דבר שהתבטא בחרדת בחינות. לבגרויות לא ניגשתי.
גם בעיקר בגלל היאוש של תחליף מקצוע ריאלי אחר במקום המתמטיקה. אבסוורד לגמרי
הרי לא באמת הייתי מסוגלת ללמוד ולהצליח בביולוגיה חמש יחידות ,פיזיקה או כימיה.
גם מקצוע כביולוגיה מצריך חשיבה כמותית ומה לא. בינתיים ויתרתי על לימודים גבוהים. ואני מתוסכלת מהמצב. דלתות רבות סגורות בפני. שאלתי היא האם החוקים השתנו מאז? אני מציינת כהדיסקלקוליה שחמורה ואם היום אעשה אבחון ישנם מוסדות שיקלו עלי?
ובכלל מה האטימות הזאת של משרד החינוך ומדוע הם לא מכירים בדיסקלקוליה כבעיה מאוד חמורה?
אשמח מאוד לתשובה

עלמה