מחלת איידס (AIDS, קיצור של Acquired Immune Deficiency Syndrome), הידועה גם בשמה העברי "תסמונת כשל חיסוני נרגש", הינה מחלה חשוכת מרפא של מערכת החיסון, אולם כיום עם התפתחות הטיפולים ניתן לחיות עמה שנים רבות.

האיידס התגלה לראשונה בעולם המערבי בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 והפך תוך כמה שנים למגיפה כלל עולמית שקטלה - וממשיכה לקטול - מיליוני בני אדם בכל רחבי תבל.

גורם המחלה, נגיף ה-HIV, מביא עם השנים לקריסה במערכת החיסון וכתוצאה מכך להופעת מחלות זיהומיות וממאירות. השנים הראשונות לאחר ההתוודעות לנגיף ולמחלת האיידס השאירו את הרופאים כמעט חסרי אונים. בעשור האחרון של המאה ה-20 חלה התקדמות רבה הן בהבנת המחלה והן בטיפול, אך עדיין, הכניסה למאה ה-21 הותירה את המין האנושי בכלל ועולם הרפואה בפרט עם שאלות רבות שעדיין לא נפתרו.

איידס נחשב לתסמונת מכיוון שאין לו תסמין יחיד וחד משמעי והוא משפיע על מערכות רבות ושונות בגוף האדם. אין במחלת איידס מאפיין תורשתי והוא מועבר על ידי נגיף בלבד.

מקור מחלת האיידס

ככל הנראה, על פי תיעודים היסטוריים, מקורה של מחלת איידס הוא קופים באפריקה שהיו מקור מזון לשבטים שמדרום למדבר סהרה, כאשר ההדבקה מהקופים לאדם היתה, כנראה, תוצאה של הכנת החיה למאכל. בזמן חיתוך החיה, מגע דם של הקוף ופצעים פתוחים של הצייד אפשרו את ההדבקה. כמו כן, מוטציות גנטיות של הנגיף במשך השנים אפשרו את ההדבקה בנגיף האיידס ואת המחלה אצל האדם.

עם התפתחות הקשרים בין השבטים והתפתחות דרכי התחבורה, נוצרו תנאים להתפשטות נגיף האיידס ברחבי היבשת השחורה. ההגירה מאזורים כפריים לעירוניים והתפתחות הזנות היוו את היסוד להתפתחות מגיפת איידס ביבשת אפריקה.

בתחילת שנות ה-80, כאמור, התגלה נגיף איידס לראשונה בעולם המערבי ונחשב, בשנים הראשונות, לכזה המכה רק הומוסקסואלים. איידס אף קיבל את הכינוי "מחלה של הומוסקסואלים", זאת בשל העובדה שהמתירנות המינית בקהילה ההומו-לסבית באותן שנים, בעיקר בערים סן פרנסיסקו, ניו יורק ולוס אנג'לס, היתה גדולה והנגיף, העובר בין השאר על ידי יחסי מין לא מוגנים, התפשט במהרה בתוך הקהילה.

כעבור כמה שנים הופיע איידס גם אצל הטרוסקסואלים, עם עלייה משמעותית בקרב נשים, נרקומנים שהשתמשו במחטים נגועים ובקרב חולי המופיליה שקיבלו מנות דם נגועות בנגיף הקטלני. בצורה זו הפסיק האיידס, לאט-לאט, להיות מזוהה עם הומוסקסואלים והפך להיות מגיפה של כלל האנושות.

דרכי הידבקויות במחלת איידס

איידס מועבר על ידי כניסת נגיף ה-HIV לגוף בדרכים שונות, כשהמשותף בין כולן הוא מגע ישיר בין נוזלי גוף שונים. מחוץ לגוף הדם הנגיף אינו יכול לשרוד יותר מ-20 דקות והוא רגיש לחום וקור קיצוניים. דרכי ההידבקות באיידס העיקריות הן:

1. הידבקות בנגיף איידס על ידי יחסי מין.

יחסי מין לא מוגנים, דהיינו ללא קונדום, עם נשא של נגיף איידס, הכוללים מין אנאלי, מין וגינאלי ובמקרים מסוימים מין אוראלי עלולים לגרום להידבקות בנגיף בגלל הפרשות הגוף הנספגות בריריות שונות בסביבות איברי המין.

2. הידבקות בנגיף איידס על ידי עירוי דם.

עירוי דם נגוע בנגיף איידס הניתן לאדם בריא יהפוך אותו בוודאות לחולה איידס וזו הסיבה שברוב המדינות המתוקנות ישנן תקנות מחמירות בקשר לבדיקות מנות הדם הניתנות לאנשים בריאים. בשנות ה-80 עובדה זו לא היתה ידועה ולכן חולי המופיליה, מחלה הפוגעת בקרישת הדם והמאלצת את החולים בה לקבל תרומות דם רבות, נדבקו במחלת איידס בשל תרומות של דם נגוע.

3. הידבקות בנגיף איידס על ידי הזרקת סמים ושימוש במחטים לא מעוקרים.

שימוש בסמים על ידי הזרקתם לווריד הוא קרקע פורייה להידבקות במחלת איידס. בדרך כלל, לפני הזרקת מנת הסם, נהוג לשאוב מעט דם לתוך המזרק כדי לקצר את ערבוב הסם בדם וכך נשארות טיפות דם בקצה המחט. היה וחולה איידס הזריק סמים במחט בצורה זו ואדם בריא השתמש באותו מזרק, ללא עיקורו לאחר מכן, יזריק לעצמו דם נגוע בנגיף האיידס וככל הנראה יידבק במחלה.

4. הידבקות בנגיף איידס על ידי העברה מאם לתינוק.

קיים סיכוי של 15%-45% שאישה בהריון הנגועה בנגיף HIV תעביר את הנגיף לתינוקה, כשההדבקה עלולה להיגרם בזמן ההריון, במהלך הלידה או אחרי לידה, כשהתינוק יונק. הסיכון פוחת במקרים בהם האם נוטלת תרופות, יולדת בניתוח קיסרי ונמנעת מהנקה.

5. הידבקות בנגיף איידס על ידי פצעים פתוחים.

כאשר שני פצעים פתוחים ומדממים מגיעים למגע פיזי ביניהם, קיים סיכון להידבק בנגיף איידס במידה ואחד מהאנשים נשא של הנגיף. ניתן להפחית את הסיכון, בעיקר אצל אנשי צוותים רפואיים למיניהם, על ידי חבישת כפפות גומי.

מהלך מחלת איידס

אצל רוב הנדבקים בנגיף האיידס מופיעה שפעת בחודשים הראשונים שלאחר ההדבקה, כשבין הסימפטומים ניתן למצוא חום גבוה, פריחה ובחילות. כמו כן, קיימת צניחה במספר הלימפוציטים מסוג T, תאי דם לבנים, בכמות הקרובה ל-50%.

התקופה שבין ההידבקות בנגיף ה-HIV לרגע בו מחלת איידס מתפתחת נקרא שלב הדגירה, הנמשך בין שנתיים ל-15 שנים. בתקופה זו נקרא החולה "נשא", הנגיף מתפשט במהירות ומערכת החיסון עדיין נלחמת בזיהומים השונים ומתפקדת ברמה כזו המאפשרת חיים נורמאליים.

כשספירת הלימפוציטים מסוג T יורדת מתחת ל-500 תאים למיקרוליטר דם (המצב התקין אצל אדם בריא הוא 1,200 תאים), מתחיל שלב ההתפרצות, בו מתנהל קרב אבוד מראש עם מחלת האיידס. הנגיף תוקף תאים עיקריים במערכת החיסון המולדת משכפל את עצמו ומתרבה במהירות מסחררת ואף גורם להרס תאים ויטאליים במערכות השונות בגוף.

כשספירת הלימפוציטים מסוג T יורדת אל מתחת לרף ה-200 תאים למיקרוליטר, האדם מוגדר רשמית כחולה איידס. כ-80% מהחולים במחלת איידס נפטרים תוך חמש שנים מאז הוגדרו כחולי איידס. שיאה של המחלה הוא כשל חיסוני כולל, הגורם לדיכוי מערכת החיסון ולזיהומים קשים על ידי גורמים שאדם בריא מתמודד עמן ללא כל קושי, כגון דלקת ריאות, דלקת הוושט והרפס. כבנוסף, מחלות קשות כגון סרטן הלימפה, שיתוק ועיוורון נגרמות בשל מחלת האיידס, עד שהגוף אינו עומד עוד וקורס תחת הזיהומים הרבים שהשתלטו עליו.

טיפול תרופתי נגד מחלת איידס

מחלת איידס נחשבת עדיין כמחלה כרונית חשוכת מרפא. הטיפול הקיים מצליח, במקרה הטוב, למנוע את התפרצות המחלה ועוזר להעלאת תוחלת החיים של נשאי הנגיף, העומד כיום על עשרות שנים.

בשל העובדה כי איידס הינה מחלה נגיפית, מס' התרופות נגד איידס אינו גדול והטיפול מתמקד בעיקר במציאת חיסונים המסייעים למערכת החיסון להתמודד עם זיהומים שונים. הקושי הגדול הוא בהשתנותו הרבה והמהירה של הנגיף, זאת לעמת נגיפים אחרים, ובהתפתחותן של מוטציות שונות במהלך התפתחות הנגיף.

בשנים האחרונות קיימות כמה תרופות אנטי וויראליות המצליחות לנטרל את נגיף ה-HIV וגורמות להפחתה משמעותית בעומס הנגיפי. התרופות הצליחו להאריך בצורה ניכרת את הזמן שבין ההידבקות בנגיף ובין פריצת מחלת האיידס עצמה ובכך הצליחו להאריך את חיי הנגועים בנגיף, כאמור, לעיתים בעשרות שנים.

ישנם שלושה סוגים עיקריים של תרופות נגד נגיף HIV, כאשר שילוב של כמה מהן זכה לכינוי "הקוקטייל" אותו נוטלים חולי איידס. חולה איידס המטופל בתרופות נגד איידס ואשר הנגיפים בגופו פיתחו עמידות בפני אחת התרופות, סביר להניח שאם הוא ידביק אדם אחר, הנגיפים בגופו של הנדבק יהיו עמידים אף הם לתרופה. את התרופות חשוב ליטול בעקביות לפי המינון המומלץ, שכן כל שינוי או החסרה אפילו של מנה אחת עלולה לעודד את הנגיף לפתח עמידות.

תופעות הלוואי של התרופות השונות נגד איידס כוללות בחילות והקאות, סחרחורות, שלשולים, צרבות ועוד. רוב תופעות הלוואי חולפות לאחר תקופת הסתגלות קצרה.

בדיקת איידס

בדיקת HIV, הידועה בשמה "בדיקת איידס" היא בדיקת דם פשוטה המאתרת ובודקת קיומם של נוגדני HIV המופיעים בדם, בדרך כלל, תוך שלושה חודשים מיום ההידבקות. לכן, נהוג להדריך את הפונה לבדיקה ראשונה, גם כאשר התוצאה שלילית (לא נמצאו נגיפים), לחזור על הבדיקה לאחר שלושה חודשים נוספים, זאת משום שהבדיקה אינה משקפת בהכרח את מצבו ביום עריכתה.

אנשים מפורסמים שנדבקו בנגיף HIV ו/או חולי איידס

מג'יק ג'ונסון (שחקן כדורסל אמריקני)
רוק האדסון (שחקן קולנוע אמריקני, נפטר ב-1984)
פרדי מרקורי (סולן להקת "קווין", נפטר ב-1991)
ארתור אש (שחקן טניס אמריקני, נפטר ב-1993)
עמוס גוטמן (במאי קולנוע ישראלי, נפטר ב-1993)
עפרה חזה (זמרת ישראלית, נפטרה ב-2000)

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר