הרפס (או בעברית שלבקת) הינה מחלה ויראלית (קרי, נגרמת מוירוס). הרפס מתבטא בשלפוחיות על העור באזור השפתיים, באיבר המין ועוד. הרפס אינו רק שם של מחלה, אלא גם שם של וירוס שגורם למגוון רחב של מחלות, ביניהן: אבעבועות רוח, מחלת הנשיקה סרטן הלוע, אדמדמת ועוד. היות שכך, כדי למנוע בלבול מיותר, כשאומרים הרפס מתכוונים בדרך כלל לאחד משני סוגי מחלת ההרפס: הרפס סימפלקס, שמתחלק להרפס סימפלקס 1 (HSV-1) המכונה הרפס שפתיים ולהרפס סימפלקס 2 (HSV-2) המכונה הרפס גניטאלי (קרי, של איברי המין), או להרפס זוסטר (בשמה העברי – שלבקת חוגרת).

1. הרפס סימפלקס

כאמור, הרפס סימפלקס הינו שם לשני סוגי הרפס נפרדים: הרפס גניטאלי והרפס שפתיים. הרפס סימפלקס הינה מחלה מאוד מדבקת, שעוברת מאדם לאדם על ידי מגע של עור בעור או על ידי רסיסי רוק (למשל, ניתן להידבק בהרפס סימפלקס משימוש באותו שפתון, שתיה מאותה הכוס, שימוש באותה מברשת שיניים ועוד). הווירוס שאחראי למחלה אינו מסוגל לעבור דרך עור שלם, כך שלאדם שנדבק צריך להיות פצע, שריטה או אפילו סדק בעור שיאפשרו לו להיכנס לגוף. וירוס ההרפס קיים באחוז ניכר באוכלוסיה, אבל אינו פעיל לרוב. ברגע שווירוס הרפס חדר אל הגוף, החומר התורשתי אותו נושא הווירוס חודר אל תאי העצב של מערכת העצבים הסימפתטית (מערכת עצבים זו אחראית על הגברת זרימת הדם בגוף, הזרמת אדרנלין ועוד. היא אחראית למצבי "הילחם או ברח" כאשר האדם מרגיש שהוא בסכנה), ששם הוא מתחבר עם החומר התורשתי של תאי מערת העצבים. כל כמה זמן, החומר התורשתי של וירוס ההרפס בא לידי ביטוי על גבי העור וגורם למחלות.

להבדיל מהדעה הרווחת, ניתן להידבק בהרפס גם כשווירוס "רדום" ואינו בא לידי ביטוי על פני העור בצורה נראית לעין. כאמור, מרגע ההדבקות האדם יצטרך לחיות עם וירוס ההרפס עד סוף חייו. מצב בו סימפטומים של הרפס נראים על פני העור נקרא "התפרצות". הגורמים להתפרצות של הרפס הינם שונים בין אדם לאדם. לכן, תדירות ההתפרצות של הרפס יכולה לנוע בין כל מספר שבועות להתפרצות שחלה באופן חד פעמי ברגע ההדבקות, תלוי באדם שנושא את וירוס ההרפס. בדרך כלל, ההתפרצות הראשונה של הרפס, לאחר ההדבקות, היא הגרועה והארוכה מכולן ומלווה בחולשה, בחילות, הקאות ושלפוחיות בעור.

כאמור, תדירות ההתפרצות של הרפס שונה מאדם לאדם ותלויה במגוון גורמים. אחד הגורמים העיקריים להתפרצות הוא היחלשות המערכת החיסונית. לכן, ניתן לצפות לראות התפרצות הרפס במקרים של מחלות אחרות, מתח קבוע, שינויים הורמונאליים ועוד. למרות שהרפס היא מחלה קלה יחסית, במקרים נדירים של היחלשות אקוטית של המערכת החיסונית, היא ממש יכולה לסכן חיים (בדרך כלל בקרב תינוקות ומבוגרים).

טיפול בהרפס סימפלקס

הטיפול בהתפרצויות הרפס הוא לרוב בעזרת משחות חיצוניות. אולם, במקרים נדירים יחסית בהם תדירות ההתפרצויות היא גבוהה מאוד, ניתן להיעזר גם בכדורים לשימוש פנימי. ישנם כמה סוגים שונים של כדורים לטיפול בהרפס. המכנה המשותף בין המשחות לכדורים הוא בכך שפעילות רוב התרופות הללו פוגעת במנגנון יצור החומר התורשתי של נגיף ההרפס ובכך גם ביכולת השכפול העצמי של הנגיף. אחת מהתרופות היותר מקובלות לטיפול בהפרס הינה זובירקס.

ניתן לחלק את הרפס סימפלקס לארבעה סוגי הרפס:

הרפס שפתיים.

כאמור, סוג זה של הרפס מכונה גם הרפס סימפלקס 1 (או בשמו העברי: שלבקת פשוטה). הרפס זה בא לידי ביטוי בהופעת שלפוחיות מלאות נוזלים על השפתיים, לעיתים הן מלוות בחום ובתחושת צריבה. בנוסף, לאחר הופעת הרפס שפתיים יכול להתפתח כאב גרון. הרפס שפתיים מופיע לרוב בגיל הילדות ומועבר מאדם לאדם באמצעות רסיסי רוק, מה שהופך אותו למדבק מאוד לאור העובדה שהוא נמצא במקום כה גלוי. לכן, סוג של סימפלקס זה הוא השכיח מבין השניים וניתן למצוא אותו אצל כ-90% מהאוכלוסייה.

התפרצות של הרפס סימפלקס 1 נמשכת לרוב בין שלושה ימים לשבוע. לאחר מכן הפצעים מתייבשים והגלדים נופלים בעצם בלי להשאיר סימן. בגלל שהרפס כה מדבק בשלב הזה, מומלץ מאוד להקפיד על הגיינה בסיסית, להשתמש בכלי אוכל נפרדים, במברשת שיניים נפרדת, במגבות נפרדות ועוד. חשוב מאוד לא להיכנס למצבים אינטימיים מחשש להדבקה של בן/בת הזוג.

הרפס גניטאלי.

מכונה גם הרפס סימפלקס 2. הרפס גניטאלי מתבטא בשלפוחיות מלאות נוזלים באזור איבר המין, שמלוות בחום גבוה מהרגיל, בגירוד ולעיתים בתחושת צריבה בעת מתן שתן. לרוב, אם ההתפרצות הראשונה של ההרפס הייתה באיזור מסוים, זה גם המקום בו הווירוס יתפרץ בפעם הבאה. הרפס זה נחשב למחלת מין היות והוא מועבר על ידי מגע בין שני איברי מין. היות שכך, לרוב הרפס גניטאלי מופיע בקרב בוגרים צעירים (גילאי 18-25 לערך). הוא בא לידי ביטוי בעיקר בשלפוחיות באיבר המין. היות והידבקות בהרפס גניטאלי דורשת קירבה אינטימית, זהו סוג הרפס פחות נפוץ וניתן למצוא אותו אצל כל אדם רביעי בלבד.

ההתפרצות של הרפס גניטאלי דומה מאוד לזו של הרפס שפתיים (פרט לאזור ההתפרצות). גם כאן מאוד חשוב להקפיד על הפרדת כלים אוכל, מברשת שיניים, מגבת ועוד כשלכל אלה נוספת המלצה להימנע מקיום יחסי מין בפרט וממצבי קירבה אינטימיים בכלל.

הרפס בעין.

מעבר לשפתיים ולאברי המין, לעיתים נדירות תוקף וירוס ההרפס את קרנית העין. הווירוס פוגע לרוב בעין אחת ולא בשתיהן. התפרצות של הרפס שפוגע בקרנית העין היא לרוב ארוכה יותר מאשר זו של הרפס שפתיים או הרפס גניטאלי ויכולה למשך כמה שבועות. לרוב, לאחר ההתפרצות נשארת צלקת בקרנית שיכולה לעתים לפגוע בראיה.

הרפס במוח.

הופעת נגיף ההרפס במוח הינה הצורה הקשה והמסוכנת ביותר של נגיף ההרפס סימפלקס. וירוס ההרפס תוקף את מערכת העצבים המרכזית, שהמוח הינו חלק ממנה. סוג זה של הרפס לרוב אינו נראה לעין, מה שהופך אותו למסוכן שבעתיים. כדי לבצע אבחנה של וירוס הרפס במוח על הרופא לבצע בדיקת הדמיה של המוח מסוג MRI או CT.

הרפס בהריון

אשה שנדבקה בהרפס או חלה אצלה התפרצות של המחלה במהלך ההריון חייבת לדווח על כך בדחיפות לגינקולוג שלה. היות והרפס בשלב קרוב מדי ללידה יכול להיות מועבר לעובר במהלך הלידה (במיוחד אם מדובר בהרפס גניטאלי). במידה ומדובר בהתפרצות חמורה של הרפס קרוב מדי למועד הלידה, הגניקולוג יכול להחליט על ניתוח קיסרי כדי למנוע הידבקות של העובר.

2. הרפס זוסטר (שלבקת חוגרת)

הרפס זוסטר נגרם על ידי אותו וירוס שגורם לאבעבועות רוח. כל מי שאי פעם חלה באבעבועות רוח יכול לפתח לאחר מכן הרפס זוסטר. הרפס זוסטר נגרם מכך שהווירוס שגרם לאבעבועות רוח ונשאר בגוף בצורה בלתי פעילה, מתעורר פתאום. הסיבות להתעוררות הווירוס אינן ברורות. כל אדם חמישי שחלה באבעבועות רוח, יחלה במהלך חייו בהרפס זוסטר. למזלנו, הרפס זוסטר הינה מחלה שניתן לחלות בה רק פעם אחת בחיים.

הסימפטומים של הרפס זוסטר כוללים כאב צורם בצד אחד של הגוף. לאחר תקופת זמן של כיומיים, מופיעה פריחה במקום בו הורגש הכאב. לעיתים הפריחה יכולה להיות מלווה בחום. הפריחה מזכירה במקצת אבעבועות רוח – מדובר בשלפוחיות מלאות נוזל, שנשארות על הגוף במשך כשבועיים שלושה, עד שנוצרים גלדים שנושרים מעצמם. הכאב שמלווה את הרפס זוסטר נובע מדלקת של העצב ולא מהפריחה ולכן הוא יכול להימשך גם לאחר נשירת הגלדים.

הרפס זוסטר אינה מחלה מדבקת למי שחלה כבר באבעבועות רוח. אולם, חולה בהרפס זוסטר בהחלט יכול להדביק באבעבועות רוח מי שטרם חלה במחלה. הרפס זוסטר יכולה להופיע בכל מקום על הגוף, אבל לרוב היא מופיעה באזור הגב והישבן. המחלה אף יכולה לתקוף את העיניים ולסכן בכך את הראייה.

טיפול בהרפס זוסטר

היות והמחלה עוברת מעצמה תוך כמה שבועות, הטיפול המקובל כולל כדורים נגד כאב וקומפרסים קרים. במידה ומזהים סימנים להופעת הרפס זוסטר, ניתן לתת תכשירים שמונעים את התרבות הווירוס, אבל הם רק מקצרים את משך המחלה אבל לא מונעים אותה. תכשירים אלה נהוג גם לתת במקרים מסובכים יותר של הרפס זוסטר, למשל כאשר הנגיף תוקף את העיניים. בנוסף, ניתן לטפל בשלפוחיות גם במשחה המכילה את החומר הפעיל קפסיאיצין, המשחה בדרך כלל עוזרת בהפחתת הכאב.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר