"האוצר והבריאות פוגעים בבריאות הנפש"

ההסתדרות הרפואית בישראל, איגוד הפסיכיאטריה ואיגוד הפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, ארגון רופאי המדינה, ארגון הפסיכולוגים וארגון העובדים הסוציאליים יוצאים בחריפות נגד ההסכם בין משרדי הבריאות והאוצר בנוגע לבריאות הנפש אשר אמורה להיכנס לתוקפה ב-1 בינואר 2007.

לטענת מטה המאבק שהקימו ארגונים אלה, יישום התוכנית כפי שהוסכם עליה בין משרדי האוצר והבריאות הוא עיוות חמור של הרפורמה המתוכננת בבריאות הנפש, שיביא להתמוטטות מערך בריאות הנפש הציבורי ויגרום להשלכת מטופלים רבים לרחוב ללא כל מענה טיפולי.

הארגונים תובעים להפסקת תהליך אישור ההסכם בחקיקה המתנהל בימים אלה, כדי לבנות תוכנית הולמת ליישום הרפורמה האמיתית שהינה חיונית והכרחית בשיתוף ארגוני המקצועות המטפלים.

תהליך הרפורמה עורר בתחילתו תקווה רבה, שכן 11 שנים מאז נכנס לתוקף חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב-1.1.95, היו אמורים שירותי בריאות הנפש לעבור מאחריות המדינה ולהצטרף לשאר תחומי הרפואה שבאחריות קופות החולים.

הרפורמה המתוכננת כללה שני שלבים שהיו צריכים להתבצע בו-זמנית: צמצום מיטות האשפוז בתי החולים הפסיכיאטריים, כך שיאושפזו בהם המטופלים היותר קשים אשר לא ניתן לשקמם בקהילה ובניית מערך שירותים בקהילה.

הרעיון היה כי במסגרת הקופות, יהיה השירות הנפשי זמין, נגיש, יפחית את הסטיגמה של המטופלים הפסיכיאטריים ויעודד יותר נזקקים לפנות לקבלת טיפול.

איגוד הפסיכיאטריה וההסתדרות הרפואית צידדו ברפורמה, ולכן, למרות היותה ארגון עובדים, הסכימה הר"י עם צמצום מיטות האשפוז הפסיכיאטריות על מנת לייעד משאבים לפיתוח השירות הקהילתי ולעבור מהמיקוד באשפוז למיקוד בקהילה.

צמצום מיטות, סגירת מרפאות - מחיקת המערך האמבולטורי. הארגונים טוענים כי משרד האוצר מקיים למעשה רק רפורמת צמצום. החל משנת 2000 קיים האוצר אך ורק את השלב הראשון של הרפורמה, וצמצם כ-4,000 מיטות פסיכיאטריות. כיום עומד שעור מיטות אלה על 0.45 אחוז, שעור נמוך יחסית לעולם המערבי.

במקביל, לפי ההסכם שנחתם ב-17 בספטמבר בין משרדי הבריאות והאוצר, יש כוונה לסגור 50 מרפאות ותחנות בריאות הנפש הנמצאים כיום באחריות משרד הבריאות.

סגירת מרפאות אלה (שגם כעת נמצאות תחת עומס עצום), טרם פיתוח שירותים מקבילים בקהילה תגרום להרס מערך בריאות הנפש הציבורי הנמצא במצוקה קשה כבר כעת ותעמיד בפני שוקת שבורה מטופלים ואנשים רבים שלא תהיה להם כל כתובת לקבלת טיפול.

באוצר טוענים כי סגירת המרפאות תכריח את הקופות לפתוח שירותים מקבילים. קופות החולים, לעומת זאת, טוענות כי התקציב שהועבר להן במסגרת העברת האחריות הביטוחית קטן בכ-300 מיליון שקלים מהדרוש.

במטה המאבק טוענים כי מעבר לסוגיה הכספית, לא ברור על מה נשען ההיגיון שבסגירת שירותים לפני פתיחתם של חדשים. למיותר לציין, כי אין בכוחם של המטופלים עצמם, שהינם אוכלוסייה חלשה, ללחוץ או ל"הכריח" את קופות החולים לפתוח עבורה שירותים מקבילים.

אין להבין, אומרים במטה המאבק, מדוע כורך האוצר את העברת האחריות הביטוחית לקופות עם סגירת 50 המרפאות שהיו באחריות משרד הבריאות. מדוע יש לסגור שירות טוב ומקצועי שהוכיח את עצמו, שואלים שם.

הילדים ייפגעו באופן הקשה ביותר. הפגיעה הקשה ביותר תהא דווקא באוכלוסיות החלשות ביותר מבין אוכלוסיות מטופלי הנפש החלשות ממילא, ממשיכים לטעון במטה. כך למשל, אוכלוסיית הילדים והנוער.

רק בשנים האחרונות החלה תנופת ההתפתחות בתחום הפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, אשר ייחודו הוא הטיפול הכוללני בילד ובמשפחתו, תוך קשר הדוק עם ביה"ס וגורמי הרווחה הניתן במסגרת המערך האמבולטורי. ההסכם קובע את קיצו של טיפול זה.

זאת ועוד, ילדי הפריפריה, הם אשר ייפגעו באופן החמור ביותר. ההסכם יביא לעצירה מוחלטת של תנופת פיתוח המרפאות שהחלה במרכז הארץ וטרם חדרה לפריפריה, ואינו כולל כל תוכנית למתן שירותים אלו לילד ולמתבגר. ו

ואם לא די בכך, גם תחום הפסיכיאטריה של הינקות והגיל הרך, אשר החל להתפתח בשנים האחרונות בארץ, אינו מוזכר בהסכם כלל וכלל (למעט אוטיזם). טיפול בגיל הרך קריטי במיוחד שכן מונע התפתחות הפרעות קשות בהרבה בהמשך החיים.


סל שירותים מצומק - מי יתן מענה? סל השירותים אותו נדרשות הקופות לספק על פי ההסכם עתיד להצטמק אף הוא. הזכאות לטיפול תהיה מוגבלת רק למי שיקבל אבחנה פסיכיאטרית, ולא לאנשים במצוקה: קשישים, נוער בסיכון, ילדים במצוקה סביבתית קשה, נפגעי תקיפה מינית או פיסית. כמו-כן לא יקבלו ילדים ומבוגרים סיוע נפשי במשברי חיים שונים כגון: פטירת הורה, מחלות סופניות וכו'.

בנוסף, קיים חשש, כי הקופה תפרש את ממוצע הטיפולים הקבוע בסל בהתאם לכל אבחנה - כחסם המונע קבלת מספר רב יותר של טיפולים אשר עשויים להידרש למטופל באופן אינדיבידואלי.

מה יהיה על מסגרות השיקום? גם מסגרות השיקום הייחודיות והחשובות להפליא הפועלות כיום, על פי חוק שיקום נכי נפש בקהילה, שנבנו בשנים האחרונות (כגון ההוסטלים, הדיור המוגן, מפעלי תעסוקה לנכי נפש ומועדונים, המספקות מענה לצרכים מקצועיים יחודיים למשתקמים המתקשים להסתדר במסגרות חוץ), אמורות להפסיק ולתפקד על פי ההסכם. ביטול מסגרות אלו יביא לצורך בהגדלת מספר המיטות עם חזרתם של המטופלים לאשפוז.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר