מחלת הנשיקה הינה מחלה זיהומית-ויראלית מאוד נפוצה. במחקר שבוצע בארה"ב נמצא כי בגילאי 40-35 95% נדבקו במחלת הנשיקה במהלך חייהם. למרות שמה, מחלת הנשיקה אינה מועברת רק באמצעות נשיקה, אלא בכל דרך אחרת שבה רוק של אדם אחד עובר לאדם אחר. מחלת הנשיקה יכולה לעבור משתיה מאותה הכוס, מנגיסה במזון שמישהו כבר נגס בו, שימוש באותה מברשת שיניים ועוד. למחלת הנשיקה יכולים לגרום שני וירוסים שונים מקבוצת הרפס: וירוס אפשטיין-בר (EBV) או וירוס ציטומגלו (CMV).
למידע נוסף בנושא מחלת הנשיקה, מחלות ועוד, היכנסו לפורומים: פורום מחלות זיהומיות רפואת מטייליםפורום רפואת משפחהפורום כאבפורום תרופות ייעוץ תרופתיפורום אף אוזן גרוןהדבקות וסימפטומים של מחלת הנשיקה
מרגע ההדבקות במחלת הנשיקה ועד להופעת הסימפטומים הראשונים של המחלה, עובר בדרך כלל כחודש, תקופה זו מכונה "תקופת דגירה". מחלת הנשיקה פוגעת בעיקר באנשים צעירים ובילדים. אצל ילדים עד גיל חמש לא ניתן למצוא סימפטומים מיוחדים למחלת הנשיקה. אצל המבוגרים לעומת זאת, התסמינים כוללים:
עייפות ממושכת וחולשה
חום
דלקת גרון
נפיחות בבלוטות הלימפה
חוסר תיאבון ובחילות
הגדלת הטחול
העייפות הממושכת היא אחד הסימנים הראשונים למחלת הנשיקה והעיקרי שבהם. סימפטום זה ממשיך להופיע אצל החולה, גם לאחר ששאר הסימפטומים פוסקים (לאחר תקופה של כחודש מהופעתם).
מחלת הנשיקה הופכת למדבקת מרגע תחילת תקופת הדגירה, כלומר מרגע ההדבקות. המחלה ממשיכה להיות מדבקת במהלך הופעת הסימפטומים וכן חודשים ארוכים אחרי הפסקתם.
אבחנה של מחלת הנשיקה
כדי לקבוע את האבחנה של מחלת הנשיקה, הרופא נעזר בבדיקה גופנית שתכלול בדיקת גרון, חום, בדיקה למציאת בלוטות לימפה נפוחות ועוד. בנוסף, הרופא יבצע
בדיקות דם. אם הבדיקה תראה המצאות של תאי דם לבנים, בדגש על תאי דם לבנים מסוג לימפוציטים ובמיוחד הימצאות תת-קבוצה של לימפוציטים, המכונים לימפוציטים א-טיפיים (המאפיינים את מחלת הנשיקה), אז ניתן יהיה לקבוע חד משמעית כי המטופל חולה במחלת הנשיקה.
טיפול במחלת הנשיקה
הטיפול המומלץ למחלת הנשיקה הוא מנוחה ונטילת משככי כאבים. היות ומדובר במחלה זיהומית-ויראלית, לא ניתן להיעזר בטיפול אנטיביוטי שתוקף חיידקים בלבד ולא וירוסים. המנוחה היא אחת ה
תרופות החיוניות ביותר לחולים במחלת הנשיקה, כדי לצבור כמה שיותר כוח שיעזור למערכת החיסון להילחם במחלה. במידה ומחלת הנשיקה אינה חולפת תוך כמה שבועות, חשוב לפנות לרופא כדי לבדוק שלא התפתחו סיבוכים מהמחלה. הסיבוכים האפשריים הם זיהומים שנוצרים כתוצאה מהמצאות החיידקים על השקדים ובמערות האף (במקרה זה נוקטים בטיפול אנטיביוטי) או התנפחות השקדים עד כדי הפרעה לדרכי הנשימה (אז נוקטים בטיפול סטרואידי כדי להפחית את הנפיחות).
כללי התנהגות מומלצים במהלך מחלת הנשיקה
1. אלכוהול. אסור לצרוך אלכוהול במהלך מחלת הנשיקה. במחקרים מדעיים נמצא כי וירוס אפשטיין-בר, שהוא כאמור הגורם העיקרי למחלת הנשיקה, פוגע בכבד שזוהי גם אחת התוצאות של צריכת אלכוהול. צירוף של שני הגורמים הפוגעים יחד יכול לגרום לנזק עצום.
למאמרים נוספים בנושא מחלת הנשיקה, מחלות, טיפולים ועוד:מחלת הנשיקה: איך נפטרים ממנה?איך עוברת מחלת הנשיקה?שפעת החזירים. הכול מתחיל בשימור הגוףוידאו: מיגרנה, אפשר להתגבר עליהכאב: היום כבר לא חייבים לסבול 2. מאמץ פיזי. מעבר לכך, שמנוחה היא התרופה הטובה ביותר עבור מי שחולה במחלת הנשיקה, אסור בשום פנים ואופן לבצע מאמץ פיזי. אחד הסימפטומים של מחלת הנשיקה כאמור הוא טחול מוגדל. דבר זה מעלה את הסיכון לקריעת טחול שיכולה להיגרם ממאמץ פיזי. קריעת טחול הינה מצב חירום רפואי, היות וקריעת טחול גורמת לאיבוד דם משמעותי, שיכול להביא למות החולה.
3. היגיינה.
חשוב לשמור על היגיינה בסיסית במהלך מחלת הנשיקה כדי למנוע הדבקה של אנשים אחרים במחלה. מחלת הנשיקה היא מחלה מדבקת שיכולה לעבור מאדם לאדם אפילו באמצעות רסיס רוק יחיד. לכן, חשוב מאוד להקפיד, שהחולה יאכל וישתה רק מכלי אוכל שלו, שלא יהיה ערבוב בין מברשות שיניים ועוד. בנוסף, חשוב להימנע ממגע אינטימי עם חולה במחלת הנשיקה, היות וניתן להידבק לא רק מנשיקה אלא גם מקיום יחסי מין עם חולה במחלת הנשיקה.