פורום נוירופסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום מיתר,
האם זו תופאה חדשה? בשתי העיניים ? או מלווה בתלונות נוירולוגיות אחרות? אם מדובר בעיניים בלבד מומלץ להיבדק אצל נוירואופטלמלוג או אצל נוירולוג האם מלווה בתלונות אחרות. ברוב המקרים לא מדובר בתופאה מדאיגה ודאגה לשינה טובה, הרגעה עצמית , ירידה בצריכת קפה תה או קולה יכול לשפר את המצב. במקרים מסויימים טיפול בתוספת מגנזיום גם משפר . כמובן אם אין שיפור יש לדאוג להערכה יותר יסודית.

שלום אורן
התכנסות והימנעות חברתית יכולה להיות התגובתו לאירוע שיתכן חווה כמשבר גדול אבל כמובן חשוב לברר שלא מדובר במצב דכאוני חמור יותר שמאד שכיח אצל אנשים שעברו אירוע מוחי ומאד משפיע על איכות חיים , הצלחת שיקום ואף על סיכון לאירועיים עתידים. חשוב גם לברר שאין אצלו בעייה בשליפת מילים או בעייה קוגניטיבית שמשפיע על יכולותו או רצונו לדבר.
טיפול מוצלח בדכאון יכול לשפר באופן משמעותי את איכות חיים שלו - אפילו אם יש מגבלות פיזית בעקבות האירוע מוחי . בנוסף התכנסות עצמית לפעמים מלווה בירידה בניידות שבעצמה עלולה לדרדר את מצבו הגופני הכללי .

שלום ליאת,
ההבדל בין פסיכיאטריה ונוירופסיכיאטריה יותר קשורה להאכלוסייה שמטופלת על ידי פסיכיאטר כללי או פסיכיאטר שמתמחה במחלות נוירולוגיות . הגישה מאד דומה רק שבהערכה נוירופסיכיאטרית יש התייחסות למצב הגופני הוליסטי בעקבות הטענה שאין באמת הבדל בין מוח ונפש , וששניהם משפיעים אחד על השני .

שלום שירי,
בהחלט התופאה של שינוי התנהגות לאחר חבלת ראש היא תופאה מוכרת. ככל שפגיעת הראש יותר חמורה ( אובדן הכרה יותר ממושכת , דימום וכו ) יש יותר סיכוי לפתח תופאות פסיכיאטריות וקוגניטיביות. יחד אם זאת , יש מקרים של שינוי התנהגות על רקע זעזוע מוח ללא עדות לפציעה חמורה. לפעמים גם שינוי בהתנהגות , במיוחד התפרצויות זעם או נסתגרות, מופיע לאחר אירוע טראומטי . מכוון שיש תסמינים חופפים לשני המצבים , מומלץ להיבדק אצל נוירולוג ולפי הצורך פסיכיאטר כדי להגדיר את האבחנה ולהמליץ על הטיפול המתאים.

שלום נאווה,
הפרעה במצבי רוח , בעיקר דכאון ,היא תופאה מאד מוכרת ושכיחה אצל חולי אפילפסיה וקשורה לא רק להתמודדות עם מחלה כרונית אבל גם לפעילות חשמלאית במוח. חשוב מאד לשאוף לאיזון התקפי אפילפסיה ואם יש בעייה באיזון חשוב להקפיד על מעקב סדיר והענות מלאה לטיפול נגד פרכוסים. חשוב מאד לטפל בהפרעת שינה וכאבי ראש או מיגרנות ( שניהם שכיחים יותר אצל חולי אפילפסייה ושניהם מגבירים את הסיכון של הפרעה במצב רוח אצל חולי אפילפסיה).
דבר האחרון יש לברר אצל הנוירולוג המטפל באפילפסייה שלך האם ההפרעה במצבי רוח הופיע לאחר שינוי בטיפול נגד פרכוסים שבמקרים מסויימים יכול לגרום להחמרה במצב הנפשי.

שלום שמעון ,
דכאון לאחר שבץ מוחי הוא תופאה מוכרת ושכיחה - ועד שליש מאנשים סובלים מדכאון לאחר שבץ באיזשהו שלב. דכאון לאחר שבץ משפיע לרע על הצלחת שיקום, איכות חיים , ואף על סיכון לאירועים נוספים ככל הנראה , רקע של דכאון רק מעלה את הסיכון אבל הסיכון משמעותי גם אצל אנשים ללא רקע של הפרעה במצבי רוח.
מומלץ מאד להיבדק ולקבל טיפול נוגדי דכאון שלא רק משפר איכות חיים אבל גם לפי מחקרים מוריד סיכון של אירועים נוספים .

שלום בר
להקפיד בשיקום אינטנסיבי - גם פיזי ונפשי - במשך 8 חודשים זה לא פשוט ואצל מישהו שלא רגיל להיות בטיפול , ממש לא מובן מאליו. התסכול הוט טבעי וברור וכל עוד שלא מוני ממך להמשך בתהליך אף בריא. התסכול , במינון הנכון , דוחף אותך קדימה ושפר את מצבך . האתגר זה להכיר ובהמשך לקבל מה לא ניתן לשפר - אם זה בכלל המצב אצלך - ולצערי קבלת מצב חדש הוא תהליך ארוך טווח. אם התסכול מתחיל לשים לך רגל - מומלץ למצוא את הדברים שעדיין נותנים לך סיפוק מחוץ לשיקום ולאפשר אנשים היקרים לך לתמוך בך .

שלום כפיר,
קודם כל יש לברר האם מדובר בתופאה אקוטית או כרונית והאם מלווה בסימנים נוירולוגים אחרים או תלונות של חרדה ומצוקה. האם מדובר בתופאה באוזן אחת או שתיהן . אם זה רק באוזן אחת ואין סימנים אחרים מציעה שקודם תיבדק אצל רופא אף אוזן גרון . במידה שיש עוד תלונות גופניות , מציעה שתיבדק אצל נוירולוג.
במידה שסיבה אורגנית נשללה או שהתופאה קיימת מאז אירוע טראומטי מציעה הערכה פסיכיאטרית לברר שהרגישות לרעשים לא חלק מתמונה יותר רחבה של דריכות יתר , הפרעת חרדה או מצב דכאוני.

שלום דנית,
אם הבנתי אותך נכון את מפחדת , ולכן נמנעת או מתקשה להרדם , מתוך חשש שיהיה לך פרכוס בזמן שינה. יש לא מעט אנשים שמתוך פחד מפרכוסים מפתחים התנהגות הימנעותית ( אצלך זה להירדם , ואצל אחרים זה יכול להיות לצאת מהבית או להיות במקום ציבורי) .
כתוצאה יש תעגל קסמים של הימנעות והגברת חרדה - שכל אחד מחמיר את השני. זאת אומרת ככל שאת נמנעת מלהירדם מתוך חרדה , כך החרדה שלך לקריאת שינה תתגבר וההימנות תתחזק. בנוסף לכך, ככל שאת ישנה פחות טוב ( תופאה שכבר שכיחה אצל חולי אפילפסייה) יעלה את הסיכון של פרכוסים., ולא פחות להפרעה במצבי רוח.
זאת אומרת שמאד חושב לכל מי שסובל מאפילפסיה לדאוג לאיכות שינה. אם לאחרונה היתה עליה בתדירות הפרכוסים חשוב לעדכן את הנוירולוג המטפל . לאומת זאת , אם העלייה בחרדה וחשש מלהירדם אינם קשורים ל סיכון ממשי כרגע , יש לשקול פנייה לפסיכיאטר לשלול הפרעה בחרדה או מצב דכאוני ובמידה שנשללו לשקול פנייה למומחה לשינה שיעזור לך בעמצאות התערבות התנהגותית ותרגלי הרגעה עצמית איך להסדיר את השינה.
בברכה

שלום יאיר ,
קודם כל האם מדובר בתופאה חדשה ? אם מדובר בהתנהגות שהופיעה לטחרונה אז יש לברר האם מדובר במצב אקוטי שגורם למצב בלבולי ( דלקת, הפרעה בכימיה או תופאות לוואי של תרופות) .במידה שהתנהגות היא כבר קיימת תקופה מתמשכת , אז מומלץ שאביך יעבור הערכה פסיכיאטרית כדי להבין יותר את התנהגותו שבמקרים מסויימים יש לטפל בטיפול תרופתי ( חרדה או דכאון או חשדנות) או בתוכנית התנהגותית ( ירידה קוגניטיבית בלבד).

שלום דורית,
מציעה קודם כל הערכה אצל קלינאית תקשורת כדי לשלול שאין מרכיב נוירולוגי ואם כן להציע תוכנית טיפול. במידה שגורם אורגני נשלל , ואכן נראה כקשור למצבי לחץ , מומלץ לפנות לפסיכולוג רפואי או שיקומי שיכול לעזור לך לזהות את הסימנים הראשונים של מצוקה וללמד כלים להרגיע אותם.

שלום גיל ,
אפטיה היא תופאה שכיחה , עד 25 אחוז , אצל אנשים שעברו אירוע מוחי אבל לא קיבל את התשומת לב הראוי . כדי להחליט על אופציות הטיפוליות המתאימות , יש קודם כל להיבדק אצל פסיכיאטר לשלול האם האפטיה היא חלק מאפיסודה דכאונית . במידה שדכאון נשלל יש להתייעץ אצל נוירולוג - האם מדובר באפטיה , תשישות פיזית או ירידה קוגניטיבית ועל פי האבחון להחליט על גישה טיפולית.

שלום דלית,
אני ממש מבינה את הכאב שלך - זה באמת סבל נוראי לראות שאמך לאת לאת נעלמת לך. קודם כל הדבר החשוב ביותר זה לדאוג שיש מי להשגיח אליה ולשמור על בטיחות שלה ויתכן שאת צריכה לחשוב - עם כל הכאב - על עזרה נוספת ( פרטנית או מערכתית) בהתאם לצרכים שלה . יש לציין שבמידה שהיתה החרפה אקוטית במצבה ההתמצאות חשוב לבדוק שלא מדובר בדלקת או מצב אחר שעלול לגרום לבלבול חריף אצל קשישים . חשוב להדגיש שבמצבים מתקדמים כמו אצל אמך , יש נטל פיזי ורגשי כבד מאד על המטפל העיקרי. חשוב מאד לדאוג לבריאות הנפשית שלך בין אם זה בשיחות או בקבוצת תמיכה .

שלום ירון ,
הפרעה במצבי רוח - ממצב רוח ירוד עד דכאון משמעותי , היא תופאה מאד מוכרת ואף יחסי שכיחה אצל חולי פרקינסון ואף לעיתים קרובות קודמת להופעת הפרעה בתנועה. זאת אומרת שמצבים דכאונים אצל חולי פרקינסון קשורים לקושי להתמודד עם האבחנה ומגבלות אבל גם למחלה עצמה .
מציעה שאביך יבדק אצל פסיכיאטר כדי לברר האם יש מקום לטיפול תרופתי או בשיחות . מחקרים רבים מדגימים שמצב דכאוני אצל חולי פרקינסון משפיע יותר על איכות חיים מאשר חומרת רעד! טיפול מוצלח בדכאון יכול לשפר איכות חיים , רמת תפקוד ואף במקרים מסויימים תפקוד קוגניטיבי.