פורום נוירופסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום דני,
אין ספק שיש השפעה של מצבים נפשיים על הגוף . הכל עניין של דרגה , וכמה משפיע על תפקוד יומיומי.
אם אתה סובל מתלונות אלו תקופה ממושכת , מציעה קודם שתבדק אצל רופא משפחה כדי לשלול בכל זאת שלא מדובר בעייה גופנית. בהעדר אבחנה גופנית כדי להיבדק אצל פסיכיאטר כדי להגדיר האם זו תגובה טיפוסית אצלך לסטרסס וללמד כלים איך להרגיע את עצמך ( הרפייה, פעילות גופנית , ביופידבק או מיינפולנס) . יתכן שמדובר בהפרעת חרדה יותר משמעותית כמו התקפי פניקה או מצב דכאוני שמתבטא בתכנים חרדתיים וסומטיים ולקבל טיפול בהתאם .

שלום עידו ,
שינוי התנהגות הוא נושטא רחב ובהקשר לתופאות מוכרות לאחר אירוע מוחי כוללת עצבנות , התכנסות, אפטיה , חשדנות , כפייתיות וכו. שינוי בהתנהגות יכול להיות קשור למצב של דכאון , חרדה , או אף פסיכוטי עד לשינוי קוגניטיבי או מצב בלבולי. כדי לדעת האם זה הפיך או לא , ומה הגישה הטיפולית או שיקומית יש צורך להגדיר את השינוי ההתנהגות ולהבין מה הגורם ( או גורמים ) להשנוי. ממליצה על הערכה אצל גריאטר - או פסיכיאטר בהתאם לצורך - כדי לאבחן את הסיבה ורק אז אפשר להמליץ על הטיפול המתאים.

שלום אלי ,
אם המצב החריף לאחרונה תוך ימים ספורים חשוב לשלול שלא מדובר בטריגר כמו דלקת בדרכי השתן, התייבשות או הפרעה בכימייה בדם ,כאבים , תגובה מתרופה חדשה או תגובה הפוכה לכדורי הרגעה שמאד שכיחה אצל קשישים . אם זה תהליך יותר הדרגתי אז יש לשים לב האם האלימות יותר מופיעה אחרי צהריים שהיא יותר מבולבלת - תופאה מוכרת בשם sun downing - או האם זה קשור לחרדה, תסכול סביב שכיחה או אף חשדנות ותחושה של איום . מציעה הערכה אצל גריאטר או פסיכוגריאטר בהתאם למצב לברר את הצורך במתן מינון נמוך של טיפול תרופתי שמרגיע את ההתנהגות התוקפנית ןגאגה לסביבה בטוחה עם תזכורות של תאריך , תמונות מוכרות ולפעמים מוזיקה שיכולה לעזור לעזור לה להתמצאות ולהרגיש בטוחה יותר.

שלום דלית,
אני ממש מבינה את הכאב שלך - זה באמת סבל נוראי לראות שאמך לאת לאת נעלמת לך. קודם כל הדבר החשוב ביותר זה לדאוג שיש מי להשגיח אליה ולשמור על בטיחות שלה ויתכן שאת צריכה לחשוב - עם כל הכאב - על עזרה נוספת ( פרטנית או מערכתית) בהתאם לצרכים שלה . יש לציין שבמידה שהיתה החרפה אקוטית במצבה ההתמצאות חשוב לבדוק שלא מדובר בדלקת או מצב אחר שעלול לגרום לבלבול חריף אצל קשישים . חשוב להדגיש שבמצבים מתקדמים כמו אצל אמך , יש נטל פיזי ורגשי כבד מאד על המטפל העיקרי. חשוב מאד לדאוג לבריאות הנפשית שלך בין אם זה בשיחות או בקבוצת תמיכה .

שלום בר
להקפיד בשיקום אינטנסיבי - גם פיזי ונפשי - במשך 8 חודשים זה לא פשוט ואצל מישהו שלא רגיל להיות בטיפול , ממש לא מובן מאליו. התסכול הוט טבעי וברור וכל עוד שלא מוני ממך להמשך בתהליך אף בריא. התסכול , במינון הנכון , דוחף אותך קדימה ושפר את מצבך . האתגר זה להכיר ובהמשך לקבל מה לא ניתן לשפר - אם זה בכלל המצב אצלך - ולצערי קבלת מצב חדש הוא תהליך ארוך טווח. אם התסכול מתחיל לשים לך רגל - מומלץ למצוא את הדברים שעדיין נותנים לך סיפוק מחוץ לשיקום ולאפשר אנשים היקרים לך לתמוך בך .

שלום אורן
התכנסות והימנעות חברתית יכולה להיות התגובתו לאירוע שיתכן חווה כמשבר גדול אבל כמובן חשוב לברר שלא מדובר במצב דכאוני חמור יותר שמאד שכיח אצל אנשים שעברו אירוע מוחי ומאד משפיע על איכות חיים , הצלחת שיקום ואף על סיכון לאירועיים עתידים. חשוב גם לברר שאין אצלו בעייה בשליפת מילים או בעייה קוגניטיבית שמשפיע על יכולותו או רצונו לדבר.
טיפול מוצלח בדכאון יכול לשפר באופן משמעותי את איכות חיים שלו - אפילו אם יש מגבלות פיזית בעקבות האירוע מוחי . בנוסף התכנסות עצמית לפעמים מלווה בירידה בניידות שבעצמה עלולה לדרדר את מצבו הגופני הכללי .

שלום נאווה,
הפרעה במצבי רוח , בעיקר דכאון ,היא תופאה מאד מוכרת ושכיחה אצל חולי אפילפסיה וקשורה לא רק להתמודדות עם מחלה כרונית אבל גם לפעילות חשמלאית במוח. חשוב מאד לשאוף לאיזון התקפי אפילפסיה ואם יש בעייה באיזון חשוב להקפיד על מעקב סדיר והענות מלאה לטיפול נגד פרכוסים. חשוב מאד לטפל בהפרעת שינה וכאבי ראש או מיגרנות ( שניהם שכיחים יותר אצל חולי אפילפסייה ושניהם מגבירים את הסיכון של הפרעה במצב רוח אצל חולי אפילפסיה).
דבר האחרון יש לברר אצל הנוירולוג המטפל באפילפסייה שלך האם ההפרעה במצבי רוח הופיע לאחר שינוי בטיפול נגד פרכוסים שבמקרים מסויימים יכול לגרום להחמרה במצב הנפשי.

שלום שירי,
בהחלט התופאה של שינוי התנהגות לאחר חבלת ראש היא תופאה מוכרת. ככל שפגיעת הראש יותר חמורה ( אובדן הכרה יותר ממושכת , דימום וכו ) יש יותר סיכוי לפתח תופאות פסיכיאטריות וקוגניטיביות. יחד אם זאת , יש מקרים של שינוי התנהגות על רקע זעזוע מוח ללא עדות לפציעה חמורה. לפעמים גם שינוי בהתנהגות , במיוחד התפרצויות זעם או נסתגרות, מופיע לאחר אירוע טראומטי . מכוון שיש תסמינים חופפים לשני המצבים , מומלץ להיבדק אצל נוירולוג ולפי הצורך פסיכיאטר כדי להגדיר את האבחנה ולהמליץ על הטיפול המתאים.