בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים רפואת ילדים»פורום פסיכולוגיה ילדים
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום פסיכולוגיה ילדים

פורום פסיכולוגיה ילדים עוסק בנושאים: פסיכולוגית ילדים, פסיכולוג ילדים, הורים וילדים, גידול ילדים, ייעוץ חינוכי, בעיות התנהגות אצל ילדים, בעיות חברתיות בילדים, יחסים בין אחים, בחירת גן ילדים
מנהלי פורום פסיכולוגיה ילדים:
יאיר סהר
לפרטים נוספים
טל כרמלי טבת
לפרטים נוספים
ד''ר ג'וי בנטוב
לפרטים נוספים
 
נופר
22:05 21.04.14
שלום רב,
אודה מאוד לעזרתכם - אני נמצאת בהליך גירושין (העניין טרם הוסבר לילדה בת ה-5 ותאומים בני שנתיים). אתמול בעלי הורחק מהבית ל-11 יום בעקבות אלימות מילולית כלפיי (הילדים לא היו עדים לאירוע, אך בהחלט חוו מצבים בהם האבא צועק, מקלל ומאיים עלי בנוכחותם בעבר). הבת הגדולה כבר התחילה לשאול איפה אבא ולהגיד שהיא מתגעגעת אליו ורוצה אותו. בינתיים אמרתי שאבא נסע לטיול משפחתי. מה עלי לענות במצב כזה??
תודה מראש,
נופר
 
טל כרמלי טבת  
23:22 23.04.14
שלום נופר,

עלייך ועל כל משפחתך עוברים ימים לא פשוטים ומטלטלים. צר לי לשמוע שחווית אלימות ואיומים.
אינני יודעת באיזה שלב אתם נמצאים מבחינת הליך הגירושין, וכמה זמן את ובעלך תמשיכו להתגורר יחד, אך בכל מקרה אם אכן תיפרדו תצטרכו בשלב מסוים לנהל עם הילדים שיחה ולהסביר להם מה עומד לקרות, עם כל אחד בהתאם ליכולת ההבנה שלו.

בינתיים את מתמודדת עם מצב של היעלמות פתאומית של האב ועם השאלות שזה מעורר. אני מניחה שעבור הילדים, גם אם היו חשופים למריבות ולאלימות, מדובר בדמות משמעותית אשר ללא הכנה מוקדמת יצאה מהבית, ופתאום לא מהווה חלק משגרת יומם. גם בעניין זה המענה צריך להיות בהתאם ליכולת ההבנה וההכלה של כל ילד. לקטנים ניתן לומר שאבא היה צריך לנסוע לכמה ימים, וישוב אחר כך. נראה שהם קטנים מכדי לשמוע הסבר מפורט יותר. לבת הגדולה ניתן לומר יותר מזה, בהתאם להיכרותך איתה ולהערכתך כמה תוכל להבין ולעכל. ניתן לומר לה שבגלל מריבה עזה במיוחד בינך לבינו, אבא התבקש לצאת מהבית לכמה ימים, על מנת שהרוחות יירגעו.
עד כמה שאני מבינה האלימות לא כוונה כלפי הילדים, האם ההרחקה היא גם מהם? האם יוכל להיות איתם בקשר טלפוני בתקופה זו? בוודאי יש גורמי רווחה אשר מעורבים, אולי תוכלי להתייעץ ולהיעזר גם בהם.
בהצלחה
 
אמא
22:45 23.04.14
שלום רב,
בני בן 8,
לפני כשנה הוא ראה סרט שבו היה קטע של גנב שנכנס לדירה,
מדובר היה בסרט לילדים,
בני ילד פחדן מטבעו,
בחודשים האחרונים הפחד שלו מגנבים הלך והחמיר,
הוא מפחד לישון בלילות,
ולעיתים מפחד להסתובב בבית כשאין אור מלא ואני צריכה ללוות אותו,
פעם אחת הוא קם מתוך שינה והחל לבכות ולהתנהג בצורה ממש מפוחדת,
מה עלי לעשות???

תודה מראש.
שלום,ביתי בת 5 שנים.בשבוע האחרון הרבתה להתעורר בלילות גם עקב צינון וגם מחלומות.שלשום בלילה בכתה תו"כ שינה ואמרה פעמיים "לא אמא אל תעשי לי משהו בפושפוש(כינוי לפות)" ואז אמרה "לישון אמא רק לישון".למחרת שאלנו אותה האם מישהו נגע בה באיבר המין וענתה שלא,גם לגבי ילדים/מבוגרים.אם תוכלו להתייחס איך ניתן להבין התכנים שעלו,והאם צריכים להדליק אור אדום,כי אותנו זה הלחיץ,תודה רבה,חן.
שלום, הבת שלי בת ה-9 עקשנית ברמה קיצונית. ברגע שהמילה שלה נאמרה היא לא מוכנה לחזור בה גם אם היא מבינה שהיא עושה טעות! לדוגמא היום החלטנו שנוסעים למסעדה על הים ליום כיף, היא שמחה והתלהבה אבל ברגע שהיא התחילה להתלבש ואמרתי לה שלא צריך בגד ים כי לא נכנסים לים היא ננעלה על כך שאם לא נכנסים לים היא לא הולכת ולא משנה מה.. ניסינו לפתות אותה עם דברים שהיא אוהבת כמו גלידה ומתנפחים ונסיעה באוניה אבל היא פשוט התחילה להסתייג מכל דבר שנאמר לה אפילו שהיא מאוד אוהבת את הדברים הללו !!
לבסוף כשנאמר לה שאם היא לא נוסעת שתשכח מאטרקציות אחרות בחופר ושהיא הרסה לי את המצב רוח ושבגללה אף אחד כבר לא רוצה לנסוע היא שיחקה אותה שהיא בכלל לא יודעת לאן נוסעים ושלא אמרו לה שנוסעים למסעדה ושיהיו מתנפחים וכו' (למרות שנאמר לה בברור) ואז אמרה שאם כך אז היא כן נוסעת.
והתחיל סיפור חדש- סיפור הלבוש, היא נעלה נעלי אצבע. כשנאמר לה שהיא לא יכולה לצאת עם נעלי אצבע התחילה מלחמה חדשה. היא טענה שאין לה נעליים אחרים למרות שיש לה. ופתאום היו לה תלונות על כל נעל שהוצעה לה. ושוב בכי וצעקות וכשהיא הבינה שהולכים בלעדיה היא החליטה כן ללבוש את הנעל שהוצעה לה.
אני מרגישה שברגע שהיא אומרת משהו, לא משנה שום דבר ואפילו אם היא מבינה שהיא עושה טעות היא לא תחזור בה! היא פשוט ננעלת ורק אחרי בכי וצעקות היא נרגעת וגם אז היא בחיים לא תודה שעשתה טעות.. תמיד אותו משפט - "לא אשמתי ש______ . ההתנהגות הזו כבר פוגעת בה, היא לא הייתה מוכנה לקנח את האף במשך תקופה ארוכה ועכשיו היא חולה עם סינוסיטיס, וגם כשנאמר לה ע"י הרופא שזה בגלל שהיא לא מקנחת את האף היא לא מוכנה לקבל.
בנוסף לפעמים היא אומרת משהו וכשאומרים לה שהיא אמרה את זה היא אומרת מה פתאום, לא אמרתי .. וכולם כולל היא יודעים שהיא אמרה את זה אבל היא פשוט מתעקשת שהיא לא! דוגמא נוספת לכך כשיש בגדים על הרצפה ואני מבקשת ממנה לסדר אותם היא אומרת שהיא לא יודעת איך וכשאני באה לעזור ומבקשת ממנה שתביא לי את הבגדים הזרוקים היא אומרת שאין בגדים זרוקים, ושהיא לא יודעת איפה הם (כשהם נמצאים מולה)
ההתנהגות שלה בלתי נסבלת ומאוד קשה, אני מרגישה מיואשת, מה עושים ???
 
ד''ר ג'וי בנטוב  
16:39 23.04.14
שלום אמא אנונימית,
מתוך התאור נשמע שההתנהלות שלכם עם ביתכם קשורה בהצבת גבולות ויצירת סמכות יעילה.
כיום ביתך נשמעת מאוד עקשנית, כלומר היא לא מצליחה להתגמש צריכה שהדברים היו בדיוק כמו שהיא רוצה. מעניין לחשוב כיצד הדברים התפתחו שהיא הגיע למצב הזה.
בדרך כלל התנהגות כזו של ילדים היא תולדה של סמכות הורית לא יעילה.
מתיאור של התגובה ההורית שלכם נשמע שאתם נעים בין שני קצוות, רכות יתר: מוותרים לה ,מנסים לפתות אותה בטוב. וכשזה לא עובד עוברים לקשיחות יתר: "לא נוסעים בגללך". דפוס זה נפוץ אצל הורים שמתקשים למצוא דרך יעילה להציב גבולות לילדים שתאזן בין הצרכים והרצון של הילד לבין מגבלות המציאות.
הדרך שתשפר את ההתנהלות של ביתך ואת הקשר ביניכם היא עבודה על האופן בו אתם מציבים גבולות. יהיו סבלניים אך עקביים והחלטיים, הסבירו לה מה הולך להיות ולה בחרתם כך. הסבירו לה כיצד לקחת את צריכה בחשבון בהחלטה שלכם, ומרגע שהחלטתם זה מה שקובע.
התיאור שכתבתי מעט כללי ופשטני , כל הורה צריך למצוא את הניסוח והדרך שנוחים לו להעביר את הרעיון הזה. במידה ואתם חשים שלא תוכלו לעשות שינוי עצמאית באופן הצבת הגבולות שהייתי ממליצה לכם לקחת כמה פגישות של הדרכת הורים לעבוד על הנושא, בעיקר לברר איך היה עד כה במשפחה ומה נכון לכם.
בהצלחה
 
דנה
16:01 23.04.14
שלום רב,

אחינית שלי בת 9.5 , ילדה מאוד חכמה ומוצלחת.

היא סיפרה לי שלפעמים היא מרגישה מוזר ואולי בגלל שיש לה דימיון מאוד מפותח.

התפלאתי לגבי הוידוי וניסיתי להבין ולשמוע...

נראה לי שסיפרה לי מאחר ששיערה שאני הכי אבין אותה .

מה שסיפרה שלפעמים כשהיא הולכת למשל על שטיח עם צורות אז היא מדלגת על

צורה מסויימת ולמשל דורכת רק על המשולשים בשטיח...וכך על המדרכה דורכת רק על החלק שצבוע בשחור נניח.

היא אמרה שכאשר היא תגדל אולי יצחקו עליה על צורת הליכתה....?

ויש עוד משהו אבל היא לא תספר לי.... ואני לא לחצתי שתספר.



שאלותי:

האם הסיפור הזה קשור לאובססיה או לתופעה אחרת?

אם כן האם העניין אמור להעלם במשך הזמן?

האם יש דרך לעזור לה?

איך אני יכולה לעזור לה?

יש לי תחושה שבני משפחתה: הורים, אחים לא יבינו את הסיפור או שיתעלמו.

תודה.
 
מיטל
14:40 22.04.14
בתי בת שנה וחצי ילדה מפותחת לגילה,הינה גם ילדה רגישה.
כיום היא נמצאת אצל מטפלת ואיתה נמצא ילד בגילה. השאלה האם כדי להעביר אותה בחודש הבא למשפחתון שרשמתי אותה(בחודש ספטמבר ) כדי שתיהיה לה הסתגלות טובה ולגננת תיהיה יותר איתה כי בספטמבר היו הרבה ילדים חדשים והגננת תצטרף להתחלק .....
 
יאיר סהר  
04:37 23.04.14
שלום מיטל,
נשמע שברור לך שמעבר מסגרת, כמו כל שינוי שגרה, כרוך בהתמודדות מאתגרת ובקושי מסוים. בגילה נשמע לי שכבר אפשר ואולי אף כדאי להעבירה למשפחתון, כדי שתתחיל להתאקלם לרעיון, ותפתח בטחון בנוכחותה של הגננת.

זכרו שתקופת המעבר עשויה להיות מאתגרת, השתדלו להקדיש לה זמן, ועשו את המעבר בשלבים (במידת האפשר). כך למשל תוכלו לקחת אותה בימים הראשונים לשעה או שעתיים בה תהיו איתה במשפחתון. אח"כ לשעתיים לבד, ובהמשך להגדיל את מספר השעות בהדרגתיות.

בהצלחה!


 
מיטל
11:05 22.04.14
שלום לך רציתי לשאול יש לי ילד בן שנה ו10 חודשים בחודש האחרון הוא התחיל לקצוץ ציפורניים בידיים וברגליים האם זה נורמלי?
יכול להיות שזה מסמן שיש איזו בעיה איתו?
אודה לך אם תוכל לעזור לי בזה
תודה
 
יאיר סהר  
04:30 23.04.14
שלום מיטל,
כסיסת ציפורניים הינה תופעה נפוצה מאוד בקרב ילדים ומבוגרים, וקיימת גם בפעוטות.
הסיבות להופעתה של ההתנהגות עשויות להיות מגוונות - החל מחרדה, שינויי שגרה או אירוע פתאומי ועד שעמום.

העוצמה של הכסיסה עשויה להשתנות מאוד מאדם לאחר.
באיזו מידה הילד כוסס ציפורניו? האם הוא מגיע לרמה של פציעה וזוב דם?

באופן כללי יש מעט מאוד שניתן לעשות על מנת להפסיק את ההתנהגות, ובמיוחד בגיל צעיר כ"כ. תוכלי למשל לדאוג לגזור את ציפורניו כך שאורך ציפורניו לא יאפשר כסיסה.

עם זאת, יש דברים שכדאי מאוד שלא לעשות. למשל, מאוד לא מומלץ לגעור בילד על התנהגותו, או להעניש. בנוסף, אמנם מריחת כימיקל מריר על הציפורניים עשויה לעזור בגיל מבוגר יותר (גיל 7 ואילך), בגיל צעיר כ"כ זה מאוד לא מומלץ.

אם הכסיסה החלה בפתאומיות ובתכיפות רבה, או אם הכסיסה היא עד זוב דם - מומלץ להיוועץ ברופא.

בהצלחה!
 
גבי
09:17 22.04.14
שלום,

בתי בת שנה ועשרה חדשים ואני מניקה אותה. היא לא בגן עדין, פרט ליומיים בשבוע עם מטפלת כשאני עובדת.
היא יונקת המון במשך היום ומספר פעמים במהלך הלילה. הייתי רוצה להפחית את כמות הפעמים אבל לא להפסיק לגמרי להניק. אני לא ממש יודעת איך לעשות זאת, מה לומר לה, מתי זה כן ומתי זה לא, כלומר מה ההגיון מאחורי זה.
אני מנסה לפעמים לא לתת בזמנים שאני מרגישה שמשהו אחר כמו שתיה, אוכל, חיבוק יכולים לעזור, זה גורר בדרך כלל צעקות והעלבות והרבה פעמים אני מוותרת.

תודה רבה,
גבי.
 
יאיר סהר  
04:13 23.04.14
שלום גבי,
הפניה שלך מערבת שני נושאים השלובים פעמים רבות זה בזה.
האחד הוא אכן נושא ההנקה-הענקה.
השני הוא נושא השינה, והוא בעיני הנושא בו כדאי להתחיל בשינוי.

שינה:
באופן כללי, רוב התינוקות (גם תינוקות יונקים) מפתחים יכולת שינה רצופה במשך הלילה החל מגיל 4-6 חודשים ועד גיל שנה.
לצערי, אני נתקל פעמים רבות בהורים המעדיפים האכלה לאורך הלילה (או לפחות פעם אחת בלילה) על פני שינה רצופה, בעיקר מתוך תפיסה שגויה שאוכל חשוב יותר משינה.
חשוב להבין שכבר סביב גיל 6 חדשים התינוק אינו חייב לאכול במהלך הלילה, כך שמתאפשרת שינה רצופה אשר הנה אחד הגורמים החשובים ביותר להתפתחותו.
כמובן שחשוב לבחון איך היא ישנה לאורך היום, ובאיזה אופן היא נרדמת - למשל האם היא נעזרת בהנקה לפני כל שינה, לצורך הירדמות?

הנקה-הענקה:
חשוב להבחין בין הנקה להרגעה. מהתיאור שלך, נשמע לי שבתך לא תמיד יונקת, אלא גם משתמשת ב"הנקה" כמקור לנחמה. האם אני צודק?
אם כן, מדובר בהשתרשות של תלות שלה בך, לצורך תפקוד יומיומי. במקביל לכך שאת מבטאת אי נוחות לגבי העניין, חשוב לשנות את ההרגלים הללו בעיקר למען הילדה.
ההנקה נתפסת בעינינו בהענקה אולטימטיבית, אולם לא פעם מתפתחת תלות. במקרה כזה, ההנקה למעשה מונעת ממנה לפתח יכולות עצמאיות (הרגעה עצמית למשל), אשר חשובות מאוד לתפקודה בעתיד.

אני ממליץ להיעזר בהדרכת איש מקצוע בעל נסיון, על מנת לעזור לכם להתחיל לפתח הרגלי שגרה חדשים. ההדרכה במקרה זה חשובה בעיני, על מנת שלא להיגרר לאירועים של "מאבקי כוח" (צעקות והעלבות). אירועים כאלה עשויים לעורר התנגדויות מיותרות, להקשות על השינוי, ולהגדיל תחושות תסכול, וחבל.

אשמח לספק פרטים נוספים במידת הצורך.

בהצלחה!
לביתי קשה להרדם. היא ילדה אופטימית ושמחה ביסודה אבל בעלת דמיון מפותח שלעיתים מקשה עליה. היא הולכת לישון בשעה תשע בערב אחרי בילוי רגוע של חצי שעה איתי (אחיה הקטנים הולכים לישון לפניה). לפני השינה היא תמיד חוששת שלא תצליח להרדם ובאופן קבוע קמה לפחות פעמיים בבכי עד השעה אחת עשרה.
היות וההרגעה לוקחת זמן וזו זמן איכות שלי עם בעלי, והיות שהסיבות לבכי לעיתים נשמעות על פניו מאוד מגוחכות (לרוב מדובר בארועים מסדרות מצויירות ואני יודעת שלמרות שבעיננו זה מגוחך, בעיניה לא) הדבר גורר כעס מצידנו...
היא ילדה בעלת לב זהב, ממושמעת והיחסים ביננו מצויינים.
איך ניתן לטפל בפחדים האלו?
האם כדאי לפנות לייעוץ?

אודה לתגובתכן,
 
מיכל
22:30 17.04.14
הפחדים הללו מונעים מאיתנו יכולת לצאת לבלות. השארות עם אדם אחר בערב (אפילו סבתא) מעוררת אצלה חרדה.
 
יאיר סהר  
03:42 23.04.14
שלום מיכל,
מצטער על התגובה המאוחרת.

מפנייתך קל להבין את התסכול, הן מהתחושה שאינכם מצליחים לעזור לבתכם להתמודד עם פחדיה, ולצד זה העובדה כי פחדיה פוגעים בזמן האיכות הזוגי שלכם. את מציינת כי אתם מבינים שפחדיה אותנטיים, אך מתקשים שלא להגיב בכעס על כך שקמה מהמיטה ובוכה.

אנסה להציג תמונה רחבה של המצב, לתפיסתי:
כאשר היא מתעוררת בלילה, היא מפחדת ומרגישה לבד. לכן היא קמה אליכם, ומבקשת את נוכחותכם המרגיעה. כאשר אתם כועסים עליה, אינכם מנחמים או מפחיתים את הפחד שלה, ובנוסף רק מעצימים את התחושה שהיא לבד בהתמודדות עם הפחד, שהופך נורא עוד יותר. בעיני, חשוב מאוד להקל עליה ולאפשר לה להיעזר בכם להפחתת הפחד. ארחיב על כך בהמשך.

תחילה קצת על פחדים באופן כללי:
פחדים מתעוררים לאורך הגדילה, והם תוצר (לואי) של התפתחות הקוגניציה.
כך תינוק בן 10 חודשים שהיה חייכן לכולם מתחיל לפתע לפחד מזרים, וילד עצמאי בן 5 מוטרד לפתע ממות של הוריו. בהמשך ההתפתחות פחדים נוספים עשויים להתעורר, בהתאם לחשיפה לתכנים או אירועים מסוימים (האם היה שינוי כלשהו בתקופה שלפני הופעת הפחדים?)

כאשר בתכם מתעוררת בלילה, היא זקוקה לתחושה שיש לה למי לפנות, ויש מי ששומר עליה. נוכחות מרגיעה שלכם, חזקה, מנחמת אך לא נסערת מהסערה הרגשית שלה, תאפשר לה לווסת את תחושותיה באופן יעיל יותר.
לכן, אם כבר הגיעה לקרבתכם, קראו לה אליכם! חבקו אותה, לטפו אותה, והרגיעו אותה בשקט וברוך. המתינו שתירגע ולוו אותה למיטה בנעימים. שלבו אמירות מרגיעות לגבי נוכחותכם בכל רגע. הסבירו שאם היא מרגישה שהיא מפחדת מדי - היא מוזמנת לבוא אליכם שוב. דווקא כך, התחושה שאינה לבד עם פחדיה תחלחל באיטיות, ותעזור לה להתמודד עם הפחדים בכוחות עצמה.

היזהרו ממלכודת ה: "אין מה לפחד"
אחת המלכודות שאורבות לכל הורה. כשהילד מפחד, אמירה שכזו יוצרת אצלו תחושה דומה של בדידות. ברגעים אלו הילד חושב: "אני מפחד, ולא מבינים אותי. אני לבד מול הפחד!". במקום זה אני מציע אמירות בסגנון: "אני מבין שאת מפחדת, ואני פה ואני אשמור עלייך!" שמחזקת אצל הילד דווקא את התחושה ש"אני מובן, ואני לא לבד".

אם אתם בכל זאת מרגישים שאינכם מצליחים להתמודד באופן יעיל עם פחדיה, אני ממליץ על פניה להדרכת הורים ממוקדת בנושא.

בהצלחה
 
דניאלה
20:50 17.04.14
שלום.
אני אתחיל מהסוף ..
הגוזל שלי בן שנתיים וחודש ילד חכם ושובב מקסים
מאוד בוגר לגילו
עכשיוהשאלה בקיץ אמא שלי רוצה לטוס איתו ל14 יום יש לציין שמעולם הוא לא טס..
הוא מאוד אוהב את הורים שלי.. בעיה שהוא יותר מכמה שעות לא נפרד ממני מבעלי חוץ מהזמן שהוא נמצא בגן או שהולך להורים שלי שזה גם 3-4 שעות
פעם בכמה חודשים הוא ישן אצלם לילה ואנחנו באים בבוקר
אם זה מומלץ? או יכול לעשות נזק?
אם זה בסדר אז להכין אותו לפרידה כזאת..
תודה וחג שמח
 
יאיר סהר  
02:55 23.04.14
שלום דניאלה,
מצטער על התגובה המאוחרת.

באופן כללי כל שינוי בשגרה דורש הסתגלות, וזו כרוכה בקושי מסוים. בהתאם, שינויים משמעותיים הינם מאתגרים יותר, ועשויים להוות קושי גדול יותר.

השאלה העיקרית שאני תוהה לגביה היא מטרת הנסיעה.
האם הסבתא מעוניינת לקחת את הנכד שלה לטיול כדי שיהיה לו כיף?

אם המטרה היא אכן להעניק לנכד, אז אני מאמין שנסיעה של 14 יום מפספסת מאוד את המטרה. בגילו, ובהתאם לסגנון חייו עד עתה, המרחק מהוריו במשך 14 יום יהיה לא פשוט, ולא מהנה. בגילו, טיול בפארק עשוי להיות חוויתי במידה זהה, ללא ההשלכות של מרחק רב לאורך זמן מהוריו.

במידה ויוחלט לקחת אותו לטיול בכל זאת, אנא הוסיפי פרטים לגבי מטרת ומיקום הנסיעה ולגבי היכולת שלכם להישאר עימו בקשר (טלפון, שיחת וידאו בסקייפ).
כל פרט נוסף יעזור לגיבוש ההמלצה.

אך שוב, אני מאמין שנסיעה כזו אינה לטובתו בשלב זה.

בהצלחה!
 
שרונה
00:41 23.04.14
שלום רב, 
לצערי גם אני נמצאת באותה הסירה, אך מנגד אני לא זו שראיתי את הסימנים וזאת מאחר והבן שלי לא ממש מבטא את עצמו. 
הבן שלי בן 5 ונמצא בגן טרום חובה. 
הסייעת הקודמת שלו בגן יצרה איתי קשר וסיפרה לי על מהלך התנהלות הגננת בגן אם הבן שלי אשר כולל ענישה בחדר סגור או בפינת בובות למשך חצי יום ומעלה, הגננת גם לוקחת אותו למעון לעונש, מנדה אותו משאר הילדים בגן וכ"ו. 
לאחר ששמעתי את זה התחלתי להבין יותר את הסימנים של מצוקה: הרטבה במיטה בלילה באמצע השבוע ( אך בסופ"ש הוא יבש), כשאני כועסת עליו הוא מתרחק ממני ונבהל. 
לצערי הרב אני לא הבנתי זאת, 
למי אני צריכה לפנות? האם להתעמת אם הגננת או קודם לערב מישהו בחיר? 
נותר לילד שלי עוד חודשיים בגן. 
אודה לכול תשובה שתאיר את עיניי
שלום רב,
אני אמא לילד ב 4.5 שלומד בגן טרום חובה. בתחילת שנת הלימודים התנהגות בני היתה תקינה לחלוטין ובמשך הזמן התחלנו לקבל דיווחים מהגננת כי הילד מתבודד בגן ואינו מסוגל לקיים קשרים עם חבריו לגן. יש לציין כי בני ילד חכם ונבון בעל יכולת מילולית גבוה מאוד ביחס לגילו והדבר הפתיע אותנו מאוד. קיימנו שיחה עם הגננת וניסינו להבין היכן הבעיה. במהלך השנה שמנו לב כי הוא אינו מוזמן גם על ידי חברי הגן בשעות אחהצ ולשאלותינו עם מי הוא משחק בגן תשובתו היתה לבד.
לאט לאט הוא התחיל גם להשתמש באלימות כלפי הילדים ע"מ לרכוש את תשומת ליבם.
בהמלצת הגננת ומתוך דאגה למצבו פנינו למכון להתפתחות הילד ע"מ לנסות ולאבחן את הבעיה.
מכיוון שבבית ובמסגרת חברתית מחוץ לגן הבעיות אותן ציינה הגננת לא קיימות כלל ויש פער עצום בין הילד בגן לילד שאנו מגדלים בבית. תוצאות האבחון היו חיוביות הילד בעל אינטלגנציה גבוה מכפי גילו חברותי והכל בדיוק ההפך ממה שנאמר בגן ולמרות זאת המשכנו לפעול בשיתוף עם הגננת על מנת למגר את הבעיה בגן. לאחרונה גילנו כי הגננה מתעללת בילדנו נפשית ופיזית!!! הורים מהגן ראו אותה מרימה אותו מהיד באויר על מנת לקחת אותו ל"עונש" המלווה בצווחות והשפלות מול ילדי הגן.
לא פעם היא תייגה אותו כילד מופרע וכל ילדי הגן יודעים שאין טעם להזמין אותו למשחק כי הוא אלים ולדבריה אל הילדים "כבר לא יצא ממנו שום דבר".
הילדים אימצו את דעתה של הגננת ולא מעוניינים לשחק עימו.
בנוסף לכך הוא אויים על ידי הסייעת כי אם לא יתנהג יפה היא תתקשר לעירייה ותבקש שיזרקו אותו מהגן שלה.
מיותר לציין כי אנו נסערים מאוד מהנושא והחלטנו לא לשלוח את ילדנו שוב לגן עד שימצא הדין עם הגננת והסייעת.
בגן יש עוד 15 ילדים אשר עוברים עם הגננת חוויות קשות מסוג זה או אחר... ילדים עם רגרסיה בהתנהגות בריחת שתן ישיבה מתחת לשולחנות וכד...
אשמח לקבל עצה מה ניתן לעשות במצב מעין זה על מנת למנוע מהילד עוגמת נפש נוספת!
האם יש לי הזכות לקבל מלווה אישי לגן אשר יהיה צמוד אליו בכל שעות הפעילות?? אני ממש מרגישה שאם אשלח אותו לבד לגן , כמו ששלחתי אותו לגוב האריות!
אשמח לעזרה בדחיפות
 
סמדר ריינר  
18:16 24.04.10
שלום ענת,
אכן עוברת עליכם חוויה איומה. נראה לי שכל המשפחה זקוקה כרגע לעזרה כדי לעכל את הסיפור הזה, ואת תחושת האשמה שאולי מתלווה אליו שאולי הגנתם עליו מספיק, למרות שעשיתם כמיטב יכולתכם.
אני לא יודעת אם יש לכם זכות לסייעת או לא זו שאלה מינהלית חינוכית ולא שאלה פסיכולוגית.
מבחינה פסיכולוגית זה עניין זכות אלא האם זה נכון.
לדעתי סייעת צמודה משדרת חרדה וחוסר ביטחון לילד שלכם ומסמנת אותו כחריג, כאשר הוא גם ככה מרגיש מסומן ככזה.
אני מציעה שתפנו לטיפול אצל פסיכולוג או פסיכותריסט שעובד עם ילדים, לטיפול בטראומה שאולי נוצרה אצל הילד והדרכת עבורכם כדי לסייע לילד ולכם לחזור לשיגרה בריאה ונורמלית מהר ככל הניתן.
 
שרונה
00:37 23.04.14
שלום רב,
לצערי גם אני נמצאת באותה הסירה, אך מנגד אני לא זו שראיתי את הסימנים וזאת מאחר והבן שלי לא ממש מבטא את עצמו.
הבן שלי בן 5 ונמצא בגן טרום חובה.
הסייעת הקודמת שלו בגן יצרה איתי קשר וסיפרה לי על מהלך התנהלות הגננת בגן אם הבן שלי אשר כולל ענישה בחדר סגור או בפינת בובות למשך חצי יום ומעלה, הגננת גם לוקחת אותו למעון לעונש, מנדה אותו משאר הילדים בגן וכ"ו.
לאחר ששמעתי את זה התחלתי להבין יותר את הסימנים של מצוקה: הרטבה במיטה בלילה באמצע השבוע ( אך בסופ"ש הוא יבש), כשאני כועסת עליו הוא מתרחק ממני ונבהל.
לצערי הרב אני לא הבנתי זאת,
למי אני צריכה לפנות? האם להתעמת אם הגננת או קודם לערב מישהו בחיר?
נותר לילד שלי עוד חודשיים בגן.
אודה לכול תשובה שתאיר את עיניי
 
מורן
09:59 25.04.10
ולמה בעצם את רוצה לשלוח אותו לאותו גן???
ישנם הרבה גנים מעולים שיעלו לו חזרה את הבטחון העצמי
ואת הגננת הזאת צריך להכניס לבית הסוהר
עד מתי יקרו דברים כאלה???? אנחנו משקיעים ומטפחים ומישהי עם בעית בנפש כנראה מגיעה והוורסת הכל
 
מירב
15:12 22.04.14
שלום
יש לי ילד בן 3.6 שנים לפני כחצי שנה הילד שמע בגן את הקללה "שרמוטה" ומאז הוא לא מפסיק להגיד אותה ברגע של עצבים ולא משנה למי. יש לציין שברגע ששמעתי את המילה אני ובעלי נחרדנו וניסינו כל מיני שיטות של עונשים שכמובן כלום לא עזר.
ניסיתי להתעלם ולהגיד לו שלא נעים לי לשמוע מילים לא יפות, ניסיתי להעניש באותו הרגע בזה שאני מכניסה אותו לחדר לחשוב על זה ועוד כל מיני שיטות,
ברגע שהוא הבין שאנחנו מתייחסים למילה יותר מידי הוא פשוט אומר אותה כל הזמן.
מבקשת עזרה איך לגרום לו להפסיק להגיד את המילה הזו.

תודה
היי בני בן 11 חודשים ואני איתו רוב הזמן .
כשהוא איתי לפעמים מרגיש לי שאני רק המטפלת שלו ואין תמיד קשר עין או חוויות יחד, לפעמים צוחק ונהנה ורגוע ולפעמים מסתכל עליי ומשמיע קולות של "אההה" "אההה" כעס כזה ורוצה את סבתא שלו????????!

דבר נוסף ברגעים שהוא איתי ורוגע וכיף לו וכשהוא רואה את אביו בכיייייייייייי מטורףףףף רוצה את אבא וזה הגיע למצב שהוא בוכה כשהוא קם בבוקר, בלילה וזה מטריד אותי כי כואב לי שהוא בוכה דמעות כאלה ופתאום ניהיה לא רגוע.
 
מיטל
09:43 22.04.14
יש לי שני ילדים האחד בן 4.5 והשניה בת 1.4. בדרך כלל בני ילד טוב וכמעט לא היה לי איתו בעיות התנהגות בתקופה האחרונה בני ניהיה חוצפן עונה לי חוזר אחריי ואני רואה שאני מתחילה להרים את הקול ואף צועקת.
 
דורית
22:38 21.04.14
הבת שלי בכיתה ד בת 10 ילדה מופנמת אינה מספרת מה עובר עליה . כאשר אני שואלת איך היה בבית הספר אומרת בסדר וזה הכל.

לאחרונה ניסיתי לשוחח איתה ואיך שהוא הגענו לשיחה בה היא אמרה שיש שתי ילדות בשכבה שמציקות לה כאשר הן מתראות באחד החוגים. כאשר שאלתי מה זאת אומרת מציקות היא אמרה שהן חוסמות לה את הדרך וצוחקות עליה מהצד וכל מיני כאלה. ששאלתי אותה האם אמרה למורה טענה כי יש הרבה ילדים בחוג והמורה לא רואה את ההצקות.

הצעתי לה שאני אלך לדבר עם המורה והיא ממש מתנגדת ואמרה שהיא פוחדת מהילידות האלה.

השאלה שלי היא מה עלי לעשות. האם להתעקש ולגשת למורה, אני ממש לא יודעת מה לעשות ומרגישה חסרת אונים שאינני יכולה לעזור לבתי.

אודה לתשובה

דורית
 
ליאת
16:40 19.04.14
אני בעלי ובתנו בת 6 נמצאים כמה חודשים במדינת עולם שלישית , יחסית למקומות אחרים , המקום לא מאוד מוכה גורל .אבל מה שתופס לי כל הזמן את העין ואי אפשר לחמוק מזה , את הילדים הקטנים , ואני מדברת על ילדים קטנים מאוד בני 3 ו5 , שנכון מכורח נסיבות החיים והעוני , נראים כל הזמן מלוכלכים , ואני לא יודעת מתי היתה הפעם האחרונה שהם אכלו ארוחה , או ראו את אמא וקיבלו ממנה חיבוק , אבל מצד שני החיים לימדו אותם להיות עצמאיים בטירוף, וזה אומר שילדה בת 4 מתנהגת כמו אמא קטנה לאחים הקטנים שלה , (בעוד ששלנו מתעצלים לסדר את הצעצועים והחדר שלהם )ילדות בנו 3 ו 2 הולכות קילומטרים יד ביד בצידי הכביש למכולת ,( הדור של היום הולך 100 מטר ברגל ומתחיל לקטר )! בני 3 יודעים לשחות , ( אנחנו ישר רצים לחוג שחיה שעולה מאות שקלים ) ורוכבים בלי גלגלי עזר , ילדים בלי טלווזיה , אייפד ושמייפד ....ומצד שני אנחנו עובדים מאוד קשה כדי לתת לבתנו את הכי טוב ....ולא ההיתי רוצה שהיא תחליף יום אחד ביום שלהם ! אבל מה בעצם קורה ככל שאנחנו מגוננים ונותנים יותר כך בעצם משיגים את התוצאה ההפוכה , הילדים של היום מפונקים בטירוף ... השאלה שלי איך מוצאים את האיזון !!!???
 
ד''ר ג'וי בנטוב  
20:31 21.04.14
שלום ליאת,
את מעלה הרבה סוגיות מרתקות הנוגעות בסוצילוגיה פסיכולוגיה פילוסופיה ועוד.
קודם כל נחמד לראות שהטיול שלכם היה מעורר השראה ומחשבה.
אני מסכימה עם הרבה מהאבחנות שלך, אכן התרבות המודרנית הופכת אותנו ואת ילדנו לתלותיים מאוד בחפצים וחמוריות, כך שנוצר מעגל שבו אנחנו צריכים לעבוד הרבה וקשה כדי לממן את החצפים ההולכים ומתרבים שאנחנו תלויים בהם וכך הלאה. זהו התליך מאקרו חברתי שיש לנו מעט שליטה עליו.
באשר לילדים שאת רואה במדינה בה אתם מטיילים כדאי להבחין בין מספר תופעות. ראשית הזנחה הורית רגשית או פיסית ועצמאות בטרם עת אינם מובילים לתוצאות מיטבות בהתפתחות של ילדים. גם אם ילדים מצליחים למצוא דרכים לשרוד את זה, יש לכך מחירים בחיים הנפשיים וביכולות של אותם ילדים. לדוגמה כשאדם חי במוד של הישרדות יכולת הלמידה של דברים חדשים והיצרתיות נפגעים משמעותית. אלו סוגיות נבדלות מהתלות בחפצים, ואחריות ועצמאות תואמי גיל.
המפתח להתפתחות תקינה היא אכן כפי שציינת האיזון.
אם את בוחרת לחיות בישראל או במדינה מערבית על מנת שילדיך יכולו לגדול להיות בוגרים מסתגלים וחלק מהחברה יהיה בעייתי לנתק אותם בעידן בו הם חיים. עם זאת יש לחנך ולסייע להם ליטול אחריות על עצמם והסביבה שלהם, להפנים ערכים פרו-חברתיים. לפתח דימוי עצמי חיובי ועולם פנימי שאינו תלוי לגמרי העולם החיצוני הגשמי.
החינוך לרעיונות והערכים הללו מתחיל מגיל מאוד צעיר, הרבה דרך דוגמה אישית.
דוגמאות בודדות לדברים שניתן לעשות עם ילדים זה: לקחת כלב שילדים יגדלו ויהיו אחראיים ליצור חי, השתתפות בתנועות נוער, שם לומדים ילדים לשתף פעולה או להדריך ילדים קטנים מהם.
בכל מקרה המשיכי להשקיע מחשבה בסוגיות הללו, הן חשובות מאוד ואני בטוחה שתמצאי את האיזון שנכון לך ולמשפחתך.
 
א'
21:02 12.04.14
שלום..
אני פונה אליכם בשאלה קצת מוזרה כדאי לדעת עם באמת יש בעיה או לא והאם יש צורך לעשות עם זה משהו.

נכנסתי להריון בגיל צעיר, אני והחבר שלי החלטנו להתחתן ולהביא את התינוק לעולם.
כמובן שהבנו את מלוא האחריות שנפלה עלינו עם קבלת ההחלטה ועשינו את כל מה שרק יכולנו כדי לתפוס את עצמנו ולתפקד כהורים טובים.
נכון שזה קשה פי שתיים לזוג צעיר ולגמרי חסר ניסיון עם תינוקות וילדים, והגידול שלנו היה רחוק מלהיות מושלם אבל למדנו הרבה מהתינוק, מעצמנו ומאחרים והשתדלנו לעשות הכי הרבה שיכולנו.
מזל גדול שהיו לנו משפחות תומכות, במיוחד אמו של בעלי שהיה לה ניסיון בגידול שלושה ילדים ואת הכוח להיות שם איתנו לאורך כל הדרך. אין שום דרך שנוכל להודות לה על הלילות שהיא נאלצה לקום ולהגיע עד הבית שלנו בגלל קוליק, וירוס או סתם קושי בלהרדים את הילד.
ואולי הבעיה שלי תישמע לכם קצת מרושעת ומטומטמת אחרי שפירטתי לכם את כל מה שהיא עשתה עבורנו.
אבל היום הילדה שלנו כמעט בת שנתיים. את כל השנה הראשונה היא הייתה איתי. למרות שהיה לי פחד לא הגיוני בכמעט כל השנה הראשונה להישאר איתה לבד ואת רוב הזמן בילינו אני והיא אצל המשפחה שלי או המשפחה של בעלי.
לא צריך לספר לכם שהיא הייתה המון אצל חמותי, ואחרי שהיא גדלה חמותי התחילה לקחת אותה גם בסופי שבוע כדי לאפשר לנו לצאת ולהנות מחיי חברה. בזכותה נסענו לשתי חופשות מדהימות של שבוע בשנתיים האלה.
הבעיה הופיעה עוד מזמן והיום זה מרגיש לי יותר רציני. אמנם הילדה קוראת לי אימא ולה סבתא אבל אני מרגישה שמבחינת הילדה, הסבתא היא האימא האמיתית שלה.
היא רואה את הסבתא כמעט כל יום או לפחות פעם ביומיים-שלושה אבל תמיד יש לה העדפה לסבתא. היא מקשיבה רק לסבתא, הולכת רק לסבתא, מעדיפה שאני אלך אבל שהיא תישאר אצל הסבתא. וזה כואב לי.
לא היה לי את הניסיון של חמותי וטעיתי הרבה, אולי לא טיילתי איתה מספיק, הייתי מספיק נוקשה איתה ברגעים מסוימים או פינקתי באחרים, אבל אני מפחדת שאיבדתי אותה.
היא בכלל לא מראה שום רצון להיות איתי כשאנחנו עם הסבתא, היא לא מקשיבה לי כמו שהיא מקשיבה לסבתא. אם היא תבקש ממישהו עזרה או תקשיב ל"אסור" זה יהיה רק עם הסבתא.
אני לא יודעת עם ההרגשה שלי הגיונית וגם עם כן אין לי מושג מה אני יכולה לעשות עם המצב הזה. אשמח לשמוע את דעתכם, תודה רבה.
 
א'
21:04 12.04.14
שאמנם היא נמצאת המון אצל חמותי אבל אני תמיד שם איתה חוץ מסופש פעם בשבועיים-שלושה..... אני משתדלת תמיד להיות איתה
 
א
16:57 18.04.14
 
ד''ר ג'וי בנטוב  
20:05 21.04.14
שלום א',
הפניה שלך נוגעת ללב, מובנת וככל לא סתמית. את רוצה לבדוק האם את תצליחי להיות "אמא" הדמות הכי מרכזית ומשמעותית בחיי ביתך. המשאלה שלך חשובה עבורך ועבור ביתך והקשר שלכן מכאן ואילך.
ילדים אינם טועים, הם חכמים ומזהים מהר מאוד מי הם דמויות ההתקשרות המשמעותיות שלהן, מי הם האנשים שעליהם ניתן לסמוך, שדואג להם ונענע לצרכים שלהם כפי שהם צריכים. כך שאם ביתך קשורה לחמותך זה לא במקרה היא הוותה ומהווה דמות משמעותית עבורה. עבור ביתך זה נהדר שיש לה את חמותך כדמות מטפלת ותומכת, את הטוב הזה את איפשרת לביתך, איפשרת לחמותך לסייע לכם ולטפל בביתך. בלב של ילדים, ושל כל אחד אין מגבלת קיבולת של אהבה. כלומר ביתך יכולה לאהוב מאוד אותכם ההורים ואת סבתא ויש די מקום לכולם. על מנת לממש את הקשר ביניכן כך שביתך תוכל לסמוך עליך ולפנות אליך ברגעי קושי זה משהו שאת צריכה לעבוד עליו ואז היא תרגיש זאת בהתנהלותך. חפשי סוגי אינטראקציה מהם את נהנת עם ביתך, התמקדי בעונג שאת חווה מהאינטראקציה עימה, התמקדי בתכונות שאת מעריכה ואוהבת אצלה, בדקי עם עצמך את את מרגישה כשהיא בתסכול או מצוקה.
להזכירך שביתך רק בת שנתיים כך שיש לך שפע של זמן לשנות ולתקן את טיב הקשר ביניכן.
ניתן לשקול לפנות לטיפול או ייעוץ, לפעמים ישנם חסמים שמונעים מהורים ליצור קשר קרוב יותר, כפי שחלק בהם היה רוצה, עם ילדיהם וניתן לעבוד על כך בטיפול.
בהצלחה
שלום,
יש לי ילדה בת שנה ועשרה חודשים, בעלת מזג טוב, חברותית ושמחה. בזמן האחרון (כחודש וחצי), זה נראה כאילו היא "חזרה אחורה"- בוכה מכל דבר, מכניסה ידיים לפה, כל הזמן רוצה את המוצץ שלה, ובשבוע האחרון התחילה גם לעשות בעיות בקשר לשינה- תמיד היא היתה מאד נוחה בנושא- איך שהיינו מניחים אותה במיטה היא הייתה נרדמת, ופתאום אנחנו רק מתרחקים והיא מתחילה לבכות, או ש10 דקות אחרי שעזבנו את החדר היא פתאום בוכה ולא מסכימה בשום פנים ואופן לישון.
יש לציין שיש לה אח תינוק בן חצי שנה, שהיה לה תהליך מסוים בקבלתו אבל נראה שהיא כבר עברה את הקושי. חשבנו שאולי ייתכן שהיא משקפת את מעשיו, אבל מבחינת השינה זה לא מסתדר.
איך נכון לפעול? כיצד להגיב למה שהיא עושה? חשבנו לדוגמא להתעלם מעניין הכנסת הידיים לפה, אך מה לעשות כשהיא מבקשת מוצץ? ומה לעשות כשבשום פנים ואופן היא לא מוכנה לישון? ניסינו לנטרל את החדר מכל מיני דברים שעשויים להפחיד אותה אך זה עדיין לא עוזר..
תודה, רננה.
 
ד''ר ג'וי בנטוב  
19:52 21.04.14
שלום רננה,
עוברים על בינתך שינויים רבים, נולד לה אח אליו היא צריכה להסתגל. תהליך של הסתגלות הוא מתמשך, פעמים רבות דווקא בהתחלה פחות רואים את המשבר ודווקא בחלוף זמן כשילד מבין שאחיו נשאר ומבין במה כרוך היווספות של אח במשפחה אז עולה הקושי.
בנוסף ישנם שינויים התפתחותיים שמגיעים עם הגיל, יכולת ההבנה והמודעות של ילדים הולכת ומתעצמת עם הגיל, זה כמובן מבורך אך מביא עימו גם קשיים. ילדים הופכים להיות יותר קנאיים להוריהם, רכושניים, מנהלים מאבקי שליטה כי יש להם רצונות יותר מובחנים.
כך שצריך קודם כל לקבל את זה בהבנה ולא להיבהל מזה, ההתפתחות אינה מתנהגת כקו לינארי ישר אלא תמיד יש צעדים קדימה ולפעמים צעדים זמניים לאחור.
קחי בחשבון שגם החג מאוד שובר את השיגרה של הילדים בהיותם בחופש מהגן והכל מתבלבל להם, כך שכדאי לעקוב אחרי זה כשתחזור לגן ולראות האם הדברים נרגעים מעצם החזרה להרגלים והדפוסים הרגילים.
אכן נשמע שעניין הידיים בפה לא מאוד פריע, באשר למוצץ ניתן להענות לה גם בעניין הזה. הורים צריכים לבחור את המאבקים שלהם, כך שכעת כדאי להתמקד במה שהכי מפריע להתנהלות התקינה שלכם ושלה. כרגע נשמע שזה השינה, כדי להתמודד עם העניין יהיו עקביים. חיזרו להרגלים שאתם בדרך כלל מנהלים בבית ויהיו עקביים איתם - טקס שינה, שעת השינה, תהליך ההשכבה. אל תיבהלו אם היא מתנגדת לזה, זה התפקיד שלה, התפקיד שלכם הוא להתעקש, זה לא זמן לשחק אלא לישון. אם היא יוצאת מהמיטה החזירו אותו בסבלנות ועקביות למיטה, היא לא חייבת לישון אך חייבת להישאר במיטה שלה.
בהצלחה
 
לימור
10:13 17.04.14
שלום עשיתי לבני שני אבחונים פסיכולוגים בהפרש של יותר מחצי שנה .קיבלנו את האבחון וכתוב mdi70 מה זה אומר?????בבקשה איי יודעת שלא יעדיפו לומר לי פה תמשמעות אך לא מספרים לנו כלום בבקשה תעזרו לי להבין תתוצאה .באבחון הראשון התוצאה הייתה 75 והוא בן שנתיים ו9 חד
 
יאיר סהר  
10:25 17.04.14
שלום לימור,
שאלתך נוגעת להתפתחות הילד, ולכן אני ממליץ לך להפנות אותה לפורום:
פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים

בהצלחה!
 
יאיר סהר  
18:12 17.04.14
לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: התפתחות הילד, התפתחות ילדים.
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  697  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
פסיכולוגיה ילדים   יחסים בין ילדים   פסיכולוג ילדים   הורים וילדים   גידול ילדים   ייעוץ ילדים   ייעוץ להורים   יעוץ חינוכי
RSS RSS פורום פסיכולוגיה ילדים