בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים רפואת ילדים»פורום פסיכולוגיה ילדים
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום פסיכולוגיה ילדים

פורום פסיכולוגיה ילדים עוסק בנושאים: פסיכולוגית ילדים, פסיכולוג ילדים, הורים וילדים, גידול ילדים, ייעוץ חינוכי, בעיות התנהגות אצל ילדים, בעיות חברתיות בילדים, יחסים בין אחים, בחירת גן ילדים
מנהלי פורום פסיכולוגיה ילדים:
פז שפירא
לפרטים נוספים
 
קמר אידנלי
 
10:48 28.07.15
יש לי ילד בן 8 טיפס מחוץ לחלון בגובה של קומה 3 הוא הלך על מעקה ביטון אין מרפסת .שאלתי אותו למה עשיתה את זה אין לו תשובות ..מאוד נדבק אלי אוהב לקפוץ כל הזמן .אני לא יודעת זה טבעי איך אני אלמד אותו שזה לא נכון ביני לבין עצמי אני מתה מפחד לא יודעת מה לעשות איתו ....מקווה שתעזרו לי
 
רוני
23:32 26.07.15
שלום, יש לי ילד מקסים, מאד מיוחד ומוכשר, כולם רוצים לאמץ אותו תלמיד מצטיין שקט אדיב וחברותי,
עד שהוא מגיע הביתה , הוא לא ממושמע עושה מה שהוא רוצה, כאשר מבקשים ממנו לעשות משהו שלא מוצא חן בעיניו אז הוא שובר את הכלים
מתחיל לקלל וגם להכות את אימו,את חרה של אמא הוא חוזר ואומר אני עוזב את הבית הזה והולך למשפחה אחרת, אני לא רוצה לחיות, אני יהרוג את עצמי , אני יחתוך את עצמי וימות,
בדרך כלל זה קשור לעייפות, יש לו אחות גדולה בת 10 שסובלת כי כל תשומת הלב הולכת רק אליו.
ניסינו כבר הכל, שיחות חיבוקים, שעות של תשומת לב, עונשים, כלום לא עוזר תמיד הוא ימצא תירוץ לשבור את הכלים, לא רוצה לאכול לא רוצה ללכת לישון , לא רוצה לקום בבוקר
אנחנו כבר חסרי אונים

אני מרגיש ש אנחנו מאבדים אותו
וחבל הוא ילד מדהים

אני זועק לעזרה !!!
 
גלי
13:44 26.07.15
שלום רב,

בני בן 8. ילד סגור ומופנם שכמעט ואינו מדבר על מה שמרגיש.
בחודש האחרון שמנו לב שהוא דואג כל הזמן לסדר את הבית. את הכריות על הספה, את השטיחים בסלון, את הפלייסמטים על השולחן וכיו"ב ודואג שהכל יהיה ממוקם באופן סימטרי. הוא עושה את זה בעיקר כשאין לו משהו אחר לעשות, ופחות כאשר נמצא עם חברים, או עסוק במשהו אחר.
האם יש סיבה לחשוש מOCD?
האם זה משהו לתמיד? חולף? האם יכול לרמז על מצוקה כלשהי שנמצא בה? האם כדאי לפנות לייעוץ מקצועי?, או להמתין ולעקוב?

אודה לתשובתך,

גלי
 
פז שפירא  
22:10 26.07.15
הי גלי,

אני מציעה להתייעץ באופן פרטני עם פסיכולוג/פסיכיאטר ילדים.
 
הלנה
22:40 25.07.15
שלום בני בן 10 תמיד היה ילד רגיל ומשליך על עצמו בעיות של אחרים. כאשר היה בן 8 אני הייתי בהריון והתלוננתי על בחילות הוא גם היה מתלונן על כאבי בטן ואפילו מקיא. התגובה חזרה על עצמה כל פעם מחדש כאשר הבנו שיש קשר בין הרגשה שלי ושלו הפסקתי להתלונן וגם הקאות שלו הפסיקו. כרגע הוא נחשף למצב בריאות מדרדר של סבתא שלי שסובלת מבעיות זכרון וכל מיני מחלות של מבוגרים. בזמן אחרון הוא התחיל להתלונן על חוסר זכרון קיצוני. הוא לא זוכר אם הוא אכל היום. הוא לאז זוכר אם חפף את הראש או שתף את הידיים. או צחצח שיניים.ביום הולדת שלו הוא ניגש כמה פעמים עלי לוודא שיש יום הולדת.הוא ממספר לי מקרה שקרא לו ומיג הור מתחיל לתהות האם זה באמת התרחש.אני מבינה שאין לו בעיות זכרון הוא תלמיד מצטיין.אבל אנחנו לא יודעים איך להגיב כדי להפסיק את התנהגות הזו. האם זו באמת תגובה לחלה של סבתא או התקף של חוסר ביטחון ?הוא נראה סובל מאוד ואני לא מצליחה לעזור לו.
 
פז שפירא  
22:07 26.07.15
הי הלנה,

נשמע שיש מקום להתייעץ באופן פרטני עם פסיכולוג ילדים בעניין.
 
ספיר
13:25 26.07.15
הגרוש אובחן כנרקיסיסט. יש לנו שתי ילדות קטנות. מה הן ההשפעות של אב נרקיסיסט שעשויות להיות על הילדות. . הוא עסוק בעצמו ובמלחמה בי. הוא גם מתנהג בצורה מוזרה וכשהבנות איתו הוא מחליף להן בגדים . איך מסבירים לבית המשפט את ההשלכות שעשויות להיות על הילדות עקב התנהגויות מוזרות שלו? מהן השפעות שעלולות להיות עקב אב בעל אישיות נרקסיסיטית ? האם יש חומר קריאה לגבי נושא הנרקיסיזם בהורות?
 
אודליה
12:41 26.07.15
שלום!
בני בן ה - 6 עולה בשנה הבאה לכיתה א'. עד היום העולם הצטייר בפניו כוורוד וטוב, אבל הגיע הרגע שהוא צריך לדעת מאיזה סכנות החיים יש להיזהר.
השאלה היא איך עושים את זה מבלי לגרום לו לפחד?
לפני כמה חודשים, ניסיתי קצת להסביר לו שאם לדוגמא הולך לאיבוד, כדאי שיפנה לאישה הראשונה שפוגש כדי לנסות לאתר אותי. הוא שאל למה אישה ולא גבר ולא היתה לי תשובה. סגרתי את הנושא בכך שאישה סבלנית יותר. ברור שלא רציתי להפחיד אותו מפני גברים פדופילים.
הפחד הכי גדול שלי זה פדופילים ואני לא מאמינה באף אחד! בבית ספר שלא כמו בגן, השירותים ממוקמים מחוץ לכיתות הלימוד, ובזמן שיעור במידה ויצטרך לשירותים הוא יכול להיות חשוף למנקה שיכול לקלוט אותו ולרוץ אחריו לשירותים, או השומר של הבית ספר ואפילו אחד המורים. אני ממש חרדה מהמצבים האיומים האלו שיכולים לקרות. וזה לא דמיוני, הרי היו מקרים דומים לאלה.
איך אוכל להעביר לו מסר שיזהר מהאנשים האלה מבלי שיפחד מהעולם?!
האם יש צורך לפרט שיש אנשים שעלולים לגרום לו לאי נעימות ולגעת בו? חוץ מגנבים הוא לא חושב שיש משהו יותר מסוכן מזה.
אשמח להכוונה בנושא,
תודה.
 
קרן
20:41 17.07.15
שלום רב,
יש לי ילדה בת 4 שמסרבת להיפגש עם אבא שלה לבד.
האב מכיר בילדה מגיל שנתיים, ומאז הוא רואה אותה רק בנוכחות שלי.
ניסנו הכל גם בטוב וגם בחוזק, הילדה מתחילה לבכות ולא רוצה להישאר איתו לבד
מה עושים?
 
פז שפירא  
19:37 25.07.15
להרגשתי כדאי דווקא ללכת עם רצון הילדה בנוכחותך, ואפשר לאט לאט לאפשר לשניהם להיות לבד אך כשאת נמצאת. למשל, שהפגישות יהיו בבית, הם יהיו בחדר אחד ואת בשני. או למשל ללכת לגינה, הוא ישחק איתה ואת תהיי בספסל. ייתכן מאוד שכשביתך תגדל היא תרגיש יותר בנוח להיות איתו לגמרי לבד, אך כרגע ייתכן שאם היא מרגיש לחץ היא תמשיך להתנגד.
 
ליזה
12:03 23.07.15
שלום
יש לי בת בכורה בת 4 ותינוקת בת חצי שנה.
חייבת לציין שהבת 4 ילדה טובה מדהימה באמת. רגישה מאוד.
מבלה המון איתי.
אתמול בערב עמדתי לצאת לאנשהו והיא התחילה לצעוק. שהיא רוצה לבוא איתי ושהיא לא רוצה להישאק בבית. הסברתי לה שאמא הולכת למקום שרק מבוגרים הולכים אליו וילשים לא. ושהיא ואחותה נשארים בבית
המשיכה לצרוח לדחוף. התקף זעם נוראי שלא נתקלתי בו מקודם. יצאתי מחדרה עד יעבור הזעם. חזרתי לחדר הכל על הרצפה הכסא הפוך. מאוד כעסתי אך הבנתי שבא מזעם. המשכתי והסברתי שיש מקום שילדים חא יכולים ללכת. לא התקיים דו שיח בעודה זועמת אלא רק כאשר נרגעה. בסופו של דבר נרגעה אחרי חצי שעה. ביקשה חיבוק ונשיקה ושאחזור מהר. רק לאחר שנרגעה ממש חיבקתי ונישקתי וזאת על מנת לא לקשר זעם לחיבה. והיא הלכה לישון.
האם נהגתי בסדר?
מה לעשות להבא? בטוחה שזה יחזור על עצמו. צריכה להוריד את התלות שלה ממני ושתדע להיות גם עם אחרים.
אשמח למענה
 
פז שפירא  
19:33 25.07.15
הי ליזה,

נשמע שנהגת נכון, כי ביתך לא היתה פנוייה באותו רגע לשמוע ולהבין את ההסבר. בפעם הבאה, אני ממליצה להכין אותה קצת יותר זמן לפני (כמה שעות לפני) , להסביר לה שאת שוב הולכת למקום של גדולים, שאת מבינה שהיא רוצה להיות איתך, אך שאת תלכי ותחזרי די מהר. אם את רואה מצידה התנגדות, אתן יכולות לתכנן איך תיפרדו (למשל - חיבוק, שלוש נשיקות ואומרים ביי).

בהצלחה!
 
צליל
00:39 25.07.15
שלום אני אמא ל2 בנים בן 5ושנתיים ו7חודשים, גרושה חצי שנה, הבכור ילד טוב, חכם, סקרן, מתעניין בכל דבר שזז,, אבל מאד איתי בעשיית הדברים שלו, אם זה בבוקר שאני שמה בגדים על המיטה שיתלבש, או לנעול נעל, וכלה בציחצוח שיניים זה יכול לקחת כל הסיפור גם שעה עד שיעשה את כל זה,ואז אני מצחצחת ועוד,, זה ממשיך ברחוב שהולכים לא אוחז לי יד לא מחזיק יד בעגלה, קופץ פתאום על ספסל ברחוב, נכנס לבינין יוצא מהצד השני, בקיצור חוויה לא קלה איתו ברחוב, חצי צוואר נתפס מרוב שאני קוראת לו כי הוא בשאנטי שלו,מאחורי מלפני, רק לא לידי, ואז אני בלילה בוכה כי כעסתי עליו מאד, (היינו אצל ניאורולוגית שקבעה שיש לו קשב וריכוז בשלב זה לא נותנים תרופה, אולי רק טיפול ריגשי. ודבר אחרון יש לו מן כמה שעות לפני השינה שהוא מתחיל להיות ממש נמרד, בלי עין הרע שזה כבר מפחיד אותי כאילו יש לו קוצים בישבן מה עושים? אשמח לעזרה
 
פז שפירא  
19:26 25.07.15
הי צליל,

בקשר להתארגנות, כדאי להתעורר מוקדם יותר כדי להפחית לחץ ממך. כדאי לנסות לאתגר אותו לעשות דברים באופן מהיר יותר על ידי משחק ותחרות ("בואו נראה מי מתלבש הכי מהר", "מי שילך מהר יקבל ממני בגן מדבקה"...).
לגבי הנמרצות לקראת השינה, האם ייתכן שהוא הולך לישון כשהוא כבר מאוד עייף? אם כן, כדאי להקדים את שעת השינה.

באופן כללי, אם הוא אובחן כבעל ליקוי קשב, מומלץ להשתתף בהדרכות הורים כדי לקבל כלים ממוקדים להתנהלות עימו.

בהצלחה!
 
דינה
09:54 17.07.15
שלום רב,

אני אמא לשלושה ילדים,
הגדול שלי בן 4 וחצי, הוא ילד מאד בוגר וחכם עם תפיסה מהירה, יש לו ביטחון עצמי (הוא אומר על עצמו סתכלו אני חתיך)
לאחרונה הוא התחיל לזרוק חפצים בבית כשמשהו לא הולך בדיוק כמו שהוא רוצה.
הוא מתחמן אותנו ואת אחיו הקטן, אני יודעת כשהוא עושה זאת, אך לא יודעת איך למתן או לעצור את זה..
בגן השנה הוא לא אהב את הגננת ונראה לי שהוא הרגיש מאויים מכמה ילדים, (הוא לא היה בזרימה ליד כל ילדי הגן, ראיתי שהוא מאד מנסה להרשים אותם..
אני מניחה שהתיאורים הראשונים נורמטיבים לילד שמגלה את עצמאותו וכוחו ובודק אותנו וכו'.
אבל מה שהכי מטריד אותי, ואני כותבת את זה בכאב לב עצום.
זה שכאילו הוא הפך להיות זר בשבילי, אני אוהבת אותו בכל ליבי אבל לא מוצאת דרך להתקרב אליו!! אני צריכה לדובב אותו המון, הוא מדבר הרבה אבל לא נפתח באמת. כך אני מרגישה בכל אופן, גם אני כאילו בוחנת ובודקת כל צעד שלו, וכל הרגשה שלו (והוא כנראה שם לב) אני עם יד על המצפון כל הזמן איתו..
אני מרגישה שהוא שם את עצמו כבוגר אבל מתרחק יחד עם זה.
(אולי תורמת לזה החוצפה, וזה שהוא מחליט לעשות מה שהוא רוצה!)

איך אפשר לאהוב את הילד בלי חסמים ?
איך אפשר להתעלם מהתחפושת המלחיצה שהוא שם את עצמו בתוכה?
ואיך אפשר לסמוך עליו ולהפסיק לבדוק את רגשותיו ותגובותיו?

אשמח לתשובה
 
דינה
18:38 19.07.15
וגם הוא התחיל להציק מאד מאד לאחים שלו. ונהיה תוקפני כלפיי
 
פז שפירא  
15:02 22.07.15
הי דינה,

את מדברת על שני דברים. האחד הוא כיצד להציב לילד גבולות. השני הוא כיצד להתמודד עם רגשות קשים שהוא מעלה בך: תחושת זרות, חוסר אמון, אהבה חסומה (ואכן ילדים מעוררים בהורים רגשות עוצמתיים רבים, חיוביים וגם שליליים).

להרגשתי, כדאי לפנות להדרכת הורים כדי לקבל כלים פרקטיים כיצד להציב גבולות וכדי לעשות עבודת עומק כדי להבין את הרגשות הלא פשוטים שבנך מעורר בך וכיצד להתמוד עימם.


 
שירלי
15:12 21.07.15
שלום,
יש לי שתי בנות בנות 5.5 ו10.5, שתיהן מאד רגישות. יש לנו חתולה שלאחרונה חלתה מאד ואנחנו כנראה נצטרך להרדים אותה בימים בקרובים :( הבנות מאד קשורות אליה ואני לא יודעת איך לעשות את זה. האם לקחת אותה בלי להגיד להן ואחרי זה לומר שהיא מתה או שלתת להן להיפרד ממנה. לי עצמי זה נורא קשה ואני רוצה להקל על הבנות עד כמה שאפשר. אני אישית חושבת שאולי עדיף לבשר להן כבר אחרי המעשה כי זה עלול להיות קשה מידי הפרידה. איך עושים את זה נכון?
תודה!
 
פז שפירא  
14:57 22.07.15
הי שירלי,

אני מאמינה דווקא שכדאי לדבר עם הבנות לפני ההמתה של החתולה וזאת כדי לאפשר מקום להיפרד, לדבר על הרגשות שלפני.

כדאי לשבת איתן ולהסביר שחתולים חיים פחות זמן מבני אדם, שהחתולה שלכם חולה וכדי שהיא לא תסבול הרבה צריך להמית אותה. תוכלו לומר שיש לחתולה שלכם מזל שהיא זכתה להיות אצלכם, שהיתה לה קורת גג ובית חם. חשוב לשאול את הבנות מה הן מרגישות וחושבות ולתת לגיטימציה לרגש. אפשר להציע להן להיפרד ממנה בדרכים שונות - לתת לה אוכל שהיא אוהבת, ללטף אותה הרבה, לכתוב ולהקריא לכל בני המשפחה סיכום עליה ועל הדרך שעשיתם, להכין מצגת קצרה....

זה באמת מאוד עצוב להיפרד מבעל חיים, משתתפת בצערכם ומאחלת שתצליחו להתמודד יחד.
הי,
הבת שלנו בת 4.4 חודשים, ילדה מאוד חברותית ונבונה, אבל בשנה האחרונה בגן הציבורי התגברו התקפי הזעם שלה, היא חזרה להרביץ. אני מוצאת שזה קשור בגננת ובחוסר יכולתה להציב גבולות כמו שצריך, כי עם הגננת של הצהרון זה לא קורה. היא התקשרה אלי כמה פעמים לגבי הילדה באמצע יום עבודה והיו עוד כמה פעמים שגרמו לי להבין כי זה המצב. בבית, בו יש גבולות מאוד ברורים, אין ביטוי כל כך עוצמתי לזעם והדברים נפתרים הרבה לפני.
לצערי בשל אי הבנה ותמימות מול מערך רישום גנים בעירי, היא שובצה שוב לגן הזה, המשולב עם ילדי 3-4 ואותה הגננת. אין לי אפשרות להעבירה לשני הגנים של שכבת 4-5במתחם הגנים והיא יכולה לעבור לגן רחוק יותר בשכונה, בו 4 ילדים בגילה וכל השאר - 30 ילדים בגיל חובה.
אני לא מכירה את הגננת שם ואת יכולתה להציב גבולות ברורים ואני תוהה וחוששת האם זה יהיה לה טוב או לא.
כשאני מתייעצת, אומרים לי לבדוק האם הילדה בשלה או לא לגילה. אין לי מושג איך בוחנים ואין לי מושג מה לעשות. עלי להגיע לתשובה מאוד מהירה היות וגם המקום בגילאי 5 נסגר.
תודה לתשובה זריזה ביותר.
הי נועה,

האם ערכת שיחה עם הגננת בעניין? לעיתים ישנה אפשרות לשפר דברים בגן תוך כדי שיחה ולפעמים גם מזמינים לשיחה את פסיכולוגית הגן.

לדעתי השאלה העיקרית היא האם את סבורה שיש מקום לעבודה עם הגננת כדי שהדברים ישפרו או לא.
שלום,
תהיתי לגבי חגיגת יומולדת לילדה בגיל שנה.
האם יש צורך בזה? הם זוכרים משהו בגיל כזה? האם הם נהנים מתשומת הלב/ הבלונים/ המוזיקה ומדובר בחוויה רלוונטית עבורם או פחות בעלת חשיבות?
תודה
הי מורן,

ההנחה לגבי תינוקות ופעוטות צעירים היא שאין זכרון "דקלרטיבי" - כלומר שלא זוכרים סיפורים מהינקות אבל שיש זכרון "אימפליציטי" שהוא יותר ברמה הרגשית והחוויתית. כלומר, שילד שחווה הרבה חוויות טובות ומספקות כשהיה תינוק אומנם לא יזכור באופן מפורש את החוויות אך תהיה לו תחושה חיובית כלפי עצמו וכלפי הסביבה.

ספציפית לגבי יום ההולדת, בעיני אם במשפחה יש חשיבות לימי הולדת ואתם ההורים נהנים מכך, זו יכולה להיות חוויה חיובית שתצטרף לאחרות בזכרון האימפליציטי. אך כאמור, אין מקום להתמקד בחוויה ספציפית מסויימת אלא במכלול.

לסיכום, אני מציעה שאם זו יכולה להיות חוויה מהנה עבורכם ההורים עשו זאת. אפשר בהחלט גם לעשות משהו קטן וסימלי כיוון שזהו גיל שכל דבר קטן נחווה בעוצמה.
 
יעל
10:46 16.07.15
שלום,
אני אמא לילדה בת 3 ,כשהיא לא רוצה משהו והיא מתחילה לבכות ואני חייבת לעשות את הדבר שאני צריכה איתה,כמו לקלח אותה או להכין אותה בבוקר לגן,מתחילים מלחמות,אתמול היא כן רצתה להתקלח אבל בתוך האמבטיה התחילה לבכות ולעשות קונצים מובן לי שהיא היתה עייפה,היא זרקה את הסבון לריצפה כמה פעמים,אני אחרי יום עבודה עייפה וקשה לי לשמור על קור רוח אז צעקתי ואמרתי שאני אלך עד שהיא תירגע,אני רוצה להיות יותר סובלנית,איך עושים את זה,אני רוצה להיות יותר רגועה איתה,
דבר נוסף,היא זורקת כל יום את הטלפון של הבית מהקומה השלישית שאנחנו גרים וגם משחקים ,כמה שאני מעירה לה באופן תקיף,לא עוזר היא ממשיכה,לא עוזר הכעס שלי אליה,היא ממשיכה בשלה,מה לעשות?

מחכה לתשובות
תודה
 
פז שפירא  
21:39 16.07.15
הי רינת, לגבי המקלחת וההתארגנות בבוקר, כדאי קודם כל לנסות ולהקדים את שעת ההתארגנות, זה מפחית לחץ, ההתארגנות בשעה שהילד פחות עייף (בערב) ומאפשר יותר מרחב לפעולה.
אפשר לעשות טבלה עם דברים שצריך לעשות בבוקר/בערב (עם ציורים מתאימים) ולתת לילדה להדביק מדבקה על כל מטלה שבוצעה. אפשר לעשות מחברת קשר לגננת/לדמות סמכות משמעותית כמו סבתא או דודה ולרשום כל התארגנות חיובית שהיתה.

לגבי זריקת החפצים - כדאי לרדת יחד איתה להביא את הדברים ולתת לה להרים את הדברים. אם משהו נשבר בעקבות שנפל - כדאי לתת לה לתקן/לתקן יחד איתה. הרציונאל הוא לגרום לה להרגיש שהיא צריכה לעשות פעולת תיקון לאחר מעשה, דבר שעשוי להפחית את ההתנהגות ולגרום יותר לתחושת אחריות.
שלום,
יש לי ילד בן 4.5 , שלאחרונה - בחודש האחרון- הוא מגלה בעיות התנהגותיות מאוד קשות בכל הנוגע למרות. הוא אינו מוכן לקבל ולבצע שום דבר שמבקשים ממנו, על כל דבר הכי קטן כגון (אוכל,להתלבש לגן, לעשות מקלחת וכו וכו..) אני נתקלת בהתנגדות מצידו של "לא רוצה" "לא מקשיב לך" . חשוב לציין ששוחחתי עם הגננת, בגן היא אינה נתקלת בבעיות מסוג זה, הבעיות הינן בתוך הבית ומחוצה לו רק כשאני או בעלי נמצאים במחיצתו.
כשאני חוזרת ומבקשת ממנו כמה וכמה פעמים זה גורר אחריו סוג של תגובה מלגלגת ומזלזלת מצידו, ולעיתים הוא אף נגרר לאלימות(בועט ומשתולל) . בתחושה שלי קצת איבדתי שליטה על ההתנהגות שלו ועל הפעלת המרות מולו. חשוב לי לציין שגם אצלי יש נטייה לפנק את הילד מעבר לממוצע, אני נוטה להיות מאוד רגשנית מולו ולצערי לא תמיד מצליחה לעמוד באיומים שאני מפעילה עליו אולי הבעיה היא בעיקר אצלי.. אשמח לקבל איזושהי הכוונה בסיסית כיצד להתחיל להתמודד עם הבעיה ואיך אוכל להשיב אליי את יכולה המרות, הכבוד וההקשבה שלו למה שאני/בעלי מבקשים ממנו.
תודה רבה
הי ימית,

כתבת שמדובר בהתנהגות חדשה, של החודש האחרון. האם היה שינוי כלשהו שיכול לגרום להתנהגות זו?

באופן כללי, כדאי מאוד לעבור ליותר תגובות התנהגותיות מאשר איומים שלא מתממשים. אפשר גם לא להגיב מייד, אלא לומר שליד שהוא מתנהג כרגע התנהגות שאתם לא מסכימים לה ושהתגובה תגיע בהמשך. לפני כן כדאי להגדיר לילד מהי התנהגות שאתם לא מסכימים לה (ורצוי להתמקד בדברים מסויימים שמאוד מפריעים לכם).
אחר כך, תוכלו לשקול את התגובה להתנהגות בזמן רוגע ומתוך שיקול דעת ולא בלהט הדברים. התגובה כדאי שתהיה קשורה להתנהגות. למשל, אם הוא מכה אז אחר כך אבא ואמא עצובים/כועסים ולא מעוניינים למלא אחר בקשותיו.
בנוגע לקשיים של התארגנות בבוקר ובערב לפני השינה, כדאי קודם כל להקדים את שעת ההתארגנות כדי שאתם תהיו פחות לחוצים. שנית, אפשר להכין טבלה עם דברים שצריך לעשות בבוקר (אפשר לצייר ליד זה דברים קשורים, כדי שהילד יבין מה כתוב, למשל לצייר אוכל ליד "לאכול" ובגדים ליד "להתלבש) ואז לתת לו להדביק מדבקה ליד כל דבר שעשה. כמו כן אפשר להשתמש במחברת כדי לרשום התנהגויות חיוביות ואולי לומר לו שאתם תשתפו את הגננת במחברת.

בהצלחה!
 
מורה
01:12 12.07.15
שלום,
בני הבכור בן 10 מאז ומתמיד היה ילד רגיש ופחדן. לאחרונה אני מרגישה שהמצב קצת החמיר. הוא מפחד מכל כך הרבה דברים וזה מעסיק אותו במהלך היום ובמיוחד לפני שהולך לישון. הוא למשל שמע על מישהו שנותח או צפה בסרט שבו ילד נדרס או שאפילו ראה בתכנית טלויזיה שמישהו התעלף וזה מלחיץ אותו. הוא לא מפסיק לחשוב ולדבר על זה. לצערי, הוא נחשף לעיתים לחדשות בבתים אחרים או שומע מחברים אך גם אני לא מתאמצת להסתיר את המציאות מכיוון שנראה לי שהוא אמור לדעת להתמודד איתה. יחד עם זאת, יש לי תחושה שזה קצת משתלט עליו, בעיקר בזמן האחרון. בחודשיים האחרונים קיבלתי 3 -4 פעמים טלפון מביהס / הקייטנה שאבוא לקחת אותו כי הוא " לא מרגיש טוב" ואחכ סיפר לי כי זה מכיוון שסיפרו לו משהו מפחיד. בלילה הוא מתקשה להירדם לבד ומבקש שנשב לידו עד שיירדם.
במקביל שמנו לב בעלי ואני שהוא מידי פעם מנער את האצבעות שלו. לא יודעת אם זה קשור האחד לשני אבל כל העניין הזה מטריד אותי.
חשוב לציין שפרט לכך הוא מתנהל כרגיל. נפגש הרבה עם חברים, ילד מאוד מוערך עי צוות המורים ומגיע להישגים גבוהים מאוד. הוא אינו חושש לספר לי דבר (כך לפחות אני חושבת).
אשמח לתגובה
 
פז שפירא  
13:55 13.07.15
הי,

איך אתם מגיבים כאשר הוא מספר שהוא מפחד? באופן כללי, חשוב לדבר איתו על הפחדים שלו, לתת להם לגיטימציה ולומר שזה באמת מפחיד. לצד זאת כדאי להעביר מסר שלמרות שמפחדים ממשיכים להתמודד. כמו כן לומר לו שאומנם יש ילדים שקורים להם דברים לא טובים אבל שאתם כאן ושומרים עליו ולכן הכל יהיה בסדר.
כדאי לנסות ולדבר עם צוות הקיטנה ובית הספר שיתנהלו איתו באופן דומה.
 
מורה
22:18 13.07.15
פז שלום
ראשית תודה רבה על תשובתך ויחסך האישי לכל אחד ואחת.
אנחנו מאוד משתדלים כפי שציינת לתת לגיטימציה לפחדים ולומר לו שזה מאוד טבעי גם אנחנו בתור ילדים חווינו פחדים כאלו ואחרים ועכשיו כשאנחנו מבוגרים עדיין יש לנו פחדים, אך אנו לא נותנים לפחדים לנהל אותנו.
אני משתדלת להיות מאוד סבלנית וקשובה אך אני מוצאת שהוא מתעסק בפחדים כל כך הרבה זמן במהלך היום וכל הזמן אומר בטון מתבכיין "אני לא יכול יותר" שלפעמים זה כבר מעצבן אותי... בכל זאת יש לי עוד 2 ילדים, בית ועסק עצמאי להתנהל בהם.
היום הוא התקשר פעמיים שאבוא לקחת אותו מהקייטנה ואחכ מחבר. ניסיתי להרגיע אבל לא הסכמתי להקדים. אני מאלצת אותו להתמודד ומסבירה לו שזה שיחזור הבייתה לא יבריח את הפחד, להיפך, עדיף שיהיה עם החברים וינסה להשכיחם ולו לרגע. בלילה, בעלי או אני נשארים איתו במיטה עד שהוא נרדם.
אני חוששת שזה פשוט גיל שהחיים האמיתיים מתגלים פתאום ואיזו בועה מתנפצת פתאום שלא הכל טוב בעולם והוא פשוט מתקשה להכיל הכל בבת אחת... אני תוהה אם מה שאנחנו עושים מספיק או שאולי צריך לערב איש מקצוע.
סליחה על האורך ושוב תודה לך על תשומת הלב.
 
פז שפירא  
13:27 14.07.15
הי מורה,

נשמע שאתם בהחלט מתנהלים היטב מול הפחדים של בנכם. כדאי לערב את הצוות החינוכי של הקיטנה ואת ההורים של החברים ולבקש גם להרגיע ככל הניתן.
לגבי מקור החרדות והפחדים - ייתכן וזה אכן תחילתו של גיל ההתבגרות שמשפיע אך כמובן שייתכנו גורמים נוספים.
את האפשרות לפנות לאיש מקצוע כדאי לשקול על פי עד כמה הפחדים פוגעים בתפקוד של בנך ושלכם כמשפחה. אם את לא בטוחה ומתלבטת, אפשר לקבוע עם איש מקצוע פגישת ייעוץ התחלתית/חד פעמית כדי לבחון האם יש מקום להתערבות נוספת או לא.
 
מורה
00:03 16.07.15
ביומיים האחרונים חלה רגיעה יחסית. מסתבר שהבחורצ'יק לבד שיתף את המדריכה בקייטנה. בינתיים הקייטנה עומדת להסתיים ואני אבלה איתו את רוב שעות היום כך שתהייה לי יותר בקרה לחשיפה שלו לחדשות. גם ניסע קצת לנופש כל המשפחה לנקות את הראש. לעצתך, לקחתי הפנייה מרופאת ילדים לפסיכולוג אך נראה לי שאמתין לתחילת שנת הלימודים לראות אם יחול שיפור.
את עושה עבודה מדהימה !
 
ענבל
11:04 05.07.15
שלום רב,
בתי בת 3 אוטוטו, לאחרונה החלה להתעלם מאחותי/דודתה, לא אומרת שלום כשמגיעה, כשהיא מדברת איתה, היא לא עונה ולא מגיבה ואפילו לא מסתכלת לעברה.
כשאני מבקשת ממנה להתייחס לדודה, היא עונה: " אני עסוקה עכשיו".
אחותי אוהבת אותה מאוד, תמיד משחקת איתה, קונה לה דברים..
מה יכול להיות ההסבר להתעלומות הזו?
עד כמה שידוע לי לא קרה שום אירוע בינהן שעלול לגרום להתנהגות זו...

תודה
 
פז שפירא  
14:08 13.07.15
הי ענבל,

ייתכן שביתך מרגישה שאתם עושים עניין מההתעלמות שלה מהדודה, והיא מרגישה שזה מקנה לה כוח. לכן, אני מציעה דווקא לא להתייחס לזה ולא לתת לה תשומת לב בעניין. בקשי מאחותך לא "לחזר" אחריה וייתכן מאוד שלאחר זמן מה של אי התייחסות הדברים יחזרו לעצמם.
 
ענבל
12:51 14.07.15
בוקר טוב,
בתי מעיין היתה בוכה כל בוקר והיה קשה לה מאוד להפרד ממני (האם וגם מהאב).
וזה המשיך כל השנה עד לרגע האחרון של הגן 1.7.15.
בכל בוקר הייתי לוקח את מעיין יחד עם האח הגדול לגן שלו על מנת לעזור לה להכיר את הגננות ואת החברים לקראת השנה הבאה לטרום חובה.
בשיבוץ רשמתי את הגן של בני (גן הדרים)
עכשיו קיבלתי את השיבוץ ומעיין לא התקבלה לגן הדרים.
התקבלה לגן שבו הגננת יצאה לחופשת לידה ותחזור רק באוקטובר/נובמבר
מעיין לא מאובחנת אבל אני יודעת שהיא ילדה חסרת ביטחון .
שאלתי אם זה ישפיע עליה וזה יוריד לה את הביטחון עוד יותר במיוחד שהחברים שלה הכי טובים לא יהיו איתה ולא דמויות מוכרות?
הי מזל,

יתכן שיהיה לה קשה אך את תוכלי כאמא להקל עליה. קודם כל, כדאי לבקר איתה במבנה הגן ולשוחח איתה על כך שהיא תהיה בשנה הבאה בגן חדש, לא בגן של אחיה ושיהיו איתה ילדים חדשים שהיא לא מכירה. אמרי לה שבהתחלה היא לא תכיר את הילדים אך שלאט לאט היא תכיר אותם ואף תרכוש חברים. כך גם לגבי הגננת, עם הזמן היא תכיר אותה. אם ישנה אפשרות ליצור קשר עם הורים של ילדים מהגן החדש עוד לפני תחילת השנה ולהפגיש את ביתך איתם זה יכול להיות טוב ולהקל עליה את ההסתגלות. חשוב שתשדרי לביתך שאת סומכת על הגננת והצוות שיעזרו לה בגן.
בתחילת השנה, פעלי כדי לחבר אותה עם ילדים אחר הצהריים והיי בקשר עם הגננת לגבי התקדמותה בגן. כמו כן, תני מקום לשיחה עם ביתך שתכלול לא רק את מה שכיף בגן אלא גם את הקשיים.

בהצלחה!
 
מנאר
12:33 10.07.15
הבן שלי הוא בן שנה וכמה ימים בדיוק הוא נמצא בגן מאז שהיה בן 9חודשים. בחודשים האחרונים הוא נהיה מאוד תלוי בגננת שלו, עד כדי כך שהוא מסרב ללכת עם גננות אחרות כשרוצים להחליף אותה ובוכה כשהיא משחקת עם אחרים ועוזבת איתו, הוא משחק רק כשהיא בסביבה , הוא מחשק הרבה אבל כשהיא לא בסביבה הוא מחפש אותה. מה שמוזר זה שבבית הוא לכ כך הוא בן יחיד וראשון במשפחה והוא מקנא כשמישהו מהמשפחה מחזיק ילד אחר אבל לא מפחד לרוץ לבד או לשחק לבד ואנחנו גם לא משאירים אות ולבד בכלל במיוחד עכשיו כשהוא הולך אם אני רוצה ללכת לחדר אחר הוא רודף אחריי.

האם זה אמור להדאיג אותי? מבחינת התפתחות הוא מעל גילו הוא מאוד מבין ואפילו אומר מספר מילים שאפשר להבינם, אבל עניין התלות בגננת מדאיג אותי.

או שזה נורמלי בגילו?
 
פז שפירא  
15:16 13.07.15
הי מנאר,

זה נשמע נורמלי לגמרי. הגננת היא הדמות האימהית בשבילו כשהוא נמצא בגן והיא חשובה לו מאוד. אם הגננת מכילה את זה ונותנת לו את החום ותשומת הלב לה הוא זקוק אין מה לדאוג.
שלום, בני בן שנה ו-8 חודשים.ה תנהגותו התדרדרה באופן דרסטי- הוא צורח, מרביץ ומטיח ראש ברצפה מכל דבר קטן שנעשה אחרת ממה שהוא רוצה (כמו לדוגמא שמורידים לו נעליים כשהוא לא רוצה). אני משתדלת לא להפגין עצבנות. עוצרת אותו, מחזיקה ומסבירה שזה אסור. במקרים נדירים מבקשת להירגע בחדר אחר (הדבר היחיד שהוא נשמע לי). הוא הפסיק לאכול בכסא שלו ובכלל, ההרדמה שלו אורכת שלוש שעות ולפעמים הוא מתעורר בלילה (עד עכשיו היה נרדם לבד תוך מס דקות ללא בעיה). הפסקנו כמעט לצאת לגן משחקים כי זה הפך לבלתי אפשרי. כל תנועה לא נכונה שלי יכולה להביא לפיצוץ חמור מצידו, הצרחות יכולות להימשך גם 50 דקות ויותר. כך זה גם עם האבא וגם הסבא ששומר עליו. בגן-מאידך-אומרים שהוא בסדר גמור ומתנהג יפה מאוד. אני עצמי ראיתי אותו אוכל שם על כסא מול שולחן ומשחק ברוגע עם ילדים אחרים.
לציין- הוא היה חולה לאחרונה במחלת הנשיקה, עבר יחסית בקלות. לאחר מכן עשינו בדיקות דם שגילו רמת ברזל נמוכה, והוא אכן עייף, אבל שום דבר מיוחד חוץ מזה.
האם יכול להיות שאנחנו כמשפחה שידרנו בטעות מסר שהתנהגות כזו מקובלת עלינו בעוד שהגננות שלו הצליחו לשמור על הגבול? או שיכול להיות שמשהו פיזי מפריע לו? מה אפשר לעשות כעת?
 
פז שפירא  
14:38 13.07.15
הי אלכס,

יש משהו מעודד בדברייך והוא שבנך מסוגל להתנהגות נאותה- הוא עושה זאת בגן. ומעבר לזאת, זהו גיל שבו ילדים מתנהגים באופן זה כדי לרכוש תחושה של עצמאות ואוטונומיה. אני מאמינה שבעזרת איש מקצוע בהדרכת הורים תוכלו לעבור על דוגמאות ממוקדות ולקבל כלים וכך לשפר את המצב.

בהצלחה!
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  736  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
פסיכולוגיה ילדים   יחסים בין ילדים   פסיכולוג ילדים   הורים וילדים   גידול ילדים   ייעוץ ילדים   ייעוץ להורים   יעוץ חינוכי
RSS RSS פורום פסיכולוגיה ילדים