בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים רפואת ילדים»פורום פסיכולוגיה ילדים
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום פסיכולוגיה ילדים

פורום פסיכולוגיה ילדים עוסק בנושאים: פסיכולוגית ילדים, פסיכולוג ילדים, הורים וילדים, גידול ילדים, ייעוץ חינוכי, בעיות התנהגות אצל ילדים, בעיות חברתיות בילדים, יחסים בין אחים, בחירת גן ילדים
מנהלי פורום פסיכולוגיה ילדים:
פז שפירא
לפרטים נוספים
שלום
יש לי 3 ילדים בני 7,5,3
הילד בן ה-5 חכם, מתוק, בוגר ואהוב
במהלך החודשים האחרונים לא טוב לו בצהרון והא משתולל, מציק לילדים ואף מרביץ. הגננות לא יודעות מה לעשות איתו ונוהגות להתקשר אלי ואני מדברת עמו ולעיתים קרובות הוא נרגע. לדבריו, לא כיף לו בצהרון, ילדים מציקים לו ובגלל זה הוא מציק ומרביץ (לדברי הגננות כמעט תמיד מדובר בתשומת לב, כאשר הוא לא מקבל מספיק או שמרגיש שאחרים מקבלים הוא מתחיל להשתולל ואז זה כמו כדור שלג). ניסיונו לבנות מערכת חיזוקים, מדבקות, ממתקים ושיחות טלפון וזה לעיתים עובד אך עדיין ישנם ימים שהוא חוזר לסורו.
לטעמי מדובר בניסיונות לקבל תשומת לב רק שבבית הוא אחד מ-3 ובגן הרבה יותר. מה ניתן לעשות?
הי יעל,

כיצד הגננות מגיבות כאשר משתולל ומרביץ בגן? האם יש להן כלים להתמודדות? איך הוא מבחינה חברתית ומבחינה התפתחותית?


 
יעל
23:13 29.03.15
הגננת של הגן יודעת איך להתמודד עמו כך שאין בעיה, הגננת בצהרון מנסה לתת לו תשומת לב, עשתה לו טבלת מדבקות עם חיזוקים, אך גם מענישה אותו במידה ומפריע לפעילות (יושב בצד) מה שב"כ רק גורם להחמרת המצב.
בזמן האחרון הגננת מתקשרת אלינו בטענה שהיא אינה יודעת מה לעשות איתו כי הוא כל הזמן משתולל ומציק ואז אנחנו משוחחים עמו טלפונית, מנסים להבין מה הבעיה וחוזרים בפניו כי הוא ילד בוגר ונבון ואז בד"כ הוא חוזר להתנהג יפה.
מבחיה התפתחותית והתנהגותית נראה לנו שהוא בנורמה ואנחנו סבורים כי מכיוון שהוא ילד סנדוויץ' הוא פשוט מנסה להשיג תשומת לב בכל מחיר ושהוא לא מקבל אותה הוא מתחיל להשתולל ולהציק.
 
פז שפירא  
10:45 31.03.15
ראשית, כדאי לבקש מהגננת של הגן לשוחח עם הגננת בצהרונית ולהנחות אותה כיצד לנהוג עם בנך, שהרי נראה שהיא הבינה כיצד להגיב אליו טוב יותר מהגננת בצהרונית.

שנית, כדאי ליצור מצב בו בנך יראה שבכל יום אתם מקבלים דיווח על התנהגותו בצהרונית. אפשר להכין מחברת שבה הגננת של הצהרונית תרשום כל ההתנהגויות שלו - גם החיוביות וגם השליליות כשמסמנים את ההתנהגויות (למשל סמיילי להתנהגויות החיוביות ואיקס להתנהגויות השליליות). את המחברת היא תעביר אליכם בסוף כל יום ואתם תוכלו לשבת עם בנך ולבדוק יחד איתו בבית מה נכתב ולהגיב על כך. לעיתים עצם הרישום משפיע לחיוב על ההתנהגות.

נסו זאת, ואם זה לא ילך את מוזמנת להתייעץ שוב.
 
ליאת
22:54 30.03.15
שלום !
אני צריכה עזרה דחוף 🙏.
יש לנו חתול שגוסס ושני ילדים בן 7, ובת 10 שאוהבים אותו מאוד.
היום בעלי לקח אותו לווטרינר ואמרו לו שזה עניין של זמן מאוד קצר, החתול סובל וצריך להרדים.
הילדים ראו את אבא שלהם לוקח אותו לרופא ודאגו מאוד.
מה לעשות? איך אני אמורה לספר להם ? האם להכין אותם לזה או להגיד שהוא חולה ?
אודה על עזרתכם הדחופה , מכיוון שהילדים קשורים אליו מאוד.
תודה רבה
ליאת
 
פז שפירא  
10:37 31.03.15
הי ליאת,

נראה שאין ברירה אלא להסביר להם את המצב. תוכלי לומר שהחתול שלכם חולה ובקרוב הוא ימות. שזה מאוד עצוב אך שלפחות היו לו חיים מאוד טובים איתכם ושאתם נהנתם מאוד ממנו. אפשרי לילדייך לדבר על מה הם מרגישים ותני להם אפשרות להיפרד ממנו (לצייר ציורים, לכתוב עליו שירים, להכין מחברת עם תמונות שלו, לכתוב זכרונות ממנו). אם יש אפשרות לתת לילדים לראות אותו לפני ההרדמה - אפשרו להם לראות אותו, אולי לתת לו חטיף או צעצוע שהוא אוהב.
לאחר ההרדמה, במידה וזה אפשרי ונראה לכם מתאים אפשר לתת לילדים להשתתף בטקס קבורה בו אפשר להניח פרחים או דברים נוספים שתחשבו עליהם ולומר מילות פרידה.

 
מיטל
11:12 30.03.15
שלום, יש לי ילד בן שנה וחצי שנגמל מטיטול כבר לפני למעלה משנה, הוא היה גמול לחלוטין גם בלילה. מאז ספטמבר הוא החל להרטיב כל לילה ולעיתים מספר פעמים בלילה. תחילה חשבתי שזה בגלל מזג האוויר הקר אך גם חימום החדר והמיטה לא עזר.
בשנה בארונה התחללו הרבה שינויים: במרץ ילדתי לו אח, ביולי בעלי היה במילואים חודש וחצי בגלל המלחמה וגרתי אצל אמא שלי ובסוף אוגוסט עברנו דירה.
אינני יודעת מה לעשות, איך להגיב שהוא מרטיב, האם זה יחלוף מאליו, האם לפנות לרופא ילדים או לפסיכולוג?

אשמח לתשובה ולעזרה
 
פז שפירא  
14:09 30.03.15
הי מיטל,

בנך עבר באמת שינויים רבים ובכלל לא קלים ולכן הנסיגה מובנת מאוד. יש לציין גם שבנך נגמל בגיל צעיר מאוד ואין ציפייה חברתית ממנו שיהיו גמול, על כן אין לחץ בעניין.
מצד שני, עברה כבר חצי שנה מאז השינוי האחרון והשאלה שעולה בעקבות ההרטבה בלילה היא האם הוא עדיין חש במתח וחרדה. אני ממליצה כן להתייעץ גם עם רופא וגם עם פסיכולוג התפתחותי בעניין - עם רופא כדי לשלול בעיה גופנית ועם פסיכולוג כדי לברר האם קיימים גורמי לחץ וחרדה שגורמים להרטבה.
שלום
הבן שלי בן 5 ומזה כחצי שנה הילד מוטרד מאד שהדלת של חדרו נשארת פתוחה במהלך היום ואף בלילה שהוא יישן.
הסיבה הנה חתול שיש לנו בבית.
כל הארוע החל מאז שהוא פעם אחת גילה שהחתול ישן לו במיטה באיזה אחר הצהריים.
מאז אותו ארוע הילד לא מוכן להשאיר את דלת חדרו פתוחה במהלך היום וגם שהוא הולך לישון הוא מבקש לסגור את הדלת עד הסוף , אנחנו כמובן לא מוכנים וסוגרים לו כמעט עד הסוף . באמצע הלילה הילד מתעורר וכנראה סוגר את הדלת וממש לא מפריע לו שיש חושך מוחלט , זה ממש נראה כאילו הוא מחכה שנירדם כדי לעשות זאת , אין בוקר שאנחנו קמים ומגלים שהדלת טרוקה עד הסוף.
יש לציין שמדובר בחתול לא מזיק ושקט מאד ולמרות שאנחנו מסבירים לו ומראים לו שהחתול יישן בארון במקום שלו הוא לא מוכן להקשיב.
זה ממש נראה כמו התנהגות כפייתית ומוזרה.
האם אנחנו צריכים להיות מודאגים?
הי,

אנא השב לי על שאלות אלה: מדוע אינכם רוצים שבנך יסגור את הדלת? האם מלבד הרצון שלו שהדלת תהיה סגורה הוא מפגין התנהגויות נוספות הקשורות לפחד מהחתול?

 
מוטרד
23:05 29.03.15
היי , תודה

פשוט לא נראה לנו בסדר שילד בגילו יסגור את הדלת של חדרו עד הסוף . במהלך היום שהוא לא בחדר , זה לא מפריע אבל בלילה שהוא הולך לישון זה לא נראה לנו הגיוני .
הוא לא מראה פחד מהחתול ביום יום הוא יכול ללטף אותו ולדבר אליו , הוא לא חתול ממש חברותי אבל מצד שני הוא פשוט בורח אם לא מתאים לו שילטפו אותו , הוא מעולם לא תקף והוא איתנו כבר 12 שנה.
בגדול נראה שהדבר היחידי שמפריע לו זה שהחתול ייכנס לחדרו שהוא יישן
 
פז שפירא  
23:50 29.03.15
הי,

קודם כל, זו לא נשמעת התנהגות מאוד בעייתית, כיוון שאין עוד התנהגויות של הימנעות במהלך היום ומדובר ברצון ממוקד שהחתול לא יישן במיטתו הגורם לו לסגור את הדלת.

כיוון שחשוב לכם שהדלת לא תהיה סגורה לגמרי, תצטרכו למצוא דרך אחרת שתעזור לבנך להירגע. למשל, תוכלו לומר לו שאתם לא מסכימים בגילו לסגור לגמרי את הדלת אך שאתם תעמדו בחוץ ותשמרו שהחתול לא ייכנס, עד שירדם ושתבדקו גם במהלך הלילה ואם החתול ייכנס אתם תוציאו אותו. כמובן, שאם תגידו זאת, זו התחייבות אכן לעשות זאת (גם במחיר של לעמוד מחוץ לחדרו עד שיירדם ולהתעורר באופן מכוון בלילה ולוודא שהחתול לא שם).
תוכלו גם לחשוב על אפשרויות נוספות להרגעה או לשאול אותו מה ירגיע אותו.

בהצלחה
 
רז
21:55 29.03.15
ילדי בן ה-3, ילד ראשון שקיבל מגיל 0 את כל החום והאהבה שהיה זקוק לה, ילד מאוד מאוד מםותח לגילו(יודע לזהות אותיות באנגלית ובעברית,מונה וכו') כבר מגיל קטן ראינו זאת.
הילד גדל איתי ולא הלך לאף מסגרת חברתית מימיו,אציין שאני לוקחת אותו מידי פעם לשחק עם בני דודיו ועם כמה חברים מעטים שיש לו.
אך הבעיה היא שלילד אין ביטחון עצמי מילדים,הוא פשוט נרתע מכל ילד ולא מוכן להיכנס לאינטרקציה עם ילדים.בד"כ שאנו הולכים לגן המשחקים הוא משחק לבד ובכדי שלא לגרום לו להרגיש בודד אני משחקת איתו ומנסה לעודד אותו ובנוסף נורא רגיש ופגיע מילדים ומבוגרים כאחד.
אציין שהילד לא קיבל יותר מידי עצמאות ממני לאורך השנים,הוא גדל ונהיה תלותי מאוד,ממש דבוק אליי לאורך כל היום.
ממש אשמח לעזרה ועצות ממך בכדי למגר זאת.
תודה רבה!
 
פז שפירא  
22:28 29.03.15
הי רז,

ראשית, נשמע שבנך התפתח יפה, והיה לו "זמן אמא" משמעותי - איזה כיף!
שנית, בגיל שלוש אין עדיין ציפייה לאינטראקציות חברתיות מפותחות. בגיל זה ניתן לראות פעמים רבות ילדים שמשחקים זה לצד זה, או מקיימים אינטראקציה פשוטה ביותר. בסביבות גיל ארבע נצפה יותר למשחק משותף.

לצד זאת, הרצון שלך לפתח אצלו עצמאות מובנת. זאת אפשר לעשות בדרכים שונות - להתחיל לעודד אותו לעשות דברים לבד (במיוחד דברים שקשורים לגופו: להתלבש, לנעול סנדלים וכו'), לתת לו לעזור בבית (למשל להוריד מהשולחן את הצלחת שלו, לחלק מזלגות לשולחן, כשאת מנקה לתת לו גם מטלית או לתת לו ללחוץ על הכפתור כמפעילים מכונת כביסה), לקחת אותו לחוג - למשל חוג יצירה ולהשתדל לא לעשות עבורו את הדברים למרות שזה מפתה.

לגבי הפגיעות שלו מילדים, כאשר את רואה שבנך נפגע מילדים אחרים, תני לו כלים להתמודדות (למשל אפשר להגיד לו שיאמר לילד השני שלא ידבר אליו בצורה מעליבה).

 
לילי
21:02 29.03.15
שלוןם
ביתי בת שנתיים ורבע
גמולה כבר משנה וחודש
הגמילה היתה נהדרת גם פיפי וגם קקי הלך ממש טוב
כמעט ולא פיספסה
וצהריים קמה יבשה
הבעיה מה הלילה (ךעיתים קמה יבשה ולעיתי לא)
אני לא ניסיתי להוריד לה עוד טיטול בליליה
משתי סיבות
האחת שותה בקבוק ליפני השינה
וגם בגלל שהבנתי שמתחילים עם היום
מה לעשות האם לעבור ללילה ואיך ביכלל להתחיל עם הלילה?תודה
 
פז שפירא  
21:27 29.03.15
הי לילי,

השליטה בסוגרים בלילה תלויה בבשלות גופנית. אפשר לשתות לפני השינה ורצוי לעשות פיפי לפני השינה. צריך לשים לב לטיטול בבוקר. כאשר תשימי לב שהיא יבשה במשך כמה לילות ניתן יהיה לשקול להוריד את הטיטול בלילה. ייתכן ויש לכך עוד זמן.

בהצלחה!
 
ירדן
08:30 29.03.15
בתי בת 2.7 , בעבר ניסיתי מס' פעמים להוריד את החיתול אבל לא היה שיתוף פעולה מצידה. אתמול הורדנו אותו ובמהלך היום היו כמה פספוסים וגם פעמיים שהצליחה לעשות פיפי בשירותים כשלקחנו אותה בלי שביקשה. (רק פעם אחת בסוף היום ביקשה לעשות פיפי אחרי שקצת ברח לה ועשתה בשירותים)
בלילה השארתי את החיתול כי להבנתי היא צריכה קודם ללמוד לשלוט ביום ואח"כ בלילות יהיה לה יותר קל.
היום בבוקר קמה עם חיתול יבש לחלוטין מה שהפתיע אותי מאוד. גם לא רצתה לעשות פיפי כשהתעוררה. רק אחרי כ 15-30 דק' ניגשתי איתה לשירותים ולמרות שאמרה שאין לה היא עשתה פיפי ראשון של הבוקר. כמובן שהלכה לגן עם תחתונים ובגדים להחלפה.
יש לציין שהיא ילדה מאוד בוגרת עצמאית ונבונה.
האם הגיוני שהחיתול הבוקר היה יבש? (בד"כ קמה עם חיתול מלא בפיפי)
יכול להיות שהיא מפחדת לעשות פיפי או משהו כזה?
האם זה בסדר לשאול אותה כל כמה דק אם היא צריכה להתפנות? כי היו מס' פעמים ששאלתי וסירבה ומיד עשתה במכנסיים.
אשמח להדרכה וטיפים איך ממשיכים מכאן..
תודה רבה
 
פז שפירא  
18:58 29.03.15
הי ירדן,

יכול להיות שקמה יבשה, אולי מתחילה לשלוט בסוגרים בלילה. שימי לב ואם במשך כמה ימים היא יבשה (הייתי לוקחת שבוע ליתר ביטחון) אפשר לשקול להוריד טיטול בלילה.

לגבי גמילת היום, לא מומלץ לשאול כל כמה דקות. הרעיון הוא להעביר את האחריות לביתך בומצב זה את לוקחת את האחריות. כן אפשר לבדוק איתה בהתחלה כל שעה-שעה וחצי אך רק בתחילת התהליך ובהמשך לא להזכיר.

מכאן והלאה צריך לקחת נשימה ארוכה, לא לכעוס על פספוסים, כאשר תפספס (והיא תפספס הרבה בהתחלה) לומר משהו כמו: "עשית פיפי בתחתונים, זה בטח לא נעים לך. בפעם הבאה תעשי באסלה".

בהצלחה!
אני מעוניינת להתחיל (ולא בפעם הראשונה...לצערי) תהליך של גמילה מחיתולים לילדה בת 3.4 חודשים בפסח.
אודה להנחייה איך אני אמורה להתחיל...אני יודעת שמתחילים עם היום ובלילה שמים חיתול..אבל השאלה אם זה לא יכול לבלבל את הילדה..
היא יושבת על הישבנון ולא עושה כלום..פעם אחת ויחידה עשתה קקי.
להוריד לה לגמרי ביום למרות הפספוסים הרבים ובלילה לשים לה טיטול?
מתי אני יודעת שאפשר להתחיל גם בלילה?

אודה להנחייתך
הי שירה,

הגמילה ביום ובלילה הם תהליכים שונים ומתייחסים אליהם בנפרד. בדרך כלל זה לא מבלבל ילדים ששמים להם טיטול בלילה. לגבי גמילת הלילה, כאשר תראי שבמשך כמה ימים הטיטול יבש תוכלי להוריד את הטיטול. לגבי הגמילה ביום, אמרי לביתך שמעכשיו היא תיפרד מהטיטול והיא תעבור לעשות קקי ופיפי באסלה כאשר תרגיש בגוף שהיא צריכה. התכונני לכך שיהיו המון עשיית צרכים בתחתונים וקחי נשימה עמוקה על מנת לא להראות כעס או תסכול. כאשר היא תפספס אמרי לה משהו כמו: "עשית פיפי בתחתונים, זה בטח לא נעים לך, בפעם הבאה תעשי באסלה". כאשר תראי שהיא עושה צעדים לקראת עשיית צרכים באסלה או ממש עושה עודדי אותה על כך בצורה מתונה, לא בהתלהבות גדולה מידי (למשל, אמרי בקול שקט ובחיוך: "איזה יופי, זה בטח נעים לך שעשית באסלה/את בטח גאה בעצמך שעשית באסלה"). התכונני לתהליך שבו את נדרשת להרבה ניקיונות ולהרבה סבלנות.

בהצלחה!
תודה רבה על התשובה המפורטת..תחזיקי לי אצבעות 😊
יש לי ילד בן ארבע וחצי ובחודשים האחרונים שמתי לב לשינוי שלילי בהתנהגותו. הוא בבסיסו ילד מאוד טוב שמקשיב ואוהב לעזור ולאחרונה הוא התחיל להתחצף ולעשות שטויות גם בבית וגם בגן. הגננת אומרת שהוא מנסה לבדוק גבולות. אולם נראה לי כי יש גם משהו אחר.... למשל: הוא פתאום לא רוצה לשים את הנעליים שכל הזמן שם . פתאום הנעליים לא נוחות לו. אם כל בוקר הכנתי לו לשתות פתאום הוא רוצה רק שאבא שלו יכין לו ועוד כל מיני דברים שעד עכשיו היו בסדר ופתאום הוא לא מוכן לקבל אותם או לעשות אותם . או שהוא רוצה רק דבר מסוים ואנחנו לא מסכימים והוא מתחיל לבכות ולהשתולל. נוצר מצב שכמעט כל אינטראקציה איתו נגמרת בכעס על התנהגותו. יש לציין שבגן שהוא נמצא יש כ 20 בנים ו 10 בנות והגננת מתעסקת שם הרבה עם בעיות משמעת . יש ילדים שמתנהגים לא יפה והילד שלי נגרר אחריהם . יש ילדים שמרביצים והילד שלי לא מרביץ כי הוא יודע שזה אסור ולדעתי כל זה משפיע עליו לשלילה ....איך ניתן לדעת ממה נובעת ההתנהגות הזו? ואיך ניתן למגר אותה?
 
פז שפירא  
09:33 27.03.15
הי מעיין,

לא תמיד ניתן לדעת ממה נובעת ההתנהגות. ניתן לחשוב - האם היה שינוי בארבעת החודשים האחרונים, איזשהו אירוע או אווירה שהשתנו? ייתכן שמדובר בחיקוי וייתכן שמדובר בבדיקת גבולות. בכל אופן, צריך "לבחור את המלחמות" - להחליט על אילו דברים אתם מתעקשים ועל אילו דברים אתם יכולים לוותר וזאת על מנת לחסוך לכם ההורים אנרגיה ולאפשר לבנך להרגיש שיש לו השפעה ואפשרות בחירה. כדאי לעודד אותו ולומר לו כל הכבוד על כך שהוא מצליח להתנהג יפה ולא להרביץ.

אם יש לכם קושי למפות את ההתנהגויות ולהחליט על מה להתעקש איתו ועל מה לא, ולבחור את דרך התגובה הרצוייה, תוכלו להיעזר בהדרכת הורים לשם כך.
 
אדר זיוה
22:21 26.03.15
בתחילת השנה היתה גננת מאוד קשוחה עם הילדים ,אחד הילדים שקבוע כל יום היה בעונש בגלל התנהגות של אלימות שובבות וכ׳...
כבר חודשיים שהתחלפה גננת והילד פשוט נרגע כבר לא מרביץ לא משתולל הרבה יותר רגוע ומשתף פעולה וממש לא נענש בכלל אבל בכל יום כשהן חוזר הביתה הוא מספר לאמא שלו שהוא היה בעונש וזה לא נכון ואיך יכול להיות שעם הגננת הקודמת הוא היה נענש ולא מספר ועכשיו כשהוא לא נענש הוא מספר מה עובר אותו?
 
פז שפירא  
22:57 26.03.15
הי,

ייתכנו סיבו, שונות לכך. אולי הסיבה היא שכעת הילד בוחר לדבר על מה שהיה בעבר עם הגננת הקודמת. לפעמים ילדים פותחים דברים ומדברים עליהם כעבור זמן, כאשר הם מרגישים בטוחים לעשות זאת. אפשרות נוספת היא שדרך הדיבור הזה הילד מרגיש שהוא משיג תשומת לב מההורים, גם אם היא שלילית. בכל אופן, אפשר לשוחח עם הילד ולומר לו שהוא מרגיש שהתנהג לא יפה, אבל שדווקא שמעתם דברים טובים מהגננת ושאתם גאים בו על כך.

שלום,
יש לי שלוש בנות - גדולה בת שש וחצי ותאומות בנות שלוש. לאחרונה ישנה העדפה ברורה של האחות הגדולה את אחת התאומות. זה הגיע למצב שבו לאחר וויכוח הגדולה אמרה לאחת הקטנות שהיא לא אוהבת אותה ושהיא מעצבנת אותה והלכה לתאומה השניה.
אני מכירה את הגישה שאומרת שלא להתערב כי כל התערבות שלי בסיטואציות הופכת את הנושא לאישיו. אבל, אני לא יכולה שלא לגונן על התאומה הנפגעת. יש כאן גם סיפור של היחסים בין התאומות, שהן חברות טובות עכשיו אך ממש לא רוצה שתתפתח העדפה ברורה של הגדולה שתלווה אותן בהמשך.
קיימתי כמה פעמים שיחות עם הגדולה והסברתי שההתנהגות שלה כלפי הקטנה מאוד מעליבה ושאני מבקשת שהיא תנהג כלפי שתיהן באותו היחס. היא כמובן מבינה ומסכימה אך ברגעים שהיא מתעצבנת על הקטנה, היא אומרת משפטים שמאוד מעליבים.
אודה מאוד לעצה מה הדרך הטובה להתמודד.
הי קרן,

אני מסכימה עם האינטואיציה שלך להתערב בעניין. ייתכן שביתך הגדולה מאויימת מהקשר שבין התאומות ולכן נוהגת כך? ייתכן שכדאי ליצור מצבים בהם ביתך מבלה זמן נפרד עם כל אחת מהתאומות ובמיוחד עם האחות איתה היא לא מסתדרת. אפשר ליצור מצבים בהם את לוקחת אותה עם כל אחת מהתאומות בנפרד לבילויים כיפים.

בנוסף, אפשר, לאחר שקורה מצב בו ביתך מעליבה את אחותה ובזמן שהיא רגועה לנהל שיחה עם שתיהן תוך כדי שאת מתווכת - שואלת מה הכעיס את האחות הגדולה ומציעה כיצד אפשר לומר את הדברים שצורה יותר מתאימה בפעם הבאה. זאת על מנת ללמד את ביתך הגדולה לבטא את רגשותיה תוך שהיא מדברת ופחות תוך העלבות ויצירת חיץ בין האחיות התאומות.
הילד שלי בן ארבע (נבון ומתפתח מעולה לגילו חברותי מאוד עם הרבה חברים) ולפי המלצת הגננת נאמר לי לקחת אותו לטיפול ריגשי מכיוון שיש לו קושי בדחיית סיפוקים, בכל דבר הוא רוצה להיות ראשון וקשה לו לקבל לא והוא גם מתבכיין הרבה.
אנחנו נימצאים בטיפול עם פסיכולוגית כבר 10 מפגשים ועד היום כל פעם הילד שלי לא מוכן ללכת אליה הוא ממש לא רוצה להיכנס אליה למרות שהיא מנסה לשחק איתו ולתקשר איתו
בפעם האחרונה יצאתי מהחדר והוא נישאר איתה ובמשך חצי שעה הילד רק צעק אליה:
"לא רוצה",אני לא אוהב לבוא לפה", אני כן ואת לא" וכל מיני כאלה עד ששמעתי אותו מתחיל לבכות ונכנסתי לחדש

השאלה שלי האם אני עושה לילד שלי אוול כשאני מחריכה אותו ללכת אליה האם כדאי לי לשנות את המטפל
כי כבר עברו 10 טיפולים ומהרגע הראשון הוא לא היתחבר אליה עד היום ולא נראה לי שזה הולך להישתנות
אני ממש עובדת עצות
הי נטע לי,

מצד אחד יש עניין משמעותי של כימיה עם מטפל ומצד שני, כשיש קושי להתחבר למטפל ועוברים את המכשול הזה, זהו יכול להיות הישג טיפולי משמעותי. אני מציעה לקבוע פגישה רק שלך ושל המטפלת ולפתוח את הדברים ולראות אם יש משהו שתוכלו לעשות כדי לשפר את הקשר. אולי יעזור להפוך את הטיפול לדיאדי בהתחלה (כלומר טיפול בו את תשתתפי)? אולי את תוכלי לייעץ למטפלת איך להתחבר אל בנך? ואולי המטפלת עצמה תעלה רעיונות ותובנות לגבי העניין?

ייתכן גם שהמטפלת עובדת עם בנך על דחיית סיפוקים והדבר קשה לבנך ועל כן אינו רוצה ללכת לטיפול.

לסיכום, אני לא שוללת אפשרות שבסוף תחליטי להחליף מטפלת, אך אני מציעה לבחון את העניין לעומק ויחד עם המטפלת ולתת לזה זמן לפני כן.
פז שלום,
לאחר מספר פגישות נוספות מאז ההודעה הקודמת, הפסיכולוגית החליטה לעצור את הטיפול לתקופה לא בדיוק מוגדרת (היא טוענת שאולי הוא צריך עוד קצת לגדול ואז הוא יישתף פעולה) מכיוון שהילד ממשיך לא לשתף איתה פעולה
השאלה שלי האם לחפש פסיכולוג אחר ואם כן האם זה בסדר לעבור לפסיכולוג אחר מייד או שצריך איזה שהיא תקופת ריענון כדי לא להעמיס על הילד
הי נטע לי,

התשובה היא לא חד משמעית אלא תלויה בכל מיני גורמים: אם אכן מדובר בבשלות של בנך אולי זה יהיה נכון לקבל את עצתה של הפסיכולוגית ולהמתין תקופה, אם הבעיה דורשת טיפול מיידי אולי כדאי דווקא לא לחכות. מעניין לנסות להבין מדוע בנך מתנגד לטיפול, מה מקשה עליו, וזאת על מנת להקל עליו כשישוב להיות בטיפול. ייתכן גם שכדאי לחשוב טוב איזה טיפול מתאים כאן - אולי אם בנך מתנגד תוכלו ללכת לייעוץ הורים ולעשות את השינוי דרככם, אולי שיטת טיפול מסוג מסויים תתאים לו יותר מהטיפול שהתחיל.

כיוון שזו סוגיה מורכבת ואישית, אולי כדאי ללכת לייעוץ הורים פרטני על מנת להחליט.
שלום ערב טוב.
ביתי בת ה 9 וחצי יצאה היום מהמקלחת ואמרה שעשתה מעשה רע והראתה לי שהיא נשכה את עצמה ועשתה לעצמה סימן היקי גדול...(כעסתי אבל לא יודעת אם עשיתי נכון)
מה אני אמורה לעשות אם זה איך להגיב... ומה זה אומר לגבי הילדה ??
הי נועה,

ייתכן מאוד שפשוט מדובר בסקרנות של ביתך לגבי גופה שגרמו לה לעשות את סימן המציצה. נסי לומר לה, מבלי לכעוס, שאולי סיקרן אותה לראות מה יקרה אם תעשה זאת, אך שאת לא מרשה כיוון שבעינייך לעשות סימן מציצה זה כמו לפצוע את עצמה.
שלום רב,
אשמח לדעת כיצד יושפע תינוק בן 4 חודשים אם יושאר אצל סבים וסבתות למשך שבועיים כשההורים בחו"ל. האם ייתכן שיפתח חרדת נטישה?
מנגד, האם מומלץ לקחת אותו לטיול גם במידה ומדובר בטיסה מאוד ארוכה?

תודה מראש
הי נטע,

קשה לדעת כיצד יושפע התינוק מהנסיעה. יתכנו לשאלתך תשובות ודיעות שונות. יהיו שיאמרו שטובת ההורים חשובה ולכן כדאי לנסוע בלי התינוק. אני מאוד בעד טובת ההורים, אך להרגשתי האישית גיל ארבעה חודשים הוא גיל צעיר מאוד ובמידת האפשר הייתי מציעה כן לקחת אותו, למרות הטיסה הארוכה. עם זאת - ייתכנו גורמים שישפיעו על ההחלטה לטוס ללא התינוק - למשל אם יש צורך בחיזוק הזוגיות ללא התינוק, אם ישנה עייפות מאוד משמעותית של ההורים, אם ישנו קושי טכני ועוד.
 
דניאלה
12:23 23.03.15
שלום,
הבת שלי בת שנתיים ועשר,לא מקשיבה לי,היא ממש לא ממושמעת בכל
מה לעשות?זה קשה לי ומתסכל אותי,על הכל היא אומרת לא,היא רואה את התסכול שלי וזה לא טוב בכלל,אבל אני ממש מתוסכלת,היא עדיין לא גמולה ואני צריכה לשים לה את השקית שתעשה,אז היא מתנגדת,למרות שאני מסבירה לה,אני מנסה לגמול אותה ואני מדברת איתה על זה,אבל היא לא מוכנה לשבת בסיר,למרות שהיא כן רוצה לעשות בסיר והיא אומרת שהיא רוצה לעשות.לגבי אוכל,זה רק אוכל קבוע ולא משהו אחר,לגבי משחק זה רק מה שהיא רוצה,אני רוצה לקדם אותה בדברים אבל היא נשארת מאחור,מה לעשות?

מחכה לתשובה

תודה
 
פז שפירא  
06:59 26.03.15
הי דניאלה,

אוכל לתת לך עצות לגבי כל אחד מהדברים עליהם שאלת. אולם, ייתכן שיהיה לך קשה ליישם עצות שייראו לך במידה ובאמת קיים אצלך קושי בסיסי להציב גבולות. במקרה כזה אציע ללכת להדרכת הורים בה לא רק תקבלי עצות אלא גם יהיה בירור עמוק יותר לגבי מקור הקושי שלך.

באופן כללי, ביתך מתנהגת בהתאם לגילה, היא מחפשת הרגשת אוטונומיה ועצמאות על ידי סירוב וזה חשוב מבחינה התפתחותית. לגבי הגמילה - נסי לא להיכנס למאבק, לא להראות כעס ורק לעודד על מה שהיא כן מוכנה. למשל - לעודד על כך שהיא כן רוצה לשבת בסיר, אחר כך אפשר לשאול אם רוצה לשבת לזמן קצר עם בגדים ואם תסכים לעודד וכן הלאה. לגבי האוכל - כדאי להמשיך ולהציע אוכל חדש, לאכול לידה את אותם המאכלים וגם אולי להציע אותם ראשונים, כאשר רעבה. לגבי המשחק, אפשר לשחק איתה במה שהיא רוצה אך גם להכניס מצבים בהם את משחקת לבד או עם אדם אחר במשחק חדש, על מנת לגרות את סקרנותה.
 
ליאת
09:18 23.03.15
שלום
הבן שלי בן שנה ושבעה חודשים .
אביו ואני התגרשנו לפני חודש ,האב חזר לגור אצל הוריו לפני חודש וחצי והם גרים באותו הרחוב שלי מרחק הליכה של דקה ברגל .
הילד המון שם אוהב מאוד את סבתא שלו וסבא שלו .מקבל פינוק אינסופי .הבית שם הוא בית פתוח אנשים נכנסים יוצאים תמיד יש שם ילדים (בני דודים של הבן שלי) .
הילד שלי מאוד אוהב חברה ,כאשר הוא איתי בבית הוא מאבד עניין מהר מצביע על הדלת ובוכה שרוצה את סבתא שלו .כמובן שאני מורידה אותו לגינה ועושה מה שיכולה אבל איכשהו תמיד זה נגמר שאני לוקחת אותו לסבתא שלו והוא מאושר ..
בימים האחרונים הוא ישן אצל אבא שלו כי אני לא כ"כ מרגישה טוב .עכשיו לקחתי אותו לגן אחרי שישן אצל אבא שלו והילד היה נראה לי מצוברח מאוד . גם בגן לא הלך יפה לגננת ובכה .אציין כי לא היה בגן שבוע כמעט עקב דלקת גרון , חיכיתי בחוץ כמה דק' עד שיגידו לי שנרגע . השאלה האם זה שהוא ישן אצל אבא שלו בגיל כזה עלול לבלבל אותו עד למצב שאין לו מצב רוח? האם ילדים בגיל כזה עלולים להיכנס לדיכאון ? אני ממש פוחדת עליו ופוחדת שאנחנו עושים טעויות בלי לשים לב. האם בכלל זה בסדר שהוא ישן אצל אבא שלו בגיל כזה? אשמח לתשובה תודה מראש ליאת
 
פז שפירא  
09:43 23.03.15
הי ליאת,

בנך עובר עכשיו הסתגלות מחדש למצב המשפחתי, אולם לא בהכרח שהתנהגותו מעידה על דיכאון. ייתכן שזה קשור לכך שהוא עדיין לא מרגיש טוב, או למשהו נקודתי שקרה. שימי לב אם מצב רוחו משתפר או שזה כך לאורך זמן.

לדעתי זה בסדר שילד בכל גיל יישן אצל אביו ואצל אימו בנפרד. הדבר החשוב הוא שיקבל אהבה ותמיכה מכל אחד מהוריו ושהוריו יסתדרו ביניהם. כמו כן, כדאי, אפילו שהוא צעיר, להסביר לו את המצב במילים פשוטות, למשל שאבא ואמא גרים עכשיו בבתים נפרדים והוא כל פעם ישן אצל מישהו אחר.
אנחנו תמיד מסבירים לו את המצב ,יש לו מצב רוח כל הזמן הוא צוחק מחייך ,הוא מאוד קשור לאבא שלו ואוהב אותו ולכן האבא רואה אותו כל יום ולא רק פעמיים בשבוע כפי שסוכם בחוזה
אביו ואני בקשר טוב למענו והכל הסתיים בצורה הטובה ביותר ללא ריבים ומלחמות .
פשוט היה חשוב לי לדעת האם אני עושה בסדר שבגיל כזה אני חושפת אותו לבלבול מבית לבית .
איך יודעים לזהות ילד בגיל כזה בדיכאון?
שאני אדע לשים לב .
יופי, נהדר.

שימי לב אם משחק, אם אוכל וישן טוב ואם יש שינויים בהתנהגותו.
 
צליל
17:55 19.03.15
היי. אני מכיר ילד בן 12 שבעבר הותקף מינית ולא סיפר. רק כשתקף ילדים אחרים כולל אחותו זה התברר. ההורים רוצים לטפל אך חוששים מחובת הדיווח. מה אפשר לעשות? מהי ועדת פטור
 
פז שפירא  
14:42 20.03.15
הי צליל,

במקרה כזה לדעתי צריך לטפל ואין ברירה - צריך לקחת בחשבון כי יהיה דיווח. להערכתי הימנעות מטיפול עלולה להביא נזק רב יותר מטיפול שיכלול בתוכו דיווח של המטפל על המקרה. ניתן להסביר להורים כי הגישה כלפי קטינים שפגעו מינית על ידי רשויות הרווחה היא קודם כל של טיפול וחינוך והימנעות ככל האפשר מענישה. במידה וההורים יחליטו על טיפול, אני ממליצה על טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הנקרא PE שכן זהו טיפול המתמקד בטראומה ובעיבודה.

אגב, ייתכן כי גם לך יש חובת דיווח מבחינת החוק, כדאי להתייעץ על כך מבחינה משפטית ולחשוב על האפשרות הזו מבחינה אתית.

ועדת פטור היא ועדה שפקיד סעד יכול לזמן על מנת לבחון אפשרות לא לדווח למשטרה במקרים ש"הדיווח עלול לסכן חיי קטין או בן משפחה או כאשר כאשר קיימת אלטרנטיבה טיפולית למסלול הפלילי, והקטין מוגן". יחד עם זאת - מרגע דיווח לא ניתן לדעת כיצד פקיד הסעד יבחר לנהוג שכן יש גורמים שונים להחלטה כיצד להגיב לדיווח שהוא מקבל.

אני מקווה שזה עזר, אם ישנן עוד שאלות מוזמן לשאול.





 
צליל
15:31 20.03.15
תודה רבה!!! עזר מאוד
הי,

הבן שלי בן 3 וחצי, עדיין מפספס פיפי במהלך היום. בגן זה כבר כמעט ולא קורה אבל בבית כשהוא איתנו אחה"צ או בסופי שבוע זה קורה יחסית הרבה. אני חושבת שזה כבר הפך לעניין של מאבק כוחות בינינו לבינו. לדוגמא - הוא משחק, אנחנו רואים שהוא "רוקד" לפיפי ושואלים אותו אם הוא לא צריך ללכת לשירותים, ואומרים לו שחבל מאוד אם הוא יפספס במכנסיים, והוא מתעקש שאין לו. כשהוא כבר הולך לשירותים זה באיחור וכבר ברח לו חלק במכנסיים. אנחנו יודעים שהוא יודע ללכת לבד כך שזאת לא בעיה פיזית - בגן לדוגמא כמעט אף פעם לא בורח לו ואם זה קורה זה בגלל שהוא לא עושה הפסקה באמצע המשחק או האוכל (שאלנו אותו למה הוא לא עושה הפסקות לפיפי והוא אמר שלא בא לו...).
זה באמת הפך להיות מוקד למאבקים בבית, כל יום. נדמה כאילו הוא בוחר לעמוד על שלו מולנו ומשתמש בעניין של הפיפי כדי לעשות את זה. הבעיה היא שאנחנו לא יודעים איך צריך להגיב. האם להתעלם ולא להגיד כלום בכלל, האם רק לתת חיזוקים חיוביים על הצלחות ולהתעלם לחלוטין מפספוסים, האם לתת תמריצים שליליים? ניסינו כבר הכל - נראה שתמריצים לא עובדים והבן שלנו מעדיף לעמוד על שלו גם אם המחיר הוא ויתור על תמריצים.
מה עושים?

תודה רבה!
 
פז שפירא  
17:05 19.03.15
הי שרון,

מעניין לבחון את גישת צוות הגן ואלי לקבוע פגישה עם הגננת כדי לשמוע את גישתה בנושא. ייתכן שאימוץ גישה דומה תעזור, שכן בגן הוא כמעט ולא מפספס.

מעבר לכך, אני מציעה להעביר את האחריות לבנך ולהפסיק להעיר לו בנושא. במידה והוא מרטיב כדאי לבקש ממנו להחליף בגדים בעצמו (גם אם הדבר אינו נעים לו). המשמעות היא פספוסים רבים בהתחלה שאמורים לפחות עם הזמן. אם יהיו בהתחלה הצלחות וילך לשירותים בעצמו כדאי לעודד אותו אך לא לעשות מזה "סיפור" גדול מידי.

בהצלחה!
 
שרון
17:43 19.03.15
הי,
תודה על התשובה המהירה.
לגבי הגן - אני אברר עם הגננת.
לגבי העברת האחריות לבן שלי - אנחנו מנסים, אבל כשאנחנו אומרים לו להחליף בגדים, זה גורר ויכוח כי הוא לא מוכן להחליף. מבחינתו להישאר עם בגדים רטובים, זה לא מפריע לו... ואז אנחנו נכנסים לויכוח איתו... איך את מציעה להתמודד עם זה?
 
פז שפירא  
14:14 20.03.15
במקרה הזה, בגלל שזה לא בריא להישאר עם בגדים רטובים (יכול לגרום לצריבה של העור) אני חושבת שכדאי להפעיל יותר סמכות - לומר שצריך להחליף כדי לשמור על בריאותו ולהסביר למה, לומר שבכל פעם שירטיב יצטרך להחליף ובמידה ולא יחליף לא יוכל להמשיך בפעילות שבה בחר (משחקים, טלויזיה וכו') עד שיחליף.

חשוב לנסות ולומר את הדברים לא בכעס, אלא להראות שאתם עושים זאת (גם את ההגבלות על משחק, צפייה בטלויזיה ועוד) מתוך דאגה לבריאותו.

לאחר שמחליף תנו לו מילה טובה על כך ואפשרו לו להמשיך בפעילות שהתחיל קודם לכן.

זהו תהליך מתסכל ולא פשוט, קחו נשימה ארוכה.

במידה וזה לא הולך, התייעצו שוב.

בהצלחה!
 
גלית
16:58 15.03.15
הייי, חייבת פיתרון....
הבן שלי בן שמונה וחצי שיהיה בריא, לא מפסיק לדחוף את האצבע לאף! ולהוציא ולחטט ולמרוח וזה דייייייייייי! הוא מורח בכל מקום אפשרי על הקיר על המיטה על הספה... זה מגעיל וניסינו להעיר יפה וגם לא יפה.... והוא לא מפסיק!!!
מה לעשות????
 
פז שפירא  
22:11 16.03.15
הי גלית,

צריך לדעתי להתייחס לזה משני היבטים. ראשית, לשאול את עצמנו האם זהו הרגל חדש שאולי נובע מאיזו שהיא חרדה, שינוי כלשהו - משהו שאולי ניתן לדבר איתו עליו או לשנות עבורו כדי שיהיה פחות חרד. זאת כי לעיתים התנהגות כזו יכולה לנבוע כאקט מרגיע חרדה.

בהיבט השני, כדאי להתייחס להתנהגות זו כפי שהיינו מתייחסים לכל התנהגות שאינה מנומסת. התגובה יכולה להיות למשל - "כאשר אתה מתנהג כך לא נעים לנו ואנחנו לא רוצים להיות בחברתך" ולהתרחק ממנו. אפשר גם לא לאפשר לו לשבת בסלון או בחדר כשהוא מתנהג כך וזאת כיוון שהוא למעשה משחית באופן מסויים חפצים/רהיטים בבית - ולשלוח אותו לקנח את האף ולחזור רק אם סיים ולא יעשה זאת.

לסיכום, נסו לאמץ גישה אסרטיבית, עם תגובה שהיא לא רק מילולית אלא גם מעשית, המותאמת להתנהגות. במקביל, נסו להפחית גורמי לחץ וחרדה.
 
היללי
21:14 11.03.15
שלום,

אני אמא ל3. הגדול בן 5.5, האמצעית בת 4 ותינוק בן 4 חודשים. בשבועות האחרונים יש נסיגה בהתנהגות של הגדול בגן. הגננת מדווחת שמתקשה לעבור מפעילות לפעילות (צריך ממש להוביל אותו ביד), משתטח על הרצפה, מציק לחברים ובאופן כללי מתנהג בצורה יותר ילדותית. גם בבית אני רואה את השנוי. זה לא בא לידי בטוי כלפי התינוק אך ברור שזה קשור אליו. בבית הוא מרבה לבכות ולהיות מתוסכל בקלות. אם מזמין חברים הוא מציק להם וכשהם רוצים לשחק בחפצים שלו הוא ממש "נשבר" מזה ופורץ בבכי. הילד פשוט נתון בסערת רגשות, רגיש ונמצא כל הזמן על סף הבכי. ניסיתי לשאול אם יכולה לעזור, לומר שאני רואה שקשה לו, לומר שאני אוהבת שהוא חשוב, אני נותנת לו לעזור בטיפול בתינוק ומעודדת את היחסים ביניהם אומרת כמה התינוק לומד ממנו, מסתכל עליו, מחייך אליו וכו'... ובכל זאת בכל יום המצב רק הולך ומחריף, מה אני יכולה לעשות ע"מ לעזור לו? אני חושבת שגם העובדה שמדברים על כך שהוא עומד לעלות לכיתה א' מוסיפה לתחושת הלחץ או האי וודאות שלו ומקשה עליו. אציין שהוא מהקטנים בשכבה והגננת ציינה שחוששת מהבשלות הרגשית שלו מבחינת התמודדות עם בי"ס. האם יש טיפול מסוים שכדאי לי לפנות אליו ע"מ לחזק אותו ולתת לו יותר תחושה של בטחון ומסוגלות וגם כלים להביע את עצמו ואת רגשותיו.

תודה
 
פז שפירא  
22:00 16.03.15
הי היללי,

נשמע שאת פועלת ממש נכון, נותנת מקום לקושי הרב בו הוא נמצא ותומכת בו. בנך נמצא כעת כנראה בתחושה מאוד קשה שנתפס מקומו ושהיכולת שלו להיות "תינוק" נלקחה.אם ניתן גם למצוא זמן איכות קבוע עימו שלך ושלו זה יכול לתרום להרגשה שלא הכל נלקח וישנם רגעים בהם הוא יכול להיות ילד קטן שלך.

כדאי לשקול היטב את המעבר לכיתה א'. ייתכן מאוד שלא כדאי להעלותו לכיתה א' בזמן שהוא עובר משבר כזה בעקבות לידת אחיו, ובעיקר אם הגננת אומרת שהוא עדיין לא בשל לכך.

כיוון שמדובר רק בכמה שבועות, אני מציעה להמשיך עם כל הדברים הטובים שאת עושה ולא להתייאש. במידה ולא יהיה שיפור תוך חודש-חודשיים ניתן בהחלט לפנות לטיפול רגשי - אולי אפשר דרך מכון להתפתחות הילד אצל פסיכולוגית התפתחותית. אולם, לרוב עם תמיכה מתמשכת חל שיפור במצב גם ללא התערבות טיפולית.
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  728  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
פסיכולוגיה ילדים   יחסים בין ילדים   פסיכולוג ילדים   הורים וילדים   גידול ילדים   ייעוץ ילדים   ייעוץ להורים   יעוץ חינוכי
RSS RSS פורום פסיכולוגיה ילדים