בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים רפואת ילדים»פורום פסיכולוגיה ילדים
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום פסיכולוגיה ילדים

פורום פסיכולוגיה ילדים עוסק בנושאים: פסיכולוגית ילדים, פסיכולוג ילדים, הורים וילדים, גידול ילדים, ייעוץ חינוכי, בעיות התנהגות אצל ילדים, בעיות חברתיות בילדים, יחסים בין אחים, בחירת גן ילדים
מנהלי פורום פסיכולוגיה ילדים:
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין
לפרטים נוספים
מיכל ארנרייך
לפרטים נוספים
פז שפירא
לפרטים נוספים
שלום רב
אשמח לקבל עצה והמלצה איך לטפל בתופעה שיש לנו כרגע עם ביתי כבר קרוב לחצי שנה משהו חדש בכי היסטרי שהופך לצחוק כשמרגיעים אותה ומדברים עימה הרטבות בלילה חרדות כנראה לקחה ממני ופחדים קיבלתי הפנייה מרופא משפחה לטיפול רגשי (רכיבה על סוסים או אומנות או שחייה או דרמה) יש לציין שהילדה חכמה חייכנית בריאה גופנית ופיזית
יש לציין שיש לה אח תאום אחות בכורה בת שמונה ופעוטה בת שנה וחצי
במשך כל זמן חייה היא היחידה שתמיד חיפשה ורצתה ורוצה חום אהבה בלתי פוסק מגע ומילה טובה קנאית בטירוף לאחרים מאוד מאוד רגישה עם לב ענקי
שלום ליאת, גיל 4 הוא שלב בו ילדים מתחילים להבין שהעולם אינו בטוח לחלוטין. פחדים מציאותיים (גנבים למשל) מתערבבים עם פחדים מעולם הדמיון (מכשפות למשל), והתוצאה היא פחדים. כל ילד מגיב לכך אחרת. הנושא של רקע גנטי בחרדה מוכר מאוד, ולכן חשוב להתייחס למצוקה ברצינות.
בהחלט יש מקום לטיפול רגשי. חשוב שיהיה טיפול רגשי מעמיק הכולל הדרכת הורים. פני אך ורק למטפל רגשי מוסמך (לא למדריך רכיבה שעבר קורס בטיפול). מדובר במצב מורכב. דרך קופת החולים את יכולה לפנות לפסיכולוג ילדים או למטפל באמנויות. חשוב לבדוק את התעודה המקצועית של המטפל (זה שהוא בהסדר עם קופת חולים, לא אומר שהוא מומחה בתחום הרגשי - רכיבה טיפולית למשל, היא יותר לבעיות התארגנות, קאורדינציה וכדומה, ואיננה תחליף לטיפול רגשי). אם את פונה לטיפול באמנות, בדקי היטב שהמטפל עבר הכשרה והדרכה מסודרים (ורצוי גם בי"ס לפסיכותרפיה).
שלום רב,
בני בן 9, ממעיט ללכת לחברים אך מזמין המון , בדכ נענים בחיוב והביית מלא.
בשנה האחרונה אני מרבה להעיר לו על התנהגות שלו כלפי ילדים אחרים שמארח, לעיתים צועק עלייהם, משתלט על האירגון, לעיתים מעליב וקורא להם בשמות גנאי..
עד כה לא הועילו ההערות שלי.
לאחרונה חל שינוי , חברים מצאחדים נגדו, לא רוצים לבקר, מעירים לו על ההצקות ומאיימים שלא יגיעו יותר, הבן שלי בוכה המון, מרגיש פגוע..
שאלתי כמה אני אמורה להתערב??
לתת לו להתמודד עם העלבונות והקשיים, ?? כניסיתי לשקף לו בדוגמאות את ההתנהגות כלפייהם נעלב ממני גם בטענה שאני לצידם.
יש לציין שהתנהגות סו מופגנת רק כשאנחנו בהית בטריטוריה שלו, בבית הספר ובמקומות מפגש אחרים לא!
מצפה לייעוץ במהרה .
תודה מראש, אנה!
הי אנה,

כיוון שבנך אינו נעזר בהערותייך, אני מציעה לערב גורם שלישי, טיפולי. כדאי לקבוע פגישה אצל פסיכולוג ילדים כדי לבדוק אפשרות של טיפול לבנך במטרה לעזור לו עם קשייו החברתיים.
שלום רב,
בתי בת ה 4 מסיימת כעת גן טרום טרום חובה. הולכת לגן בשמחה ומשחקת עם ילדים אחרים.
בתי ילדה רגישה מאוד, לעיתים היא נכנסת ללחץ מכל מיניי סיטואציות, כמו התקהלות של אנשים, נעלבת ומתחילה לבכות, מתחילה לבכות בגלל חוסר בטחון, חשש. כמעט תמיד נראה לי כאם שהתגובה שלה לא תואמת את הסיטואציה, כאשר בסיום התגובה הזו היא בדר"כ מקיאה.
היום חגגה מסיבת סיום של הגן, כל הילדים והוריהם הגיעו, מייד בתחילת ההופעת סיום החלה לשפשף עיניים ולגרד באף, פרצה בבכי וכמעט והקיאה. לאחר מכן העדיפה להישאר מחוץ למבנה הגן איתי ועם בעלי ונמנעה מלהכנס לגן.
אני קצת מודאגת, חוששת שהיא תפתח פחדים, תמנע מלהשתתף באירועים חברתיים מפחד או לחץ או מחשש שתקיא.
במה מדובר והאם יש לטפל בתופעה כל עוד היא צעירה ובאיזה אופן ומסגרת??
תודה רבה מראש.
טל
הי טל,

ציינת שביתך רגישה. במה עוד זה מתבטא מלבד בסיטואציות בהן יש התקהלות? האם ביתך רגישה לקולות רמים, למגע או מרקמים מסויימים (למשל נמנעת מלבישת בגדים מסויימים כי הם לא נעימים לה, בררנות ממזונות בעלי מרקם מסויים, הימנעות ממגע מסויים כמו חיבוק או ליטוף)?
שלום פז,
ראשית תודה רבה על התייחסותך המהירה !
אף אחד מהמצבים שמנית לא מתקיימים , אך ישנו מצב נוסף של תגובת רגישות יתר... לדוגמא שהיא נבהלת כאשר מישהו עושה לידה תנועה חדה גם כשברור לה שזה לא מכוון עליה, היא מייד ממצמצת ומאוד נבהלת.
התגובה הזאת אינה מביאה אותה לבכי או היסטריה כמו בעת התקהלות.
גם בתחילת שנת הלימודים כאשר הסתגלה לגן החדש, היו מספר פעמים שהפרידה מאיתנו ההורים בבוקר הייתה מאוד קשה לה, במקרים האלו היא נכנסה ממש ללחץ/ חרדה בכתה בהיסטריה עם בקושי יכולה להרגיעה אותה ולבסוף הקיאה.
לאחר שהיא מקיאה היא מרגישה לא נעים מעצם ההקאה ועוד יותר נכנסת לפחד שתקיא שוב.
תודה מראש.
טל
הי טל,

כדאי להתייעץ עם מרפאת בעיסוק, על מנת לבחון אפשרות שיש לביתך קשיי ויסות חושי. בנוסף, אני מציעה לנקוט גישה בה מעודדים אותה להתמודדות ולא להימנעות אך גם עושים זאת תוך כדי הכנות ובהדרגתיות. כלומר, לקראת מצבים בהם יהיו אנשים רבים כדאי לומר לה שאת יודעת שקשה לה כשיש הרבה אנשים ושאת תעזרי לה להתמודד. אפשר לשאול אותה מה ירגיע אותה במצבים כאלה וגם להציע לה - לקחת איתה חפץ/בובה שאוהבת, לאכול משהו טעים לפני כן... את הכניסה לחדר כדאי לעשות לאט, תוך שמרגיעים אותה עם מגע ולאפשר לה לעשות הפסקה קצרה בחוץ אם תצטרך. לגבי ההקאה - כדאי להגיד לה שאם תצטרך להקיא זה בסדר, זו תגובה טבעית של הגוף בזמן לחץ וקורה להרבה אנשים וילדים ושאם תצטרך להקיא את תהיי שם איתה.

בהצלחה
בת שלי בת 7.5 חזרה הביתה וכל היום בלתה בבריכה, לשאלתי אם יש לה שייעורי בית אמרה שעשתה בכיתה לאחר שיחד קראנו את איימיל של המורה. לאחר שהלכה לישון בדקתי ליתר ביטחון וראיתי שהעמודים מוקפים בחוברת אך היא לא עשתה אותם. כיצד לפעול? לדבר? להעניש? מה לעשות תודה רבה
הי אלה,

האם זהו מקרה חד פעמי או שהיו עוד מקרים דומים?
היה עוד מקרה אחד שתפסתי אותה על אי אמירת אמת ופשוט לא ידעתי כיצד להגיב- האם רק להסביר או גם להעניש על מנת להראות לה את חומרת המצב.
הי אלה,

לדעתי כיוון שזה קרה פעם אחת ניתן להתעלם ולתת לה לשאת בתוצאות בעצמה - ייתכן שהמורה תעיר לה על כך ואז היא תבין שכדאי לה להכין את שיעורי הבית. במידה וזה יחזור על עצמו אני מציעה להגביר את הפיקוח, כלומר, לא להסתפק בכך שתשאלי אותה אלא גם לבקש לראות את שיעורי הבית שהכינה. את הפיקוח נין להסיר אחרי כמה פעמים שראית שאמרה אמת והכינה את שיעורי הבית.
שלום,

בתי בת שש, גבוהה, רחבה, קצת שמנמונת (מבנה גוף דומה לשל בעלי וחמותי). היא מתחילה להראות סימנים של מודעות עצמית. למשל, היא מתלוננת שלא נעים לה בשיעורי בלט להסתכל על עצמה. פעם אחת ילד אמר לה שהיא שמנה.

אני מתלבטת איך להתמודד עם הנושא. אנחנו אוכלים דיי בריא בבית (אין חטיפים, מעט ממתקים, שותים רק מים, הרבה ירקות ופירות, אין מזון מעובד). אנחנו מראים הרבה אהבה אליה ומעודדים אותה לעשות איתנו ספורט (אופניים, טיולים). אני רוצה שהיא תרגיש טוב עם עצמה אבל גם להסתכל למציאות בעיניים ולא להכחיש את התחושות שיש לה כלפי הגוף שלה. היא לא מודעת בכלל לקשר שבין אכילה ומבנה גוף והיא אוהבת מאוד לאכול (הכל).
מה אני יכוה לעשות כדי לעזור לה להתמודד עם הנושא?

הילה
הי הילה,

אם את רוצה לבדוק את האפשרות לעשות שינוי בתזונה של ביתך, אז כדי שלא למקד את הבעייה אצלה, אפשר שאתם ההורים תלכו לייעוץ אצל תזונאית ותקבלו עצות אותן תיישמו לכל בני המשפחה. חשוב שיהיה מדובר בשינוי לא קיצוני, שניתן ליישם וששם דגש על בריאות ולא על ניסיון לרזות. אפשר גם לעשות התעמלות - משפחתית, זו יכולה להיות פעילות משותפת נחמדה ושלא תשים אותה במרכז העניין.

אני מציעה שלא להעיר לה לגבי האכילה שלה או לגבי מבנה גופה. אם היא מתארת מצבים בה היא נפגעת מאחרים אני מציעה לתת מקום לחוויה הלא נעימה אך גם לחזק אותה ולומר לה שהיא נראית טוב, שלכל אחד יש מבנה גוף ומראה אחר וחישבו יחד איתה איך היתה רוצה להגיב אם ילדים אחרים מעליבים אותה. אם היא מתארת חוסר נוחות עם גופה כדאי לשאול אותה מה לא נוח לה, מה היא לא אוהבת. כדאי לשים לב באיזו תדירות היא מדברת על כך ומה עוצמת החוויה. אם זה הופך להיות משהו אינטנסיבי ומשמעותי, כדאי יהיה להתייעץ עם פסיכולוג ילדים.
בני בן כמעט 8 מסיים כיתה ב. אתמול לאחר שחזרנו מהבריכה, הרשינו לו להיכנס להתקלח יחד עם בן דודו שהוא בערך בן גילו. בעלי שפתח את הדלת לילדים במפתיע מצא אותם כאשר אברי מינם זקורים ונראה כי בני נישק את אבר מינו של בן דודו. כמובן שהיינו בשוק טוטאלי ומיד אמרנו להם לסיים את המקלחת (בלי לומר דבר בקשר לסיטואציה). הבן דוד הלך מיד לאחר מכן ואז שוחחנו עם בננו והסברנו לו שאיבר מין זה דבר פרטי שלנו ושאסור לנו לגעת באיברי מין של אחרים. שאלנו אותו מי יזם את המשחק והוא אמר ששניהם. כששאלנו אותו אם היו מקרים כאלה בעבר הוא השיב בשלילה. אנחנו חוששים שלא עשינו מספיק וגם קצת דואגים אולי חלילה זה מסמן משהו מעבר לכך. מה עלינו לעשות?
הי אייל,

טוב שביררתם מי יזם את המשחק והאם היו מקרים כאלה בעבר. ייתכן שמדובר בסקרנות ובמשחק אך ליתר ביטחון אני מציעה שגם אתם וגם הורי בן הדוד תלכו לפגישה אצל פסיכולוג ילדים, בה תוכלו לתאר את ההתנהגות הכללית של הילדים ואת ההתנהגויות המיניות שלהם מעבר למקרה הספציפי הזה.
לבתי בת ה12 בעיה חברתית. כפי הנראה חרדת חברתית.. לפני כשנתיים לקחתי אותה לטיפול cbt לכ 10 מפגשים. לצערי לא היה שיפור ניכר. כיום ביקשתי לקחת אותה לטיפול אך היא מסרבת בתוקף. כיצד אפשר לשכנעה ללכת לטיפול. וכיצד אפשר לשפר את בטחונה העצמי הירוד שהוא שורש הבעיה ?

תודה
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
10:35 19.06.16
שלום נילי,
טיפול בחרדה אצל ילדים אינו פשוט (וגם מבוגרים), מאחר ויש נטייה להימנע מהגורם מעורר החרדה. עצם הטיפול, מפגיש עם הקושי, לפיכך מתעוררים קשיים במוטיבציה לטיפול.
ממליצה לכם לגשת למטפל מומחה בילדים ונוער, ולהתחיל בתהליך של הדרכת הורים, על מנת לסייע לה דרככם. במקביל, ותוך כדי ההדרכה, למצוא את הדרך להביא אותה למפגש עם מטפל/ת, על מנת ליצור חוויה חיובית מעצם המפגש.
בהצלחה
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית
שלום רב,
יש לנו שני ילדים. הצעירה יותר, בת 10, מאוננת במשך שעות. זו תופעה שמלווה אותה כבר כמה שנים. שוב ושוב אמרנו לה שזה טבעי, שודאי נעים לה, אבל דברים כאלה עושים בפרטיות. בחדרה או באמבטיה. למרות זאת מספרת סבתא, שנמצאת איתה ארבע פעמיים בשבוע, שהיא מאוננת בסלון בשעת הצהריים, לעיתים אפילו שעתיים וחצי. האיזור שבו היא נוגעת בעצמה בעוצמה כבר כחול מרוב אותה נגיעה - גירוד.
כמובן שסבתא עצמה במבוכה, ולא מיומנת בתגובה, כמונו.
נציין שהיא ילדה מאוד מאוד זורמת וחמודה, נבוכה, ועם זאת רגישה לסוגי בדים שונים, למגע של דשא או חול ים, לחולצות גולף...
ברור לנו לחלוטין שלא קרה שום דבר מיני, חלילה, בינה לבין אחיה או לכל גורם אחר.
מציעה לגשת להתייעצות בכמה כיוונים- עם רופא ילדים וכן עם מרפאה בעיסוק לצורך חשיבה על הויסות התחושתי שלה והצורך שלה במגע חזק. בהמשך להתייעצות איתם ולבירור הרפואי כדאי לחשוב על הדרכת הורים כדי לחשוב נכונה כיצד לטפל בכך בבית. בהצלחה
הילדה בקרוב בת 7 עולה לכיתה א לאחר שנשארה שנה נוספת בגן (בעיה רגשית).
אנו כהורים לא רואים שהיא מגלה עניין בכל מה שקשור ללימודים כפי שהיה עם הילד (בגיל 5 כבר ידע לקרוא).
היא יודעת את רצף אותיות ה א ב אך כשואלים אותה לגבי אות ספציפית היא לא זוכרת (אות שהזכרנו לפני שניה היא לא זוכרת ומנחשת).

האם זה משהו שדורש אבחון?
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
16:32 16.06.16
שלום יוסי,
כדאי מאוד להתייעץ עם הגננת ועם פסיכולוג/ית הגן. אם גם הם מתרשמים מקושי, כדאי בהחלט לעשות הערכה פסיכולוגית ולבקש בבית הספר סיוע בלמידה ("שעות שילוב"). אם לא, תמתינו ותראו מה קורה. אבחון פסיכודידקטי לא נהוג לעשות לפני סוף כתה א' וגם גיל 7.
שיהיה המון בהצלחה
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית
למדו אותי מניסיונכם איך אפשר לחזק ולהעצים מתבגרת בת 12

ילדה טובה, מאוד רגישה לעצמה ולסביבה.

לב גדול הרבה נתינה, מאוד חברותית אבל נפגעת המון מחברותיה ולפעמים מעדיפה את המחשב על אינטרקציה.

חייבת לחזק אותה לפני העליה לחטיבה

אשמח לתשובתכן
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
15:38 16.06.16
שלום לירון,
העצמה זה מונח כללי מאוד. לכל אחד יש אישיות משלו ותחומי העדפה משלו. את מציינת שיש לה יכולות חברתיות ובכלל יכולות גבוהות. יתכן ובהיבט החברתי היא רגישה מאוד (זה משהו שמוכר במשפחות, אפילו קצת גנטי). בגיל 12 ההיבט החברתי נעשה מאוד משמעותי, ובנות אכן מושקעות בכך רגשית, ונעלבות בקלות. אם את מרגישה שהיא נעשית הימנעותית, כדאי לסייע לה בהתמודדות. את יכולה לפנות לטיפול רגשי אצל פסיכולוג או עו"ס קליני או מטפלת באמנות שלמדה גם פסיכותרפיה. יש מטפלים בהסדרים עם קופות החולים או מטפלים פרטיים. כדאי שתבררי קצת בסביבה שלך.
בכל מקרה, חשוב שתמיד טיפול בילדים ונוער יכלול פגישות עם ההורים להדרכה שוטפת על מצבי יומיום.
בהצלחה
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית
שלום,
בתי בת ה-9, היא בת אמצעית (שני אחים 14 ו-7) היא ילדה חכמה, דעתנית, עומדת על שלה. היא בקלות מפתחת אינטראקציות עם ילדים אחרים (בני גילה או בוגרים יותר) אך לרוב מעבדת עניין אחרי מספר מפגשים. אין לה אף חברה קרובה אחת (הייתה אחת, אך גם זה נגמר), היא לא מקובלת בכיתה. משיחה עם המורה התחלנו להתכנס להגדת בעיה כקושי לשמר מערכת יחסים לתווך ארוך.
מי יכול לעזור באבחון נכון (עדיף מבין הגורמים העובדים עם קופות חולים או מרכז להתפתחות הילד) ואיזה סוג של סיוע יכול להתאים במקרה זה?
תודה מראש,
יגאל
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
12:33 16.06.16
שלום יגאל
נראה כי לבתך ישנם כישורים חברתיים בסיסיים, אך קושי ביצירת יחסים קרובים. ישנה שונות בין אנשים ביכולות אלו, וזה לאו דווקא מצביע על בעיה משמעותית. אם הדבר יוצר מצוקה, כדאי מאוד לפנות לטיפול, ולחשוב על מסגרת קבוצתית למיומנויות חברתיות. ישנן לא מעט קבוצות לגילאים אלו, חלקן בתוך מסגרת בית הספר על ידי היועצת, חלקן במועצות המקומיות ועוד. כדאי לברר באיזור מגוריך.
שיהיה בהצלחה
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית
משהו לא טוב עובר על הבת שלי
ילדה מדהימה ADHD
ספורטאית מצטיינת.
השנה התחילה כיתה ג' ואיתו הגיע ניבולי פה כמו...(בן זונה, אני אכסח אותה וכו'..)
זה בוודאות לא משהו שהיא מביאה מהבית, אבל זה לא משנה את העובדה שהיא מדברת כך והתנהגותה נהיתה אגרסיבית. לא מקבלת מרות והכל צריך להסתובב סביב רצונותיה וחוקיה.

מדובר על ילדה בעל לב ענק, רגישה עוזרת לאחיה הקטנים
אבל המילה האחרונה צריכה להיות שלה.

מה עושים? היא לא יודעת לפתור בעיה בנינוחות עם הפה...זה עובר לידיים

ולא נעים לי. לא נעים לי מההורים...לא נעים לי מהילדים ובכלל לא נעים לי המצב.

ברור לי שטיפול פסיכולוגי של דיבורים לא יעבוד איתה כי היא תתנגד ולא תדבר

הצעתכם בבקשה.

אני תושבת פ"ת
הי הילה,

נשמע שתוכלו להעזר בהדרכת הורים, במהלכה תגדירו לעצמכם מהם הקווים האדומים שלכם וכיצד להתנהל מול ביתכם כאשר התנהגותה אינה מתאימה לציפיותיכם ולערכים שלכם.
בהצלחה!
שכזאת יוצרת השהייה בבית
וזה לא עונש מבחינתה, אלה אפילו הישג של ממש.

יום חופש עם אמא
 
הילה
10:07 16.06.16
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
12:30 16.06.16
מצטרפת להמלצה שנכתבה לך כאן על ידי פז, ומוסיפה. כדאי לגשת להדרכת הורים, וגם לטיפול פסיכולוגי. טיפול בילדים בגיל הזה מתבצע בעיקר דרך משחק, וכשיש קשר טוב עם המטפל (אולי בשבילה עדיף פסיכולוגית אישה), ישנו שיפור רב.
במקביל, כדאי להכין תוכנית התנהגותית בבית הספר. השעייה היא לא בדיוק פרס, וחשוב שכשהיא בבית, זה לא יהיה יום כיף וטלוויזיה. אלא יום שבו היא לומדת/עובדת בבית.
נשמע שאתם זקוקים לייעוץ מעמיק יותר מזה שניתן להעביר דרך האינטרנט. כדאי מאוד לפנות לטיפול מסודר אצל פסיכולוגית סבלנית שמתמחה בתחום הפרעות קשב והפרעות ויסות.

בברכה,
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית
שלום, ברצוני להתייעץ בנוגע לשני נושאים הקשורים לבני בן השנתיים.
1. אני בהתלבטות קשה לגבי החלפת גן בשנה הבאה. חשוב לי לציין שאני מרוצה מהגן הנוכחי אך שעות הפעילות של הגן מקשות עלי מבחינת מקום עבודתי וזו הסיבה לרצוני להעביר אותו גן. הוא אוהב את הגן והולך בבוקר בשמחה וביטחון, אפילו לא מסתכל אחורה כשנכנס לגן...וכמובן שאוהב את המטפלות. מסיבה זו ומהסיבה שאם אחליט להעביר אותו גן אז השינוי הזה יתרחש במקביל ללידה המתקרבת שלי אני מאוד חוששת. לא מעוניינת להפיל עליו שני שינויים כאלו גדולים בבת אחת.. בנוסף חשבתי על זה שאני אאלץ אותו להסתגל למסגרת חדשה פעמיים בתקופה יחסית קצרה שכן בספטמבר הבא גם ככה יצטרך לעבור לגן עירייה. מה אתן חושבות?

2. גיל שנתיים הנורא.. שהתחיל בגיל שנה ושלוש והשתכלל עם הזמן כך שלאחרונה אני מרגישה לעיתים שאני לא יודעת איך להתמודד איתו נכון. כיצד מתמודדים עם "השטתחויות" על הריצפה שמלוות בבכי כשמשהו לא מוצא חן בעיניו.. לדבר? להתעלם? אני יודעת שבטוח לא לנחם באותו רגע אבל מה מעבר לכך? הוא לעיתים נושך או מרביץ (לא משהו קריטי אבל עדיין קורה) או באופן כללי עושה משהו שאסור כמו לגעת בחשמל ואז אני כועסת, מסבירה שאסור ואם צריך אז בטון תוקפני, אם צריך מושיבה בפינה (שם הוא כמובן לא נשאר לשבת) אך לרוב זה לא עוזר.. לרוב הוא מחייך או צוחק.. חושב שאני צוחקת איתו.. מה לעשות?!?

תודה רבה וסליחה על האורך.
שירן.
שלום שירן
ראשית, בנוגע לגן - ילדים בגיל זה מסתגלים לגן חדש מהר מאוד, ושוכחים תוך זמן קצר את הגן הקודם לחלוטין. בשבילם שנה היא מחצית חיים.... כך שאם את צריכה להעביר אותו גן, לא אמורה להיות בעיה מיוחדת, כל עוד המסגרת הקולטת טובה. בדרך כלל מעבירים קבוצה בכל שנה בגילאים האלה.

לגבי גיל שנתיים "הנורא"... גיל שנתיים הוא גיל נפלא. אפשר להתחיל לדבר עם הילד, הוא לומד להביע את עצמו באופנויות שונות. המטרה היא ללמד אותו להביע את עצמו כמה שיותר בדיבור במחוות מקובלות מבחינה חברתית, ופחות בדרכים אחרות. מובן שיכולת הוויסות העצמי והרגשי עדין נמוכות. השתטחויות על הרצפה והתקפות זעם אופייניות מאוד לגיל הזה, והן חלק מההתפתחות. תפקידך, להגן עליו, להראות לו אמפתיה גם כשהוא כועס, לקבל את הכעס והתסכול, אבל לא לקבל התנהגות שפוגעות בו או באחרים. למשל: "אני יודעת שנורא מעצבן לא לקבל עכשיו סוכריה, גם לי בא סוכריה, אבל לא זורקים את כל ארוחת הערב על הרצפה בשום פנים ואופן בגלל זה". כשהוא בהתקף זעם, אפשר פשוט לחבק אותו, ולהגיד שתיכף זה יעבור, ושאת מבינה שקשה לו.
זה יופי של גיל, עם כל הקושי שבו.
בהצלחה
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית
היי
ביתנו בת 5, חייכנית, שמחה, חכמה ויפה. כותבת יפה, יודעת את כל האותיות, יצירתית מאד ומתקדמת בכל העניינים הללו.
אבל , בהיבט הרגשי והחברתי- ביישנית מאד ועם מה שאני כבר מכנה 'חרדות רגשיות'.
אינה משתתפת בשום אירוע (לעיתים אפילו לא מוכנה להגיע לאירועים), על אף שנראה שרוצה. היא נלחצת סביב אירועים עם הרבה ילדים, ועשויה להתחיל אפילו לפרק את המסיבה,אם תילחץ מדי.
בימי הולדת בגן בד"כ יושבת מאחורה בצד (בקצה החדר, מחוץ לאירוע).
לא מוכנה ללכת לשום חוג (גם לא אם אהיה בצד). בוודאי שלא תשתתף. אפילו לא בטוח שתענה למורה לשאלות.
לא ממש מתלהבת ללכת לחבר לבד (הייתה תקופה שהסכימה אבל זה די עבר לה).
לפעמים נדמה לנו שעושה שטויות שליליות רק בשביל להצחיק (כמו להביך את עצמה ולהציק)
בגן הייתה השנה גננת חדשה במקצועה שלא הצליחה ממש להתמודד עם ההתנהגות של ביתנו .... היינו בליווי של השירות הפסיכולוגי של הגן שאמר שהילדה צריכה הרבה חום ו"העברת בעלות" בבקרים, צריכה להרגיש שהיא ביידים תומכות. הרבה הולכת אחרי הצוות. הצוות לא בטוח נתן לה את התחושה הבטוחה הזו.
באחד על אחד בבית עם חבר היא מקסימה.
אנחנו עצמנו עברנו טיפול דיאדי.
אנחנו רוצים מאד לעזור לה, לחזק אותה, לתת לה תחושת ביטחון. רוצים שתרגיש נוח באירועים, ולא תירתע כ"כ.
נשמח לעיצה מה לעשות.
אגב, מה דעתך בנסיבות אלה על ריפוי בעיסוק או רכיבה טיפולית או משהו כזה שיעזור לה. לא יודעים אם מתאים, מה יש ומי יכול לעזור לנו לבחור מה מתאים.

תודה מראש :)
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
12:20 16.06.16
שלום אור,
נראה כי כבר פניתן למספר גורמים מטפלים. ראשית, אין ועם ללחוץ עליה להשתתף בפעילויות חברתיות מאורגנות שהיא לא מעוניינת בהם. זו סיטואציה מלחיצה. לדעתי, בכלל אין צורך בגילאים אלו לקיים יותר מדי אירועים. זה מאוד מלחיץ את הילדים, ולא כולם בשלים לכך. בכל גן יש מספר ילדים שממש לא משתתפים במסיבות ואירועים.
גם לגבי חוגים, ישנם ילדים שהפעילות המאורגנת והצורך לפעול בדיוק לפי ההנחיות מלחיצה אותם, לאחר תחילת הלימודים בבית הספר, ישנו שיפור בתחום ברוב המקרים.
לגבי החרדות שלכם, אני מציעה שתפנו שוב לפסיכולוג שיש לכם אמון בו. לא יודעית עד כמה רכיבה טיפולית מתאימה כמענה לקושי כזה.
אולי מסגרות כמו הכנה לכתה א' יועילו לקראת המעבר לבית הספר.
בברכה
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית
 
דנה
11:59 16.06.16
בני בן 6,לקראת כיתה א.יש לו קושי עם פעילויות שהוא המרכז בהן ולכן מסרב להיות "כוכב הגן" שזה יום שהוא הכוכב בגן,מביא משחקים מהבית ותמונות שלו...מסרב שאני אבוא לגן לעשות פעילות עם הילדים.עשינו מצגת למשפחה המורחבת והוא ממש נכנס ללחץ שייראו אותו במסך.הוא נורא רוצה להרשם לחוג אבל בפועל לא מעז להיכנס לחוג.חוץ מיזה ,בשיגרה שלו ובגן,יש לו חברים והוא לא ביישן בכלל ואף אסרטיבי.אני שואלת האם זה משהו שצריך לטפל בו שלא יתפתח עוד או להניח לזה?
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
12:17 16.06.16
שלום דנה,
ההתנהגות שלך בנך אופיינית לגיל. ילדים רבים חשים נבוכים להיות במרכז העניינים (גם מבוגרים לעיתים קרובות). אני חושבת שבמקרים כאלה, אפשר לשאול אותו איזו פעילות חלופית הוא היה חושב שתתאים. יתכן והוא יציע פעילות שבה משמיעים שירים שהוא אוהב, או מכינים מאכל שהוא אוהב. לאו דווקא מושיבים אותו במרכז כשכולם מסתכלים עליו.
לגבי החוג, יתכן והוא חושב שלא יצליח או שמרגיש נבוך מעצם ביצוע הפעילות. אלו בדרך כלל מאפיינים אישיותיים שעם קצת הבשלה, מתמתנים. אם את מרגישה שמופיעה חרדה חברתית של ממש והתרחקות, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע.
בברכה
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית
נכדתי צובטת אותי בפנים ומושכת לי בשיער לפעמים סתם כך ולפעמים כשהיא מתעצבנת,אותו דבר עושה לאמא שלה לאבא שלה היא לא מעיזה לסחוב בשיער
כדאי באופן עקבי לומר לנכדתך שזה לא נעים לך ואת מבקשת שתפסיק, ואם היא ממשיכה להתרחק ממנה.
שלום בני בן השנתיים צובט ומושך שיער לאנשים וילדים זרים שהוא פוגש. זה ממשיך כבר למעלה מחצי שנה, בכל מקום ציבורי שאנו נמצאים ורואים זרים הדרך שלו לגשת אליהם היא לצבוט אותם בפנים ממש ממש חזק או למשוך להם בשיער- זה מאוד כואב וקורה בשניות שאני לא שמה לב. אני אבדות עצות. ברור לי שזה נובע מהתרגשות וזו הדרך שלו להביע זאת- מה ניתן לעשות אני לא מצליחה לגרום לו להפסיק.
הי,

בנך בן שנתיים ולכן הוא יכול להבין אם תסבירי לו לפני כל יציאה מהבית שאתם יוצאים ושאסור לו לצבוט ושאם הוא יצבוט תצטרכו לחזור הביתה. אני מציעה להזכיר לו זאת בכל יציאה, לנסות להשגיח עליו ככל שניתן ובמידה והוא צובט, ללכת הביתה. זה יכול להיות לא פשוט אך אם תעשי זאת בעקביות זה יכול לעזור לו להבין שלכך שהוא צובט ישנן השלכות מעשיות. הוא ילמד בעיקר כאשר תצטרכו לחזור הביתה כאשר הוא נמצא בפעילות מהנה, למשל בגינת המשחקים.

בהצלחה
שלום רב, אשמח באם תפנו אותי לאן שצריך.

בתי בבי"ס יסודי. לאחרונה החרפה בהתנהגותה, מתחצפת לסגל המורים, מתפרצת בצרחות ומתקשה להרגע. יש לציין שבסופו של כל התפרצות היא נרגעת לבד, אבל לוקח לה שעה ולפעמים יותר.
לא הייתי פונה אלמלא ההתנהגות שלה מרחיקה ממנה את חבריה והם צוחקים עליה אח"כ, מה שיוצר כדור שלג...כי היא נרגעה ואז שוב יש התססה.

נאמר לי שהויסות הרגשי שלה לקוי....

איך "מתקנים" אותו כואב לי עליה ועל ההתמודדות שהיא נאלצת לחוות ביום יום.

תודה
הי שרון,

האם היית בהתייעצות עם המחנכת ויועצת בית הספר? האם זה מתרחש רק בבית הספר או גם בבית?

כדאי קודם כל להיפגש עם המחנכת, יועצת בית הספר ואולי גם עם פסיכולוגית בית הספר כדי להבין מה מתסיס את ביתך וכיצד ניתן לעזור לה במסגרת בית הספר. במידה וזה לא יעזור יהיה אפשר לפנות לאיש מקצוע כדי לחשוב מהי ההתערבות הנכונה - הדרכת הורים/טיפול או התערבות אחרת.
בבית הספר.

ההתנהגות שאני מדברת עליה מתרחשת בעיקר בביה"ס.

מקרים בודדים קורים בצהרון/ימי הולדת וכו'

יש לציין שאני או בעלי לידה אנחנו מצליחים "להשתלט" על הסיטואציה ולהרחיק אותה מהמקום עד שהיא נרגעת וחוזרת חמודה:)

תודה על המענה המהיר

אשמח להמשך.
אם בהתייעצויות בבית הספר הגעתם לאיזושהי תוכנית שבאמצעותה תנסו - אתם והצוות החינוכי לעזור לביתך כדאי לנסות ולראות לאורך זמן אם זה עוזר.
במידה ותמצו את הניסיונות לעזור לה תוך שיתוף פעולה שלכם עם הצוות החינוכי וזה לא יעזור אז כפי שאמרתי, יהיה כדאי לפנות לאיש מקצוע, פסיכולוג ילדים על מנת לחשוב מהי ההתערבות המתאימה.

בהצלחה
היי, בני בן 10 ישן אצל חבר בן גילו לפני מספר ימים.
היום התברר לי שאותו ילד הבטיח שיתן לו מתנה אם הוא ״יעשה איתו סקס״.
הבן שלי אומר שהוא לא נתן לו לגעת באיבר המין שלו אבל הוא ניסה ונגע בו באיזורים אחרים (״אולי הוא נגע קצת״).
אני בהלם ומזועזעת ולא יודעת איך לפעול.
אשמח לעזרה
 
מיכל ארנרייך  
21:15 13.06.16
קודם כל ברור שאת מוטרדת ונסערת. בנך נהג כשורה שבא וסיפר לך וצריך מאד לחזק אותו על כך ולומר לו שאתם מטפלים בענין. כדאי לדבר עם יועצת בית הספר באופן מידי גם אם הילד השני לא לומד באותו בית ספר. ואז לחשוב איתה יחד מה דרכי הפעולה למשל פניה שלה להורי הילד השניים, יתכן גם שצריך לערב פקידת סעד לצורך בירור וטיפול בהתאם לצורך.
הי ילדה בת 3 וחצי בוגגרת דעתניתו ורבלית
לעיתים מיתמודדת בעצמה מול ילדים /ילדות/בני דודים וכו ולעיתים מגיעה אלי בקול בכייני (לעיתים מעושה)ואומרת לי לקח לי/העליב אוצי /אמר לי / וכו
איך להגיב ?מה הדרך הנכונה להיתמודד
תודה
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
08:49 13.06.16
שלום לילי
את מתארת התנהגות תואמת גיל. בגיל הזה, ילדים עושים צעדים ראשונים במשחק חברתי ובשיתוף פעולה. זה הזמן לתווך ולהסביר. לשקף באמפתיה את הרצון שלה לשחק, להסביר איך עובד שיתוף פעולה. איך חולקים בחפצים וכדומה.
בהצלחה
מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית
 
לילי
14:46 13.06.16
תודה על תשובתך השאלמה מה להגיד אני רוצה שהיא תיתמודד
לנגד לה מה לעשות או להגיד לה שתיסתדר?
תודה
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
14:52 13.06.16
תעקבי אחרי ההתנהגות שלה. אם היא מוצאת את הדרך להגיע לפשרה, תניחי לה. אם קשה לה, את יכולה לתווך ולהסביר מהן דרכי ההתנהגות המקובלות בחברה.
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  754  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
פסיכולוגיה ילדים   יחסים בין ילדים   פסיכולוג ילדים   הורים וילדים   גידול ילדים   ייעוץ ילדים   ייעוץ להורים   יעוץ חינוכי
RSS RSS פורום פסיכולוגיה ילדים