בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים רפואת ילדים»פורום פסיכולוגיה ילדים
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום פסיכולוגיה ילדים

פורום פסיכולוגיה ילדים עוסק בנושאים: פסיכולוגית ילדים, פסיכולוג ילדים, הורים וילדים, גידול ילדים, ייעוץ חינוכי, בעיות התנהגות אצל ילדים, בעיות חברתיות בילדים, יחסים בין אחים, בחירת גן ילדים
מנהלי פורום פסיכולוגיה ילדים:
ד''ר ג'וי בנטוב
לפרטים נוספים
טל כרמלי טבת
לפרטים נוספים
יאיר סהר
לפרטים נוספים
 
ליאת
16:40 19.04.14
אני בעלי ובתנו בת 6 נמצאים כמה חודשים במדינת עולם שלישית , יחסית למקומות אחרים , המקום לא מאוד מוכה גורל .אבל מה שתופס לי כל הזמן את העין ואי אפשר לחמוק מזה , את הילדים הקטנים , ואני מדברת על ילדים קטנים מאוד בני 3 ו5 , שנכון מכורח נסיבות החיים והעוני , נראים כל הזמן מלוכלכים , ואני לא יודעת מתי היתה הפעם האחרונה שהם אכלו ארוחה , או ראו את אמא וקיבלו ממנה חיבוק , אבל מצד שני החיים לימדו אותם להיות עצמאיים בטירוף, וזה אומר שילדה בת 4 מתנהגת כמו אמא קטנה לאחים הקטנים שלה , (בעוד ששלנו מתעצלים לסדר את הצעצועים והחדר שלהם )ילדות בנו 3 ו 2 הולכות קילומטרים יד ביד בצידי הכביש למכולת ,( הדור של היום הולך 100 מטר ברגל ומתחיל לקטר )! בני 3 יודעים לשחות , ( אנחנו ישר רצים לחוג שחיה שעולה מאות שקלים ) ורוכבים בלי גלגלי עזר , ילדים בלי טלווזיה , אייפד ושמייפד ....ומצד שני אנחנו עובדים מאוד קשה כדי לתת לבתנו את הכי טוב ....ולא ההיתי רוצה שהיא תחליף יום אחד ביום שלהם ! אבל מה בעצם קורה ככל שאנחנו מגוננים ונותנים יותר כך בעצם משיגים את התוצאה ההפוכה , הילדים של היום מפונקים בטירוף ... השאלה שלי איך מוצאים את האיזון !!!???
שלום, הבת שלי בת ה-9 עקשנית ברמה קיצונית. ברגע שהמילה שלה נאמרה היא לא מוכנה לחזור בה גם אם היא מבינה שהיא עושה טעות! לדוגמא היום החלטנו שנוסעים למסעדה על הים ליום כיף, היא שמחה והתלהבה אבל ברגע שהיא התחילה להתלבש ואמרתי לה שלא צריך בגד ים כי לא נכנסים לים היא ננעלה על כך שאם לא נכנסים לים היא לא הולכת ולא משנה מה.. ניסינו לפתות אותה עם דברים שהיא אוהבת כמו גלידה ומתנפחים ונסיעה באוניה אבל היא פשוט התחילה להסתייג מכל דבר שנאמר לה אפילו שהיא מאוד אוהבת את הדברים הללו !!
לבסוף כשנאמר לה שאם היא לא נוסעת שתשכח מאטרקציות אחרות בחופר ושהיא הרסה לי את המצב רוח ושבגללה אף אחד כבר לא רוצה לנסוע היא שיחקה אותה שהיא בכלל לא יודעת לאן נוסעים ושלא אמרו לה שנוסעים למסעדה ושיהיו מתנפחים וכו' (למרות שנאמר לה בברור) ואז אמרה שאם כך אז היא כן נוסעת.
והתחיל סיפור חדש- סיפור הלבוש, היא נעלה נעלי אצבע. כשנאמר לה שהיא לא יכולה לצאת עם נעלי אצבע התחילה מלחמה חדשה. היא טענה שאין לה נעליים אחרים למרות שיש לה. ופתאום היו לה תלונות על כל נעל שהוצעה לה. ושוב בכי וצעקות וכשהיא הבינה שהולכים בלעדיה היא החליטה כן ללבוש את הנעל שהוצעה לה.
אני מרגישה שברגע שהיא אומרת משהו, לא משנה שום דבר ואפילו אם היא מבינה שהיא עושה טעות היא לא תחזור בה! היא פשוט ננעלת ורק אחרי בכי וצעקות היא נרגעת וגם אז היא בחיים לא תודה שעשתה טעות.. תמיד אותו משפט - "לא אשמתי ש______ . ההתנהגות הזו כבר פוגעת בה, היא לא הייתה מוכנה לקנח את האף במשך תקופה ארוכה ועכשיו היא חולה עם סינוסיטיס, וגם כשנאמר לה ע"י הרופא שזה בגלל שהיא לא מקנחת את האף היא לא מוכנה לקבל.
בנוסף לפעמים היא אומרת משהו וכשאומרים לה שהיא אמרה את זה היא אומרת מה פתאום, לא אמרתי .. וכולם כולל היא יודעים שהיא אמרה את זה אבל היא פשוט מתעקשת שהיא לא! דוגמא נוספת לכך כשיש בגדים על הרצפה ואני מבקשת ממנה לסדר אותם היא אומרת שהיא לא יודעת איך וכשאני באה לעזור ומבקשת ממנה שתביא לי את הבגדים הזרוקים היא אומרת שאין בגדים זרוקים, ושהיא לא יודעת איפה הם (כשהם נמצאים מולה)
ההתנהגות שלה בלתי נסבלת ומאוד קשה, אני מרגישה מיואשת, מה עושים ???
 
א'
21:02 12.04.14
שלום..
אני פונה אליכם בשאלה קצת מוזרה כדאי לדעת עם באמת יש בעיה או לא והאם יש צורך לעשות עם זה משהו.

נכנסתי להריון בגיל צעיר, אני והחבר שלי החלטנו להתחתן ולהביא את התינוק לעולם.
כמובן שהבנו את מלוא האחריות שנפלה עלינו עם קבלת ההחלטה ועשינו את כל מה שרק יכולנו כדי לתפוס את עצמנו ולתפקד כהורים טובים.
נכון שזה קשה פי שתיים לזוג צעיר ולגמרי חסר ניסיון עם תינוקות וילדים, והגידול שלנו היה רחוק מלהיות מושלם אבל למדנו הרבה מהתינוק, מעצמנו ומאחרים והשתדלנו לעשות הכי הרבה שיכולנו.
מזל גדול שהיו לנו משפחות תומכות, במיוחד אמו של בעלי שהיה לה ניסיון בגידול שלושה ילדים ואת הכוח להיות שם איתנו לאורך כל הדרך. אין שום דרך שנוכל להודות לה על הלילות שהיא נאלצה לקום ולהגיע עד הבית שלנו בגלל קוליק, וירוס או סתם קושי בלהרדים את הילד.
ואולי הבעיה שלי תישמע לכם קצת מרושעת ומטומטמת אחרי שפירטתי לכם את כל מה שהיא עשתה עבורנו.
אבל היום הילדה שלנו כמעט בת שנתיים. את כל השנה הראשונה היא הייתה איתי. למרות שהיה לי פחד לא הגיוני בכמעט כל השנה הראשונה להישאר איתה לבד ואת רוב הזמן בילינו אני והיא אצל המשפחה שלי או המשפחה של בעלי.
לא צריך לספר לכם שהיא הייתה המון אצל חמותי, ואחרי שהיא גדלה חמותי התחילה לקחת אותה גם בסופי שבוע כדי לאפשר לנו לצאת ולהנות מחיי חברה. בזכותה נסענו לשתי חופשות מדהימות של שבוע בשנתיים האלה.
הבעיה הופיעה עוד מזמן והיום זה מרגיש לי יותר רציני. אמנם הילדה קוראת לי אימא ולה סבתא אבל אני מרגישה שמבחינת הילדה, הסבתא היא האימא האמיתית שלה.
היא רואה את הסבתא כמעט כל יום או לפחות פעם ביומיים-שלושה אבל תמיד יש לה העדפה לסבתא. היא מקשיבה רק לסבתא, הולכת רק לסבתא, מעדיפה שאני אלך אבל שהיא תישאר אצל הסבתא. וזה כואב לי.
לא היה לי את הניסיון של חמותי וטעיתי הרבה, אולי לא טיילתי איתה מספיק, הייתי מספיק נוקשה איתה ברגעים מסוימים או פינקתי באחרים, אבל אני מפחדת שאיבדתי אותה.
היא בכלל לא מראה שום רצון להיות איתי כשאנחנו עם הסבתא, היא לא מקשיבה לי כמו שהיא מקשיבה לסבתא. אם היא תבקש ממישהו עזרה או תקשיב ל"אסור" זה יהיה רק עם הסבתא.
אני לא יודעת עם ההרגשה שלי הגיונית וגם עם כן אין לי מושג מה אני יכולה לעשות עם המצב הזה. אשמח לשמוע את דעתכם, תודה רבה.
 
א'
21:04 12.04.14
שאמנם היא נמצאת המון אצל חמותי אבל אני תמיד שם איתה חוץ מסופש פעם בשבועיים-שלושה..... אני משתדלת תמיד להיות איתה
 
א
16:57 18.04.14
שלום,
יש לי ילדה בת שנה ועשרה חודשים, בעלת מזג טוב, חברותית ושמחה. בזמן האחרון (כחודש וחצי), זה נראה כאילו היא "חזרה אחורה"- בוכה מכל דבר, מכניסה ידיים לפה, כל הזמן רוצה את המוצץ שלה, ובשבוע האחרון התחילה גם לעשות בעיות בקשר לשינה- תמיד היא היתה מאד נוחה בנושא- איך שהיינו מניחים אותה במיטה היא הייתה נרדמת, ופתאום אנחנו רק מתרחקים והיא מתחילה לבכות, או ש10 דקות אחרי שעזבנו את החדר היא פתאום בוכה ולא מסכימה בשום פנים ואופן לישון.
יש לציין שיש לה אח תינוק בן חצי שנה, שהיה לה תהליך מסוים בקבלתו אבל נראה שהיא כבר עברה את הקושי. חשבנו שאולי ייתכן שהיא משקפת את מעשיו, אבל מבחינת השינה זה לא מסתדר.
איך נכון לפעול? כיצד להגיב למה שהיא עושה? חשבנו לדוגמא להתעלם מעניין הכנסת הידיים לפה, אך מה לעשות כשהיא מבקשת מוצץ? ומה לעשות כשבשום פנים ואופן היא לא מוכנה לישון? ניסינו לנטרל את החדר מכל מיני דברים שעשויים להפחיד אותה אך זה עדיין לא עוזר..
תודה, רננה.
לביתי קשה להרדם. היא ילדה אופטימית ושמחה ביסודה אבל בעלת דמיון מפותח שלעיתים מקשה עליה. היא הולכת לישון בשעה תשע בערב אחרי בילוי רגוע של חצי שעה איתי (אחיה הקטנים הולכים לישון לפניה). לפני השינה היא תמיד חוששת שלא תצליח להרדם ובאופן קבוע קמה לפחות פעמיים בבכי עד השעה אחת עשרה.
היות וההרגעה לוקחת זמן וזו זמן איכות שלי עם בעלי, והיות שהסיבות לבכי לעיתים נשמעות על פניו מאוד מגוחכות (לרוב מדובר בארועים מסדרות מצויירות ואני יודעת שלמרות שבעיננו זה מגוחך, בעיניה לא) הדבר גורר כעס מצידנו...
היא ילדה בעלת לב זהב, ממושמעת והיחסים ביננו מצויינים.
איך ניתן לטפל בפחדים האלו?
האם כדאי לפנות לייעוץ?

אודה לתגובתכן,
 
מיכל
22:30 17.04.14
הפחדים הללו מונעים מאיתנו יכולת לצאת לבלות. השארות עם אדם אחר בערב (אפילו סבתא) מעוררת אצלה חרדה.
 
דניאלה
20:50 17.04.14
שלום.
אני אתחיל מהסוף ..
הגוזל שלי בן שנתיים וחודש ילד חכם ושובב מקסים
מאוד בוגר לגילו
עכשיוהשאלה בקיץ אמא שלי רוצה לטוס איתו ל14 יום יש לציין שמעולם הוא לא טס..
הוא מאוד אוהב את הורים שלי.. בעיה שהוא יותר מכמה שעות לא נפרד ממני מבעלי חוץ מהזמן שהוא נמצא בגן או שהולך להורים שלי שזה גם 3-4 שעות
פעם בכמה חודשים הוא ישן אצלם לילה ואנחנו באים בבוקר
אם זה מומלץ? או יכול לעשות נזק?
אם זה בסדר אז להכין אותו לפרידה כזאת..
תודה וחג שמח
 
לימור
10:13 17.04.14
שלום עשיתי לבני שני אבחונים פסיכולוגים בהפרש של יותר מחצי שנה .קיבלנו את האבחון וכתוב mdi70 מה זה אומר?????בבקשה איי יודעת שלא יעדיפו לומר לי פה תמשמעות אך לא מספרים לנו כלום בבקשה תעזרו לי להבין תתוצאה .באבחון הראשון התוצאה הייתה 75 והוא בן שנתיים ו9 חד
 
יאיר סהר  
10:25 17.04.14
שלום לימור,
שאלתך נוגעת להתפתחות הילד, ולכן אני ממליץ לך להפנות אותה לפורום:
פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים

בהצלחה!
 
יאיר סהר  
18:12 17.04.14
לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: התפתחות הילד, התפתחות ילדים.
 
דנה
23:05 15.04.14
שלום רב,
בתי בת 3.3 יש לה אחות בת 6.4 ואח בן 7 חודשים.
מאז ומתמיד היתה ילדה רגישה מאוד שבוכה המון ובקלות ומגיבה בבכי על כל דבר אבל מאז שנולד לה האח הקטן זה החמיר מאוד.
היא בוכה המון! ומכל דבר.... ממש קשה.... התגובות הריגשיות שלה מאוד קיצוניות..
כמו כן היא "דבק" אלי (האמא) ברמות ממש תלותיות.... לא מוכנה להישאר עם אף אחד (אפילו עם סבתא) בלי בכי של שעה לפני.... פרידות מאוד קשות....
חוץ מזה - יש גם התקפות זעם קשות מאוד.... שבהן היא צורחת בלי הפסקה ולפעמים גם מנסה להרביץ לי או לבעלי..... זה קורה רק איתנו. בגן לא (לדברי הגננת).
המצב מאוד קשה, אני מרגישה שהתלות שלה בי לא נורמלית ..... לא יודעת מה לעשות....
האם צריך ללכת איתה לטיפול???
 
טל כרמלי טבת  
00:21 17.04.14
שלום דנה,

מהתיאור שלך נשמע שבתך עוברת תקופה קשה ונמצאת במצוקה רגשית כלשהי. את מציינת שתמיד הייתה לה נטייה לרגישות ולבכי, אך כפי הנראה חלה החרפה משמעותית מאז נולד לה אח. התווספות של תינוק למשפחה הינה אירוע משמעותי לכל המשפחה. לצד השמחה שהתינוק מביא יש גם טלטלה של הסדר הקיים, וכל בני המשפחה צריכים להסתגל למציאות החדשה. ייתכן שבתך זקוקה לעזרה על מנת להסתגל למצב, בין השאר לעובדה שאת, וודאי גם אביה, פחות זמינים לה מאשר בעבר. בהיצמדות שלה אלייך, בבכי ובהתקפי הזעם היא מבטאת אולי כעס או חרדה על משהו שנלקח ממנה, וניסיונות להחזיר אליה את השליטה.
עד כמה שזה קשה, חשוב בתקופה כזאת לנסות לשמור על סבלנות ולא לשדר כלפיה כעס או דחייה. מאידך כדאי לא להיענות לדרישותיה ולא לאפשר לה התנהגות אלימה. מכיוון שמדובר במספר בעיות ובקשיים שנמשכים כבר זמן לא קצר ומקשים עליכם מאד, כדאי לשקול פנייה לטיפול או לייעוץ של איש מקצוע. טיפול בגיל כזה יהיה בדרך כלל טיפול משותף הורה-ילד או טיפול משפחתי, ולעתים רק הדרכה לכם ההורים, ובכל מקרה לא טיפול לילדה לבדה.
בהצלחה
 
שירלי
22:04 16.04.14
שלום,

יש לי תאומים בני חמש והשנה הם בגן טרום חובה וזו השנה הראשונה שהפרדתי ביניהם. לאחד מהם הפרידה היתה די קשה מאחיו במיוחד ביצירת קשרים חברתיים בגן, בעקבות כך ובהמלצת הגננת, הפסיכולוגית של הגן והמרפאה בעיסוק שהיה מטופל אצלה, הוא הצטרף לקבוצת מיומנויות חברתיות. במהלך המפגשים מנחת הקבוצה דיברה איתי על טיפול רגשי עבורו מאחר והוא לא מבטא את תחושותיו הפנימיים. למשל אם הוא ייעלב או ייכעס ממשהו הוא לא יאמר את זה, אלא רק יחייך והיא אומרת שזה מקשה על ילדים בסביבתו ל״קרוא״ אותו ולעזור לו.
השאלה שלי האם ללכת איתו לטיפול רגשי בעקיפין כמו טיפול בחיות/ אומנות וכו׳ או ללכת על הקלאסי באמצעות פסיכולוג ילדים? יש לציין שהוא גם חסר בטחון כי התאום שלו מאוד מקטין אותו ובנוסף הוא מאוד מציק לאחיו התאום (שאולי על הדרך נטפל גם בדברים האלה).

תודה רבה
 
טל כרמלי טבת  
00:04 17.04.14
שלום שירלי,

את מתארת קשיים ביצירת קשרים חברתיים ובביטוי רגשי, ואולי גם בעיה בדימוי העצמי וחוסר ביטחון. לצורך טיפול בבעיות אלה אין העדפה עקרונית לסוג הטיפול, בגיל זה גם טיפול "קלאסי" אצל פסיכולוג ילדים לא נעשה באמצעות שיחות אלא לרוב באמצעות משחק, ובאמצעים נוספים. מה שחשוב שזה יהיה איש מקצוע מיומן, אשר כחלק מהטיפול בבנך ייפגש גם איתך לצורך הדרכה לגבי ההתנהלות בבית. אולי למשל עולות אצלך לעתים שאלות והתלבטויות לגבי אופן התגובה להצקות ובכלל לקשר בין התאומים, וכדאי שהמטפל יוכל להיות כתובת להתייעצות.
בהצלחה
 
רעות
21:39 15.04.14
היי,
בתי בעוד חודש תהיה בת ארבע. יש לה אח בן שמונה.
מזה כמה חודשים היא מסרבת בגל תוקף ללבוש שמלות? חצאיות, גרביונים וכו
היא מתעקשת ללבוש ״בגדים של בנים״. כשהיא משחקת במשחקים של משחק תפקידים היא תמיד משחקת את הבן. מלך/ נסיך..
היא אומרת לי שהיא בן וצוחקת ואף אומרת שיש לה בולבול.. סורי על הישירות..
יש לציין שהיא כן יודעת שזה מעצבן אותי אבל לדעתי זה עבר את עניין ה״דווקא״
זה מטריד אותי מאוד.
נ.ב.
בגן היא משחקת גם עם בנות וגם עם בנים
אוהבת משחקים של בנות כגון בובות , מטבח וכו
היא ילדה עדינה בטבעה אך לאחרונה (חצי שנה) יש לה התקפי זעם קשים.

אשמח לעצה כיצד להתמודד עם הרצונות שלה. אני לא רוצה לעודד את הרעיון..
והאם באמת התנהגות זו בגיל ארבע משקפת זהות מינית?

תודה וחג שמח
רעות
 
טל כרמלי טבת  
23:47 16.04.14
שלום רעות,

בתך נמצאת בגיל בו היא מגלה את ההבדלים בין המינים וסקרנית לגבי מבנה הגוף השונה, כמו גם לגבי התפקידים החברתיים והמשפחתיים השונים וכו. היא גם בגיל בו קיימת נטייה טבעית להיכנס למאבקי כוח ולהילחם על ה"עצמאות".
המלצתי המרכזית היא לתת לה לפעול בהתאם לבחירותיה - בלבוש, במשחק - ולא להיכנס איתה למאבק כוחות סביב נושאים אלה. ייתכן שכמו שאת סבורה זה מעבר ל"דווקא" כלפייך ולתגובה לכעסך, אך את גם מציינת שבגן היא נהנית לשחק עם בנות וב"משחקי בנות", כך שיש משהו בתגובותייך שאולי מעורר בה התנהגות זאת ביתר שאת. כשהיא אומרת שהיא בן ויש לה בולבול את יכולה לענות "את לא בן, את בת, כמו שגם אני בת. אחיך בן וגם אבא בן", אך הישארי עניינית ואל תיכנסי איתה לוויכוחים. את חוששת "לעודד את הרעיון" אך משחקיה טבעיים והתנהגותה לא משקפת בהכרח זהות או נטייה מינית. זהותה המינית והעדפותיה רק מתחילות להתגבש ועוד יכולות לעבור תהפוכות רבות, שבכל מקרה כפי הנראה אינן תלויות בך או בתגובותייך...
שיהיה בהצלחה והמשך חג שמח
שלום
אני אב גרוש טרי עם ילד אחד בן 4 במשמורת משןתפת.
כאשר הילד לא אצלי גרושתי מסרבת לתת לי לדבר עם הילד בטענה כי ייתכן ואני יוצר אצלו מצב פרידה.
ברצוני לדעת כיצד עליי לנהוג האם באמת שיחת טלפון עם הילד עלולה לגרום לו נזק או אי יצירת קשר עם הילד במשך שלושה וארבעה ימים יוצרת אצלו תחושה נטישה.
שלום דני,

רצונך לשוחח עם בנך בימים בהם הוא לא נמצא איתך הינו טבעי ומובן.
אינני מבינה בדיוק למה מתכוונת גרושתך כאשר היא אומרת "מצב פרידה". עולה שאלה, האם היא ראתה תגובות לא טובות של בנכם לאחר ששוחח עמך בטלפון. ככלל אני נוטה להסכים ששיחת טלפון בימים בהם לא נפגשים יכולה לסייע ביצירת רצף בתקשורת ובנוכחות, ולרוב אין בה ליצור בלבול או נזק. גירושין מביאים איתם שינוי משמעותי במציאות היומיומית של כל המשפחה וכן של הילד, ושיחות טלפון יכולות לעזור לו לחוות את העובדה שאמנם הוריו נפרדו זה מזו אך לא נפרדו ממנו, וממשיכים לחשוב עליו גם כאשר הוא לא נמצא איתם. עם זאת יש לבחון כל מקרה לגופו, וכדאי להבין את הסתייגותה של האם ולבדוק האם היא נובעת ממצב בו השיחות הללו מהוות עבורו משהו מכאיב או מקשה. נסו לקיים שיחה מעמיקה בנושא ולהגיע להסכמות.
בהצלחה
שלום, הבת שלי בת ה-9 עקשנית ברמה קיצונית. ברגע שהמילה שלה נאמרה היא לא מוכנה לחזור בה גם אם היא מבינה שהיא עושה טעות! לדוגמא היום החלטנו שנוסעים למסעדה על הים ליום כיף, היא שמחה והתלהבה אבל ברגע שהיא התחילה להתלבש ואמרתי לה שלא צריך בגד ים כי לא נכנסים לים היא ננעלה על כך שאם לא נכנסים לים היא לא הולכת ולא משנה מה.. ניסינו לפתות אותה עם דברים שהיא אוהבת כמו גלידה ומתנפחים ונסיעה באוניה אבל היא פשוט התחילה להסתייג מכל דבר שנאמר לה אפילו שהיא מאוד אוהבת את הדברים הללו !!
לבסוף כשנאמר לה שאם היא לא נוסעת שתשכח מאטרקציות אחרות בחופר ושהיא הרסה לי את המצב רוח ושבגללה אף אחד כבר לא רוצה לנסוע היא שיחקה אותה שהיא בכלל לא יודעת לאן נוסעים ושלא אמרו לה שנוסעים למסעדה ושיהיו מתנפחים וכו' (למרות שנאמר לה בברור) ואז אמרה שאם כך אז היא כן נוסעת.
והתחיל סיפור חדש- סיפור הלבוש, היא נעלה נעלי אצבע. כשנאמר לה שהיא לא יכולה לצאת עם נעלי אצבע התחילה מלחמה חדשה. היא טענה שאין לה נעליים אחרים למרות שיש לה. ופתאום היו לה תלונות על כל נעל שהוצעה לה. ושוב בכי וצעקות וכשהיא הבינה שהולכים בלעדיה היא החליטה כן ללבוש את הנעל שהוצעה לה.
אני מרגישה שברגע שהיא אומרת משהו, לא משנה שום דבר ואפילו אם היא מבינה שהיא עושה טעות היא לא תחזור בה! היא פשוט ננעלת ורק אחרי בכי וצעקות היא נרגעת וגם אז היא בחיים לא תודה שעשתה טעות.. תמיד אותו משפט - "לא אשמתי ש______ . ההתנהגות הזו כבר פוגעת בה, היא לא הייתה מוכנה לקנח את האף במשך תקופה ארוכה ועכשיו היא חולה עם סינוסיטיס, וגם כשנאמר לה ע"י הרופא שזה בגלל שהיא לא מקנחת את האף היא לא מוכנה לקבל.
בנוסף לפעמים היא אומרת משהו וכשאומרים לה שהיא אמרה את זה היא אומרת מה פתאום, לא אמרתי .. וכולם כולל היא יודעים שהיא אמרה את זה אבל היא פשוט מתעקשת שהיא לא!
ההתנהגות שלה בלתי נסבלת ומאוד קשה, אני מרגישה מיואשת, מה עושים ???
שלום רב,
מתלבטת אם להשאיר את בתי, בת השנתיים, בפעוטון הנוכחי או להעביר אותה לגן אחר.
בתחילת שנת הלימודים הבאה היא תהיה בערך בת שנתיים וחצי.
בפעוטון הנוכחי:
יהיו שלושה ילדים בגיל שלה, ועשרה ילדים בני כשנה וחצי.
בפעוטון החלופי:
כיתה המונה כעשרה ילדים שכולם בני שנתיים וחצי.
מהות ההתלבטות שלי:
הפעוטון הנוכחי מושלם. גננות מדהימות. ריגשית אין יותר טוב מהגן הזה ובמקביל הילדה גם קוגנטיבית מתפתחת יפה. הולכת כל בוקר בשמחה. מאוד טוב לה שם. פשוט חממה.
מצד שני - היא כל כך מפותחת שאני חוששת שלהיות בסביבת רוב ילדים הקטנים ממנה, יגרום לה לרגרסיה ולפגיעה בהתפתחות הקוגנטיבית.
היא מדברת מדהים שתי שפות - הכל ובצורה איכותית עם זמנים נכונים, הפרדה בין זכר ונקבה וגופים נכונים... היא עצמאית בצורה יוצאת דופן, משחקת בקלות במשחקים המיועדים לגילאי שלוש ארבע, זוכרת שירים וסיפורים שלמים ועוד..
מה אתם מייעצים לי לעשות??
תודה מראש,
אור
 
ד''ר ג'וי בנטוב  
10:36 15.04.14
שלום אור,
מבינה לליבך, בגילאים אלו במיוחד חשוב הבטחון הרגשי ותחושת הנינוחות. כך שהייתי משאירה במסגרת הנוכחית. יהיו לה הרבה מאוד הזדמנויות בהמשך לעבוד על התפתחות קוגנטיבית. להשאיר אותה במסגרת הנוכחית לא תגרום לנסיגה, כשילדים רוכשים יכולות הם לא מאבדים אותם. בהמשך היא תלך לגן עירייה ואז לבית ספר כך שכל עוד יש אפשרות לחממה - מקום בו נוח לה רגשית והיא מרגישה מובילה וילדה חזקה וחיובית זה נהדר.
 
אור
12:37 15.04.14
 
חסוי
11:38 11.04.14
שלום,

בני בן כמעט 5 גילה לאחרונה שיכול להציק לאחותו בת ה-4, בין השאר עושה לה בהה ומפחיד אותה היא מאוד נבהלת והוא ממשיך, פה ושם נותן לה צ'אפחות על כל מיני שטויות, או מציק לה בדרכים אחרות. הם רגילים להיות המון ביחד ומאוד אוהבים אחד את השני. איך עוצרים אותו ? ומגוננים עליה ?

האם זה שלב התפתחותי ?

תודה
 
ד''ר ג'וי בנטוב  
11:21 15.04.14
שלום,
זה טבעי שאחים מציקים אחד לשני. התפקיד שלנו כהורים ומחנכים זה לה להראות להם את ההשלכות של מעשיהים ולעזור להם לווסת את התנהגותם.
שוחחי עם בנך על העניין, תראי לו דוגמאות דרכן הראי לו שההשלכות על התנהגותו, איך אחותו מרגישה בעקבות זה. נסי לעודד אותו לעשות איתה דברים כפיים, תאתגרי אותו לגרום לה להרגיש שמחה וכיף. הראי לו את הסיפוק שיש אם הוא מצליח לגרום לה שמחה. וכאשר בכל זאת הוא מציק לה עצרי זאת, ואמרי שאת לא מרשה התנהגות פוגענית בין בני הבית, צייני שאילו חוקי הבית וקבילים לכולם.
בהצלחה
 
מור
19:25 11.04.14
שלום,
אני אמא לבן חמש ולבת שלוש.
בני כבר תקופה ארוכה מכה את אביו ומתנהג אליו בזלזול.
הבעיה שלאחרונה המצב הסלים.
דוגמא: יושבים בארוחת ערב ארבעתנו,בעלי אומר לבני "תפסיק לצעוק" מיד בני בועט בו.
כלפיי הדברים הללו לא קורים כלל וכלל.
איך אני צריכה להגיב ?
האם לעמוד לצד בעלי?
כשבעלי ובני בעימות מתחילות הדמעות של בני והוא רץ וצועק "אמא" כאילו שאני אציל אותו מידי אביו.
יש לציין שבעלי אבא נהדר ואוהב.
אנחנו לא יודעים מה לעשות.
תודה
מור
 
ד''ר ג'וי בנטוב  
11:11 15.04.14
שלום מור,
נשמע שיש פלונטר ביחסים בין בנך לבעלך, כלומר בחלק ההרמוני כיף להם והם נהנים יחד. אך כשיש צורך בהצבת גבולות והרצונות שלהם לא בהלימה מתחיל חיכוך. יתכן שבעלך חש שהוא לא מצליח להציב גבולות לבנך ואז חש עלבון וכעס שהבן שלכם אינו מקשיב לו ואז יכול לגיב בתקיפות יתר.
והבן שלכם קולט את העניין כך שנוצר ביניהם מתח וכעס. הדבר שנדרש הוא עבודה פנימית של בעלך על עצמו כאב, כמציב גבולות. ההתערבות שלך לא תפטור את העניין כי הקושי הוא בין בעלך לבין בנך. אני ממליצה לכם לפנות להדרכת הורים, בעלך יכול להגיע עצמאית או שאת יכולה לבוא עימו אם הוא חש יותר בנוח כשאת תיהיה שם. תוך פגישות ספורות תוכלו לעלות על מקור הקושי ודרכי פיתרון.
בהצלחה
בני בן ה-8 הוא ילד מאוד מיוחד במובן החיובי של המילה ,
הוא מאוד שונה מהכלל , מאוד חכם , מתעניין בדבים שילדים לא מבינים שהם אפילו קיימים , אוהב אסטרונומיה , כבר מגיל 3 המשחקים שהוא בוחר חייבים להיות בעלי משמעות הנדסית \ מדעית \ חישובית בעיקר לגו \רובוטיקה \משחקי הגיון , תבונה רגשית \ אכפתי לזולת , מאוד אוהב חיות ולחייהן (מתעקש שלא להרוג יתושים) ,מסתייג מאלימות באופון טוטאלי , ובאופן כללי ברמה אחת מעל כולם (אנשים מעידים על כך) , חשוב לציין שאחרי הכל הוא ילד כמו כל הילדים
הבעיה מתחילה בזמן שהוא חושב על דברים מסובכים מידי , כמו ,חרדה ממות של אחד מבני המשפחה , וכו, אך לאחרונה הוא התחיל להתעניין ב"מה יש בסוף הייקום ?" , שאלה זו מטרידה אותו במיוחד לאחרונה , ביממה לפחות 3-5 פעמים , ואנו רואים שהמצב שבו הוא נתון בזמן המחשבה מאוד מציק לו ,
ברצוני לדעת כיצד עליינו לטפל בעניין ?
אשמח לפתרון מקצועי ,
תודה בר
שלום בר,
בנך נשמע ילד נבון ומקסים.
ילדים עסוקים בגילאים אלו בשאלות חשובות ומהותיות כמו מוות, סוף החיים של אנשים, שלהם עצמם או היקום. זה טבעי שהוא עסוק בזה, לרוב ילדים עסוקים לפרק זמן של עד כמה שבועות בשאלה הזו, כאשר כדאי לתת להם תשובות שיש מהן אמת אבל מוסברות באופן שתואם את גילם. בהדרגה ילדים לוקחים את התשובה ונרגעים ממנה.
לא לגמרי ברור לי האם התגובה שלך בנך חריגה, זה שהמחשבה מציקה לו זה טבעי, אלו סוגיות של מוות וסוף. אך אם העיסוק בנושא מעורר רמת חרדה גבוה וחריגה שמלווה אותו פרק זמן משמעותי מהיום, אז כדאי לעשות בירור מעמיק יותר ולבדוק למה העניין קשור. האם זה תהליך התפתחותי טבעי שממנו הוא יצא ספונטנית או משהו מעבר לזה הדורש טיפול.
 
ליאת
14:28 09.04.14
יש לי שני ילדים אחד בן 4.5 והשניה בת 1.4. יש לי בעיה אם הקטנה היא רוצה אותי "כבלעדית" לא מוכנה שאני אתקרב לבני הבכור מתחילה לבכות וכו... אני לא נותנת לזה הרבה במה והיא מקבלת יחס כמו לבן שלי ואף יותר.הבעיה הכי גדולה זה השינה , היא עדיין ישנה איתנו בחדר (כי היא נולדה עם בעיה בנשימה), כשאני משכיבה אותה לישון היא לא מוכנה להכנס למיטה, ואז מתחיל הבכי או לאחר שהיא אוכלת את הדייסה (ברגע שהיא רואה שאני מכינה לה דיסה היא בורחת ממני ורצה בכל הבית - מאוד פיקחית)היא מתחילה לבכות עד שהיא מקיאה ממש לא מותרת היא יכולה לבכות שעה ולחכות לי עד שאני נכנסת לישון . בין לבין אני מגיעה אליה מלטפת אותה ואומרת לה שהכל בסדר ושצריך לישון והיא עוד יותר בוכה.זה ממש מתיש ומחמיר אם היא קולטת שאחיה לא במיטה.שמתי לב שבעלי משכיב אותה ושאני לא בסביבה אין את כל הדרמה הזאת ואם יש אז בקטן, ובנוסף היא כל דבר רוצה והיא לא מוותרת בכלל היא נלחמת על כל דבר.דוגמה נוספת הייתי איתה בקניון והבאתי לה שקית קטנה של במבה באיזה שהוא שלה היא החלה לפורר את הבמבה אמרתי לה שאני לא מסיכמה ולקחתי לה את השקית והבאתי לה במבה בכל יד והיא פשוט העיפה את הבמבה ובכתה קרוב ל- 40 דקות.
אשמח להכוון , ואחרי החג אני מעבירה אותה לחדר שלה.
 
טל כרמלי טבת  
09:02 11.04.14
שלום ליאת,

את מתארת קושי נרחב עם בתך, שבא לידי ביטוי סביב השינה וגם במצבים אחרים. היא מתקשה לקבל את הגבולות שאת מציבה לה ומגיבה בכעס ובהתפרצויות, וזה אכן נשמע מתיש, בעיקר בערב סביב אכילה ושינה. נשמע שהתגובות שלה חריפות (עד להקאה) ולא אופייניות לגילה הצעיר.

אני מבינה מדברייך שמול אביה המצב שונה, היא יותר רגועה ופחות נלחמת. יש לך רעיון מדוע זה קורה? האם לך קשה יותר להיות תקיפה ועקבית מולה? האם משהו בקשר ביניכן פחות חלק ונינוח? ואיך זה קשור לאחיה הגדול? אלה דברים שחשוב יהיה לנסות להבין.

באופן כללי כדאי לשמור על החלטיות ועקביות בהתנהלות איתה, לא להישאב להתנגדויות שלה ולהשתדל לא להיכנס למאבקים שאינם הכרחיים (למשל, לא לרוץ אחריה בכל הבית עם הדייסה...). מצד שני יש לוודא שמתאפשר גם זמן משחק רגוע ונעים איתה באופן כללי, אולי גם קריאת סיפור לפני השינה, שיר ערש וכדומה, על מנת ליצור אווירה נעימה יותר לקראת השינה.
אם תרצי תוכלי לשתף במחשבות שיש לך לגבי מקורות הקושי ואולי אוכל להיות מפורטת יותר בהמלצות.
בהצלחה.
 
ליאת
23:16 11.04.14
יכול להיות שפעמיים בשבוע אני יוצאת בערב לאימון כושר ולא נמצאת איתה ההשכבה ושלמחרת אני נמצאת אולי היא רוצה אותי בשבילה כנראה אני הייתי חסרה בשבילה כי למחרת שאנחנו נפגשות זה אחר הצהריים עם אחיה .... אולי אני צריכה לתת לה זמן איכות איתי לבד :-)
 
ד''ר ג'וי בנטוב  
10:52 15.04.14
שלום ליאת,
נשמע שביתך נלחמת על תשומת ליבך ובאמת בלבעדיות עליך. יתכן שהיא חשה שעם הגיל, מה שאנחנו יודעים שהוא טבעי ונכון, הנפרדות ביניכן הולכת וגוברת והיא חווה זאת כמאיים ושינוי לשלילה. עם הזמן היא תוכל להכיר בצדדים החיוביים של העניין.
הייתי ממליצה לנסות: כשאת מבלה איתה זמן איכות ואתן עשות דברים כפיים ששתיכן אוהבות יחד, סמני זאת, כלומר צייני זאת במילים, שזה זמן האיכות שלכן וכמה כיף לכן. כך בהמשך שיגיע זמן לישון סמני גם את זה והבדילי אותו מזמן הבילוי. קרוב לזמן השינה יהיו עקביים ואל תיכנסו לאינטראקציה עימה כדי שלא יהיה לה רווח משני מהבלגן שהיא מעוררת סביב ההשכבה. הסבירו לה שעכשיו זה זמן לישון ולא לשחק ולא להשתולל, ובסבלנות, בלי כעס, ובאופן עקבי החזירו אותה למיטתה. הזכירו לה מתי כן ביליתם בכיף וגם מתי יהיה הבילוי כיף הבא. כשהיא תבין שאתם רציניים בעניין היא תוכל לוותר ולהירדם.
לסיכום חשוב שתסמנו באופן עקבי וברור עבורה את הזמנים בהם משחקים ומבלים וזמנים בהם ישנים, אוכלים וכו'. כך תוכל להבין את סדר הבדברים ולא לנסות לערער. באשר לרצון לבלבעדיות כלפיך, את יכולה להגיד לה שאת מבינה שהיא רוצה שאתן תיהיו כל הזמן ביחד כמו שהיה פעם, אבל עכשיו היא כבר גדולה ולכן יכולה לעשות הרבה דברים גם בלעדיך, עם זאת את שם בשבילה אם תצטרך אותך ואת תמיד אוהבת אותה המון גם אם אתן לא כל הזמן ביחד. את המסר הזה נסי לומר לה בדרכים שונות בזמנים שונים.
בנוסף סביר להניח שאת המעבר לחדר עצמאי היא גם כן לא תאוהב, נסו להכין אותה לתהליך. וכם עיזרו לה לראות את הצדדים החיוביים בדבר, ששם תוכל לשים דברים משלה, ושיהיו שם צבעים יפים ובובות משלה.
בהצלחה
שלום,
יש לי בן ובת בני 3. היום ביקשתי מהם לתפשט ולהיכנס למקלחת (מתקלחים ביחד) ופתאום ראיתי משהו שחשכו עיניי...
הבן שלי יושב על רצפה עם פיסוק ואומר לאחותו "בואי נשחק בקקה" לוקח אותה בידיים ומושיב אותה עליו בפיסוק. הזדעדתי והרמתי אותה ממנו- אמרתי לו מה זה המשחק הזה?! הוא עונה לי "זה כשהבולבול נוגע בפושפוש..."
עכשיו בנות אני אתאר את זה בדיוק כמו שזה הוא פשוט כיוון אותה לשבת עליו!!! אז אמרתי להם שאני לא מרשה לשחק ככה אז הבת אמרה "אז בוא נשחק בקקה עם תחתונים" ולבשה תחתון ובאה לשבת עליו שוב.
בעודי מזועזעת שאלתי אותם מי לימד אותם את המשחק הזה אז הבן אמר משהו על זה שהוא משחק עם אחד הילדים בשירותים בגן ושזה משחק שלימדו אותם בגן.
התקשרתי לגננת (שהיא מקסימה ואני סומכת עליה בעיניים עצומות) לשאול האם למדו איזה משחק שיכול להיות דומה... איזו השגחה יש בשירותים... היא גם הייתה מזועזעת ואמרה שאין דבר דומה לזה אפילו בגן והם מקפידים על בנים ובנות שנכנסים לחוד,
אבל אני בסרטים!!! הגננת אמרה לי שזו סקרנות טבעית... אבל מה טבעי בזה?! סקרנות טבעית זה אם הם מסתכלים אחד לשני באיבר המין או נוגעים אחד בשני, אבל לשבת ולנסות להכניס... רצים לי סרטים בראש... שאולי הם נחשפו לזה איפשהו... האם אני מגזימה בתגובתי ? תודה מראש
 
טל כרמלי טבת  
09:27 11.04.14
שלום קרן,

דאגתך מוצדקת. נכון שכבר בגיל 3 מתעוררת סקרנות טבעית לגבי הגוף, לגבי מיניות והבדלים בין המינים. יחד עם זאת ההתנהגות של ילדייך - חיקוי של התנהגות מינית מפורשת של מבוגרים - איננה תואמת גיל ומעוררת דאגה. את צודקת בשאלה היכן למדו על פעילות מינית שכזאת והאם היו חשופים למיניות באופן לא מותאם. ההתעניינות בגיל זה מופיעה דרך משחק (למשל ברופא וחולה) או דרך התבוננות ולעתים גם רצון לגעת באיברים אינטימיים של אחרים (גם באמבטיה), ותפקידנו כמבוגרים ללמד על גבולות, על פרטיות הגוף, מהי נגיעה לגיטימית, להסביר שמשחק תמיד יהיה כשאנחנו לבושים, וכדומה. כך נעזור לילדים להמשיך ולעסוק בנושא, אך באופן נורמטיבי ומקובל.

בתגובתך אליהם נסי להישאר רגועה ולא להביע את הזעזוע שלך בפניהם. במועד נפרד נסי לנהל איתם שיחה רגועה ולשאול שוב היכן ראו התנהגות כזאת. נסי להסביר את ההבדל בין פרטיות לבין סוד, והסבירי שאם מישהו עושה להם משהו עליהם לשתף אותך ולא לשמור על כך בסוד.
דברי שוב עם הגננת, בקשי ממנה לשים לב באופן מיוחד למה שקורה בהקשר זה, ולוודא שיש בגן פיקוח והשגחה, סביב השירותים ובכלל.
בהצלחה.



 
ליאת
10:20 09.04.14
בוקר טוב , יש לי ילדה מקסימה בת 5 עברה השנה לגן חובה דו גילאי (4-6) מתחילת השנה הגננת מעלה קושי באינטרקציות חברתיות בזמן החופשי : משק בית וחצר
מדווחת שהיא הרבה פעמים בוחרת לשבת לבד ולהסתכל על הילדים, כשמזמינים אותה מסרבת , ושהיא כבר רוצה להצטרף מסרבים לה.. גם אם היא מתחילה משחק חברתי זה מחזיק מעמד 5-10 דק' לא יותר.. בהתחלה נורא הופעתי כי אני רואה מולי ילדה מאוד חזקה , עם בטחון עצמי ועם שמחת חיים בזמן החופשי בבית תמיד פעילה ומשחקת עם חברים מאוד יפה אך ככל שעבר הזמן והתחלתי להביט אחרת בדברים הצלחתי לזהות קושי בעיסוק עצמי לבד בבית , איך שהיא חוזרת הביתה היא מחפשת עם מי להיפגש , מעדיפה חברת קטנים ממנה כי אז הם קשובים לה וסביבה, מדי פעם אני רואה התקפי זעם כמו רקיעות ברגלים חוסר שביעות רצון .. אני לא רואה שחברים מתקשרים להזמין אותה והיא עסוקה כל הזמן בלהזמין אותם. הפסיכולוג של הגן לא התרשם מקושי מאוד גדול, הנחה את הגננת לעשות תיווך וגם להניח לה להתמודד ,
אתמול נכנסתי לגן וראיתי אותה יושבת לבד בשולחן ליד המשק בית וצופה בילדים הלב שלי נקרע.. כמובן שפניתי לגננת והיא אמרה שזה קורה כמה פעמים במהלך היום ושהיא נותנת לה את הזמן שלה ואח"כ קוראת לה ומתווכת ועוזרת לה להיכנס לקבוצה
השלב הבא שלנו זה תצפית של הפסיכולוג - אבל אני לא שקטה. מה אני מפספסת ? ואולי בחוויה שלה היא באמת בודדה? איך ניתן לעזור לה ? אני באמת בקושי מאוד גדול ולגננת אין פתרונות מלבד התיווך שהיא עושה..אשמח לעזרה
אשמח לתגובה
 
טל כרמלי טבת  
08:32 11.04.14
שלום לילי,

הכאב שלך מובן - קשה לנו לראות את ילדינו מחוץ לקבוצה, ולחשוב שהם חשים בודדים או דחויים. את מתארת פער בין איך שתפסת את בתך לבין המציאות בגן, ואת גם אומרת שבהסתכלות מדויקת יותר את יכולה לראות שגם בבית היא מעדיפה חברת קטנים ויש מדי פעם התקפי זעם.

ייתכן שבאמת ההשתלבות בחברת בני גילה אינה קלה לה. ייתכן שהקושי קשור לצורך כלשהו שיש לה בשליטה, וקושי לשתף, לקבל לעתים רעיונות של אחרים, להסכים שלא תמיד היא המחליטה והקובעת. אבל זהו רק כיוון אפשרי אחד. אני מציעה לאפשר לפסיכולוג הגן לבצע תצפית, כי כך ניתן יהיה לקבל הרבה אינפורמציה לגבי מהות הקושי.

בשלב שני, צריך יהיה לחשוב איך לעזור לה לפתח עוד את כישוריה החברתיים. התיווך שהגננת מציעה הוא חשוב ונכון, כי אם קשה לה לבצע בעצמה את ההצטרפות לפעילות משותפת, היא זקוקה לעזרה בכך. גם לאחר ההצטרפות, כדאי לשים לב ל"מהמורות" ולראות מה קורה שם - האם נוצר קונפליקט, האם היא פשוט נסוגה אחורה, וכדומה.

מכיוון שההשתלבות בפעילות קבוצתית אינה פשוטה לה, כדאי במקביל לנסות לחבר בינה לבין ילדים במסגרת של אחד-על-אחד אחהצ. נסי לשאול את בתך עם מי מהילדים/ילדות היא תרצה להיפגש אחר הצהריים ולהזמינם אליכם הביתה. כך תוכלי להתבונן ולראות בעצמך איפה הקושי, והיא תוכל "להתאמן" במשחק הדדי בתוך אווירה יותר שקטה ובמגרש הביתי שלה. לאחר שיווצרו קשרים חבריים הודות לחיבור אחר הצהריים, יהיו לה בן/בת ברית בגן ויהיה לה קל יותר להשתלב גם בקבוצה.

שוב, אני ממליצה לקבל את העזרה שצוות הגן מציע, לשמוע מהן המחשבות וההמלצות שלהם, ובמקביל לנסות לעזור לה גם בבית. לא ציינת אם יש ילדים נוספים בבית אך לעתים קרובות אחים ואחיות הם "זירה" טובה לאימון חברתי, אולי ניתן להשתמש גם בכך.
בהצלחה!
 
lior
13:57 06.04.14
שלום,
הילדה שלי עוד מעט בת 4 ואני בהריון בחודש שביעי (הריון שני).
בחודש האחרון היא נעשתה מאוד חרדתית, לא מוכנה להישאר לבד בשום מקום בבית (גם לא בשירותים). כל הזמן קוראת לי ולבעלי שנהיה איתה ואומרת שהיא פוחדת ולא רוצה להיות לבד.
יש לציין שהיא מתנהגת ככה רק בבית.
כשהיא נמצאת לבד ואנחנו לא מגיעים להיות איתה היא מתחילה לבכות, לצרוח ולהיכנס להיסטריה ממש.
דיברנו איתה המון והסברנו לה שאיננו יכולים להיות לידה כל הזמן אך זה לא עוזר.
מה עלינו לעשות?
 
יאיר סהר  
11:31 07.04.14
שלום ליאור,
כחלק מהתפתחות המוחית בילדים, מתעוררים גם דפוסי חשיבה חדשים, ובתוכם גם פחדים חדשים עימם הילד מתמודד. פחד להיות לבד בשירותים למשל הוא פחד מאוד נפוץ.

את מתארת אותה סוערת מאוד כלפי חוץ כאשר היא נמצאת לבד. אולם אשמח לפרטים נוספים כדי לקבל תמונה בהירה יותר של המצב.
את מציינת שההתנהגות היא רק בבית.
מה קורה כשהיא בבית ומישהו אחר (סבא/סבתא/בייביסיטר) נמצא איתה?
מה קורה כשהיא כשהיא אתכם בבתים אחרים או בחוץ?
האם ביררתם אם הגננות זיהו איזשהו שינוי בהתנהגות? (כדאי לעשות זאת)
האם לאור פחדיה היא "נצמדת" אליכם בזמן השהות בבית, או שהיא מסתובבת באופן חופשי בבית וקוראת לכם אחריה?
יהיה מאוד מועיל אם תוכלי לכתוב בפירוט תיאור מצב אחד מייצג. התייחסי לשאלות: "איפה כל אחד נמצא?", ו"מה הוא עשה/אמר?" לכל אורך האירוע.

תודה
יאיר שלום,

ברצוני לציין שבתי ילדה מאוד טובה, מקסימה, חכמה ומאוד עקשנית.
לאחרונה זה קורה גם בבית הסבים, לא זיהינו שינוי מהותי בגן.
בבית היא מסתובבת חופשי וקוראת לבוא אחריה.
ברגע שאנו מבקשים ממנה ללכת ולשטוף ידיים למשל לפני הארוחה היא אינה מוכנה ללכת לבד, אפילו שהדלת פתוחה ואנו נמצאים בטווח ראייה, היא מנמקת את זה בזה שהיא מפחדת וכשאנו שואלים אותה ממה היא מפחדת היא לא עונה ולא משתפת פעולה.
בימים האחרונים היא לא רוצה ללכת לשירותים לבד, נכנסת לחרדות, בוכה וצורחת ובעקבות כך הפיפי בורח לה.
המצב השתנה גם בלילות, יש לנו טקס קבוע - היינו משכיבים אותה, מספרים סיפור, אומרים לילה טוב ומכבים את האור (האור שמגיע מהסלון מאיר מעט את החדר שלה) בימים האחרונים היא מבקשת שלא נכבה את האור ושכל הזמן נבוא ונגיד לה לילה טוב וקמה המון פעמים מהמיטה בכל מיני תירוצים.
שלום ליאור,
תחילה מצטער על התגובה המאוחרת.

אחלק את תשובתי לשני היבטים.

הראשון - פחדים אפשריים
כפי שהסברתי בתשובתי הקודמת, פחדים חדשים עלולים להתעורר לאורך הילדות כתוצאה טבעית של התפתחות דפוסי חשיבה מתקדמים. אלו התפתחויות נורמליות ותקינות, אולם נחוות פעמים רבות כרגרסיה לדפוסי התנהגות של ילדים קטנים יותר ואין כך הדבר.
אם התחושה שלכם היא שמדובר (לפחות בחלק מהמקרים) בחששות אותנטיים - למשל, החשש לגשת לשירותים לבד, להישאר לבד בלילה וכדומה - הייתי ממליץ להשתדל לעזור לה ולהקל עליה את המצבים האלו, תוך הקפדה שאינם הופכים אותה לתלויה בכם, ואינם הופכים אתכם ל"עבדים" (בהשראת התקופה).
כך, אם היא זקוקה לכם בענייני שירותים או שטיפת ידיים - היו איתה. אין הכוונה שאתם צריכים לעמוד על המשמר ולמהר לגשת ולהיענות. אפשר ורצוי בהחלט להשהות תגובה בסגנון: "את רוצה שאגש איתך לשירותים? בסדר, עוד כמה דקות אתפנה", ואז בהחלט לגשת איתה. לגבי הלילה עצתי דומה בניסיון להקל עליה. אפשר למשל למצוא נורת לילה שתכניס יותר אור לחדרה, וכך נותר אור בחדר, אולם בעצמה פחותה.

השני - אמפתיה לקושי תוך הצבת עמדה ברורה
תפיסתי היא שילדים שפוחדים, לא הולכים למקומות בהם הם מפחדים, אלא אם כן הם חייבים (שינה, שירותים). כלומר, ברגע שהיא הולכת לחדרים מרוחקים וקוראת לכם אחריה "כי היא מפחדת", זו התנהגות שמקורה ברצון טבעי שלה לשלב בין משחק לבין שהיה בקרבתכם, אולם אינה נובעת מחשש אמיתי. הפעם, השימוש במילה "פחד" הוא שימוש חכם ב"כלי איכותי ויעיל" שפעמים רבות מביא לתוצאה הרצויה - קרבת ההורים.
לכן, כאשר היא מתרחקת (לחדר משחקים למשל) ומבקשת שתבואו אחריה, הייתי מציע תחילה להמנע מלהגיב כלל, ואם היא מתעקשת או הופכת קולנית - לומר לה ש"אנחנו נמצאים בסלון/מטבח/חדר אחר, ואת מוזמנת להיות איתנו אם מפחיד אותך להיות לבד". כאשר אתם איתה בשירותים למשל, אמירות בסגנון "אני פוחדת, תורידי לי את המכנס" פחות סביר שנובעות מפחד, ולאלו לא הייתי נענה.
כך אינכם עסוקים בהסברים כוללים, ומגיבים בהתאם לכל אירוע נקודתי, וכך המסר ברור יותר ויעיל יותר.
בנוסף, לגבי הלילה, יתכן שהיא באמת מגיעה לסלון מתוך חשש להישאר לבד בחושך. כאן נדרשת עמידה על הישארותה במיטה, אולם תוכלו להרגיע אותה תוך הבטחות להגיע ולבדוק מה שלומה "עוד שתי דקות" - וממש לעשות זאת. בהיכנסכם לחדר, הימנעו מליצור קשר עין ממושך, או מלשוחח עימה. המסר שיעבור הוא "לילה הוא זמן לשינה, אנחנו מצפים שתישארי במיטה ותירדמי, ואנחנו שומרים עליך". כך במידת הצורך תוכלו לחזור לחדר מספר פעמים במרווחים גדלים, עד אשר תירדם.

לסיכום, נסו לעשות הבחנה בין פחדים לרצונות טבעיים של ילדה בת 4 להם אינכם מעוניינים להיענות.

אשמח שתשובו לעדכן,
בהצלחה!
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  697  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
פסיכולוגיה ילדים   יחסים בין ילדים   פסיכולוג ילדים   הורים וילדים   גידול ילדים   ייעוץ ילדים   ייעוץ להורים   יעוץ חינוכי
RSS RSS פורום פסיכולוגיה ילדים