בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים רפואת ילדים»פורום פסיכולוגיה ילדים
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום פסיכולוגיה ילדים

פורום פסיכולוגיה ילדים עוסק בנושאים: פסיכולוגית ילדים, פסיכולוג ילדים, הורים וילדים, גידול ילדים, ייעוץ חינוכי, בעיות התנהגות אצל ילדים, בעיות חברתיות בילדים, יחסים בין אחים, בחירת גן ילדים
מנהלי פורום פסיכולוגיה ילדים:
פז שפירא
לפרטים נוספים
 
שני
09:46 19.04.15
בני בן שמונה כוסס ציפורניים .הוא טוען שזה עוזר לו להיתרכז אני מעירה לו והוא כועס.

לאחרונה פיתח עוד תופעה שחוזרת על עצמה הוא מחטט באף .יש לי תחושה קשה שהוא מפתח כל מיני אובססיות. בני ילד מבריק עם מלא חברים. לדעתי הוא מעט רגיש

אנו משפחה חד הורי.

הייתי רוצה מאוד הכוונה בנושא. תודה
הדחופה.
ילד בן חמש בדיוק, חכם מאוד יודע ברמה של כיתה ב׳ , מלפני שנה התחלתי להרגיש שאינו מוכן להשתתף בכל משחק שיכול להפסיד בו, כמו משחק הכיסאות או במשחק תופסת וכדומה... לאחרונה גם אינו מוכן לשחק כדורגל עם מישהו שיותר טוב ממנו... הוא ילד מאוד ממושמע... אני תמיד מפתחת איתו שיחות , רק לאחר השיחה זה יכול להשתפר למספר דקות אבל שוב הוא בורח מכל עימות או כל משחק אשר עלול להפסיד בו....איך צריך להתמודד איתו ומה צריך לעשות?
הוא ילד חברתי....
שלום רב,
בתי בת 3. ילדה חכמה ונבונה לגילה.
מאז היותה קטנה אהבה להכניס דברים לפה. בהתחלה הבנתי שזה השלב האורלי בו מכירים חפצים דרך הפה. אבל עד היום בעצם אני שמה לב שהיא מכניסה דברים לפה כמו למשל פקק של טוש, מקל של איזשהו משחק, כרטיסי משחק, דבק ועוד ועוד. עד לפני חצי שנה-שנה היא הייתה מכניסה גם את החוד של הטוש, נעל, בצק וכל דבר שהיה עולה על דעתה כמובן גם דברים מאוד מסוכנים.
היום כשהיא עושה זאת זה לפעמים בהיסח דעת.. פשוט מכניסה לפה תוך כדי צפיה בטלוויזיה, משחק או התעסקות עם משהו אחר, אבל גם יש מקרים שזה נעשה בצורה יותר מכוונת..
הייתי איתה אצל מלווה התפתחותית בטיפת חלב שהמליצה על תרגילים שונים סביב הפה, ולשתות מקש, לתת בועות סבון וכדומה. אומנם חל שיפור בחצי שנה האחרונה (האמת עוד לפני אפילו שלקחתי אותה למלווה ההתפתחותית) אבל כעת אני שמה לב שבחודשים האחרונים זה חוזר על עצמו.
מה עליי לעשות? אני מפחדת להשאיר אותה בחדר משחקים לבד יותר מדי..
הי סיון,

האם יש לביתך גם קשיים בדיבור או בבליעה?
לפני מס חודשים היה לה חוסר שטף בדיבור. לקחתי אותה לקלינאית תקשורת והבנתי שזה משהו שבא והולך עם הגיל ובאמת חוסר השטף עבר.
בבליעה לא נראה לי שיש בעיה, איך אפשר לזהות? ממה שאני רואה כשהיא אוכלת היא אוכלת כרגיל..
בנוסף, אני לא יודעת אם יש קשר אבל מבחינת הנושא של החושים- היא מאוד נרתעת מרעשים.. במיוחד רעשים שלא מכירה כמו למשל צפירה ביום הזיכרון, רעשים חזקים בהצגה..דפיקה בדלת, רעמים וברקים, שואב אבק (כשהתרגלה לרעש זה עבר לה),רעשים שמוכרים יותר כבר לא מרתיע אותה כמו רעש של אופנוע..
לגבי חוש המישוש- לפני יומיים ולפני חצי שנה היא שיחקה עם הקקי בסיר ומרחב על הרצפה והשטיח בחדר...
סה״כ היא ילדה מקסימה ורגילה לגילה רק העניין עם הדברים בפה מלחיץ אותי. אתמול למשל הכניסה לפה חתיכה קטנה של בצק משחק ולעסה..
אודה ליעוץ .. :)
הי סיון,

כדאי ללכת לאבחון של ריפוי בעיסוק ולבחון אם קיימים קשיים בויסות החושי. קשיים בויסות החושי עשויים להוביל לילד לגריה (גם באזור הפה) וכן לרגישות לקולות, מגע מסוים ועוד.

כמו כן כדאי להתייעץ גם עם פסיכולוג ילדים כדי לבדוק את האפשרות שההתנהגות נובעת ממתח.

 
סיון
16:38 17.04.15
נסעתי אז המון לקבוע תור לפסיכולוג ילדים. יש את מרכז בריאות הילד ששם אמרו לי שזה רק ילדים מגיל 6. וכשניסיתי עוד דרך הקופה(שייכת לכללית) לא ידעו להפנות אותי עד שבסוף פניתי לטיפת חלב.
תוכלי לכוון אותי איך עליי לפנות למרפאות בעיסוק באזור מגורי? (קריות) ולפסיכולוג ילדים ?

תודה רבה
לבני בן ה9.5 יש חבר מהכתה המקבילה וההתנהגות של בני משתנה כשהוא במחיצתו. בדרך כלל לא נפגשים עם אותו חבר אחה"צ. כשפעם נפגשנו בגינה ציבורית, לא הקשיב ופעל במעיין רשעות שלא אופיינית לו. הוריו אנטיפטיים ולא יוצרים קשר גם כשעמדתי לידם. ייתכן שגם הם לא שמחים על הקשר בין הילדים. לבני אין חברים. אותו חבר הוא חבר טוב יחיד שרכש. בתחום בית הספר טוענים שנראית לעין התנהגות הומואיות (שהם די שמו עליה חותם) שהם פונים בלשון נקבה אחד לשני אולי מתחבקים מתגעגעים אחד לשני (שלקחתי את בני מוקדם יותר באיזה יום עמד החבר והיה עצוב נדבק לגדר). לטענת בני הם רק משחקים בלגן יחד. מובן שאינו אומר לי את כל האמת... מה עליי לעשות? אם אקח את בני ולשוחח איתו שאסור זה וזה הרי יכחיש כל וכל. להפריד ביניהם מבודד את בני. האם כבר בגיל זה בהכרח מעיד על נטיות מיניות? לאחרונה בני חווה נידוי מצד הכתה בעקבות מקרה זה ובכלל. נזקקות לעברו מילים כמו המזדיינים (סליחה) ועד לא נהיה חברים שלך אם תהיה חבר שלו (גם קודם לא היו חברים) עצה דחופה בבקשה. תודה רבה מראש.
 
אורטל חנה
09:21 16.04.15
שלום,
אשמח לעצה בקשר לבת שלי.
יש לי ילדה בת שנתיים ושמונה חודשים. היא ילדה מאד פחדנית מטבעה אבל בחודשים האחרונים היא הפכה להיסטרית מאד, מכל רעש קטן היא ממש נבהלת ומפוחדת ..זה יכול להיות כל דבר אפילו צלצול של פעמון הדלת..בנוסף התחלנו איתה גמילה מחיתולים בחופשת הפסח לאחר מספר ימים שכללו פספוסים מכיוון שפחדה לשבת באסלה הצלחנו לגמול אותה אבל כשחזרה לגן חזרו הפספוסים ועכשיו גם בבית היא מפספסת ובגן היא ממש מפחדת מהשירותים ולא מוכנה להיכנס לשם..לפני חודש גם עברנו דירה גרנו לפני כן במקום מאד רועש והיא הייתה שם מאד מבוהלת מרעשים שהגיעו מהרחוב (אוטובוסים מכוניות וכו') עכשיו אנחנו גרים באזור שקט וחשבנו שזה ישפר את המצב אבל זה לא שיפר מבחינת הבהלה שלה מרעשים אבל לא ראינו שיפור..
האם את חושבת שכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי או שיש לך עצה כלשהי לתת לנו בנושא..?
תודה רבה,
אורטל.
 
פז שפירא  
17:55 16.04.15
הי אורטל חנה,

אם את יודעת שעומד להיות רעש, הכיני את ביתך לכך. למשל, אם את יודעת שעומדת להגיע אליכם מישהו הכיני אותה לצלצול הפעמון.

בנוסף, את יכולה לחשוף אותה לרעש ממנו פוחדת ולהקנות לה תחושת שליטה - למשל שתצלצל בפעמון בעצמה ועוד דברים שעושים רעש.

כמו כן, כאשר היא פוחדת, חבקי אותה, אמרי לה שאת מבינה שהיא פוחדת מהרעש, שהוא עוד מעט ייגמר ואת שומרת עליה.
 
אמא למתבגר
16:49 14.04.15
בן 13 רגיש מאוד עם חלק מסימפטומים של הפרעת קשב. ללא תרופות. חכם מאוד..ובוגר מצד אחד ורגיש מאוד מצד שני. חושב המון על הצבא ומה יהיה בו ופוחד. המון שאלות של מה צריך לעשות כדי לישון בבית. כדי להיות קרוב לבית. ממש מוטרד..ולא עוזרת שום תשובה. ילד לחוץ מאוד שמתחיל להשפיע פיזית בכאבי ראש ללא הפסקה. מה עושים?
 
פז שפירא  
17:43 16.04.15
הי,

האם החרדה ממוקדת בצבא או שישנן חרדות נוספות?
שלום,
יש לי ילד אוטוטו בן חמש. כל שנה עבר מסגרת, עד גיל חצי בבית...אחר כך משפחתון...אחר כך גן ואז עברנו דירה והיה בגן אחר ואז נכנס לגן טרום טרום ולא הייתי מרוצה מהגננת - שנה ראשונה שלה כגננת והיה בלאגן וצעקות בגן. העברתי לגן אחר בטרום חובה והמצב האמת לא משתפר.
הוא ילד שלישי מבין שלושה, הוא ילד שובב והיפראקטיבי לטעמי...ילד שובב ברמות. ילד עקשן....משהו לא בסדר איתו לדעתי כשאני משווה לילדים האחרים שלי. יש לו קשיים בהירדמות עדיין....חייב מוצץ זה הדבר היחיד שמרגיע אותו. חוזר מהגן רץ למוצץ. אין לו חברים הוא לא יודע איך לגשת זקוק לתיווך כל הזמן. הגננת אומרת שהוא לא מתפקד בגן באופן עצמאי כל הזמן צמוד אליה ומחכה שהיא תפעיל אותו ותיתן לו משימות, כל הזמן דורש תשומת לב ממנה ואם לא מקבל אז מפריע....מציק....עושה בלאגן ואפילו דברים מסוכנים לדעתה. יש לו קושי במעברים ממפגש לחצר והפוך. בבית אני שמה לב שבמסגרת גרעינית הכל בסדר אבל אם אנחנו מארחים משפחה או הולכים למקום שיש הרבה אנשים הוא פשוט "מאבד" את עצמו מתחיל לדבר בלי הפסקה פשוט לא מצליח להכיל סיטואציות. לא תמיד יושב יפה במפגשים לפעמים זקוק לצאת החוצה להתאוורר. מוטוריקה עדינה וגסה מעולה, התפתחות מעולה, חכם, יודע אפילו דברים מעל לגילו - לדבריה.
בבית מה שהיא מתארת קורה למשל פעם בשבוע בערך. אבל בבית אני איתו רוב הזמן ובגן יש עוד 30 ילדים אז אני מבינה את הקושי. היא אמרה שלדעתה יש קושי בוויסות חושי אני חשבתי על קשב והיפראקטיביות. הלכנו לאבחון דרך המכון, אבחון משולב של מרפאה בעיסוק ועובדת סוציאלית. בשלושת רבעי השעה שהיינו שם היה נופת צופים הן לא הבינו מה הבעיה והן לא ראו שום בעיה בוויסות חושי שהגננת ציינה, אמרו שהילד מקסים ולגבי קשב אמרו שמוקדם מדי ורק בכיתה א אם יש חשד לחזור שוב.
אני מפחדת פחד מוות מריטלין אבל אני בטוחה שמשהו לא בסדר ואני לא יודעת למי לפנות ומה לעשות? אבחון חוזר באופן פרטי? פסיכולוג ילדים? פסיכולוג ריגשי? טיפול ריגשי? נוירולוג? למי לפנות ומה לעשות?
תודה
הי טליה,

נשמע שיש לבנך קשיים - של היפראקטיביות, קושי עם מעברים, עצבנות ועוד.
נשמע מדברייך גם שלכם, ההורים, אין מספיק ידע וכלים להתמודדות.

אני מציעה לפנות למכון ולבקש אבחון מקיף עם פסיכולוג ילדים או עם רופא התפתחותי שיבדוק את כל ההיבטים: קשב וריכוז, היבטים רגשיים וחברתיים, הכלים להתמודדות שלכם ההורים ועוד.

ייתכן ותקבלו המלצה לטיפול והדרכת הורים. ייתכן שתקבלו המלצה לטיפול תרופתי ואז אני ממליצה לשקול זאת לחיוב.

בהצלחה!
שלום, הבן שלי בן 4.5 אני והבן זוג שלי נפרדנו לפני חודש. הוא לא האבא האמיתי שלו (האבא הביולוגי שלו בקשר רציף איתו). אני ובן הזוג היינו ביחד כ3 שנים גרנו ביחד והוא היה כאבא לבני לכל דבר. והבן שלי מאוד מאוד קשור אליו ואוהב אותו ממש. לפני חודש הוא עזב את הבית ואני סיפרתי לבן שלי שהוא נסע רחוק. אני מנסה למלא את ימיו ולפצות על היעדרו אך נראה שהילד חווה איזשהו חוות נטישה. הוא מזכיר אותו בכל מיני זמנים, מדבר עליו ואומר שהוא מתגעגע אליו ויודע שהוא נסע רחוק ועוד הרבה זמן יחזור. לפני יומיים הוא ראה את התמונה שלו בטלפון ואמר שהוא נסע כי הוא לא אוהב אותו יותר. אמירה זו מכאיבה לי מאוד ואני מנסה להסביר לו שהוא אוהב אותו ומתגעגע עליו מאוד. אני והבן זוג לשעבר בקשר לא רציף בהודעות והוא מוכן לבוא ולדבר איתו ולהיות איתו כי גם הוא אוהב ומתגעגע עליו. אך אני קרועה ואובדת עצות. כי הוא לא האבא האמיתי שלו ולא מגיע לו הסדרי ראייה או מפגשים שבועיים והפחד שזה יכול לבלבל עוד יותר את בני. אני מאוד אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות. כשהתגרשתי הבן היה מאוד קטן והוא לא הבין את המשמעות של גירושין ובמיוחד שהיה לי חשוב לשמור עם אביו על קשר חברי בשביל הילד ושמתי את רגשותיי הצד בשבילו. עכשיו זה יותר מורכב כי מצד אחד יש את הפרידה שהיא מאוד קשה בשבילי אך מצד שני יש את בני שקשור לגבר אחר שהוא לא אביו. מתלבטת עם לקבוע פגישה מסודרת עם פסיכולוג ילדים.
מקווה שהצלחתי להבהיר את הבעייתיות, מקווה לתשובה שתוכל להבהיר לי מה לעשות.
הי לימור,

באמת סיטואציה מורכבת ולא פשוטה. להערכתי דווקא בנך יוכל להפיק רבות אם בן זוגך לשעבר ימשיך להתראות איתו. כך, תוכלו להסביר לו שהקשר הזוגי ביניכם נגמר אך שהוא עדיין אוהב אותו ורוצה בו. כלומר, כלפי בנך ייתכן מאוד שזהו מעשה נכון.

מאידך, באמת יש את הרגשות שלך שמקשים עליך להישאר בקשר עם בן הזוג לשעבר. בשל כך, ייעוץ פרטני אצל פסיכולוג בהחלט יכול לעזור לך להבין כיצד להתייחס לצרכים של בנך ולצרכים שלך שלא בהכרח עולים בקנה אחד.

היי פז,
פונה אליך שוב לאחר שבוע.
מאותו זמן של הפרידה היה ניסיון ביני בין הבן זוג לחזור להיות בקשר אך ניסיון זה נהרס לאחר גילוי כואב שלי שהוא בגד בי כל הקופה.
דבר זה שבר את כל הקלפים ויש ניתוק סופי ביני לביני ואין חשיבה שיהיה בקשר גם עם בני (אני ואבא של הילד לא מעונינים בכך)
עכשיו שאלתי מה לעשות אם בני מה לומר לו? סיפרתי לו שהוא נסע רחוק וכבר לא יחזור, אך אני מרגישה שזה שקר מכיוון שלא הייתי רוצה שיקח את האשמה עליו (כאילו הוא נסע בגללו) אני לא יודעת מה לספר לו ואיך לעבור את התקופה הזו בהתמודדות עם המצב. אבא שלו מגוייס לחלוטין למצב ומוכן להיות יותר איתו.
אנחנו מנסים לקבוע תור לפסיכולוג ילדים, אך ההמתנה היא ארוכה וכרגע המצב דחוף.

בבקשה תגידי לי מה לעשות איתו? מה לספר לו? איך להקל עליו את הפרידה ממנו ולהפוך את התקופה הזו ליותר קלה. גם אני וגם אביו מוכנים לעשןות כל דבר.
תודה לימור
הי לימור,

אם ההחלטה היא סופית - צריך באמת להפחית מבנך אשמה ככל שאפשר ולהסביר לו שאתם נפרדתם כי לא הסתדרתם והוא אוהב אותו ובטוח מאוד יתגעגע אליו ויחשוב עליו גם אם הוא לא איתו.

אני ממליצה בכל זאת לחשוב עוד על הדברים - לא לסגור ולחשוב על אופן שאולי בכל זאת בנך יוכל להיות בקשר עם בן זוגך לשעבר.

 
שרון
13:37 13.04.15
שלום,

בני עוד מעט בן 4. התחלנו את תהליך הגמילה מהחיתולים במהלך היום לפני שנה וחצי, התהליך לא היה מוצלח והיה מאוד קשה לשני הצדדים (כנראה כי התחלנו מוקדם מדי כשהוא לא היה מוכן), היו הרבה מאוד פספוסים. רק עכשיו הגמילה ביום מתקבעת וזה אחרי שקיבלנו ייעוץ מקצועי. השאלה שלי היא לגבי הלילה - בני מבקש שנשים לו תחתונים רגילים בלילה, אבל אני דוחה את זה בגלל שהוא עדיין קם עם חיתולים ספוגים בפיפי. אציין, שהוא לא שותה לפני השינה ועושה פיפי לפני שהולך לישון - כך שאני באמת לא יודעת מאיפה מגיע הפיפי הזה... הוא גם לא מתעורר בעצמו באמצע הלילה ומבקש ללכת לשירותים. אני מאוד מתלבטת מה צריך לעשות. מצד אחד, ייתכן ואם אני אשים לו תחתונים, הוא ירגיש שהוא רטוב וזה יזרז את תהליך הגמילה בלילה. מצד שני, רק עכשיו הוא קיבל ביטחון עם הגמילה ביום ואני לא רוצה לערער לו את הביטחון הזה ולהוריד לו את החיתול בלילה כשהוא לא מוכן.
נשמח לקבל עצה מה עושים.
 
פז שפירא  
15:32 13.04.15
הי שרון,

כיוון שבנך עוד מעט בן ארבע וכיוון שהוא מעוניין להוריד את הטיטול אני ממליצה כן לאפשר לו לישון עם תחתונים. אני מציעה לא להגיב להרטבה בלילה, להחליף בגדים ומצעים אך לא להעיר על כך. במידה וכשיגיע לגיל ארבע ימשיך להרטיב תוכלו לפנות לטיפול בבעיית ההרטבה במרפאת הרטבה או אצל מומחה בתחום.
 
שרון
14:08 14.04.15
תודה על התשובה המהירה.
האם את חושבת שלהוריד לו את הטיטול יגרום לו להפסיק לעשות פיפי בלילה? איך זה יקדם אותו בגמילה? אני פשוט חוששת מתסריט בו אנחנו מורידים את הטיטול, הוא ממשיך לעשות פיפי בלילה, אנחנו מחליפים כל יום מצעים והוא יהיה מאוד מתוסכל מזה כי הוא יקום כל יום רטוב לגמרי...
אשמח לתשובה, תודה רבה!!
שלום,

יש לי בן בגיל שנתיים וחצי.
שמתי לב, שהרבה פעמים כשאני מדברת איתו או כשהוא מספר משהו - הוא לא מסתכל עליי ולא מסתכל בעיניים אלא מפנה מבט - נראה שזה עוזר לו לחשוב, הוא כמו מביט למרחוק וחושב על הנאמר.
יש גם פעמים שהוא כן מסתכל בעיניים.
וגם, הוא לא תמיד מקשיב למה שאני אומרת, אני למשל יכולה לשאול אותו אם הוא רוצה לחם מטוגן או חביתה לארוחת ערב והוא פשוט יתעלם ממה שאמרתי. (לא אפילו שהוא לא יגיד מה הוא מעדיף, אלא פשוט ימשיך במה שהוא עשה קודם, גם אם זה סתם משהו).

הוא אוהב ילדים אחרים ושמח כאשר חברים באים לשחק או כשהוא הולך אליהם אני יכולה גם לראות אותם משחקים ביחד, אבל בדרך כלל אחרי קצת זמן - הוא פתאום ישחק לבד.

האם זה בעייתי?
 
פז שפירא  
08:51 14.04.15
הי רותי,

איך ההתפתחות של בנך מבחינה שפתית, קוגניטיבית ומוטורית?

האם עשיתם לבנך בדיקות ראייה ושמיעה?

אנא השיבי כדי שאוכל להמשיך לענות.
שלום,

תודה על התגובה המהירה.

מבחינה מוטורית - הוא מעולה, הוא מגיל קטן אוהב לבנות דברים עם קוביות ומגה בלוקס והוא יודע להדביק מדבקות ולצייר טוב.
הוא התחיל ללכת ולרוץ ולטפס מגיל קטן.

מה הכוונה מבחינה קונקטיבית?

מבחינת דיבור - הוא התחיל קצת מאוחר, כיון שדיברנו 2 שפות בבית - בעלי אמריקאי ושתינו דיברנו אנגלית.
לאחר שמישהי העירה את תשומת ליבי, שאולי האנגלית שלי לא מספיק שוטפת ומלאה - ועברתי לדבר עברית - הדיבור שלו התקדם פלאים, ועכשיו הוא כבר מדבר יותר טוב. הוא אומר משפטים קצרים כמו רוצה לאכול, אבא יושן, אבי ישים לבד, אלי (אחיו הקטן..) בוא.
הדיבור עדיין לא זורם עם משפטים ארוכים וסיפורים. וגם יש טעויות כמו גמרת במקום גמרתי וכאלו. אבל אולי זה נורמלי עדיין.

בגן, הגננת אמרה שהוא כמעט לא מדבר. אבל יש לו ביייביסיטר קבועה פעם בשבוע - והיא אמרה שהיא נהנית מאיך שהוא מדבר איתה... היא חושבת שהוא בסדר מהבחינה הזו. (היא אמנם רק בחורה, אבל היא מכירה הרבה ילדים...).

תודה!
 
פז שפירא  
12:17 14.04.15
הי רותי,

נשמע שהמצב תקין - בנך מדבר, יוצר קשר חברתי ויוצר קשר עין, רק לא תמיד. ייתכן שהוא מעט מופנם באופיו ולכן נמנע מלדבר בגן ומסב את מבטו כאשר המגע החברתי הינה בעוצמה חזקה מידי בשבילו.

אני ממליצה לערוך בדיקות ראייה ושמיעה - על מנת לבחון את האפשרות שהסבת המבט וחוסר המענה כאשר קוראים לו נובעים מקשיים שכאלו.

כמו כן, בשל המגבלות של הייעוץ בפורום, במקרה זה במידה ויש עדיין ספקות וחששות לגבי התפתחותו כדאי לפנות לרופא הילדים שישקול אם יש מקום להפנות לבדיקה התפתחותית או לא.
שלום רב,
אודה לעזרתך- ביתי בת 4 וחצי, ילדה נבונה ותקשורתית. נגמלה מחיתולים בצורה מעולה והדרגתית- ממש לפי הספר בגיל שנתיים וחצי באופן שבו אני הייתי קשובה לצרכיה ולשלבי הגמילה. רק לעיתים רחוקות הייתה מרטיבה בלילה לאחר הגמילה ובעיקר בתקופות מעבר/ בזמן חולי.
השינוי שחל בבית- ילדתי את ילדי השני לפני כחודשיים וחצי. ומאז הרטבת הלילה חזרה באופן מוחלט משמע- כל לילה ולילה. ניסינו הכל- החל מהסברים, עונשים, ניסיתי אפילו מקלחת במים פושרים, שיטת סיבה ותוצאה- תצליח לא להרטיב - פרס, גם טבלה שבועית של חייכן, מלבד דבר אחד שהמליצה לנו הרופאת ילדים- לחזור לטיטול - וכמובן ביתי אומרת אז שימו לי טיטול...היא נבונה ואפילו אמרה יש את הסדין שעוונית ככה שזה לא נורא שאני עושה במיטה...ברור לנו שזו הרטבה מכוונת והיא ממש מתעצלת לקום לשרותים ( במרחק של כמה צעדים) - מעבר לכך שזה קשה ברמה הלוגיסטית -כי זה יומיומי - מה ניתן לעשות כדי לעצור את התופעה? אני מבינה שזה עונה על הצורך בתשומת לב מיוחדת אישית רק לה, ובכך היא משיגה את זה, לכן אני משתדלת כל יום כחצי שעה להיות רק איתה ועדיין זה לא פוסק.
לכאורה אני מבינה את כל המצב ומנסה לעצור את התופעה אך עדיין לא מצליחה לשנות את המצב ולגרום לה לעשות בשרותים.
( אגב ההרטבה רק בבית בלילה ולא בגן )
מה דעתך? מה ניתן עוד לעשות?
תודה רבה
הי רונית,

ההרטבה היא בעצם ביטוי של רגרסיה שקשורה ללידת האח. זהו תהליך שקורה לילדים רבים ויש להבינו ולהיות אמפטיים לכך. ביתך בעצם מנסה לשדר שגם היא רוצה להיות תינוקת, כמו אחיה ושקשה לה עם המקום במשפחה שנלקח ממנה. אני מציעה לא להתייחס להרטבה בלילה - לא להעניש או לתת פרסים, חיזוקים וכל דבר אחר. להחליף בבוקר בלי לומר דבר ובלי להראות כעס.

צריך להפחית את החרדה של ביתך ולעשות זאת תוך שאתם מדברים איתה על הקושי שבלידת אחיה. טוב את עושה כשאת מבלה זמן איכות איתה. כדאי לקחת נשימה עמוקה, הרבה סבלנות והבנה לכך שזהו תהליך טבעי שמתרחש ועם הזמן, במידה ולא תעניקו לכך יתר תשומת לב, גם יחלוף.
 
אלינה
21:59 09.04.15
שלום רב,
רציתי להתייעץ אם יש צורך בהתייחסות מיוחדת להתנהגות ביתי בת 10. היא עדיין מרטיבה בלילות, וזה יכול להיות כל יום או פתאום תקופה ארוכה שאינה מרטיבה. בנוסף היא מאוננת כמעט כל יום. מבחינת התנהגות היא די אגרסיבית במיוחד כלפי אחותה הקטנה בת 5.
תודה
 
פז שפירא  
17:13 12.04.15
הי אלינה,

אוננות רבה שמגיעה לצד הרטבה בלילות יכולה להעיד על מצוקה נפשית. אני מציעה לבחון את הדברים באופן פרטני אצל איש מקצוע - אני ממליצה על התייעצות עם פסיכיאטר ילדים כיוון שהוא יוכל להתייחס גם להיבטים פיסיולוגיים אם קיימים (בהרטבה) וגם להיבטים נפשיים.
 
אלינה
18:06 12.04.15
בהמשך להצעתך האם יש לך המלצה לאיש מקצוע רצוי אישה כי הבת שלי פחות מתחברת עם רופאים גברים
 
פז שפירא  
15:25 13.04.15
הי אלינה, אין אפשרות לקבל בפורום המלצה ספציפית לגבי איש מקצוע.
 
תומר
08:26 12.04.15
שלום
יש לי ילדה כבת שנתיים ובמשך זמן זה אני רואה אותה פעמיים בשבוע לשעה בנוכחות אמא שלה . כאשר אני מגיע לביקור ומנסה להרים אותה היא צורחת בוכה ונצמדת לאמא שלה .כל משחק שאני יושב ומשחק איתה היא נוחכת לשתי דקות ומיד לוקחת משחק אחר והולכת לאמא שלה. שאלתי היא אך אפשר לגרום לילדה להיות יותא קשורה וחיובית כלפי ובכך הקשר איתה יעמיק. חשוב לי לציין שבהמשך אני רוצה להתחיל לקחת אותה מהגן פעם בשבוע (דבר שרק אמא או סבתא שלה עושות) ואני רוצה להכין את הקרקע למפגש ויציאה מהגן יותר נעימות וכמעט ללא בכי.
 
פז שפירא  
17:20 12.04.15
הי תומר,

איך הקשר שלך עם האמא? כיצד היא מתווכת את הקשר שלך עם הילדה?

אנא השב כדי שאוכל להמשיך ולענות.
 
תומר
18:10 12.04.15
קשר מנותק לחלוטין אנו מתקשרים בהודעות , היא אומרת לילדה ללכת לשחק או לטייל איתי.
 
פז שפירא  
15:23 13.04.15
הקשר עם הילדה תלוי בין השאר גם בקשר שלך עם אימה ובדרך שבה האמא מתווכת את הקשר. אם ישנה אפשרות לשוחח עם האם על כך או אם יש אפשרות לשפר את הקשר עימה זה יכול לעזור. אם לא - הדבר שניתן לעשות הוא פשוט לא לוותר ולא להתייאש ולהמשיך להקפיד על קשר רציף. כמו כן, אתה יכול להתייעץ באופן פרטי עם איש מקצוע כדי להבין את התקשורת שלך עם הילדה והאם ישנם דברים שאתה יכול לעשות על מנת לשפר אותה.
שלום רב, מקווה שזה המקום לקבל עוד דעה בנושא

בני בן שנה וחודש, נמצא במהלך היום במסגרת משפחתון, בגיל 10 חודשים החל ללכת לשם ולפני כן היה בבית, איתי.

כאשר הוא נרשם נאמר לנו מפורשות שהוא הילד האחרון שנכנס למשפחתון ובכך הוא סוגר את הרשימה והגננת אמרה שהיא מקבלת עד 5 ילדים.

כעבור כחודש הצטרף עוד ילד, ושוב כעבור חודש הצטרף עוד ילד ולפני כמה ימים הצטרף עוד ילד, מה שאומר שהם 8 ילדים ומטפלת אחת ! רק לי ולעוד אמא אכפת מהעובדה שהיא משקרת לנו ומכניסה ילדים ללא ידיעתנו ורק במקרה כאשר אנחנו באים לקחת את הילדים אנחנו רואים כל פעם ילדים חדשים

הבן שלי כבר רשום לגן אחר שהוא אמור להתחיל בספטמבר, מה שאומר שיש לו עוד 4 חודשים להיות בגן שהוא נמצא עכשיו, מבחינת הטיפול בילד, אני לא דואגת, היא לא פוגעת בו, היא מאוד חמה ואוהבת מנשקת ומחבקת הרבה תמיד הוא נקי ושבע, ישן טוב וברוך השם חייכן ומתפתח מעולה.

לי מאוד מפריע שהיא משקרת כל הזמן וכל הזמן מכניסה ילדים בלי ידיעתנו, כמובן שדיברנו איתה וזה כמו לדבר לקיר היא הבטיחה שלא תכניס עוד והופ זה חוזר חלילה, בתור בן אדם היא מאוד חרטטנית ושקרנית ואני לא מאמינה לחצי ממה שהיא אומרת שזה לעצמה תחושה נוראית, לי ולאמא השנייה יש אותן תחושות, באופן אישי אנחנו לא אוהבות אותה ומודעות לכך שהיא שקרנית ותחמנית אבל משום מה מרגישות בטוחות בה בטיפול בילד בגלל שרואים על הילד שטוב לו, הוא גם בא בכיף והולך בכיף

השאלה האם זה נכון להוציא את הילד מהגן ולמשך ה4 חודשים הונתרים לשים אותו בגן אחר ושוב עוד 4 חודשים להוציא אותו ולהכניס אותו שוב לגן חדש.
האם זה יפגע בו?
לקח לו המון זמן להתרגל לגן שהוא נמצא בו עכשיו, ועד שהוא סומך עלייה, על המקום, הוא מרגיש שם בנוח ושוב היא מטפלת בו טוב (חוץ מהעובדה שכרגע יש לה יותר ילדים לטפל)

אני מפחדת להוציא אותו ועד שהוא יתרגל שוב למקום חדש אני שוב אצטרך להוציא אותו
מפחדת שהוא לא יסמוך עלי, שיהיה לו קשה לעזוב אותי שכל פעם אני שמה אותו במקום חדש
האם לבלוע את הרוק במשך 4 חודשים ?
מה נכון לילד, אני רוצה רק בטובתו
השאלה אם להשאיר אותו במקום כזה שיש גננת אחת על 8 עדיף מאשר לטלטל את הילד מגן לגן בזמן כו קצר

תודה רבה ,מקווה שתיתני לי קצה של אור בסוגייה
 
פז שפירא  
12:33 09.04.15
הי תות,

אין לשאלתך תשובה אחת ברורה. אולם, כדאי באמת להתייחס לשאלת הטיב הטיפול בגן, הנגזרת משאלת האמינות. כלומר, האם ההרגשה שהגננת משקרת נוגע רק למספר הילדים בגן או שלדעתך היא משקרת בעוד תחומים כמו האם הילד אכל מספיק, ישן, האם בכה במהלך היום ועוד.

להרגשתי, אם אינך חושדת בשקרים מסוג זה ואת בוטחת לחלוטין בטיפול בילד, אין מקום להעבירו גן כדי להעבירו שוב לאחר כמה חודשים. אני לא חושבת שמעברים רבים עלולים לפגוע באמון שלו בך, אך הם עלולים ליצור מצב של תקופה ארוכה של הסתגלות ואי חזרה לשגרה שחשובה מאוד לילדים.
 
תות
22:22 12.04.15
תודה על המענה, אשמח להמשך מענה

אז כן, אני בטוחה שחצי ממה שהיא אומרת לא נכון אפילו דברים שטותיים!
למשל בחול המועד של פסח הגן היה פתוח חצי יום, הבן שלי הגיע ל 4 שעות שבהן היא אמרה שהוא עשה קקי פעמיים ואכל מרק ירקות עם בשר
שבפועל פתחתי לו חיתול מפוצץץץ בפיפי (לא הגיוני שב4 שעות היא החליפה פעמיים) וזה לא פעם ראשונה שהיא אומרת את זה! שכאין לה מה להגיד היא ממציאה ובקשר למרק....למזלה הרע הילד שלי פלטני והוא פלט אליי סימילאק כולה 4 שעות היה אצלך איך הספקת לדחוף לו בקבוק???

אז כן, אני בטוחה שהיא דוחפת לו הרבה סימילאק כל פעם שהיא עסוקה או כל פעם שהוא קצת נודניק, אני בטוחה שהיא תוקעת אותם מול הטלויזיה המון! הטלויזיה פתוח כל הזמן ואני בטוחה שהיא דוחפת לו 2-3 עוגיות ביום.
היא לא ממש גננת, היא שומרת על ילדים ונותנת להם לעשות מה שבא להם... טלויזיה עוגיות בקבוקים אז בגלל זה הילד אוהב לבוא לשם- לא רע לו, לא צועקים עליו לא מרביצים לו, נותנים לו עוגיות וחיבוקים
ממש אידיליה בשבילו
בשבילי- סיוט!
אני בטוחה שבימים שלילד קצת קשה להיפרד היא סוגרת את הדלת ונותנת לו עוגיה כי פתאום יש שק מוחלט והיא בדוק לקחה אותו לכיוון המטבח (ואין לי מה לעשות עם זה מה אני אדפוק שוב ואגיד לה אל תביאי לו .. אז היא תעשה את זה אחרי 10 דק שאלך, מה אגיד לה לא אחלפת לו חיתול?)
אבל משהו בתוכי אומר לשרוד את התקופה הזאת, היא לא פוגעת בילד ועוד 4 חודשים הוא יתחיל גן חדש עם חוקים חדשים שילמד להתרגל שאין יותר עוגיות כל פעם שהוא נודניק.. לטלויזיה אני לא דואגת כי אין שם טלויזיה והוא ידע להסתדר כמו שבבית שלי 95% אין טלויזיה רק מוזיקה.
באופן אישי, אני לא אוהבת אותה, אני חושבת שהיא תחחנית שקרנית תוקפנית (בשיחות איתי איתה לא כלפי הילד) אומרת מה שהיא חושבת שאני רוצה לשמוע, דוחפת לילד עוגיות טלויזיה וסימילאק.

אין ספקקק ששם הוא לא ישאר, אני פשוט חושבת שברגע שהוא יכנס לגן אחר, כל הדברים האלה יתנו לשינוי ז"א הם לא דברים אשר פוגעים בילד, נכון?
האם אפשר לשרוד עם המצב הנוכחי את ארבעת החודשים הקרובים?
 
מירה
09:56 11.04.15
שלום רב,
ביתי בת 9 ולתדהמתי גיליתי שבמסיבת פיג'מות אצל חברה ביתי הצטלמה בטאבלט שלה על ידי חברה מתערטלת ומתפשטת שמשדלת אותה להיות סקסית. הילדה בכיתה ג'....
מבקשת לשאול מה עליי לומר לה בשיחה ביננו? האם להרחיקה מהחברה הזו? האם לידע את אמה של החברה? ומה עליי לומר לביתי שיגרום לה לא לחזור על מעשה זה?
ביתי ילדה יפה ובוגרת ובעיקר מאוד דעתנית ועקשנית.
אנא עזרי לי עם תוכן ואופן השיחה עמה....רוצה שתבין את עומק הבעיה והשלכותיה.
לתשובתך המהירה אודה.
אם במצוקה.....
שבת שלום
 
פז שפירא  
17:29 12.04.15
הי מירה,

לדעתי כדאי לשוחח עם האם של החברה, על מנת שתוכל להתייחס לעניין ולטפל בו. לא הייתי ממהרת להרחיק את הבת מהחברה.

חשוב להסביר לביתך שהרצון שלה לעשות כיף עם החברה והסקרנות לגבי הגוף מובנים ולגיטימיים. ולצד זה - שצריך להגן על עצמה. אפשר להסביר שאת הדברים שאפשר לעשות עם הגוף, שמותרים או שאסורים את יודעת ואת תגידי לה אותם כדי להגן עליה. הסבירי שהתערטלות וצילום הגוף הם דברים שלא מתאימים לגילה ותני דוגמה לסכנות שבזה (למשל, התמונות יכולות להגיע לאינטרנט. וכן - שהנפש שלה עדיין לא מתאימה לדברים האלה ולכן זה לא בריא לה).

חשוב לפתוח את השיחה במתן לגיטימציה לרצונות ולסקרנות ולסיים באמירה לגבי מותר ואסור מבחינתך עם מתן הרציונאל לכך.

בהצלחה!
 
לילי
13:43 09.04.15
שלום
ביתי בת שנתיים וארבע חודשים
ילדה נבונה וורבלית לעיתים כאשר כועסת עלי מרביצה קלת
אני כמובן לא מאפשרת זאת אני אומרת לא שאנחנו לא מרביצים
השאלה היא כזאת
כמובן אין לי רצון שתרביץ לאף אחד אבל אני לא מעוינינת שירביצו לה והיא לא תחזיר
איך להיתנסח הכי חשוב לי שהיא לא תרים ידיים עלי ועל אביה(היא אומרת אני כועסת ופעם אפילו אמרה לי שהיא רוצה להרביץ לי כי היא כעסה אבל יודעת שזה לא מקובל עלי אז היא שיתפה אותי ברחשי ליבה כאשר היא כועסת אני נותנת לזה לגיטמציה ומסבירה שזה בסדר גם להרגיש כעס
בכל אופן כוונתי היא שהכי חשוב שעלי לא תרים ידיים לגבי היתגוננות אם מרביצים הייתי מעדיפה שצתיתמודד אני לא רוצה להעביר מסרים מבלבלים(לנו לא מרביצים ולאחרים כן )
תודה אשמח לתגובה איך להיתמודד
חג שמח
 
פז שפירא  
17:17 12.04.15
הי לילי,

חשוב להראות לביתך שאת מתגוננת בעצמך מפני אלימות וכך היא תבין כיצד עליה להתגונן בעצמה כשמישהו אלים כלפיה. ניתן לומר לה שכאשר היא תרביץ לכם אתם לא תרצו להיות לידה ואז תתרחקו. עשו זאת בכל פעם שתרביץ ואפשר לומר באותו הרגע שאתם מתרחקים כי אתם לא מרשים שירביצו לכם.
שלום!
יש לי ילדה בת 4 שמאוד קשה ההתמודדות איתה. אני מרגישה שהיא מאוד מקנאה באחיה בן ה - 6. הוא ילד טוב מאוד, חכם, מחונך ונעים. מאוד נוח להציב לו גבולות והוא מצידו לא מתווכח, לעומת הילדה שמתקשה להקשיב לנו ההורים ונוטה להתווכח כמעט על כל דבר. אנו נאלצים להעניש אותה הרבה ביחס לאח אבל אנחנו מאוד משתדלים להעניק לה המון אהבה שהיא זקוקה ואת תשומת הלב החשובה לה. המריבות שלה עם אחיה מתוך רצון להפריע לו ולא באמת בגלל שהיא מעוניינת להיות שותפה איתו במשחק. היא מקבלת התקפי זעם מדברים פעוטים שלא מצדיקים כלל את התנהגותה הכעוסה והנזעמת.
אשמח לשמוע איך אוכל לעזור לה ולכוון להתנהגות יותר נינוחה ונעימה שתעזור לה גם בהמשך החיים, וגם לנו כהורים.
הי אודליה,

אנא תני לי דוגמאות להתנהגויות שמפריעות לכם אצלה ובאילו עונשים אתם נוקטים.

תודה
 
אודליה
18:27 07.04.15
דוגמא להתנהגות שמפריעה: באופן קבוע כשיוצאים מהבית יחד עם הילדה ואחיה, היא מוצאת תמיד דבר מה שאין לה ויש לו (כמו למשל שהוא יושב בצד של השמש באוטו והיא לא או להיפך, ועוד דברים פעוטים בסגנון), ואז היא מדברת בקול בכייני, מתעצבנת וכמובן בוכה ולא מקשיבה לאף אחד. אנחנו ההורים בדרך כלל לא מנסים לפייס אותה כי ההתנהגות שלה לא תואמת לסיטואציה. אנחנו כועסים ומאיימים שנחזור הביתה או שהיא לא תקבל משהו במידה והיא לא תפסיק לבכות.
היא רבה עם אחיה בכל הזדמנות אפשרית ובאמת על דברים שלא מוצדקים. אחיה נאלץ לפספס פעילויות בגללה אם אנחנו בחוץ וחוזרים הביתה בלית ברירה. יש לציין שבמצבים שהאח לא נמצא, הילדה פשוט מקסימה, קשובה, נעימה ולא בכיינית. ממש ילדה אחרת. זה פוסק ברגע שהאח נכנס הביתה...
אני מודה שאין לי מספיק כלים להתמודד מולה. למשל אם היא כועסת וזורקת מה שיש לה ביד, אני כועסת עליה בחזרה ולוקחת אותה לחדר.
העונש העיקרי והשימושי הוא לשבת בחדר, מה שנראה לי פחות יעיל בזמן האחרון.
היא רוצה לשלוט בכל מצב. ואנחנו לא ממש יודעים איך למנוע את זה ממנה.
 
פז שפירא  
12:21 09.04.15
הי אודליה,

לגבי מצבים שניתן לצפות מראש, כמו הסיטואציה עם האוטו, נסו "להקדים תרופה למכה" ולהגיד לה לפני שיוצאים שאתם מצפים ממנה לא למצוא דברים שלאחיה יש ולה אין ולא לבכות. הזכירו לה את זה גם ממש רגע לפני שנכנסים לאוטו. במידה והיא תצליח להחזיק את עצמה ולהתנהג יפה (אפילו לדקה או שתיים) שבחו אותה על כך.

במידה וצריך לחזור הביתה אם היא לא מתנהגת יפה - אם ישנה אפשרות שאחד ההורים יישאר עם הבן ואחד ההורים יחזור איתה מה טוב.

במידה וזורקת חפץ, תוכלי לתת לה שוב את החפץ ולבקש ממנה שהפעם תושיט לך אותו במקום לזרוק.

באופן כללי - נסו לחשוב האם ישנן סיטואציות בהן אתם כן יכולים לאפשר לה לבחור ולשלוט במצב. בנוסף, נסו לחזק את הקשר בין האחים. למשל, לשחק יחד איתם במשחק משותף, לומר לביתך כמה אחיה אוהב ומעריך אותה ולחזק כל רגע, אפילו הכי קטן בו הם משתפים פעולה באופן חיובי.

בהצלחה!


 
אודליה
13:42 09.04.15
תודה רבה על התשובה המפורטת. מתכוונת ליישם הכל מיידית ומקווה לראות שיפור.
חג שמח !!
ביתי בת ה6 מאוד מתוקה וכמובן כמו כל הילדים לא תמיד מסכימה למה שאנחנו ההורים והאחים אומרים לה.היא מאוד מצליחה בלימודים ובבית משחקת מאוד יפה רק שמגיע הרגע שהיא משחקת עם אחותה בת ה 2 היא מיד נלחמת ולוקחת מימנה אפילו חוטפת למרות שהיא יודעת שזה לא מקובל עלינו ההורים.
מה שקורה בגן או בסביבת ילדים אחרים היא ההפך הגמור היא לא עומדת על שלה.היא מוותרת בקלות אפילו בלי להגיד שזה התור שלה.לפי הגננת היא תמיד צריכה להתערב והגננת אפילו אומרת שהיא אוהבת את המופרעים והיא מתחברת אליהם בקלות וכל מה שהם אומרים לה לעשות היא עושה ואף פעם לא עומדת ואומרת לא
הגננת אומרת שהיא הנגררת ואף פעם לא זאת שמחליטה
בבית כמובן היא ההפך
בחג ראיתי את זה וזה ממש כואב לראות את ביתי בלי עמוד שידרה אני יודעת שהיא עדיין קטנה ואני מאוד מקווה שהיא תשתנה
הדוגמא בחג שהתארחה אצל אמי משפחה שהייתה שם ילדה בת 3 וכל דבר היא החליטה במה לשחק ואיך לשחק ומתי לשחק והבת שלי הסכימה לכל דבר
האם יש דרך לעזור לביתי שתבין שלא רק בבית היא יכולה להחליט למרות שעשינו המון שיחות
מה עושים ?אני מאוד מקווה שהיא לא תגדל ותשאר הנגררת
 
פז שפירא  
21:19 04.04.15
הי מאי,

ניתן לעזור לביתך בכמה דרכים. ראשית, כדאי לתווך עבורה סיטואציות חברתיות. כלומר, במצבים חברתיים בהם את נוכחת, הכוויני אותה כיצד לנהוג. למשל, בסיטואציה כמו שהיתה בחג ניתן להתערב ולהגיד שפעם אחת ביתך תחליט ובפעם הבאה בילדה השנייה תחליט. תוכלי לקחת אותה למקומות בהם יווצרו סיטואציות חברתיות רבות, למשל לגינה ולתת לה עוד הכוונה. למשל, אם תהיu בגינה ותראי שהיא מוותרת על מקומה תוכלי לומר לה מה לעשות ומה להגיד בזמן אמת.

מעבר לכך, נראה שיש מקום לחזק את בטחונה העצמי של ביתך. זאת ניתן לעשות בדרכים שונות: לעודד עצמאות, לתת לה תפקידים בבית ובגן, לקחת אותה לחוג בתחום בו היא טובה, לתת פידבקים חיוביים רבים, להתייעץ איתה בדברים שמתאימים להתייעץ עימה לגביהם (למשל תוכלי להתייעץ איתה אילו בגדים תבחרי).

בהצלחה!
 
מאי
05:31 06.04.15
אני מאוד מקווה שזה לא האופי שלה להיות הנגררת
האם זה מוכיח משהו לעתיד שהיא הנגררת ותשאר כזאת ?
 
פז שפירא  
11:05 07.04.15
תמיד יש השפעות גם של האופי המולד וגם של הסביבה. חשוב לציין שאצל ילדים יש מקום לעבודה ולחיזוק, זה יכול פעמים רבות לשפר דברים. לכן, לא בהכרח כלל שהיא תמיד תהיה נגררת, בעיקר אם תעבדו לחיזוקה.
 
מאי
17:00 07.04.15
אני מאוד מעריכה את התשובה הזריזה
שהיה לך ולבני משפחתך חג מהנה
שלום
יש לי 3 ילדים בני 7,5,3
הילד בן ה-5 חכם, מתוק, בוגר ואהוב
במהלך החודשים האחרונים לא טוב לו בצהרון והא משתולל, מציק לילדים ואף מרביץ. הגננות לא יודעות מה לעשות איתו ונוהגות להתקשר אלי ואני מדברת עמו ולעיתים קרובות הוא נרגע. לדבריו, לא כיף לו בצהרון, ילדים מציקים לו ובגלל זה הוא מציק ומרביץ (לדברי הגננות כמעט תמיד מדובר בתשומת לב, כאשר הוא לא מקבל מספיק או שמרגיש שאחרים מקבלים הוא מתחיל להשתולל ואז זה כמו כדור שלג). ניסיונו לבנות מערכת חיזוקים, מדבקות, ממתקים ושיחות טלפון וזה לעיתים עובד אך עדיין ישנם ימים שהוא חוזר לסורו.
לטעמי מדובר בניסיונות לקבל תשומת לב רק שבבית הוא אחד מ-3 ובגן הרבה יותר. מה ניתן לעשות?
הי יעל,

כיצד הגננות מגיבות כאשר משתולל ומרביץ בגן? האם יש להן כלים להתמודדות? איך הוא מבחינה חברתית ומבחינה התפתחותית?


 
יעל
23:13 29.03.15
הגננת של הגן יודעת איך להתמודד עמו כך שאין בעיה, הגננת בצהרון מנסה לתת לו תשומת לב, עשתה לו טבלת מדבקות עם חיזוקים, אך גם מענישה אותו במידה ומפריע לפעילות (יושב בצד) מה שב"כ רק גורם להחמרת המצב.
בזמן האחרון הגננת מתקשרת אלינו בטענה שהיא אינה יודעת מה לעשות איתו כי הוא כל הזמן משתולל ומציק ואז אנחנו משוחחים עמו טלפונית, מנסים להבין מה הבעיה וחוזרים בפניו כי הוא ילד בוגר ונבון ואז בד"כ הוא חוזר להתנהג יפה.
מבחיה התפתחותית והתנהגותית נראה לנו שהוא בנורמה ואנחנו סבורים כי מכיוון שהוא ילד סנדוויץ' הוא פשוט מנסה להשיג תשומת לב בכל מחיר ושהוא לא מקבל אותה הוא מתחיל להשתולל ולהציק.
 
פז שפירא  
10:45 31.03.15
ראשית, כדאי לבקש מהגננת של הגן לשוחח עם הגננת בצהרונית ולהנחות אותה כיצד לנהוג עם בנך, שהרי נראה שהיא הבינה כיצד להגיב אליו טוב יותר מהגננת בצהרונית.

שנית, כדאי ליצור מצב בו בנך יראה שבכל יום אתם מקבלים דיווח על התנהגותו בצהרונית. אפשר להכין מחברת שבה הגננת של הצהרונית תרשום כל ההתנהגויות שלו - גם החיוביות וגם השליליות כשמסמנים את ההתנהגויות (למשל סמיילי להתנהגויות החיוביות ואיקס להתנהגויות השליליות). את המחברת היא תעביר אליכם בסוף כל יום ואתם תוכלו לשבת עם בנך ולבדוק יחד איתו בבית מה נכתב ולהגיב על כך. לעיתים עצם הרישום משפיע לחיוב על ההתנהגות.

נסו זאת, ואם זה לא ילך את מוזמנת להתייעץ שוב.
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  729  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
פסיכולוגיה ילדים   יחסים בין ילדים   פסיכולוג ילדים   הורים וילדים   גידול ילדים   ייעוץ ילדים   ייעוץ להורים   יעוץ חינוכי
RSS RSS פורום פסיכולוגיה ילדים