בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים רפואת ילדים»פורום פסיכולוגיה ילדים
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום פסיכולוגיה ילדים

פורום פסיכולוגיה ילדים עוסק בנושאים: פסיכולוגית ילדים, פסיכולוג ילדים, הורים וילדים, גידול ילדים, ייעוץ חינוכי, בעיות התנהגות אצל ילדים, בעיות חברתיות בילדים, יחסים בין אחים, בחירת גן ילדים
מנהלי פורום פסיכולוגיה ילדים:
פז שפירא
לפרטים נוספים
יאיר סהר
לפרטים נוספים
טל כרמלי טבת
לפרטים נוספים
 
רינת
23:43 31.07.14
שלום,
בני בן 5 ו 8 חודשים, כבר תקופה מאד ארוכה נוהג במשך כל היום להרטיב. הוא ניגש המון פעמים לשירותים במשך היום אבל לפני שמספיק להגיע הוא עושה קצת בתחתונים, כך יוצא שבמהלך כל היום הוא רטוב ויש לו ריח לו נעים. הוא טוען שיוצא לו קצת עד שהוא מגיע לשירותים ולפעמים אני שמה לב שהוא עסוק אז הוא פשוט מוותר על השירותים והולך אח"כ כשכבר מאוחר מדי. זה קורה לו גם בגן וגם בבית, וכמובן שאנחנו בבית מתייחסים לעניין, ולפעמים אפילו קצת כועסים (בעיקר בעלי).
בהתחלה חשבתי שהבעיה פיסיולוגית, עשינו בדיקת שתן שיצאה תקינה, ומכיוון שבלילה לרוב הוא יבש (מדי פעם הוא כן קם רטוב) אני מתחילה לחשוב שזה התנהגותי. אם אכן זה המצב, איך עלינו לנהוג כדי לפתור את הבעייה? בברכה, רינת.
 
מיטל
10:13 30.07.14
שלום, אני בתהליך גמילה עם בני בן השנתיים ושבעה חודשים, ומשהו שם תקוע, הוא מודע לכך שיוצא לו פיפי, אך הוא מפספס כמעט תמיד אלא אם כן אני מושיבה או דואגת שיעשה פיפי, אני אומרת לו שאני סומכת עליו שיגיד לי שיש לו , אך הוא אומר רק בשעת מעשה או אחריו, לגבי קקי ביקש עד כה רק פעמים ודי מפספס, בצהרים ובלילה עדין עם חיתול, לעיתים מתיאשת מכול הפיפי שבורח ושמה לו חיתול , בקיצור צריכה עזרה דחוף !! צריכה לצין שהוא מאוד מפותח קוגנטבית ושפתית דעתן, ועקשן ,ולכן הכול צריך ללכת בקצב ובזמן שלו...
זה בסדר גמור, ואת יכולה להירגע. החלק הכי קשה בגמילה, זה לגרום להם לזהות מתי יש יציאה ומתי לא, ואם זה קורה - אז כבר עשית את מרבית הדרך. עכשיו רק צריך לפתות אותו באמת לעשות בסיר/שירותים (אנחנו דילגנו ישר לשירותים; הוא פשוט רצה לחקות את בעלי). יש כל מיני טיפים (כמו סרטונים, סירים מיוחדים, חיתולי גמילה וכד'), הבאתי לך כמה בקישור הזה: http://tinyurl.com/mfg4pae
בהצלחה!!
 
פז שפירא  
23:37 31.07.14
הי מיטל,

הקושי, והתסכול שלך מהתהליך מובן. זהו תהליך שעשוי להיות ארוך, עם אתגרים רבים, קשיים ונסיגות. לצד זאת, נשמע שכן עשיתם צעדים משמעותיים בגמילה, גם אם כרגע זה לא נראה לך כך. בנך מודע לכך שהפיפי יוצא לו וזה חשוב. ישנם ילדים רבים שבהתחלה מודיעים אחרי שעשו, בהמשך מודיעים במהלך ולבסוף מצליחים לומר לפני כן.
ישנן גישות שונות לאחריות הילד וההורה בתהליך הגמילה. ישנה גישה האומרת שכיוון שצריך לגרום לילד לפתח מודעות ההורה אינו מתערב וממתין לילד שיאמר מתי הוא צריך לעשות. גישה אחרת אומרת שכדאי לקחת את הילד לשירותים בזמנים קבועים כדי שילמד להפעיל את השרירים במעורבים בדבר וכדי שיפנים שגרה מסויימת של הליכה לשירותים.
האמת, לדעתי נמצאת איפשהו באמצע וכמובן תלויה הרבה בילד ובהורים המסויימים.
אם לא ניסית עדיין להציע לו ללכת לשירותים בזמנים קבועים אולי כדאי לנסות. למשל: מיד כשקמים בבוקר, אחרי ארוחה, לפני שיוצאים מהבית ואחרי שנכנסים לבית, לפני השינה. ייתכן ושגרה כזו תאפשר לכם לחוות הצלחות, תפחית מתח משניכם ותגרום להפנמה מסויימת של שגרת שירותים. בין לבין ניתן להמשיך ולומר שאם הוא מרגיש שצריך לעשות שיאמר. כדאי לתאר את התחושות הגופניות הנלוות לכך. למשל לומר שאם ירגיש לחץ בבטן שיגיד מהר "פיפי".
איני ממליצה להחזיר את הטיטול וזאת על מנת ליצור תחושה שאת מאמינה לחלוטין בתהליך. זה לא פשוט כי זה מצריך ממך הרבה מאוד עבודה אך בעיקר כי לפעמים זה פשוט מייאש. כפי שאמרתי, אני מאמינה שעשיתם דרך ותוכלו להמשיך בה.

בהצלחה!
היי
אתמול הבת שלי בת 4 חזרה מהגן ואמרה לי שהחברה הכי טובה שלה אמרה לו שהיא לא חברה שלה יותר ושהיא לא רוצה לשחק איתה
מה עונים לה ? ויש לי גם ילד בן 7 עם אותו עניין מה עונים להם ?
תודה
הי שני,

ראשית, כדאי מאוד לתת מקום ולגיטימציה לרגשות הלא נעימים שעולים, גם אצל ביתך וגם אצל בנך. לומר למשל שזה בוודאי מאוד לא נעים לשמוע זאת מהחבר, שזה בטח מעורר פחד לאבד את החבר או החברה. שנית, ילדים מתאפיינים בחשיבה של "שחור או לבן" ולכן הם פעמים רבות אינם יכולים לתפוס שמצב מסויים עשוי להיות זמני. אמירה כזו של חבר עלולה לגרום לילד לחשוב שהוא והילד השני לא יהיו חברים לעולם ושאולי לא יהיה לו עם מי לשחק יותר. כדאי לומר שהילד השני בוודאי כעס ולכן אמר זאת ושהרבה פעמים חברים כועסים ואפילו לא משחקים/נמצאים בקשר לזמן מסויים ואחר כך חוזרים להיות חברים. במקרים רבים המצב הוא אכן כך, וכדאי לתת לילדים את נקודת המבט האופטימית הזו וגם להכינם למצב בו המצב לא יחזור לקדמותו. ברמה המעשית, אפשר להציע לנסות ולהתקרב, אך אם הילד השני לא מעוניין להניח לו. אפשר לחשוב יחד על פתרונות ואפילו קודם לשמוע מה ביתך ומה בנך חושבים לעשות במידה והילד השני לא ירצה לשחק או להיות איתו. גם את יכולה להציע פתרונות משלך, למשל לבדוק האם ישנם ילדים אחרים איתם ניתן בינתיים להתחבר, למצוא פעילות שנחמד לעשות גם לבד.
 
מירה
19:30 28.07.14
הבת שלי בת חמש
ילדה מקסימה, מחונכת, טובה...הכל בסדר
לעיתים מגלה שתלטנות ואוהבת להחליט (לעיתים גם משחקת יפה)
זה מתבטא בלהחליט עבור חבריה מה לעשות, היכן. י עושה מה ומתי, קשה לה שהיא משחקת בחוץ ומישהו נכנס לחדרה לשחק (פריק קונטרול...)
אני מניחה שזה חלק מאופיה ונראה שהיו סימנים כבר מגיל קטן יותר, אך זה מפריע לסובבים אותה

אני לא חושבת שאנו מתנהגים כך כלפיה ואני לעולם לא משתמשת במילים שתלטנית וכדומה כדאי לא לתייג

איך עלי להתנהג מולה ? כיצד להגיב
 
אילנה מישון
19:42 28.07.14
מירה שלום,
אני שומעת את שאת מספרת. הייתי שמחה אם תוכלי ליתן דוגמה מסויימת של התנהגות כזו, עם יותר פרטים, של זהות הנכנס לחדר, התנהגותו של הנכנס לחדרה, החפצים בהם נגע, הדברים שבהם עסקה בתך בזמן כניסת ה"אורח" לחדרה, כדי שאוכל להתייחס לשאלתך בייתר פירוט.
תודה,
אילנה
 
מירה
00:31 29.07.14
מירה שלום,
הנני אם לשלושה ילדים בגיל ההתבגרות ומכאן נסיוני האישי עם ילדים בכלל ומתבגרים בפרט. כמו כן, הנני תרפיסטית במשחק ומדריכת הורים, בשנים האחרונות עובדת ומטפלת בילדים ובמתבגרים במסגרות שונות. הנני משיבה באתר כתגבור למנהלי הפורום. עומדת לרשותך בכל עת.
 
פז שפירא  
23:00 31.07.14
שלום מירה,

את מתארת מצב שבו ילדתך לעיתים משחקת יפה ולעיתים מגלה שתלטנות. כלומר, זהו מצב מעודד שכן הוא מראה שיש לה היכולת לשחק תוך נתינת מקום לאחר. מעניין לבדוק מדוע במצבים מסויימים היא מרגישה שזקוקה בהם ליותר שליטה. כלומר, מתי היא מרגישה שאין לה מספיק שליטה במצב. מעניין לנסות ולברר איתה מה מפריע לה. למשל, אפשר לשאול אותה מדוע היא לא רוצה שמישהו ייכנס לחדר. ייתכן ומהתשובה שלה יהיה אפשר לעשות משהו שיקל עליה את המצב (לדוגמה, אם היא חוששת שיקחו לה משחק ספציפי אולי אפשר לשים אותו בצד. או אם היא חוששת מכך שיבלגנו לה את החדר אפשר לומר לה שבסוף נדאג להחזיר הכול למקום). מעבר לבירור (שלא תמיד מצליח שכן לא תמיד ילדים יודעים בעצמם את הסיבה להתנהגותם), כדאי מאוד לחזק אותה על הפעמים בהם שיחקה יפה לטעמך ולהסביר. לדוגמה, אפשר לומר: "היום ראיתי שנתת לילד השני להחליט איזה משחק תשחקו וזה יפה כי ככה לפעמים הוא יחליט ולפעמים את ושניכם תהיו מרוצים". כמו כן, אפשר לנסות ולהכין אותה מראש, לפני שהחברים מגיעים. לומר למשל שאת יודעת שחשוב לה להחליט על דברים במשחק אבל חשוב לך שעל דבר אחד היא תתן לילד השני להחליט. אתן יכולות להחליט ביחד למשל שאת מקום המשחק היא תיתן לילד האחר לקבוע ולהזכיר לה זאת תוך כדי המשחק. במידה ותצליח בכך, אפילו במשהו קטן, כדאי לעודד ולחזק אותה על כך.

תוכלי לעדכן בהמשך,
נשמח לשמוע
 
לירון
20:30 31.07.14
שלום
בתי בת השנתיים וחצי גמולה כבר שמונה חודשים מטיטולים. הגמילה הייתה קלה יחסית ותוך יומיים לא פיספסה בכלל. חודשיים אחרי הגמילה התחלנו גמילת לילה שגם היתה קלה יחסית וכמעט כל לילה קמה יבשה ( גמולה בלילה כבר חצי שנה). בחודש האחרון היא מרטיבה כל לילה. יש לילות שקמה באמצע הלילה לאחר שפספסה כבר ויש לילות שקמה בבוקר רטובה. ביום אינה מפספסת בכלל. איני מגיבה בכעס לכך בדרך כלל, מחליפה לה בגדים ואומרת כי פיפי יש לעשות בסיר. יש לציין כי יש לה אחות חדשה בת שלושה חודשים והיא הבכורה
 
פז שפירא  
22:42 31.07.14
שלום לירון,

קודם כל אני רוצה לומר לך שבתהליך הגמילה יכולות בהחלט להתרחש נסיגות, גם לאחר גמילה מלאה. לכן, כדאי להמשיך בגישה הסבלנית בה נשמע שנקטת עד עכשיו. נסיגה עשויה להתרחש בשל גורמים שונים, שינויים או מתח. האם ייתכן שהיא במתח לאחר הולדת אחותה הקטנה? האם ייתכן שהיא מנסה, אפילו באופן לא מודע, להשיג לעצמה תשומת לב נוספת דרך הנסיגה?האם ישנו משהו נוסף או אחר שאת יכולה לחשוב עליו שאולי מעורר אצלה מתח? כדאי לחשוב על שאלות אלה כדי לתת מענה ולהרגיע אותה. מעבר לכך, ניתן לנסות ולהשתמש במעין "דמיון מודרך" לפני השינה ולומר למשל: "עכשיו סוגרים את הפיפי בריצ'רץ' ולא נותנים לו לצאת". בבוקר, אם הבגדים רטובים כדאי להחליף בגדים ולא להתייחס לכך מילולית, ואולי להעניק לה תשומת לב נוספת בדרכים אחרות (למשל זמן איכות נוסף יחד).

שיהיה בהצלחה!
שלום, אני נתקלתי בבעיה שמאוד מדאיגה אותי וכואבת לי, אני התגרשתי כשהילד שלי היה בן 5, ותקופה היינו רק אני והוא,עד שפגשתי גבר חדש בחיינו,וכמובן שידעתי שהוא יתחיל לקנאות(הילד) אבל התגברנו על זה , אבל לפני שנתיים נכנסתי להריון, ואחרי לידת הבת שלנו, הילד התחיל קצת לקנאות, למרות שניסיתי בכל כוחי לא לתת לא את הסיבה, אך כבר קרוב לשנה, הוא התחיל לשקר, לתחמן, להתנהג רע, ירד בלימודים ממש דראסתי ( היה אחד מהתלמידים המחוננים) ולפני כמה שבועות תפסו אותו גונב בסופר שליד הבית, ואתמול תפסתי אותו על חם כשניסה לגנוב מהארנק שלי מהתיק שלי בתוך הבית בזמן שנירדמתי עם הקטנה שנת צהוריים!!!... זה שוק בשבילי, אני לא יודעת מה עליי לעשות ואיך להתנהג במצב הזה... אני יודעת שיש פה אשמתי, שלא נתתי לאבא החדש קצת יותר זכויות בלחנך את ילדי, ולא העברנו זמן ביחד,ולא הקדשתי זמן לו מספיק זמן אלא יותר בדברים מסביב, בגבר חדש בחיים ופספנו הרבה זמן ביחד, אבל עכשיו, כשכבר הגענו למצב הזה, ואני מבינה את הטעויות שלי, מה אני כאמא יכולה לעזור לילד שלי, ולהבטיח לו עתיד טובה... ?
 
יעלי
13:29 31.07.14
בני בן 6.5 , ילד מקסים וחברותי בעל דמיון עשיר ורעיונות מקוריים ומופלאים... אבל: יש לו גישה מאוד תמוהה שהוא מפעיל באופן גורף על כל דבר וכל אחד: "אני כבר יודע את זה... " או "ידעתי, פעם כבר ראיתי/עשיתי/ניסיתי"... לדוגמא: דיברנו על גבישים בעקבות סרט שראה, סיפרתי לו על דן שכטמן, התגליות ופרס נובל. הדרדק אמר בביטול "כן, כבר שמעתי על זה, אני מכיר את כל התגליות..."

באופן אישי מאוד מפריעה לי הגישה הזו, ואני יודעת שהוא מפעיל אותה עלי ועל אביו, על חברים, סבים וסבתות , וכו'. לדעתי רק על הגננת בגן הוא נמנע מכך...

מדוע הוא עושה זאת?

תודה,
יעלי
בני בן 5.5 מתנהג באופן כוחני ומנסה ל"נהל" את הסביבה
הגננת בגן והגננת בצהרון לא מסוגלות להתמודד איתו ואנחנו מקבלים טלפונים יומיומיים מהצוות אפילו כמה פעמים ביום בגלל חוסר יכולת להתמודד עם הילד.

הילד מציק,מרביץ לילדים אחרים ,לא משתתף במפגשים ולא משתתף בחוגים,
הבעיה קיימת גם בגן וגן בצהרון.

לילד אין גבולות ויש לו קושי לקבל הוראות ולכבד מבוגרים,לכל דבר יש לו תשובה ,הוא עונה בלי חשבון ,מדבר בפקודות,מניפולטור ומתנהג כאילו הכל מגיע לו ועכשיו.
דוגמא: "תביאי לי עכשיו","תעשי לי","אם לא תכבדי אותי אני לא אכבד אותך","תיקני לי עכשיו","לא רוצה ללכת לישון","בא לי","נו כבר"...

כהורים ניסינו את כל השיטות כגון: הסכמים,מתנות,מדבקות,עונשים,שיחות ,גבולות
טרם מצאנו שיטה מתאימה לשינוי המצב ההתנהגותי של הילד.

בכדי שבגן יהיה יותר קל קנינו לצוות הגננות והסייעות מחשב,אייפד,אייפוד,משחקים,טושים,צבעים,מדבקות וכו'
ניסינו לעשות הכל בכדי שהילד יהיה עסוק בדברים שהוא אוהב.

הגננת בצהרון הרימה ידיים עד כדי כך שהיא שרטה את הילד (בטעות או לא בטעות)
באופן שלא מתקבל על הדעת!
כמובן שהנושא טופל בחומרה רבה,הטענה הייתה שהילד "ממותת אותה"
מרביץ לילדים,לא מקשיב לה,בורח לה,מקלל אותה "חוצפנית"

רצוי לציין שהילד מאוד חברתי ,נפגש עם ילדים אחרים מהגן אחר הצהריים,פעיל בחוגים,מאוד מפותח לגילו,חכם,אנרגטי .

הדבר הכי נורא בסיפור שלילד נוצר סטיגמה של ילד מופרע,שובב,מרביץ ושכל הזמן עושה בעיות!
בשנה הבאה הילד עובר לגן חדש עם גננת חדשה וכבר קיבלה עדכון על "ההתנהגות המופלאה" של הילד.

אנחנו כהורים עובדי עצות ומעוניינים לקבל ייעוץ מה לעשות?המלצות?
באיזה דרך כדאי לטפל?
אנחנו מתוסכלים מהמצב !!
אשמח לתשובתך והצעתך המקצועית
תודה!
 
עדי גלברג
09:22 30.07.14
שלום,שמי עדי אני בת 29. ילדתי לפני שלושה וחצי חודשים בת. הילדה מתפתחת יפה ב"ה אבל לאחרונה,בערך בגיל חודשיים היא החלה למצוץ את האגודלים של האצבעות שלה ולפעמים היא אפילו מכניסה את כל היד לפה. בתור אימא שלה,זה מאוד מציק לי ומפריע לי וזה אפילו מגעיל אותי.אני נגעלת מהבת שלי ומתביישת בה ובמה שהיא עושה עם היד.ובכלל כל ההתעסקות עם עניין הפה והלשון מגעילה אותי אצלה. ניסיתי להרגיל אותה למוצץ אך היא מסרבת לקחת, קניתי לה מוצץ של סרבנים מיוחד רק אחרי התעקשות רבה מאוד מצידי ואחרי שקשרתי לה את המוצץ עם גומי סביב לראש היא בלית ברירה לוקחת מוצץ..לפעמים זה לזמן קצר מאוד ולפעמים זה זמן יותר ארוך אבל תמיד כשהמוצץ קשור לה לצוואר בלי זה היא פשוט לא לוקחת..אני מודעת להשלכות ההרסניות שיש לזה בעתיד וחשוב לי מאוד כבר עכשיו בגיל שלושה וחצי חודשים פשוט לגמול אותה ממציצת האגודלים שלה וזו כנראה מלחמה אבודה מראש כי היא מאוד עקשנית וסרבנית בצורה לא נורמלית..אימא שלי, שרוב היום יוצא לי להיות אצלה בבית משיקולי נוחות ועזרה,שומרת עליה אך היא כן מאפשרת לה למצוץ את האגודלים שלה כל זמן שהיא צריכה ולא מוציאה לה אותם מהפה כמחאה וכדי להראות שמשהו לא בסדר..לי מאוד קשה לראות את זה שהיא הולכת נגדי בחינוך של הילדה שלי. אימא שלי היא גם טיפוס כזה שלא מוכנה לשמוע בכי וצער וכאב של תינוק ובכל פעם שהיא קצת בוכה היא פשוט לוקחת אותה ממני ומשאירה אותה אצלה וכן מאפשרת לה את מציצת האגודלים ואפילו לא מנסה להרגיל אותה למוצץ כמו שביקשתי ממנה.אימא שלי היא פשוט עקשנית שהולכת ראש בקיר ולא איכפת לה מההשלכות שיהיו לזה בעתיד לנכדה שלה. אני מאוד מודאגת מהנושא אנא עזרו לי וכתבו לי מה עלי לעשות..אני כבר חסרת אונים ואין לי כבר כוח להילחם ולהיות שוטרת גם עם הבת שלי וגם עם אימא שלי..אנא, בתור פסיכולוגים עזרו לי...אני אובדת עצות...עדי.
אנא כתבו לי למייל שלי spanglish_10@walla.Com. בהקדם,תודה.
 
מירה
20:51 30.07.14
אמא יקרה
את חייבת לבקש ולקבל עזרה,
קודם כל אני חרדה לנזק בטיחותי מקשירת המוצץ -- אל תעשי זאת
תזרמי עם התינוקת שלך...היא כל כך קטנה, היא לא עושה כלום מתוך עקשנות...
זה לא הרגל ולא חינוך - זה הצורך שלה למצוץ אצבע . זה תקין לחלוטין וכל התינוקות עושים זאת, היא תכניס עוד המון דברים לפה
תחשבי שהיא חשה בפה מה שאת חשה בידיים...
יהיה לך שנים לחינוך, בשנה זו תני לה חום אהבה, היא עושה רק מה שטוב לה
ואולי תקשיבי יותר לאמא שלך, אם היא נענית לבכי כנראה היא יודעת למה...
תינוק בגיל כזה בוכה כי הוא צריך משהו ומבקש כך עזרה
 
לילך
15:42 30.07.14
שלום רב

בתי בת ה-6 משחקת הרבה עם בנות דודות שלה בנות גילה פחות או יותר

בביתן מספר פעמים במהלך המשחקים בינהן היא בקשה מהן שיורידו את המכנס שלהן

או את חולצתן ואמרה להן שגם היא תוריד. דבר זה נודה לי לאחר שגיסתי האירה את תשומת ליבי לכך דברתי עם ביתי והסברתי לה שזה אסור לאחר זמן היא שיחקה איתן ושוב היא חזרה על אותה התנהגות
אני זקוקה באופן דחוף לעזרתכם איך עלי להגיב וכיצד להתמודד עם זה ??????

תודה
 
שירה
10:18 23.07.14
שלום. אשמח לעזרה או דעה בנושא. בהיותי בהריון הייתי בזוגיות עם אישה וגם בלידה והיא גידלה איתי את הילדה עד גיל שנה ואז נפרדנו ומאז היא רואה את הילדה פעם בשבוע, לפעמים יוצא פעמיים בשבוע, מאוד אוהבת אותה ומפנקת אותה. כיום בגיל שנה וחצי ובחודשיים האחרונים הילדה כל הזמן קוראת בשמה, מתעוררת בבוקר וקוראת בשמה, חוזרת מהגן וקוראת בשמה, כשרואה אותה ממש עושה לה טוב והיא מאושרת אך מה עושים במשך השבוע? כואב לי לשמוע אותה קוראת בשמה ושאינה מקבלת את מבוקשה. פתרון של להוציא אותה מחייה לא בא בחשבון בשום פנים. ופתרון של לראות אותה בתדירות גבוהה יותר לא אפשרי. תודה מראש
 
שגית
12:34 30.07.14
שלום רב,
יש לי 2 ילדים : בת 9 ובן 8.מאז לידתו של הבן הילדים כל הזמן ביחד.ההפרדה היחידה זה מסגרת חינוכית (ביה"ס),הם מבלים הרבה זמן לבד בבית, וגם חוג החברים שלהם כמעט אותו דבר.הילדה היא רצינית,אחראית,בוגרת לגילה למרות הפרש גילאים כל כך קטן הילד הוא לגמרי שונה.אני שמתי לב שכל פעם כאשר בני צריך להיות בסביבה חדשה ללא אחותו, הוא מתקשה להסתגל אליה.
מה עלי לעשות כדי לעזור לו להתמודד עם הסביבה החדשה בלי שאחותו תהיה לידו?
 
נטע
10:19 30.07.14
יש לי ילד בן 5 ולא מזמן נולדה לו אחות חדשה , ובמקביל עברנו לבית חדש שיותר טוב מהקודם .

אני רוצה לציין שהיתה לילד שנה לא כך כך פשוטה בגן הדננת לא בדיוק הכילה אותו והמון העדיפה לנדות אותו לצד.
כמובן שהוא כבר לא נמצא בגן הזה ובשנה בחדשה הוא מתחיל גן חדש .

כיום הוא נמצא בקייטנה של משפחה ודודה אחת היא גננת מוסמכת והיא פנתה אלי שהיא חושבת שיש לילד משהו רגשי . וגן זה יכול להיות מכל מה שעבר בתקופה האחרונה .
איך אני בתור אמא יכולה לעזור לו ?
איך אפשר לאבחן?
אשמח לכל אינפורמציה בנושא

תודה רבה
 
טל כרמלי טבת  
11:16 30.07.14
שלום נטע,
את מתארת שנה של שינויים רבים שעברו על כולכם וגם על בנך - מעבר דירה, הולדת אחות, ובקרוב גם הסתגלות לגן חדש. כל אחד מהאירועים הללו בנפרד עשוי להיות דרמטי עבורו, ובוודאי כשהם באים כולם בסמיכות זמנים. לפיכך יתכן שהקשיים שאותה קרובת משפחה מזהה אכן קשורים לשינויים האלה. לא תיארת איך בדיוק באים הקשיים לידי ביטוי, והאם גם את מזהה שינויים בהתנהגותו של בנך במסגרת הבית. לפעמים ילדים מבטאים קושי דווקא במסגרות שמחוץ לבית (גן, קייטנה), אבל זה לא בהכרח אומר שהקשיים לא קשורים למה שעובר על הילד בבית.
באופן כללי כדאי לנסות לשוחח עמו על רגשותיו בימים אלה - את יכולה לומר לו שאת מבינה שאולי קשה לו עם כל השינויים, ושהיית רוצה לשמוע איך זה בשבילו שעברתם בית (מבחינתך זה בית יותר טוב, לא ברור מה זה בשבילו), איך זה בשבילו שנולדה לו אחות, וכו'. יש ילדים שיתקשו לתאר את תחושותיהם, ובמקרה כזה תוכלי להציע לו, למשל "אולי מפריע לך שאני פחות פנויה לשחק איתך מבעבר, לפני שאחותך נולדה...". תוכלו גם לחשוב יחד מה יכול לעזור לו, בהתאם להשערות שלך לגבי מקורות הקושי. לא ציינת היכן אתם גרים, אבל ייתכן שגם המצב הביטחוני מוסיף על מצוקתו.
לגבי אבחון מצבו הרגשי, הדבר נעשה לרוב בסדרה של 2-3 מפגשים עם איש מקצוע, למשל פסיכולוג קליני שמומחה בעבודה עם ילדים. לרוב הוא ייפגש תחילה עם ההורים ואחר כך עם הילד, ואז ימסור לכם את התרשמותו. ניתן לפנות אל מרכז קהילתי לבריאות הנפש במקום מגוריכם, שם הדבר נעשה ללא תשלום, או דרך קופ"ח או באופן פרטי.
בהצלחה.
 
נטע
12:14 30.07.14
תודה רבה על התשובה המהירה ...


אני רואה שינוי אצלו מבחינת אלימות מרובה כל דבר הוא פותר בזה שהוא מרים ידיים או מקלל למרות שהוא יודע שזה לא בסדר וזה לא ההתמודדת הנכונה .

האזור שאנחנו גרים לא בעייתי מבחינת המצב כי אין אצלנו הרבה אזעקות להבדיל מתושבי הדרום .
וזה התחיל לו לפני המצב הביטחוני
אני כן אקח לצומת ליבי את השיחות איתי ובאמת למצוא זמן רק לי ולי בלי הפרעות מהצד .
 
ניקול
00:48 30.07.14
אייך מדברים עם ילדות בגילי 9 ו10 שראו את אבא חונק ומכה את אמא באיומים שהוא הולך להרוג אותה?
מה אומרים אייך מרגיעים?
הילדות בוכות ומתלוננות שהתמונות לא יוצאות מהראש..
מזה כשבועיים בעלי מאושפז בטיפול נמרץ במצב קשה (מורדם, מונשם) והרופאים
לא נותנים הרבה תקווה.
איך מספרים לילדה בת 4 את ההעלמות הפתאומית של אביה?
האם צריך כבר להכין אותה למותו ? כמו שמכינים אותנו הרופאים?
כל עצה תתקבל בשקיקה...
תודה
 
אילנה מישון
00:07 30.07.14
לילי יקרה שלום,
ראשית מאד מצטערת לשמוע שזה המצב. המלצתי לשתף, מקדם ככל האפשר את צוות הגן/קייטנה בה היא משתתפת: הגננת, לרבות צוות המטפלים המכירים אותה. כמו כן, הייתי ממליצה, להיוועץ עם צוות המטפלים במוסד הרפואי בו בן זוגך מאושפז, (עובדת סוציאלית, פסיכולוגית הקיימים בכל מוסד כזה), ובהתאם למצבו הרפואי ובשיתוף עם הצוות הרפואי ולחוות דעתו, לפועל כלפי בתך יחד עם הצות המקצועי הטיפולי, לו הנסיון והידע המתאימים.
עומדת לרשותך לכל דבר ועניין.
רפואה שלמה,
אילנה
תודה
שלום. יש לי 4 ילדים. בת 11, בת 8 ותאומים בנים בני 5. אחד מהבנים מאוד אלים כלפי בני המשפחה. גם בהרבצות והצקות וגם מילולי. חשוב לי לציין כי הוא ההיפך הגמור במסגרת הגן ובמסגרת הצהרון (שתי מסגרות נפרדות). לדברי הגננת ילד מתנה.
כל בני הבית סובלים מכך ואני מוכרחה להגיד שהקושי והאווירה שזה משרה בבית היא בלתי אפשרית!!! בשיחות רגועות איתו או אחרי בכי הוא חוזר וטוען בפני שאני תמיד מעירה לו, כולם מציקים לו, וכו' וכו'. מבקשת יעוץ מה עלי לעשות ? תודה.
 
אילנה מישון
23:53 29.07.14
צילה שלום,
אנא קראי דרכים להצבת גבולות בתשובותיי מיום 20.07 וכן 21.07. ראוי לציין כי בהיות השניים בנים ותאומים, חשוב מאד לנקוט מלוא סבלנות, התנהגות ויחס זהה לשניהם, וכל הערה, אמירה, טרוניה, הצבת גבולות עם ה"אלים" ראוי לעשותה בארבע עיניים, רק כשהוא ואת או בן זוגך נמצא בחדר, בלא דמויות רקע נוספות, וזאת, כדי למנוע הבכתו בנוכחות האחרים, ולמנוע טענתו שההערות מופנות רק לעברו ולא לאחיו האחרים. ראוי לזכור שאין "ילד אלים" כי אם התנהגות אלימה. ואין ספק שאותה יש לעצור. קראי הדרך המומלצת על ידי להצבת גבולות, ואני כאן לרשותך לכל שאלה ו/או הבהרה.
בהצלחה,
אילנה
 
יערה
16:33 29.07.14
הבן שלי בן 4 וקצת...ילד מקסים, חברותי, רגיש, תקשורתי מאוד אך שובב מאוד, די היפראקטיבי, לעיתים כשמתעצבן הוא גם נעשה מעט אלים. הוא אומנם לא מרביץ חזק כמובן אך עדיין, אני ממש מתנגדת לכל התנהגות אלימה מצידו. כשהוא לא מקבל מה שהוא רוצה או כשהוא מתעצבן על משהו הוא מרים יד. לא עוזרות שיחות חוזרות שלי איתו, אנו מנסים להציב לו גבולות וזה מאוד קשה. גם עונשים ופינת מחשבה לא עוזרים... ראוי לציין שנולד לו אח קטן לפני כשנה וזה גם עודד את ההתנהגות הזו...בעוד כחודש הוא יעבור לגן חדש ואני מקווה ששם יהיה שינוי מכיוון שהגננת שם קשוחה וטובה יותר..מה ניתן עוד לעשות שלא עשינו? בנוסף, המגע אצלו הוא תמיד נורא חזק. למשל, החיבוק חזק, הוא מצייר בצורה חזקה...האם כדאי לבדוק אם יש לו בעיה כלשהי בויסות החושי? למה זה מרמז? ועוד שאלה קטנה בנושא - האם לרשום אותו לחוג ג'ודו לילדים או קראטה יכול להועיל או לגרוע? ועוד דבר - ראיתי בחנויות צעצועים מעין שק אגרוף קטן כזה שתולים עם כפפות (ראיתי זאת גם בגי'ימבורים שונים)...האם כדאי לקנות לו כזה כדי שכך הוא אולי יוציא אגרסיות או שזה גם עלול לעשות את ההיפך?
יערה שלום,
ואת בהחלט צודקת בהנתגדותך לכל התנהגות אלימה מצדו. ראי התייחסותי לנושא הצגת גבולות וכן ללידת אח חדש בתשובותיי מיום 20.07, 21.07. חשוב להסביר לו על ידי הצבת הגבולות שכוח, בכל דרך שהיא אינה מקובלת בבית. לאחר הצבת הגבולות, לבחון כיצד מגיב, לאורך זמן מה - גם הליך הצבת הגבולות אורך זמן ונדרשת מכם סבלנות. זו שפה חדשה וכל בני הבית, כולל בנך, צריך להתרגל לכך. רישום לחוג ספורט, הינו תמיד דבר מבורך, כבר הוכח, פזיולוגית, שספורט משחרר לגוף חומרים חיוביים שונים כגון אנדורפינים, אנדרנלין, שהינם חומרי הרגעה טבעיים. וכאן, הייתי משתפת אותו ברצוני לרושמו לחוג, ומציבה בפניו מספר אפשרויות לבחירתו. בחדר הטיפול במשחק אנו מציבים מעין בובת נחום תקום, בה יוכל הילד לחבוט, להכות, באופן לגיטימי, כשיודע שזאת מותר לו לעשות, ואין הדבר פוגע באיש. אני בהחלט ממליצה על בובה כזו שבהחלט יכולה לשחרר אגרסיות, וכאן, המקום גם להסביר, כחלק מהצבת הגבולות, כפי שאני מיטיבה להסביר בפרוטרוט, שבעוד שלהכות בן אדם, בעל חיים הדבר הינו אסור ולא מקובל בחברתינו, את נחום תקום/בובו, מותר להכות. כגון: "אתה רוצה להכות בי, אולם כאן בבית אנו לא מכים, אם תרצה להכות, אתה יכול להכות את בובו/נחום תקום.
עומדת לרושתך לכל הבהרה נוספת.
בהצלחה,
אילנה מישון
שלום רב,
יש לי 2 ילדים : בת 9 ובן 8.מאז לידתו של הבן הילדים כל הזמן ביחד.ההפרדה היחידה זה מסגרת חינוכית (ביה"ס),הם מבלים הרבה זמן לבד בבית, וגם חוג החברים שלהם כמעט אותו דבר.הילדה היא רצינית,אחראית,בוגרת לגילה למרות הפרש גילאים כל כך קטן הילד הוא לגמרי שונה.אני שמתי לב שכל פעם כאשר בני צריך להיות בסביבה חדשה ללא אחותו, הוא מתקשה להסתגל אליה.
מה עלי לעשות כדי לעזור לו להתמודד עם הסביבה החדשה בלי שאחותו תהיה לידו?

תודה
שגית שלום,
אשמח אם תוכלי ליתן דוגמה לשהותו במסגרת חדשה ובמה הבחנת אצלו שגרם לך להרגיש שקשה לו בסביבה חדשה בלא אחותו.
אילנה
 
שגית
14:36 29.07.14
שלום רב,
רשמתי את בני בן 8 לחוג אומנות לחימה (חוג שידוע כתורם לביטחון עצמי,כושר גופני ועוד הרבה יתרונות נוספים).בהתחלה הוא לא השתתף בחוג ורק צפה מהצד ואחרי 3 שיעורים התחיל קצת להשתחרר .הבעיה היא שבני מסרב ללכת לחוג הזה וכל פעם יש "שיחות שיכנוע" כדי שילך לחוג. אני רשמתי אותו לחוג הזה כדי שיהיה פעיל אח"צ ולא לצורך בייביסיטר בלבד.
השאלה שלי : האם להמשיך להתעקש שילך לחוג הזה ? הילד מתיאש מהר מהתחייבויות ולכן החלטתי לא לוותר הפעם. האם זה נכון במקרה הזה?

תודה
 
אילנה מישון
14:56 29.07.14
ליאורה שלום,
אני שומעת ממך שאת לא זוכה לשיתוף פעולה של בנך בהשתתפותו בחוג לחימה. אכן, חוגים מסוג עשויים בהחלט לתרום לשיפור הבטחון העצמי, הכושר הגופני ויתרונות רבים נוספים. עם זאת, ברצוני לשאול האם הרישום לחוג זה נעשה בעקבות רצון שלו או שלך? אם שלו, הייתי ממליצה לנסות עוד מספר מפגשים הן כדי ליתן הזדמנות לבחירתו, מאחוריה צריך לעמוד, והן לצורך ולערך לעמידתו בהתחייבות אותה לקח על עצמו.
לעומת זאת, אם בחירת החוג היתה שלך, הייתי משוחחת איתו, שומעת מהם הדברים היותר והפחות נעימים לו בהשתתפותו בחוג, והולכת אחר הסיסמה רצונו - כבודו. נטייתי בהחלט לעשות הפרדה בין מסגרות ופעולות בהם חייבים להשתתף, כמו בית ספר, קבלת טיפול רפואי, לעומת חוגים של בילוי והנאה, שאותם לילד זכות מלאה לבחור, אם מתאפשר כמובן, ולהחליט אם ירצו לקחת בהם חלק אם לאו.
אני נוטה להאמין ששיח קצר שלך עם הילד באופן כגון : "אתה יודע, שמתי לב שאתה לא נהנה מהחוג...היית רוצה לספר לי ממה במיוחד אתה לא נהנה? יש משהו/משהו שמפריע לך, אשמח לשמוע". יספק גם לך התשובות להבין הדבר הרצוי לעשות עבורו בעתיד, בכל הקשור להשתתפותו בחוג. הייתי מקשיבה לו מתוך הקשבה מלאה - אני נוטה לשער שהתשובות טמונות בהקשבה, בהצלחה, אילנה מישון
שלום,
אח אם יחידנית, ביתי בת שנה ו 9, בגן גדול מגיל 9 חודשים שאוהבת וטוב לה בו, ילדה מאוד פקחית ערנית ונבונה לגילה, מושפעת מאוד מאז שהחלו האזעקות באזורנו (מרכז), נראה שהיא בדריכות מתמדת בכל רעש כמו אופנוע, גרירה של רהיט, באותו רגע רצה אליי, או מסתכלת לחלון, לפעמים צמודה אליי לכל מקום שהולכת וכשיש אזעקה רצה אליי ובוכה ומבוהלת. לפעמים היא פתאום מתחילה לחייך ולעשות קול של אזעקה. בתקופה זו דיי חיבקתי אותה וניסיתי לה לתת לה הרבה ביטחון ונראה שזה לא מספיק לה, הגיע מצב שלא הסכימה לישון בחדר שלה במיטה (בדר"כ אני שמה אותה חצי שעה לפני השינה במיטה עם אור דולק וצעצועים והיא משחקת ואז מרדימה את עצמה לבד ללא בכי) ומכאב פשוט לקחתי אותה לישון איתי במיטה למספר ימים. כבר עברו שבועיים והמצב לא נרגע לגמרי עם האזעקות אך ראיתי שהיא טיפה נרגעה אז החלטתי להחזיר אותה לישון במיטה בחדר שלה אך לוקח לה חצי שעה להירגע ובוכה ואני מסבירה לה שכל אחד ישן במיטה שלו יושבת איתה ומחבקת ומנסה להרגיע, מביאה לה מים ושמה לה שירים ברקע ובסוף היא היא כבר נרדמת לבדה כאילו מבינה שאין לה ברירה. האם זה בסדר שהיא חזרה פתאום לישון במיטה שלה למרות שלא עושה זאת בקלות ). מה עליי לעשות לאור המצב החרדתי ביום יום ומה לגבי השינה? תודה רבה
אור שלום,
אכן, אנו בתקופה מתוחה, אותה חווים ככזו ילדים ומבוגרים. ומצב החירום אכן מאופיין בחוסר וודאות וגורם לשינויים ושיבושים בשגרת החיים. התגובות הרגשיות והההתנהגויותיות של האנשים הנמצאים במצב חירום משתנות מאדם לאדם בעוצמתן, הך דומות במהותן. המצב נמשך כפי שאת מתארת, ועמו נמשכות החרדות. חשוב לשוחח איתה ולשמוע .מה היא מרגישה. האם חשה כאבים פיזיים כלשהם עליהם יכולה לספר בשיח או להצביע עם ידיה? אני שומעת שתפקודה בגן טוב. חשוב, מחד להיות אמפטי עם פחדיה, ומאידך לנרמל הרגשות והחרדות העולות אצלה. לכן, אני חושבת שנכון שהיא תישן במיטתה, עם זאת, את יכולה להאריך מעט שהייתך לידה, בטרם תירדם, תוך הרגעתה, הקראת סיפור מרגיע, ליטופה וכיוב'. חשוב שאת תשמרי על שקט נפשי ושגרת חיים, עד כמה שניתן - "מוסיקה" שעוברת אליה. אם בתך תרגיש שאת נינוחה, גם היא, יש להניח, תשמור על נינוחות. נכון, אלו תגובות נורמליות למצב לא נורמאלי, להרגיע כשהיא מפוחדת ולהכיל את פחדיה תוך אמירה: "אני מבינה וזה מובן שאת פוחדת, אך אנו במקום בטוח, ומוגן". חשוב להישמע להוראות פיקוד העורף, עם אזעקה להיכנס ברוגע למרחב מוגן, וניתן להניח בו מראש חפצים וצעצועים אותם היא אוהבת ושמרגיעים אותה כבובה אליה קשורה, שתיה, מאכלים כפירות, דפי ציור, צבעים - שיאפשרו, גם בשעת הימצאות במרחב המוגן, ולו למספר דקות, עבודה/עשיה מרגיעות.
עומדת לרשותך לכל שאלה נוספת.
אילנה
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  709  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
פסיכולוגיה ילדים   יחסים בין ילדים   פסיכולוג ילדים   הורים וילדים   גידול ילדים   ייעוץ ילדים   ייעוץ להורים   יעוץ חינוכי
RSS RSS פורום פסיכולוגיה ילדים