בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים רפואת ילדים»פורום פסיכולוגיה ילדים
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום פסיכולוגיה ילדים

פורום פסיכולוגיה ילדים עוסק בנושאים: פסיכולוגית ילדים, פסיכולוג ילדים, הורים וילדים, גידול ילדים, ייעוץ חינוכי, בעיות התנהגות אצל ילדים, בעיות חברתיות בילדים, יחסים בין אחים, בחירת גן ילדים
מנהלי פורום פסיכולוגיה ילדים:
פז שפירא
לפרטים נוספים
מיכל ארנרייך
לפרטים נוספים
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין
לפרטים נוספים
 
אלונה
09:34 03.05.16
שלום
ביתי בכיתה ב חכמה אינטילגנטית ובוגרת
אני שמה לב כי אינה מתחברת בקלות או יותר נכון לא רוצה להתחבר לילדים
מעין סגירות כזו שאיני יודעת אם קשורה להימנעות או באמת לחוסר רצון
לא ייחסתי לכך חשיבות שכן על פניו הכל מתנהל כשורה איני רואה בעיות והיא סהכ סתגלנית ומסתדרת
אולם אם אני חושבת על זה אני שמה לב שהיא אינה מוזמנת לחברות בתדירות גבוהה אם בכלל וכן כמעט אפפעם לא מעוניינת להזמין
מה שכן היא רוצה זה להיות בקשר עם חברה שאיתה מהגן ומאחר שהיא עסוקה בדכ קרה שכלל לא נפגשה עם ילדים בשנתיים האחרונות
לציין כי אני זו שיוזמת עבורה מפגשים ( היא שוללת חברויות מסוימות או ללכת לפארק שכונתי לדוג ..מעדיפה להיות בבית לצפות בטלויזיה...)
מה שקורה כעת זה שאותה חברה התחברה לילדה אחרת והן ממש עושות לה אנטי ( לאורך השנים היו הרבה עליות ירידות ביניהן ונראה כי היא מאוד מקנאה בביתי ומנסה להוריד לה הבטחון - בשנה שעברה ביתי ממש לא רצתה ללכת לביה"ס ובכתה בסיטואציה מסוימת מכל הלב - דבר שלא אופייני לה בכלל)
כאמא מאוד אכתית ומעורבת די צפיתי מהצד וראיתי שהיא מסתדרת לבד אולם שוב אני תוהה אם עליי לעשות משהו מאחר ושוב הסיטואציה מתרחשת והיא מספרת על העלבות מצד הילדה - בשנה שעברה ממש הרחיקה אותה מחבר הכי טוב שלה בכיתה )

האם עליי לדבר עם ההורים
מלבד חיזוקים איך אוכל לעזור לה שכן היא כלל לא מתלהבת להיפגש עם אחרים כך שאיני יכולה לגרום לה לא להיות תלויה בחברה המשמעותית שלה שלא תורמת אלא הורסת לה כל דבר (היום פשוט ראיתי את שתי הבנות מסתודדות ומרכלות עליה כמו 2 זקנות ותהיתי איך איך מרגישה ומעבירה הזמן אם פוגעות בה כך...)

הדבר היחיד שעשיתי כעת זה לתאם פגישה עם המורה -
מלבד זה מה יכולה לעשות על מנת שמצבה החברתי לא יחריף ותסתגר עוד יותר
 
אלונה
09:38 03.05.16
אגב ...מדוע תוהה אם בעצם נוקטת בהתנהגות של הימנעות ולא בוחרת בכך זו העובדה שהיא ככ מוכשרת ועדיין לא רוצה ללכת לשום חוג בזמן שכל חברותיה נמצאות לפחות בחוג אחד
היא מוכשרת וטובה בכל דבר שבוחרת לעסוק בו וחבל לי מאוד שתפספס את כישוריה ולא תתמיד.
אני מרגישה שהיא מתבזבזת בעוד היא בוגרת ומאוד פקחית הסביבה מתנהלת בילדותיות והיא לא ממצה הפוטנציאל שלה
הבן המהמם שלי בן 4.5 אמר לי אתמול פתאום שהוא לא אוהב את עצמו כל כך אבל לא ממש הצליח להסביר מה מפריע לו. הוא אמר שזה פנימי ושהוא לא חושב שיש משהו שיוכל לעזור לו.
כמה אני צריכה להבהל מזה?
מצד אחד אני לא רוצה שיראה שזה ״מפעיל״ אותי ואח״כ ישתמש בזה במכוון ומצד שני הוא שיתף אותי במשהו שמציק לו ומרגיש לי לא נכון לעבור לסדר היום ולא לדרוש בשלומו.
יכול להיות דיכאון בגיל כזה? הוא ילד קצת עייף אבל חברותי ולא נראה שהוא סובל בגן או שרע לו.

במהלך השיחה עלו דברים נוספים :
קצת דיבר על השיער שלו אולי לשנות צבע שהוא חושב שיעזור אבל בעצם לא.
דיבר על זה שחברה שלו מהגן לא החזירה לו מחמאה.
דיבר על מה יקרה אם הוא יעלם - האם בטוח נצליח למצוא אותו.

בעלי העלה סברה שזה קשור לדיסוננס בין האהבה שמרעיפים עליו בבית לבין מה שהוא מקבל בחוץ.

אשמח להכוונה
יש לנו ילדה בת חמש וילד בן שלוש וחצי.
הילד מתעקש איתנו הרבה
בבוקר למשל לא רוצה לשים בגדים. רוצה לעשות לבד הכל ולא מסכים שיעשו בשבילו.
אם בטעות לא מורחים לו את הלחם כמו שהוא רוצה הוא כועס וזורק. בוכה הרבה.
הרבה פעמים לא רוצה לעשות מה שאומרים לו. רוצה לעשות מה שהוא רוצה ולא מה שאנחנו מבקשים.
מבקש דברים בבכי. אם לא אוהב מה שעשינו בא להרביץ לנו.
דווקא בגן אומרים לנו שהוא טוב ושקט.

הילדה דווקא רגועה ומבינה ומוותרת.
בעוד כחודשיים אסע לביקור משפחה של שבוע בחו"ל יחד עם 2 ילדי הגדולים. בני בן ה3 יישאר בארץ עם בעלי. אני חוששת שיהיה לו קשה. הוא מאוד קשור לאחותו הגדולה, נרדם איתה בלילה ומשחק איתה המון. הוא גם קשור אלח מאוד. בעלי מגיע הביתה בשעות מאוד מאוחרות. איך היית ממליצה להכין אותו לשבוע שלא נהיה לידו?
כדאי להתחיל להכין אותו כשבוע לפני, בשיחה מילולית ודרך תמונות /סיפור לומר לו ולהראןת לו להיכן נוסעים, מי יסע ומי ישאר איתו בבית. סך הכל לשמור איתו על שיגרה בשבוע של הנסיעה, כן כדאי שיהיו בקשר טלפוני תוך כדי וגם עם תמונות דרך ואטסטפ למשל.
בני בן 6.5 ומגיל קטן מפחד מאד מיונים ותוכים ובובות אדם גדולות מחופשות.
הפחד בא לידי ביטוי בבכי והיסטריה ופחדים מהותיים ללכת ברחוב...שמא ניתקל ביונה בדרך...
ניסינו טיפול רגשי ללא הצלחה...המצב רק התדרדר..
בעבר היה גם פחד מבעלי חיים נוספים (כלבים, סוסים ופרות...אשר לאחרונה נרגעו...לאחר שעשינו חשיפה מבוקרת....)

מעבר לכך, הוא חברותי, שמח, וילד ככל הילדים
תודה
משה
שלום, הטיפול בחרדה מבעלי חיים הצליח לפי דבריך. כדאי להמשיך בטיפול גם בחרדה מיונים ומבובות, הטיפול צריך להיות ממוקד בחרדה בסגנון cbt או משהו בדומה שעובד על החרדה הספציפית+ הדרכת הורים להקניית כלים איך לעבוד איתו גם בבית.
מיכל ראשית תודה על התגובה המהירה...

החשיפה המבוקרת נעשתה על ידינו...ולא באמצעות מטפל...
הטיפול הרגשי (שיחות) באו בעקבות חוסר ההצלחה שלנו להתמודד עם הנושא....
האם CBT לא מוקדם מדי מבחינת הגיל ?

תודה
כל הכבוד לכם, cbt בודאי אפשרי בגיל זה עם מטפל מומחה בטיפול בילדים ובcbt באזור מגוריכם.
כדאי בכל מקרה לפנות על מנת לכוון ולתת עזרה פרקטית בהתמודדות.
שלום וברכה
אשמח מאוד לקבל מענה או הכוונה לבעיה שהבת שלי חווה
אגם בת 3.5 ילדה מאוד פיקחית, חברותית, וורבלית ועצמאית
בהמלך היום היא מתנהלת באופן נורמטיבי לחלוטין

אך מזה מספר חודשים אנחנו מתמודדים עם חלומות בהלה שהיא חולמת כ-ל לילה
כלומר כל לילה היא מתעוררת לפעמים גם מספר פעמים ונרגעת רק בעזרתינו

מגיל לידה אגם הורגלה לשינה מסודרת, הירדמות עצמאית ובעבר ידעה גם ב"פיקים" להירדם חזרה במקרה שהתעוררה בלילה ..

לצערי עשיתי טעות והיא התרגלה לכך שאם מתעוררת מחלום רע מותר לה לישון איתנו במיטה או שאחד מאיתנו ישן איתה במיטה ...

מעבר להרגלי שינה ולפגיעה באיכות חיים של כולנו מואד מדאיג אותי התוכן ..

היה שלב של אריות/נמרים/זאבים וכעת עלה שלב והיא חולמת ש"הורגים אותה"
הלילה היה השיא שסיפרה לי שחלמה שבכרית שלה ובמזרון יש סכינים ושאנשים רעים רוצים להרוג אותה .. אני מיואשת מכיון שהיא לא נחשפת למלל או חלילה לצפיה בתוכן כזה בטלויזיה אז אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות.. שיתפתי את הגננת אינה רואה שום סימן חריג ..
אשתף שהיא ילידת ספטמבר והשנה נכנסה לגן עירייה שבו אינה ישנה צהריים
(יתכן והיה לה מוקדם מדי ? למרות שהיא לא מראה שום סימן שקשה לה עם השיגרה )
אשמח אוד לכל עצה שתוכל לעזור.
שלום קרינה,
הנושא מוכר מאוד ותואם גיל. ילדים מתחילים לחוש פחדים, והפחדים שמופיעים בחלומות של בתך תואמי גיל.
בשלב זה חשוב לעזור לילדה להרגע ובמקביל ללמד אותה שהיא יכולה להרגיע את עצמה. בהדרגה להגיד לה שהיא יכולה לחזור לישון במיטה שלה. כלומר, לתת חיבוק, להרגיע ולהחזיר למיטה, לשבת לידה ובהדרגה להתרחק (לפני שנרדמת).
תקופות מעבר כמו מעבר לגן עיריה, באמת יכולות להשפיע, אך סביר שהדבר היה מתרחש בכל מקרה בשל הגיל.
אם הבעיה מתגברת, אתם יכולים לפנות למספר פגישות עם פסיכולוג הגן או פסיכולוג ילדים פרטי לשם הדרכת הורים.
בהצלחה
מיכל
 
קרינה
13:26 02.05.16
אשתף כי הלילה כבר התחלתי ליישם
היא התעוררה והגיעה למיטה שלנו
הרגעתי עם חיבוק ולקחתי למיטה שלה
היא נרדמה והתעוררה שוב כמה פעמים ובכל פעם כזו ישבתי

הקיצות הן קצרות 2-5 דק' לכל היותר אך מרובות
אני מקווה שהתהליך אכן יניב פרי ואצליח לעזור לה !
תודה ענקית!

במידה וכן נגיע לשלב של התייעצות מול פסיכולוג מה פחות או יותר קורה בפגישות מהסוג הזה?
שלום, אני מבקשת את עצתכם:
איך להתייחס לילד בן חמש וחצי שאומר שהוא רוצה למות, מבקש שיביאו לו סכין כדי שיחתוך לעצמו את הראש, פוחד להשאר לבד, מתלונן על הצקות דמיוניות מצד ילדים .
הילד לא נחשף לאלימות או לסרטי אימה. מה לעשות??

תודה!
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
09:01 02.05.16
שלום דורית, הבנה ועיסוק במוות אופייניים לגיל הזה. עם זאת, הבעת תוקפנות עוצמתית כלפי עצמו, מצריכה בירור נוסף. כדאי לפנות לבירור נוסף דרך פסיכולוג הגן או פסיכולוג ילדים מומחה.
מיכל
שלום בני בן השנתיים מדי פעם היה מרביץ ונושך והינו מסבירים לו שזה אסור זה היה קורה אחת לכמה חודשים. בעת האחרונה הוא לזר לנשוך ולהרביץ בתדירות גבוה מאוד
לסבתא לדודה ולאנשים שכל הזמן סביבו שיש לציין שהוא מאוד מאוד אוהב או אהב.
גם לחברה שלי שהיא הרבה פעמים מטפלת בו והוא היה מקשיב לה הוא התחיל להרביץ לנשוך ולהתמרד שמרביתים לו
לפני מספר ימים הא שבר את הרגל וכתוצאה כנראה מהתסכול שהוא אינו יכול לדרוך עליה הוא הגביר את האלימוץ כלפי הסביבה ולא מקשיב כאשר אנחנו אומרים לו להפסיק הוא אורמ לאנשים סביבו "את נו נו נו" ולא מוכן להפסיק לכעוס אין לי מושג מהיכן הוא למד להגיד נו נו נו יש לציון שהוא במעון וששאלתי אותו הוא מי אומר לו ככה הוא זרק לי המון שמות של ילדים כל שזה לא מהימן
כרגע הוא בבית בעקבות ההחלמה של השבר ברגל וכנראה שגם אוציא אותו מהמעון שהוא נמצא בו כיום. איך אני מלמדת אותו כמה שזה אסור ? יש לציין שכשאולים אותו אם אבא מסכים להרביץ ולנשוך הוא אומר לא אך עושה זאת
תודה
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
10:01 01.05.16
שלום בתאל, בגיל כל כך צעיר, קשה להבין הסברים ארוכים ומורכבים. אמירות פשוטות כגון: "אני מבינה שאתה כועס, אבל לא מסכימה שתרביץ/תנשך/תמשוך" וכדומה, יחד עם התרחקות פיזית באותו רגע. מאמינה שהרגל השבורה מגבירה את התסכול, וכל זה, יחד עם מאפייני הגיל מובילים לתמונה שאת מציגה. בגיל הזה, ילדים בודקים כיצד הם יכולים להשפיע על הסביבה, רוכשים מילים והתנהגויות מהסביבה ו"מנסים" אותן. זה השלב ללמד מה מותר ואסור, מה פוגע, מה האלטרנטיבות לביטוי רגש.
החלמה מהירה.
היי,
יש לנו בעיה שהילד שלי (בן השנה ו 4 חודשים) בחצי שנה האחרונה (חודש מאז שהכנסנו אותו לגן) מושך בשיער של ילדים אחרים ונשיכות לפעמים.
שהעניין בוודאות קשור לתשומת לב (או יותר נכון צורך בתשומת לב)
וזאת אני מבין מכמה מקרים שלא משך לאף ילד בגן במשך יום שלם. וכשראה את אמא שלו באה לקחת אותו. ישר הלך ועשה את מה שאסור לו (למשוך בשיער הילדים, לנסות לפתוח ארונות בגן - שזה הוא יודע שאסור לו.. הדבר קרה כמה פעמים)
גם שהילד עם אימו לבד בבית, וכשהיא עסוקה במטבח הוא בא אליה ומנסה לנשוך אותה ברגליים, או לפעמים בא ומנסה למשוך לה בשיער..
ניסינו הרבה דברים.. ובעיקר בתקופה האחרונה.. אנחנו משתדלים להגיב בצורה אדישה להתנהגות הזאת


השאלה היא איך צריך לנהוג איתו במידה ובאמת הוא עושה את זה לצורך תשומת לב.
איך לנהוג בלי קשר למשיכות/נשיכות ? אולי אנחנו לא נותנים לא מספיק תשומת לב?
ואיך לנהוג כשהוא מושך/נושך.. מה להגיד ? איך לפעול?
ואיך לנהוג שאנחנו בסביבה של עוד ילדים/הורים ? (זה לא נעים להישאר אדישים כאן.. כי זה לא פייר כלפי ההורים האחרים ..)
העניין ממש מתיש אותנו ואנחנו רק בהתחלה. כולם אמרו לנו שזה מותאם גיל , וזה צריך להפתר תוך תקופה קצרה.. מה שלא קרה.. אולי אנחנו נותנים לא מסרים מבלבלים?
הרופא ילדים שלנו .. אמר לנו לשים אותו בעונש של 15 דק אחרי כל פעם שהוא מושך/נושך.. ניסינו את זה כמה ימים .. היה נראה שזה לא עוזר .. ועזבנו את זה

אודה מאוד מאוד לעזרה הכוונה/הארה :)
תודה גדולה
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
08:39 30.04.16
שלום אורן,
מדובר בילד צעיר מאוד, למעשה תינוק. בגיל הזה, התגובה שלכם להתנהגות צריכה להיות מיידית וברורה. כשהוא נושך או מושך בשיער, להגיד מייד שזה אסור ולקחת אותו מהמקום. הוא כניראה בודק מה הגבולות שלו, מה הגבולות של הסביבה ואיך הוא יכול להשפיע על הסביבה, כל אלו התנהגויות תואמות גיל. אני לא חושבת שצריך לתת לו ממש עונש או להגיב לאחר זמן, הוא צעיר מדי בשביל להבין את הקשר. לכן, התגובה צריכה להיות מיידית.
שלום, הילדים שלי בגילאים של ילדי קרובת המשפחה. קרובים מאוד יחד לשני ונפגשים די הרבה. הקשר הרגשי שלהם משפיע ואני שומעת הרבה- למה הם לא ואנחנו כן וכדומה.
הילדים של קרובת משפחה מתנהגים לא כפי שאני מחנכת את ילדיי ואני מרגישה שהדבר משפיע לשלילה על אופן התנהגות של ילדיי , אינני מרוצה בכך.
כיצד לנהוג במקרה ? לאחרונה התחלתי לצמצם את המפגשים שלנו .
עצה אחת היא לנהוג כפי שנהגת- לצמצם את כמות המפגשים. יש הבדל האם הם נפגשים בתדירות גבוהה או נמוכה- בחגים וכד'.
אפשרות נוספת היא לדבר על כך בבית- אם הילדים בגיל המתאים, שיש דברים שעושים עם הבני דודים ויש דברים שלא עושים בבית. או, בבית שלנו אנחנו מתנהגים אחרת. אפשר גם בצורה עדינה אך תקיפה לומר תוך כדי הסיטואציה עם בני הדודים שאנחנו לא מתנהגים כך, לא מרביצים וכד'.
שלום רב,

בני בן שבע בכיתה ב' ויש לו עם חברו יחסי אמביוולנטיים. לעיתים החבר מתייחס אליו יפה ולעיתים לאו. למשל, כאשר הם שניים הוא מתייחס אליו יפה וכאשר ילד אחר מצטרף הוא מתעלם ממנו כלל, למרות הכל שבני מעיר לו שהדבר פוגע בו מאוד. אוסיף ואציין שהסיטואציה קורית בבית החבר והאם לא עושה דבר בנידון. אינני יכולה לריב עם האם על כך אך מצד שני אינני יודעת מה לעשות בכדי לעזור לו מלבד לומר לו לשוחח עם החבר על רגשותיו, דבר שלא עוזר.
מה אפשר לעשות כדי לעזור לו להתמודד?

תודה ,

מאיה
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
09:04 21.04.16
את מתארת סיטואציה מוכרת של שלישיה. פעמים רבות קשה לילדים לווסת את תשומת הלב שלהם בין שלושה, ולא קל להיות הגלגל השלישי.
יש מקום לתווך את הדברים לבנך, ולהסביר את הסיטואציה. לכוון אותו למפגשים של 2 ילדים או לחלופין קבוצה גדולה יותר, במיוחד אם ברור שהחבר מעדיף את החבר השלישי.
יש מקום גם לתיווך מבוגר (אולי בשיחה עדינה עם האמא של החבר), ולכוון למשחקים בהם יש מקום לשלושה ילדים.
חג שמח
היי,
יש לי ילד בן 4.8 חודשים ובן שנתיים ו-3 חודשים.
הם משחקים יפה ביחד אבל מחטיפים המון אחד לשני, כמובן שהם שוכחים וממשיכים,אבל לפעמים המכות נראות ממש כואבות, הקטן יכול לנשוך או לצרוח עליו או סתם לזרוק עלינו משחק.
והגדול יכול פתאום להחטיף לו מכה כואבת אם הוא מפריע,
כמובן שכל פעם מישהו בא אליי בוכה נורא ומבקשים ניחומים..זה קורה כמה פעמים ביום, אבל הם כן מתחבקים ואוהבים לשחק יחד ומאוחדים.
השאלה היא איך אני מגיבה לדבר כזה בלי לגרום לאחר להרגיש מקופח?זה לא פשוט,כי לפעמים זה שבא אליי בוכה התחיל להרביץ.
.....
שאלה שניה-הגדול ב"ה ילד מאוד פעיל וקפיץ, אני מוצאת את עצמי מעירה לו המון הערות ומתקנת אותו,כמו :למה אתה בועט בבקבוק שלך ברצפה?אחכ אתה שותה ממנו.... ותפסיק לטפס על שולחנות וספות אחיך לומד ממך!(חוץ מזה שזה לא מקובל עליי) את\ה יכול\ה להסביר לי,מאילו דברים להתעלם ומאילו לו?כי אחיו לומד ממנו!
אני כל כך אוהבת אותם שרוצה רק בטובתם,ולטובת בריאותם!
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
09:01 21.04.16
האחים הם הסביבה הכי "בטוחה" שלנו. הם לא יכולים להתרחק כמו חברים, והיחסים איתם הם מקור מצוין ללמוד ניהול קונפליקטים.
אני חושבת שהתערבות ההורים במריבות האחים צריכה להיות מינימאלית, כל עוד הם לא גורמים נזק משמעותי.
ולגבי התחושה שלך, שאת כל הזמן מעירה להם - אולי כדאי להגדיר עם עצמך את הדברים שהכי חשובים לך, ורק עליהם להתעקש. לארגן לעצמך סדר עדיפויות ברור. הילדים יבינו מהר מאוד את סדר העדיפויות שלך אם תהיי עקבית.
שלום רב!
אשתי עשתה עליה מרוסיה לפני שנתיים, התחתנו ונולדה לנו בת. הבן שלה בן- 14.5 משליט לנו טרור בבית. הוא רוצה שליטה על הכל, לעשות כל מה שהוא רוצה. אין לו גבולות בכלום. כל היום מול המחשב ואי אפשרי להגביל אותו. חוץ מזה לא עושה שום דבר בבית (סדר, ניקיון, עזרה)- אבל זה לא הכי חשוב.
בזמן אחרון התנהגות שלו בלתי נסבלת- הוא התחיל לקלל אמא שלו ואותי (קצת), להרים ידיים אליה ואליי. ההתנהגות הזאת הייתה קיימת כל הזמן. אשתי מספרת שהם נתנו לו מקסימום אהבה, אבל כל דבר שביקשו ממנו הוא היה מוציא מהם את כל המיצים עד שהסכים לעשות משהו.
כרגע המציאות שלו השתנתה- ממספר 1 במשפחה הוא נהפך למספר 3 (אני ואחותו הקטנה- תינוקת.) אבל התנהגות כמו שהייתה נשארה.
אנחנו פנינו ליועצת בית הספר שהמליצה לפנות לטיפול בריאות הנפש ילדים, אך אני ראה שעו"ס יותר שמה דגשים על הורים, על זה שאין לנו הסכמה לגבי חינוך. אני בעד להגביל אותו בדברים ( וזה מביא להתנהגות אלימה), לנסות לייצר מערכת מתנות ועונשין, אשתי נוטה לאשר לו לעשות מה שהוא רוצה כדי לשמור על שקט בבית.
אתמול הוא היה צריך ללכת למתנ"ס לשיעורי עזר, הוא ישב מול המחשב ופשוט אמר "אני לא הולך". כל הדיבורים, שכנועים לא עזרו ואשתי ניתקה לו המחשב. הוא הרים אליה ידיים ואני הייתי אמור להתערב ולדחוף אותו הצידה, כי הוא הרביץ לה. אתמול כל היום הוא לא דיבר איתנו, יצאנו להליכה בערב אני אשתי ותינוקת, הוא נשאר בבית. כשחזרנו הוא התנהג למופת, עזר עם אחותו הקטנה, האכיל אותה, ישב בסלון איתנו ודיבר על כל מיני נושאים כמו בחירות בארצ"ב למשל ומצב בארץ.
היום בבוקר הוא עוד פעם הלך מכות עם אשתי. (לצורך הבהרה - המחשב שלו עבר מחדר שלו לסלון כי אשתי ראיתה חבר שלו בפייסבוק ששם תמונות אלימות ולא מתאימות).
אני התקשרתי לבריאות הנפש, דיברתי עם פסיכולוג אחר שכרגע המליץ לי להחזיר לו מחשב כדי להשקיט את הבית, והוא יחשוב על איחבון פסיכולוגי/פסיכיאטרי. דיברתי איתו הרבה זמן.
כמו כן אני רוצה לקבל עזרה כאן- אנו חווים אלימות פיזית ומילולית בבית. אני מפחד להשאיר את אשתי לבד איתו. ופסיכולוג אמר שאם הוא מרים ידיים- נא לערב משטרה. מצד שני אשתי מפחדת מלהזמין משטרה, כי היא אומרת שזה בכלל יהרוס את כל היחסים, אבל איך אפשר להמשיך להיות בסטראס מתמיד ככה במשפחה.
כמו כן פסיכולוג המליץ לחשוב על פנימיה- דבר שדיברתי עם אשתי והיא נוטה להסכים איתי בנושא הזה.
הלכתי לעבוד, דיברתי איתו מספר דקות- אמרתי- אנחנו היחידים שאוהבים אותך, המשפחה, אתה לא יכול להרים ידיים כאן.
כמו-כן הוא לומד מצויין, כל המורים מתלהבים ממנו, הבעיה קיימת רק ובלבד בבית.
בניתי מפת לידה שלו (אני רק מתעניין) ובבית -4 שזה בית המשפחה יש מארס ואורן- 2 כוכבים קשים מאוד במיקום הזה ואני ראה את זה במציאות- רק בבית.
אשמח לקבל תגובות
הי אלכסנדר,

המצב שאתה מתאר מורכב וקשה. לכן, קשה לייעץ לך על גבי הפורום. אני ממליצה ששניכם תלכו לתהליך (ולא ייעוץ חד פעמי) של הדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים.

בהצלחה
 
אלכסנדר
18:37 20.04.16
כדי שישמר שקט בבית היא רוצה לתת לו לעשות הכל מה שהוא רוצה, ואני לא מסכים עם גישה הזאת. וזה יוצא חיכוך גם ביני לבין אשתי.
לדעתך בסיטואציה המתוארת יכול להיות שזה דור ההחדש שלא רוצה להקשיב לשום דבר, תקוע על היום במשחקי המחשב ועל כל דבר קטן עושה מרד- להשאיר מצב כמו שהוא?

מה יכולות להיות תוצאות של בוגר שכל החיים לא היו לו קווים אדומים?
שלום,
בת שלי שהיא בת 8 סובלת מחרדות לפני שהיא הולכת לישון ובכללי שמלווה בפחדים, כואב לה הגרון, בא לה להקיא, שורף לה בגרון....(קבענו תור למומחה שבוע הבא). הרופאה המליצה לקחת קלמנרבין -ס אלקסיר להרגעה.
בהוראות השימוש כתוב שלא מיועד לילדים מתחת לגיל 12. למרות זאת הרופאה אמרה שהיא יכולה לקחת 5 מיל' לפני השינה הילדה שוקלת בסביבות - 28 ק"ג.
האם זה בסדר. זה יכול לעזור לה? תודה.
הי ג'ני,

בעניין זה רק רופא יוכל לתת לך תשובה מוסמכת. במידה ואינך משוכנעת מהמלצת רופאתך תוכלי לבקש חוות דעת נוספת אצל רופא אחר.
לפני 3 שבועות נפל על בתי בת השנה +3 דלי של ספונג'ה והיא נפצעה בראש (הדלי היה כמעט ריק), נהיה לה פצע קטן אבל ירד הרבה דם, היא ואני כמובן מאוד נלחצנו.
מאז היא לא מסכימה להתקלח.
אני מקלחת אותה כרגע רק כשאני איתה במקלחת ומרימה אותה עליי וגם אז איך שאני מפעילה את המים היא מתחילה לבכות. היא עם מוצץ בפה וחיתול בד ביד (חפץ המעבר שלה). ניסיתי לקנות משחקים למקלחת כאלה שנדבקים לקרמיקה, היא הסתכלה על זה איזה פעמיים בזמן שאני מסבנת אותה ואין מים, אבל ברגע שאני מפעילה את המים היא מתחילה לבכות ולצרוח... אני לא יודעת מה לעשות? אשמח לכל עזרה, עצה
הי אורטל,

באופן כללי, גישתך לעניין טובה: את מנסה להרגיע אותה ויחד עם זאת לא מוותרת לה ומעודדת אותה להתמודד.

מעניין אם רעש המים הוא טריגר ללחץ של ביתך. אם כן, אולי ניתן לקלח אותה באמבטיה - להכין את האמבטיה מראש, בלי שהיא נמצאת בחדר האמבטיה כדי שלא תשמע את רעש המים. בזמן שהיא בוכה כדאי להגיד לה שהמקלחת קצרה וכבר מסתיימת ואולי אפילו לספור יחד עד 20 ולסיים את האמבטיה - כך היא תדע למה לצפות ועד מתי היא צריכה להמשיך להתמודד.

בהצלחה
תודה על התגובה אבל היא בת שנה ו-3 חודשים... היא לא מדברת עדיין.
ושכחתי לציין שיש לנו דוש לא אמבטיה :(.
ניסינו לקלח אותה אצל חמותי באמבטיה והיא גם בכתה... אבל אנסה שוב אצל חמותי והפעם נמלא לה אמבטיה.. אולי זה יעבוד :/
את חושבת שיש אולי איזה צורך ללכת לאיזה טיפול?
הי אורטל,

ראי תגובתי המתוקנת. לדעתי אין מקום לטיפול אלא להמשיך ולהגיב אליה כפי שאת עושה כיום. חשוב לשדר רוגע ובטחון בזמן המקלחת. זה מתסכל אל עם ההתמדה ייתכן מאוד שיגיע שינוי.
שלום רב,
בני בן 8, לומד בכיתה ב'. ילד מקסים ואהוב, מצליח בלימודים וזוכה להכרה ביכולותיו והשיגיו מהמחנכת. לאחרונה, מביע תסכול מכך שלכאורה לא מגיע להישגים. לדוגמא: "הייתי רוצה לקבל תעודת הצטיינות אבל אני כנראה לא טוב מספיק כי ילד אחר קיבל ולא אני"... "ילדה מהכיתה קיבלה תעודה על פעילות בנושא החודש, ואני לא." ... "מה אני יכול לעשות? אני רק ילד שאוהב לשחק ולראות טלויזיה" ... בפועל, הוא עושה את כל המוטל עליו בביהס ואכן ההישגים שלו טובים, ולכן קשה לי להמחיש לו מהו המאמץ הקטן הנוסף שעליו לעשות על מנת לבלוט יותר ובאמת להצטיין. איך אוכל לעזור לו ולעודד אותו לעשות מאמץ נוסף על מנת שיתרגם את היכולת למעשים?

תודה מראש
הי עינת,

ראשית, כדאי לעודד את בנך על המאמץ שלו ועל הרצון שלו להצליח ולהצטיין. שנית, אולי אפשר לפנות יחד איתו למורה ולקבל ממנה פידבק ולהבין ממנה מה חסר על מנת שיוכל לקבל הכרה והצטייינות בתחום מסויים. אולי יהיה אפשר לבחור משהו בו הוא טוב במיוחד ולעבוד איתו על פרוייקט/פעילות במטרה לקבל הכרה בנושא.

מעבר לכך, נשמע שבנך זקוק לחיזוק בטחונו העצמי. האם הוא הולך לחוגים? אם לא, כדאי לבחור יחד איתו חוג בתחום בו הוא טוב על מנת שיוכל להמשיך ולפתח אותו ולחוש יותר בעל ערך.
שלום רב,
הבן שלי בן שנתיים ותשעה חודשים, מדבר שוטף, ורבלי מאוד.
בחודשים האחרונים החל לדבר על עצמו בלשון נקבה. כאשר הוא פונה לאחרים הוא פונה לפי המגדר הנכון וגם לגבי חפצים יודע להבחין בין זכר ונקבה.
למיטב זכרוני זה התחיל לאחר לידת אחותו שאוטוטו בת חמישה חודשים.
האם הדבר דורש טיפול? האם מומלץ לתקן אותו? כרגע אני פשוט חוזרת על מה שאומר אבל בלשון זכר.
אודה לתשובה
אין צורך להיבהל. יתכן וזה יחלוף מעצמו- אולי הוא מנסה לבדוק את ההבדלים. אפשר לומר לו, מעניין שאתה בוחר לדבר ככה. אבל בלי נזיפה או תוכחה אלא רק לציין עובדה. ולראות מה תגובתו לכך.
 
מאיה
20:31 12.04.16
כשאמרתי לו מה שהמלצת הוא לא הגיב. שאלתי למה אתה אומר צריכה (לדוגמא) אז הוא ענה ״כי אני בת״. האם יש מה להסביר לו או להתעלם בינתיים?
תודה
 
מיכל ארנרייך  
22:35 16.04.16
היתי מציעה בינתיים להתעלם, לא לצחוק עליו אלא לומר לו אתה נולדת בן אבל כרגע אתה מרגיש צורך להיות בת, לדבר כמו בת וכו'.
אם הסוגיה ממשיכה להציק לכם אפשר לקבוע אפילו פגישת יעוץ חד פעמית להדרכת הורים בנושא.
שלום, אני מטפלת בתינוקת בת שנה וחצי (מגיל ארבע וחצי חודשים.) בתקופה האחרונה אני מרגישה שמאד קשה לי לטפל בה. אני מרגישה שאני נותנת את כל כולי וכמעט לא מקבלת בחזרה (בעבר זה לא היה ככה.) התינוקת מרביצה לי/ לא אומרת לי שלום בבוקר, לא מחייכת ולא רוצה שאתקרב אליה. רק כשההורים הולכים ואנחנו מבלות ביחד היא פתאום מחייכת ולא מוכנה שאעזוב אותה לרגע ואם אני "נעלמת" לרגע היא בוכה. מאד קשים לי המעברים החדים האלה. לרגע אני חושבת שהכל בסדר והכל הסתדר ואז למחרת הכל חוזר חלילה. אני מגיעה למצבים שאני ממש בוכה מזה. הסברתי להורים את המצב ,הם ניסו לשכנע אותי שזה יעבור ושכל המצב בגלל הנסיעה שלהם לחו"ל אבל הדגשתי שזה מאד קשה לי ושאני מעוניינת לעזוב. בנוסף, הם טענו שהתגובה שלי ממש לא הגיונית כי מבחינתם אני נעלבת מתינוקת. לצערי הם לא קיבלו את התפטרותי בעין יפה ואמרו שאני מענישה את הילדה /שהם פגועים ומאוכזבים ממני. בנוסף- טענו שאני "הופכת את הילדה למפלצת" (משפט שלהם) וזאת רק בגלל שאמרתי שהיא מרביצה לי ולילדים בגינה והנושא לא מטופל ( הם לא בעד עונשים וטוענים שצריך רק לומר לה בלחש שאסור להרביץ אבל זה ממש לא עוזר ואמרתי אינספור פעמים.) היא הרביצה לי ושיתפתי אותם בכך שהפעם בחרתי להעניש- שמתי אותה במיטה ל-2-3 דקות והסברתי לה שני מענישה אותה כי הרביצה לי ואסור להרביץ. היא בכתה 2-3 דקות , לקחתי אותה וחיבקתי אותה והסברתי לה שלא מרביצים , שאני אוהבת אותה אבל אין ברירה ואני חייבת ללמד אותה שלא מרביצים אך ההורים טענו שהדרך שבחרתי לא מקובלת מבחינתם. הדגשתי שההסברים והדיבורים לא עוזרים אבל אם זו החלטתם אני מכבדת אותה. בנוסף - להגיד שאני משווה את הילדה למפלצת זה משפט ממש חמור בעייני. הם יודעים כמה אני אוהבת אותה וכמה דואגת לה, מדוע בחרו דווקא במשפט הזה?!? איני יודעת איך לפעול כרגע. אני לא יכולה להשאר במקום שלא טוב לי ומצד שני לא רוצה לאכזב את המשפחה ובעיקר את הבנות (יש לה שתי אחיות שקשורות אליי מאד.) בנוסף- אם היחסים בינינו מסתיימים כך זה כנראה אומר שלא נחזור להיפגש. אני חושבת על התינוקת שלא תבין לאן נעלמתי לה .
שלום, נראה לי שהתכתבנו בעבר על הקשיים בטיפול בתינוקת. מתיאורך נשמע שהיחסים בינך לתינוקת ולהורים טעונים רגשית- מצד שני הצדדים.
במצב כזה טעון אני סבורה שכדאי לסיים את ההתקשרות. להחליט מתי נפרדים להיפגש לפרידה אפילו לומר לתינוקת מילות פרידה כפי שאת נוהגת במקרים אחרים. ולסיים את הקשר ביניכם שגורם לעוגמת נפש רבה.
בהצלחה
"להעניש" תינוקת בת שנה וחצי ולחשוב שזה יעזור כנראה אומר שאת לא מבינה כמה דברים בסיסיים בטיפול בתינוקות. זה גם כן נשמע שאת נעלבת מהתינוקת...אולי את יכולה להתייעץ עם איש מקצוע שיעזור לך להבין כמה דברים על שלבים התפתחותיים מה שימנע את העקשנות שלך לעזוב. את פשוט טועה לדעתי מתוך בורות וחבל.
היי,
אשמח. חדעת. מהו חינוך מיוחד בגילאי 3
מה זה אומר, מיהי האוכלוסייה שנקראת חינוך מיוחד
תודה.
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
13:41 10.04.16
שלום טל
בתחום החינוך המיוחד יש טווח רחב מאוד. החל מילדים שמקבלים עזרה מקלינאית תקשורת או גננת שילוב כשעה אחת במסגרת שעות הגן, וכלה בילדים שנמצאים במסגרת חוץ ביתית...
בשני המקרים מדובר על ילדים שנמצאים במסגרת חוק החינוך המיוחד.
אם תרשמי יותר פרטים, אוכל להתייחס באופן מדוייק יותר.
תודה. ...
סתם. לרקע כללי
בני בן שנתיים ושבע
שובב גדול !
עכשיו גם משבר גיל השנתיים, הכל זה אני ואני, שלי ושלי, עכשיו ומיד, התקפי כעס. אומרים לי שהוא מרביץ הרבה בגן....
אני יודעת שבגילאים אלו, אין דחיית סיפוקים. בעלי חושב שיש,
ונורא כועס אם מבקש משהו מיד ועכשיו ואומר לו שאין ושיתאפק.
אני יודעת שהפרעות קשב וריכוז עחולות. לעבור בתורשה,
אני מאובחנת כ- Add , אך ילדי הרבה יותר שובב. לא אגיד היפר אך שובב ותזזיתי.
יודע לשבת להתרכז במשחק/פאזל/הדבקת מדבקות ל 10-15 דקות ואף יותר. הגננת אומרת שהוא נבון מאוד. היה איחור בשפה, חאט לאט וכל יום עלייה באוצר המילים. איפשהו קצת חוששת שהוא בדרך לחינוך מיוחד. ..האם יש הצדקה לחשש שלי?
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
16:31 12.04.16
אני חושבת שעל פי התיאור שלך, קשה לדעת במה מדובר. אם את מודאגת, פני לאבחון במרכז להתפתחות הילד, ותוכלי לקבל מענה אבחוני וטיפולי. המעבר לחינוך מיוחד אינו כל כך מהיר, למעט מקרים חריגים מאוד, בהם ברור שהילד אינו מתאים למסגרת רגילה.
יתכן והוא יוכל לקבל סיוע בעת העליה לגן עיריה על ידי גננת שי"ח. לשם כך, עליך לפנות לאבחון על ידי גורם מורשה (פסיכולוג/פסיכיאטר/נוירולוג/רופא התפתחותי), ולהציג את הדו"ח ברשות המקומית אליה את שייכת.
בהצלחה
כבר מזה שלושה ימים בתי בת השנתיים מסרבת ללכת לישון וצורחת ללא הפוגה. ניסיתי להרדים אותה על הידיים, לשבת לידה, אך היא לא רוצה לישון, אלא רק איתי במיטה שלנו. בימים האחרונים התגלו אצלה פצעים בפה שממש הפריעו לה לאכול ולהיות שמחה, אך השינוי החד בבעיות השינה התחיל לפני 3 ימים. לפני כן גם לא ששה ללכת לישון, אך לא התנגדה כששמתי אותה במיטה שלה וראתה את שתי אחיותיה הגדולות הולכות לישון גם הן.
אשמח לעזרה דחופה, אובדת עצות ועייפה...
תודה לעונים.
יתכן והפצעים בפה קשורים לבעיות השינה, יכול להיות שהיא מגיבה כך בגלל הקושי והסבל ורוצה להיות צמודה אליכם ואולי גם מפחדת ממה שעובר עליה.
עם כל ההבנה והטיפול בה, כדאי להחזיר אותה למיטה שלה ופשוט להיות לידה יותר זמן ברוגע ובנחת עד שתרדם , אם היא מתעוררת שוב לגשת אליה ולהרגיע והכל במיטה שלה תוך כדי הבנה ואמפתיה לקושי שלה.
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  751  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
פסיכולוגיה ילדים   יחסים בין ילדים   פסיכולוג ילדים   הורים וילדים   גידול ילדים   ייעוץ ילדים   ייעוץ להורים   יעוץ חינוכי
RSS RSS פורום פסיכולוגיה ילדים