בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים רפואת ילדים»פורום פסיכולוגיה ילדים
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום פסיכולוגיה ילדים

פורום פסיכולוגיה ילדים עוסק בנושאים: פסיכולוגית ילדים, פסיכולוג ילדים, הורים וילדים, גידול ילדים, ייעוץ חינוכי, בעיות התנהגות אצל ילדים, בעיות חברתיות בילדים, יחסים בין אחים, בחירת גן ילדים
מנהלי פורום פסיכולוגיה ילדים:
יאיר סהר
לפרטים נוספים
פז שפירא
לפרטים נוספים
 
דנה
00:48 15.09.14
ביתנו המקסימה,בקרוב תהיה בת 11.לפני כמה חודשים היא סיפרה לנו שהיא לא בטוחה שהיא אוהבת אותנו.זה מאד הציק לה שהיא מרגישה ככה,והיתה בוכה לעתים קרובות מיזה.במקביל ,בהתנהגותה,היא נהייתה מאד כרוכה אחרינו-מחבקת המון,אומרת כל הזמן ,משאירה לנו פתקי אהבה בכל מקום...לאחרונה,היא פיתחה סוג של כפיתיות-היא מחליטה למשל שהיא חיבת ללכת בדרך מסוימת ,למרות שהיא ארוכה יותר,כי אם היא תלך בדרך זו זה סימן שהיא אוהבת אותנו.בנוסף,היא מאד מפחדת שנמות ובוכה לעיתים מכך.במיוחד קשה לה להרדם בלילה כי היא מפחדת שנמות.הייתי רוצה לטפל בה.האם צריך?איזה סוג טיפול מתאים?בעבר הלכה לתרפיסטית באומנות שעזרה לה(לא בנושא זה).האם טרפיסטית באומנות מטפלת במקרים אלו?
שבוע טוב!
בני בן ארבע וחצי, השבוע התחיל גן של גילאי 3 ו4. בגן יש 20 ילדים, שמתוכם 17 בנות ו3 בנים. וששני הבנים האחרים הם לא ממש בגילו, אחד בן ארבע, והשני 3 וחצי. השאלה שלי אם זה בסדר להשאיר אותו בגן הזה? שהרוב המוחלט בנות שגם לא בגילו. האם זה יכול לפגוע בהתפתחות שלו? האם אני עלולה לעשות לו עוול בכך שאני משאירה אותו בגן שאין ילדים בגילו? אני ממש אובדת עצות וממש קשה לי להחליט מה לעשות בנידון. (כל זה קרה בעקבות סגירת גן שבו הוא היה אמור להיות, ששם היו חברים שהוא מכיר, ובגילו וגם בגיל מעליו) אשמח לתשובה בהקדם!
שלום הדס,

באופן כללי, איני רואה סיבה להחליף מסגרת.
מחקרים הראו שהילדים הגדולים בכיתתם הפכו להיות מובילים חברתיים בהמשך. זאת משום שכאשר הם נמצאים יחד עם בני הכיתה/גן, הם בוגרים יותר, מבינים יותר, ומסוגלים לבצע משימות מורכבות יותר.
לכן מטילים עליהם את ההובלה של המשימות הקשות, והם זוכים להצלחה גדולה יותר בהן.

לכן זו דווקא יכולה להיות חוויה מעצימה עבורו.
באשר ליחס בין בנים לבנות - גם לזה לא הייתי מייחס חשיבות רבה מדי.


השאלה העיקרית שחשוב לשאול: האם טוב לו בגן?
ילד בתקופת הגן זקוק בעיקר לתחושת בטחון, חום וחברה, הרבה יותר מאשר תכנים לימודיים מותאמי גיל (כמובן כל עוד לא מדובר בפער דרמטי)

בהצלחה!
זה ממש עודד וחיזק את התחושת בטן שלי להשאיר אותו שם. מודה מקרב לב!
שלום רב, בני בן שנה וארבעה חודשים. מגיל ארבעה חודשים הוא היה אצל מטפלת פרטית באופן חלקי (ארבעה ימים קצרים בשבוע). השנה (מלפני שבוע ימים) הוא התחיל אצל מטפלת חדשה ואצלה יחד איתו ארבעה ילדים סה"כ בני אותו הגיל. הוא מאוד מתקשה להפרד ממני ומרבה לבכות. לא השארתי אותו יותר משעתיים וחצי לבד אצל המטפלת וביומיים הראשונים אף נשארתי איתו (ביום השני בעלי הגיע כדי להחליף אותי בשהייה איתו אצל המטפלת והוא בכה לו איתו למרות שהוא קשור אליו מאוד). במהלך היום הוא בוכה ונרגע לסרוגין. יש לציין כי המטפלת מעניקה לו חום ומנסה להסיח את דעתו בעזרת הפעלות אך הוא לא נרגע לחלוטין.
יש לי שתי שאלות . האחת היא האם קשיי הפרדה שהוא חווה עלולים לפגוע בו באיזו שהיא דרך ועדיף להחזיר אותו למטפלת פרטית שאליה הוא רגיל. השניה היא מה אני יכולה לעשות כדי לסייע להסתגלות שלו.
תודה רבה
הי מירב,

החרדה והקושי שלך מובנים, התחלה של מסגרת חדשה אצל ילד גורמת לקושי לא רק אצלו אלא גם אצל ההורים. לגבי שאלתך הראשונה, להערכתי מדובר עדיין בשלב ראשוני ביותר של הסתגלות ולכן איני מציעה להתייאש ולחפש כבר מסגרת חלופית. קשיי הפרידה של בנך הינם טבעיים ואם המטפלת היא טובה וחמה סביר להניח שהוא יוכל להתרגל לפרידה ולגן החדש. בדקי אם ההסתגלות שלו לגן משתפרת בחודש הקרוב ואם לא התייעצי בשנית.

על מנת ולסייע לו להסתגלות כדאי לשדר ולומר לו שהגן הוא מקום טוב, שאת אוהבת ומעריכה את הגננת. בבוקר כדאי להיפרד באופן קצר: לומר שאת הולכת לעבודה והוא נשאר עם הגננת עד שתבואי לקחת אותו, לתת נשיקה ולצאת.

המשיכי לעקוב לגבי התנהגותו של בנך בגן, תני לכך קצת זמן ואם ההסתגלות לא משתפרת, כאמור התייעצי בשנית.

בהצלחה!
שלום, בני הבכור בן 4 ביקש כבר משנה שעברה ללכת לחוג אחרי ששמע שכמה חברים הולכים לחוגים. השנה הלכתי איתו ליריד חוגים והוא בחר לנסות 2 חוגים.
הלכתי איתו לשיעור ניסיון וברגע שהוא ראה את המדריך הוא ביקש ללכת הבייתה.\
ניסינו גם את החוג השני ושוב ברגע שהמדריך ביקש להכיר את הילד הבן שלי ישר נלחץ וביקש ללכת הביתה. משיחה עם הילד הבנתי שהוא מפחד מהמדריכים כי הם נותנים הוראות וזה מלחיץ אותו. מה עליי לעשות במקרה כזה ? אינני מבינה מדוע יש לו את הפחד הזה.
 
פז שפירא  
21:33 14.09.14
הי שרון,

יכולות להיות סיבות שונות לפחד של בנך מקבלת הוראות. יכול להיות למשל שהטון של קבלת ההוראות נשמעת לו תקיפה. יכול להיות שהוא חושש שלא יצליח למלא אחר ההוראות. ייתכן שלא נעים לו שאדם זר אומר לו מה לעשות.

בכל אופן, כדאי להיכנס לחוג בהדרגה. בהתחלה רק לצפות במה שקורה בחוג. אולי אפשר אחרי שתצפו בשיעור לתרגל בבית כשאת נותנת את ההוראות והוא מבצע וגם להיפך: שהוא ייתן הוראות ואת תבצעי. אם המדריך סבלני, הוא יאפשר לכם לצפות בכמה שיעורים שתצטרכו. אם בנך ישתף פעולה, תוכלי לשלבו בהדרגה בשיעור. אם ישתתף אפילו במשהו קטן מהחוג עודדי אותו על כך.

אם כל זה לא יצליח נסי שלא להראות לו את האכזבה מכך, גם אם קיימת (וזה טבעי מאוד). תוכלו גם ללכת לחוגים נוספים ולצפות. לפעמים הציפייה מחוג לאחר הדברים שרואים ביריד אינן תואמות את התחושות בחוג עצמו. ואולי דווקא בחוגים אחרים, אותם לא ראה ביריד ואולי כאלה שבנך לא חשב שיהנה מהם דווקא יהיו אלה מהם הוא יהנה בסופו של דבר.

בהצלחה!
הבת שלי התחילה כיתה א', ואנו מתקשים מאוד בנושא שיעורי הבית. היא פשוט מסרבת להכין אותם. תמיד יש לה תירוצים למה אי אפשר- פעם כואבת לה היד, פעם היא עייפה, פעם כואב לה הראש, היא רעבה (למרות שבדיוק אכלה..) ועוד, אפילו שאני מנסה לעזור לה ולעודד אותה, זה לא עוזר. זה נמשך שעות עד שהיא מסיימת.
כשהיא חוזרת מביהס היא אוכלת ונחה ורק אז עושה שיעורים. אני מסבירה לה את השיעורים ונמצאת באיזור למקרה שהיא זקוקה לעזרה. אני אומרת לה שעד שהיא לא תסיים היא לא תוכל לראות טלוויזיה, אבל זה לא עוזר (אפילו שאני עומדת מאחורי זה). קראתי קצת מאמרים על הנושא והכל יפה בתאוריה, אבל זה פשוט לא עובד. למשל, אומרים לא לאיים ולא להעניש- אבל איך אני יכולה לתת לה לראות טלוויזיה אם היא לא עשתה שיעורים? זה לא עונש, זו תוצאה- אם לא מסיימים את השיעורים, אין זמן לדברים אחרים..
מה אני אמורה לעשות ת'כלס?
 
פז שפירא  
21:21 14.09.14
הי קרן,

כדאי להבין מה קשה לה בהכנת שיעורי הבית. ייתכן שהיא זקוקה לעזרה נוספת, של לשבת איתה ממש ולהכין אותם. בישיבה משותפת איתה על כל השיעורים תוכלי להתרשם מרמת ההבנה שלה ומהקשיים הספציפיים. ייתכן גם שיש לה קושי רגשי לשבת ולעשות מטלה לגמרי לבד כרגע ואז ישיבה משותפת איתה בהתחלה תוכל להרגיע אותה ולפנות אותה רגשית ללמידה.

אני מציעה לשבת להכין את שיעורי הבית מייד כשנכנסים הביתה לאחר הלימודים. אם ביתך רעבה אולי אפשר להציע לה משהו קל שתאכל תוך הכנת השיעורים כמו פירות או משהו בסגנון. לגבי הטלוויזיה, איני רואה כל רע בכך שאת מתנה את הצפייה בטלויזיה לאחר הכנת שיעורי הבית.

בהצלחה!
שלום,
הבת שלי מסרבת לצחצח שינייים,
ממש קשה לי עם זה,אני מדברת אליה בצורה יפה ומסבירה לה שכל הילדים מצחצחים שיניים וזה חשוב,מראה לה שאני מצחצחת שיניים,היא מורחת את הזמן בבוקר למרות שאני מבקשת הרבה פעמים,ואז מתחילה התקיפות מצדי ובקול אסרטיבי אני פונה אליה שתבוא,והיא לא באה,לצערי אני צריכה להפעיל כוח שזה לא עוזר לי,אני משכיבה אותה על הספה,היא בוכה וכהפה פתוח אני מכניסה אתה המברשת ומצחצחת קצת אבל היה מתהפכת ולא נותנת לי,היום בבוקר במשך עשר דקות זה היה כך,הייתי אצל רופאת שיניים והיא אמרה לי שיש לה דלקת,אני לא יודעת מה לעשות?אני רוצה להקפיד על צחצוח אבל יש הילדה לא נותנת לי,מה לעשות,אני ממש מתוסכלת,בבוקר אני ממהרת לעבודה ואני לא יכולה יותר מדיי להתעקב
ממש לא נעים לי המלחמה הזו וכואב לי הלב שאני מפעילה כוח שבעצם לא עוזר לא לי ולא לה
מחכה לתשובה

תודה
הי יעל,

אפשר להבין את הכאב והתסכול שלך. מצד אחד את רוצה לדאוג לבריאותה של ביתך ומצד שני את לא רוצה לנהל איתה מאבק כוחני סביב עניין זה.

נסי, למרות המתח סביב הנושא להפוך את כל העניין לכיף. נסי ללכת איתה לקנות לה מברשת ומשחה, תני לה לבחור אותן (יש משחות ומברשות עם כל מיני דמויות שאולי היא אוהבת). אם זה ימצא חן בעיניה, תוכלי לתת לה לבחור גם לך מברשת ומשחה ואמרי לה שבערב אתן תצחצחו שתיכן עם המברשות שהיא בחרה לכן. נסי גם לתת לה לבחור פרס קטן שהיא תקבל אחרי הצחצוח (מדבקות שהיא אוהבת או משהו בסגנון).

כמו כן, אם ביתך לא תסכים לצחצח, חזקי אותה על התחלת הפעולה. למשל אם היא מסכימה לאחוז את המברשת אמרי לה איזה יופי שהיא התחילה. בפעם הבאה חזקי אותה אם תסכים להכניס את המברשת בפה ולטעום את המשחה המתוקה. וכן הלאה.

בהצלחה!
יש לי 3 בנות. בת 2.5 ,6.5 .9.5
הקטנה משחקת המון עם אחיותיה בעיקר עם בת 6.5 . האם היא לומדת מכך מיומנות חברתית? מכיוון שהרבה פעמים הן מוותרות לה מה שלא היה קורה עם ילדים שאיננה מכירה. האם בגיל הזה זה מספיק או שרצוי להפגיש אותה עם בני גילה?
 
פז שפירא  
18:57 12.09.14
הי גל,

מהמשחק שלה עם אחיותיה היא בהחלט לומדת מיומנויות חברתיות ומפיקה מכך. נכון שהמויומנויות האלה ממוקדות במפגש שלה עם ילדים גדולים ממנה. בהזדמנויות נוספות בהן היא תפגוש ילדים בני גילה היא תוכל אף לרכוש מיומנויות נוספות.

האם ביתך נמצאת במסגרת עם עוד ילדים? אם כן, הרי שיש לה הזדמנויות רבות לאינטראקציה עם ילדים בני גילה. אם לא, תוכלי ליצור מפגשים כאלה, אפילו בפעילויות פשוטות, כמו בהליכה לגינת המשחקים.

לצד זאת יש לציין, שהתפתחות המשחק בגיל זה לרוב הינה מוגבלת וילדים בגילה של ביתך בדרך כלל משחקים זה לצד זה ולא ביחד עם ילד נוסף ולכן אין הכרח לצפות לאינטראקציות מורכבות בשלב זה.

בהצלחה!
 
גל
18:46 13.09.14
היא נמצאת במעון עם עוד 30 ילד זה כבר שנה שנייה. אבל אחר הצהריים אני כל כך עמוסה עם חוגים שיעורים וכו' של הילדות הגדולות ואותה לא מפגישה עם ילדים בני גילה , ולכן רציתי לדעת האם בשלב זה מספיק שהיא בגן ואחר הצהרים עם אחיותיה?
 
פז שפירא  
20:50 14.09.14
להערכתי בגן ובבית עם אחיותה היא נמצאת באינטראקציה מספקת עם ילדים.
 
אדוה
22:20 12.09.14
הבן שלי בן שמונה
התחיל היום לבכות וסיפר לי שכבר משנת הלימודים הקודמת חבר שלו מהכיתה נוגע לו באבר המין ובטוסיק ומבקש ממנו גם לגעת לו
הוא סיפר שהם נוגעים עם הלשון אחד לשני באבר המין ושחבר שלו מבקש ממנו להוריד את המכנסיים ולשבת עליו
הוא בכה וכעס על עצמו שהסכים לזה אבל אמר שהיה לו קצת נעים ומסקרן
אני לא יודעת מה לעשות
דיברתי איתו והסברתי לו שלאף אחד אסור לגעת בגוף שלו ושלא יסכים לזה יותר
דיווחתי למורה שגם אמרה שזה חמור ושצריך לטפל בזה
מה לעשות? איך להיתנהג ? אני ניגנבת
 
אדוה
07:05 14.09.14
 
פז שפירא  
20:49 14.09.14
הי אדוה,

הדאגה והפחד שלך מאוד מובנים כי את רוצה להגן על בנך מפני מגע לא מתאים ובוודאי חרדה מכך שדבר כזה יקרה שוב.

טוב שבנך מרגיש שיכול לשתף אותך בדברים אלה שקרו, כדאי לעודד אותו ולומר לו שטוב שהוא משתף. כמו כן, טוב שהסברת לו על גופו הפרטי ושלא יסכים למגע כזה שוב.

תוכלי לומר לו שזה טבעי שהוא סקרן לגבי גופו והגוף של אחרים ושהדרך הטובה לספק את הסקרנות היא לשאול שאלות ולקרוא ספרים בנושא. תוכלי להביא לבנך ספרים בנושא מיניות המותאמים לילדים, לתת לו לקרוא או לשבת יחד איתו. תוכלי להזמין אותו לשאול כל שאלה שירצה ולענות לו.

אני מציעה לבקש מהמורה לערוך שיעור לכל הכיתה בנושא הגוף הפרטי, מבלי לדבר על המקרה הספציפי של בנך. כמו כן, כדאי לשתף את פסיכולוגית בית הספר כדי לשקול התערבות ספציפית (למשל, להזמין את הורי הילד השני לשיחה/הדרכה, אולי לערוך הדרכה קבוצתית לכל ילדי הכיתה וכו').
כשביתי בת ה 5 בוכה זה עובר למצב של בחילות שמלחיצות אותי
ואז מגיע השלב שצריך טישו למשך ימים שלמים בלי הפסקה ולפעמים מגיעים למצב של חום
אני לא בטוחה עם זה מתוך צומת לב או שמרית לקחת אותה לרופא כי יש לביתי אזה שהיא בעיה כמו אלרגיה
מה דעתכם ממה זה נובע?
הי אורחת,

עניתי לשאלתך זו אותה כתבת בתאריך 10.9.

ביתי טליה בת ה5 נבונה ומאוד מקסימה מה שקורה שהיא מקבלת מכה נופלת או שאומרים לה לא או כל סיבה שהיא היא בוכה.כמובן שזה נורמלי והגיוני
מה שקורה אחרי זאת הבעיה היא בוכה ומראה סימנים שהיא רוצה להקיא אני רוצה להדגיש שהיא לא בוכה יותר מ2 דקות וכבר עומדת להקיא ולא מספיק זה היא עם נזלת ישר עם הבכי ואחריו זה המשך ימים שהיא עם טישו בידים
מה הטיפול לזה?והאם צריך לעדות בדיקה יסודית ולפנות לרופא?
 
פז שפירא  
21:26 12.09.14
הי שרון,

אני מסכימה איתך ומציעה קודם כל לפנות לרופא על מנת לבחון האם המקור לבעייה הוא פיסיולוגי. ידוע לי למשל שילדים הסובלים מאסתמה עלולים לפתח סימפטומים גופניים מעין אלה בעת לחץ. אולם, זוהי דוגמה למצב שיכול להיות ולא אבחנה. רופא יוכל לשמוע את כל הפרטים ולאבחן האם המקור לבעייה פיסיולוגי.

בהצלחה!
הילדה שלי בת ה6 עלתה לכיתה א' , וביומיים האחרונים אני שומעת שהיא חורקת את השיניים מתוך שינה ...(תופעה שמעולם לא הייתה) יש לציין שבמשך היום היא לא מראה סימני לחץ או חרדה ... איך אפשר לעזור לה?
 
פז שפירא  
20:02 12.09.14
הי דפנה,

על פי התיאוריות הקיימות כיום בנושא, חריקת שיניים אצל ילדים לרוב מבטאת אי שקט. ייתכן וביתך, גם אם אינה מפגינה סימני מתח במהלך היום, חווה מתח מסויים בעקבות עלייתה לכיתה א' ושזה מתבטא בחריקת שיניים.

בשלב הראשון אני מציעה לתמוך בביתך, אפשר לדבר איתה על המתח שאולי היא מרגישה ולהעניק הרבה מאוד חום וקבלה בתקופה הקרובה.

לרוב התופעה אצל ילדים חולפת מאליה. במידה ויעבור זמן וזה לא יעבור התייעצי בשנית.
שלום, אני אמא לילדה בת שנתיים וחצי, גמולה .
אני עוברת עם הילדה תופעה נורא מוזרה שבכל פעם שהיא בוכה בורח לה פיפי... אין לי מושג אם זה במכוון או שזה פשוט יוצא ולא נשלט כי לאחר המעשה היא צועק
פיפי , פיפי...
זה לא קורה חד פעמי זה קורה המון כשמדובר בבכי ממשי ולא בכי של פינוק.
היום זה קרה ללא הגזמה קרה כשש פעמים ביום.
אשמח לקבל ייעוץ/ הכוונה אם יכול להיות שזה מצב פיזיולוגי או פינוק או סיבה אחרת.
תודה.
הי רויטל,

לעיתים ילדים מרטיבים במצבי חרדה. את מתארת שהיום שש פעמים ביתך בכתה והרטיבה. האם ייתכן וביתך חווה יותר חרדה לאחרונה בשל אירוע כלשהו או אווירה בבית או בגן?

אם כן, כדאי לנסות ולהפחית את המתח ולהגביר את החום והתמיכה ולראות אם המצב ישתפר בעקבות כך.
 
נועה
08:52 11.09.14
בוקר טוב, אני פונדקאית בחודש רביעי להריון.
יש לי ילדה בת 3 והייתי רוצה לדעת איך אתם ממליצים לי לדבר איתה על התהליך או לא לדבר איתה? אשמח לכל עזרה בנושא.
 
פז שפירא  
19:34 12.09.14
הי נועה,

אני ממליצה לדבר איתה על התהליך. תוכלי להסביר שלהביא ילדים לעולם זה דבר שמאוד משמח אנשים. תוכלי לומר שרוב האנשים יכולים להביא ילדים אבל יש מעט אנשים שלא יכולים בעצמם ושאת עושה משהו כדי לעזור ולשמח אותם. תוכלי לספר שיש בבטן שלך יש תינוק שבסוף יצא מהבטן ואז את תתני לאנשים האלה ושזה מאוד ישמח אותם.

אם יש לה שאלות, השתדלי לענות לה בשפה המותאמת לה, תוך הצגת העובדות העיקריות ומבלי להכביר בפרטים שאינם רלוונטיים.

בהצלחה!
שלום רב,
בתי בת 4 החלה גן טרום חובה עכשיו. בגדול היא ילדה חברותית, נבונה, שמחה ורגישה. זהו הגן הקודם שלה ונשארו עימה חברים מהשנה שעברה...הצטרפו לגן גם חברים חדשים, ביניהם חברה שהיא כמו בת בית אצלנו (כי אנו חברים מאוד טובים של הוריה).
הבעיה היא שבתי לא רוצה לשחק בגן עם אף אחד מלבדה. אם היא לא מגיעה לגן בתי מאוד עצובה ונהיית תלותית ועצבנית..כלומר נוצרה איזו תחושת עוגן סביב הילדה הזו..יש לי בעיה מאוד גדולה עם זה מכל מיני סיבות ברורות של חברתיות ומגוון קשרים חברתיים אבל בעיקר מחשש התלות הזו..אני רוצה שהיא תרגיש עוגן בגן עצמו ולא בילד מסויים שיכול לא להגיע לגן וכו'..
מה גם שהן לא באותה הרמה ההתפתחותית והקוגניטיבית ואני חוששת שהיא לא תתקדם השנה כפי שהתקדמה מאוד שנה שעברה בשל הקיבעון הזה.
מה כדאי לעשות במצב כזה? איך להגיב כשנכנסים לגן והיא ישר מחפשת רק את אותה הילדה ולא מתייחסת כמעט לחברות משנה שעברה..? ואם היא לא הגיעה אז היא מאוד עצובה ומבקשת בחצי בכי שאשאר איתה..
אשמח לעצות.
תודה
הי יהודית,

אני שומעת ממך דאגה לביתך, לתחום החברתי והקוגניטיבי. אפשר להבין את הדאגה שלך והרצון שלביתך יהיה נחמד בגן כל הזמן ונשמע שאת מאוד מגוייסת לטובתה של ביתך.

ראשית, אציין שישנם ילדים שמייד רוכשים כמה חברים בגן, אך יש ילדים שבאמת רוכשים חבר אחד ונקשרים אליו. כדאי לדבר עם ביתך בבית ולדבר על כך שלפעמים חברתה מגיעה לגן ולפעמים לא. אפשר לחשוב יחד איתה מה תעשה כאשר הילדה לא מגיעה (תשחק לבד, תנסה לשחק עם ילדים אחרים..). תוכלי לדבר עם הגננת ולברר איתה אם יש ילדות אחרות שמתאימות לביתך שהיא תוכל "לשדך" את ביתך איתן במהלך הפעילויות בגן. כמו כן, תוכלי ליזום מפגשים עם אותן ילדות על ידי פנייה להוריהן.

חשוב לזכור שזוהי רק תחילת השנה וקשרים עוד עשויים להתפתח ולהיבנות. לכן, אפשר לנסות להכווין וליצור מצבים חברתיים לביתך אולם זה עשוי לקחת זמן.

בהצלחה!
 
שרה
20:04 11.09.14
יש לי ילדות תאומות בנות 10.
אחת מהן ילדה מאוד רגישה, אינטליגנטית. מאוד מאוד חשה את הסביבה. ומאוד רגישה. מאידך, יש לה קושי להתמודד עם תסכול. אם אני אוסרת עליה משהו (אייפד, דמי כיס וכד') היא לעיתים פוצחת בבכי יללני ומעצבן "תני לי עוד הזדמנות", "הזדמנות שניה". שלרוב ניתנת, אך לאחרונה כבר הפכה לכלי משחק בידה. ולאחרונה אני מסרבת לתת.

הבעיה שמטרידה אותי היא שאם היא נכנסת לאיזה התקף טנטרום של תסכול (זה מתחיל ביללות של הזדמנות שניה, עובר לצרחות, השתטחויות ותוך כדי היא מאיימת בבכי "אוף, אני רוצה למות ! בא לי למות ! אני רוצה להתאבד..."

אני מאוד מוטרדת מהביטויים האלה. לא ברור לי איך אני אמורה להגיב. מצד אחד, לא רוצה לעשות סיפור גדול מדי. מעדיפה להתעלם. מצד שני, כן רוצה להבהיר לה שאלו לא אימרות לגיטימיות. ובכלל, גם בשעת כעס יש דרך להגיב. ולא באיומי התאבדות.

אז מה הדרך הנכונה להבהיר לה את זה ??
אני בלחץ מהביטויים האלה (שחוזרים על עצמם בתדירות מסויימת ובעיקר כשמשהו לא מתנהל לפי רצונה...)
 
בר טנא
00:35 10.09.14
שלום רב,

אני סבתא של הילדה אני פונה בפורום להתיעצות ללא ידיעת ההורים.
(יכול להיות שיכעסו אם ידעו) אני פונה כי ל א יכולה לראות את נכדתי סובלת
נכדתי ילדה חכמה אינטלגנטית יצירתית מאד.
זאת שנה שנייה שיש לה מורה שנכדתי סומכת עליה ונתלית בה ולא תמיד המורה עוזרת לה..
וזאת למה? לנכדתי אין חברים וחברות בכיתה. בהפסקות יושבת לבד..
המורה, היעצת , המנהלת לא עושות כלום.כל הילדים קבלו חניך מכיתה א' לחנוך אותו ורק לה אין. גם את זה המורה לא יודעת לפתור.
אתמול נודע לי שמספר בנות ניסו ואפילו דחפו אותה לשרותים של הבנים.
ואני שוב שואלת. היכן המורה?, היכן המנהלת? היועצת? צוות חסר אונים לא מודע לבעיות החברתיות של הילדים בבית הספר.
ומחכים שיקרה משהו חמור .? מבקשת מכם חוות דעת וייעוץ מה לעשות ? כי אני דואגת לנכדתי .
תודהמראש.
הילדה שלנו בת 3.5
אנחנו רוצים לוודא שהיא מתקדמת בסדר מבחינה מילולית
כמו כן אנחנו חוששים מכך שהיא לפעמים לא מקשיבה לבקשות שלנו ממנה.
היכן ניתן לבדוק האם ההתפתחות וההתנהגות של בגדר הנורמה?
שלום גיל,
אני מבין שאתם חוששים לגבי ההתפתחות של בתכם.
לפני פניה לבדיקת התפתחות תקינה, שינם מספר צעדים שניתן לעשות באופן עצמאי.
למשל: האם במסגרת שבה היא נמצאת (גן) עלה חשש שכזה?

האם תוכל לתאר מעט את הסיבה לחשש, מעבר לעובדה שבתכם לא נענית לכל בקשותיכם (דווקא מעיד על התפתחות תקינה)?

תודה
הי
אני מחפשת המלצות לפסיכולוג ילדים באזור מרכז/שרון עם ניסיון ב CBT.
תודה
שלום רינת,
הפורום שלנו נועד להתייעצות מקצועית, ואיננו ממליצים בו על שמות מטפלים ואנשי מקצוע.

באם את בשלב ההתלבטות לגבי פניה לטיפול, את מוזמנת לשתף וננסה לעזור במציאת פתרון מתאים.

אם עברת את שלב ההתייעצות, ואת זקוקה להמלצה על איש מקצוע בלבד, את מוזמנת לפנות למי מאיתנו באופן ישיר, ונשמח לעזור לך למצוא איש מקצוע מתאים.

בהצלחה!
שלום לכם,
אני אובדת עיצות לגבי הבן שלי שהוא בן 5 ואיני יודעת למי לפנות לגבי בעיות ההתנהגות שהחמירו לאחרונה:
הילד לא מצליח להתמודד עם "לא". הוא כועס, מעיף דברים, פותח דלת באמצע נסיעה, בורח מהבית לרחוב. רגיש מאוד, נעלב בקלות ולא שוכח שנפגע, ביישן ולא יוצר קשר אלא אם כן פונים אליו, עצור מאוד-לא מספר מה מפריע לו רק אחרי שנרגע. צועק בבית, לא רוצה ללכת לגן. ההתנהלות היום יומית בלתי אפשרית אני מיואשת.
למי צריך לפנות?
שלום

יש לנו ילדה בת 3.5 , ילדה ראשונה, אחות לתינוקת בת 4 חודשים.
כילדה ראשונה, היא מאוד מפונקת. ילדה מאוד חכמה, אינטלגנטית, יודעת להתנסח ואוהבת חברה.
לילדה חוסר ביטחון בסיטואציות מסויימות, בעיקר כאשר היא לא מכירה את האנשים ואת הסיטואצייה. השבוע התחילה גן עירייה, אחרי גן פרטי, והאמת שדי הסתגלה, למרות שלא מכירה אף ילד מהגן, ואף ילד מהגן הפרטי לא המשיך איתה לשם.
נכנסת לגן בבוקר, נפרדת יפה, ולא בוכה (די להפתעתנו).
תרמה לכך העובדה שמספר ימים לפני תחילת שנת הלימודים, הפגשנו אותה עם מספר ילדים מהגן, למספר מפגשים, על מנת שיכירו, וכך הנחיתה בגן תהיה רכה יותר.
העניין הוא כזה:
האמהות של הילדים איתן היא כבר התחברה, קבעו ולקחו את הבנות לשיעור נסיון בחוג בלט. בחוג זה לא נכנסים עם ההורים, ומה שקרה שהילדה לא רצתה להיכנס, ואשתי נאלצה לחזור איתה הביתה.
מאוד התאכזבנו מהעניין, היות ומעבר לזה שאנחנו רוצים שתהיה בחוג (נכשלנו בנסיון הקודם בחוג התעמלות לפני שנה וקצת, בדיוק מאותה סיבה),
זו הזדמנות מצויינת בשבילה להתגבש עם עוד מספר חברות מהגן, ולבלות איתן שעות אחה"צ. אנחנו מאוכזבים כי אנחנו יודעים שהמחסום הזה להיכנס לבד לחוג, ושאנחנו ההורים נמתין בחוץ, מונע ממנה הנאה גדולה, כי אוהבת מאוד חברה ואנשים.
מעניין ומוזר לנו מדוע זה קורה? הרי לגן החדש, למשך יום שלם, היא נכנסת ללא כל חשש וסירוב. אנחנו מאוד מעוניינם לגרום לילדה להיכנס ולקחת חלק בחוג, ולהינות עם שאר החברות מהגן? האם ניתן לגרום לילדה בטווח זמן קצר לרצות ולהיכנס?
זה צריך להיות מהיר, מאחר ובבסיס שלה היא די חסרת ביטחון בהתחלה, ועל מנת שלא יווצר איזשהו פער בחוג, מקצועית וחברתית, שיהיה לה קשה לסגור.
תודה רבה
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  714  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
פסיכולוגיה ילדים   יחסים בין ילדים   פסיכולוג ילדים   הורים וילדים   גידול ילדים   ייעוץ ילדים   ייעוץ להורים   יעוץ חינוכי
RSS RSS פורום פסיכולוגיה ילדים