בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים רפואת ילדים»פורום פסיכולוגיה ילדים
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום פסיכולוגיה ילדים

פורום פסיכולוגיה ילדים עוסק בנושאים: פסיכולוגית ילדים, פסיכולוג ילדים, הורים וילדים, גידול ילדים, ייעוץ חינוכי, בעיות התנהגות אצל ילדים, בעיות חברתיות בילדים, יחסים בין אחים, בחירת גן ילדים
מנהלי פורום פסיכולוגיה ילדים:
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין
לפרטים נוספים
פז שפירא
לפרטים נוספים
מיכל ארנרייך
לפרטים נוספים
הי,
אשמח אם יש לכם רעיונות להציע לי איך אני יכולה לעזור לילדה בת 5 לבטא את עצמה בדרכים לא אלימות - לדוגמא, לבטא רגשות של כעס...
ציור פחות מתאים בשבילה משום שהיא מתחילה מציור ומשם זה נמשך לשבירת העטים והעפרונות ולאלימות כלפי וכלפי חפצים.
הרעיון הוא בעיקר לזמן שצריך לישון כי אז בדרך כלל הכי קשה לה.
צריכה משהו שיעזור לה לבטא את הזעם מבלי לפגוע באחרים או בעצמה או במה שבחדר ושיעזור לה להרגע לרמות שיכולה ללכת לישון כי כשמאוד זועמת גם הסרטים שאוהבת לא מרגיעים אותה והיא מתפרצת. וגם סרטים זה לא פיתרון משום שמנסה לא להשכיח אותה מהזעם (לא להסית את תשומת ליבה) אלא לאפשר לה לבטא את מה שעובר עליה...
הקושי שלה זה שאין לה עדיין את השפה על מנת לבטא את עצמה אז פונה למה שמכירה - אלימות. לכן זקוקה לרעיונות יצירתיים.
מדגישה שוב - חשוב לי מאוד שהרעיונות יאפשרו לה לבטא את עצמה ולא להסית את תשומת ליבה לדברים אחרים....
תודה מראש לכל מי שינסה לעזור לי לחשוב על רעיונות יצירתיים שכאלו (:
 
אנונימית
21:24 23.08.16
הכוונה שלי זה שהאלימות היא לא מכוונת כלפי או כלפי עצמה או כלפי אחרים או כלפי חפצים... היא פשוט זקוקה לכלים שיעזרו לה לבטא את עצמה משום שאין לה עדיין את השפה לבטא את עצמה.
הי,

למה את מתכוונת בכך שאין לה את השפה? האם יש קושי שפתי? האם היא עברה אבחון?
מה ניסית כבר לעשות בזמן שהיא מתפרצת?
 
אנונימית
20:44 24.08.16
תודה על התשובה, אני מבינה שהשאלה לא ברורה משום שלא הסברתי את עצמי - קוויתי שהשאלה שלי תהיה מספיקה כי לא רציתי לפרט אך אפרט בכל זאת... העניין הוא שאני סובלת מדיסוציאציה בעקבות פגיעות מיניות מרובות לאורך כל השנים שהתחילו מגיל 5. בעקבות כך אני סובלת בין היתר מדיסוציאציה שכוללת את הילדה מאז (הילדה עדיין חיה, קיימת ונושמת ויש לה חיים עצמאיים משלה). העניין הוא שיש בה כל כך הרבה זעם וכעס על כל השנים ועל כל המקרים ואין לה את השפה לבטא את כל הזעם - היא סהכ ילדה בת 5 גם מבחינה מנטלית וגם מבחינה שכלית וגם מכל הבחינות. כרגע כשקשה לה היא פונה לאלימות. היא יכולה לשבור חפצים, להרביץ, למשוך בשערות, לבעוט... אני לפעמים מוצאת את עצמי עם סמנים כחולים...
אני מחפשת ללמד אותה טכניקות אחרות לבטא את הכעס והזעם שלה. כרגע אין לה כלים אחרים ולכן פונה למה שמכירה...
היא גם גדלה בבית אלים מילולית שלעיתים רחוקות גלש גם לאלימות פיזית...
אין לה את השפה להתבטא כי היא רק ילדה. השפה שלה מצומצמת לרמה של ילדה...
אשמח אם לא תבהלי מהדברים שרשמתי ותנסי לעזור לי לעזור לה...
המון תודה.
 
פז שפירא  
21:20 24.08.16
הי,

אני לא נבהלת מהדברים שאת כותבת. זה נשמע מצב קשה ושאתן זקוקות לעזרה. העזרה הטובה ביותר שתוכלי לקבל היא בייעוץ אישי פנים אל פנים. לכן אני ממליצה מאוד לפנות לפסיכולוג ילדים בעניין.
 
אנונימית
21:36 24.08.16
שלום, בני בן שנה ושמונה. אומר רק מספר מילים אך מבין הכל ובנוסף לפני חודשיים נולד לו אח. הוא עדיין עם מטפלת ובספטמבר נכנס לגן. לאחרונה החל מאד להרביץ, אבל בימים האחרונים יש עליית מדרגה כאשר המטפלת מספרת שבגינה ממש מרביץ לכל הילדים ובאגרסיביות. לרוב הוא מרביץ ללא סיבה מיוחדת, לעיתים זה מצחיק אותו ולעיתים כן בעקבות אירוע כמו שרוצה צעצוע מסוים. הוא מרביץ גם למבוגרים (לי לאבא שלו, סבתא סבא למטפלת), לכלבה שלנו וגם מנסה לאחיו . אנחנו מתמודדים עם זה על ידי שאומרים באסרטיביות שאסור להרביץ וכועסים אבל ממשיכים ישר הלאה. הוא לא מרביץ כל הזמן ולכן קשה לצפות מתי בדיוק יעשה זאת. השאלה האם זו הדרך הנכונה, בעיקר לקראת הכניסה לגן אשמח לעצה תודה!
הי נעמה,

נשמע שבנך נמצא בתקופה לא פשוטה בה הוא חווה תסכולים (ולידת אחיו הוא אחד מהם) ואין לא עדיין יכולת שפתית לבטא זאת. אני מציעה שהגישה תהיה של מתן תשומת לב וחום רבים ככל הניתן ואם אפשר זמן אישי שלו איתך ולצד זאת שמירה על גבולות. אני מציעה שכאשר הוא מרביץ לא להגיב אליו בכעס אלא לעצור את הפעילות שלו, לקחת אותו הצידה לכמה דקות ולהסביר לו משהו כזה: "אתה כועס עכשיו כי...אבל בבית שלנו לא מרביצים ולכן לקחתי אותך הצידה". אני מציעה לשבת עם הגננת ולחשוב יחד איתה כיצד היא תגיב כשזה קורה.
היי.שאלה ,בני בן 3 כשהוא אוכל ושותה אוהב לקום כל שניה. אני עובדת איתו שצריך לשבת. נשפך לו מידי פעם המים על הריצפה. אני בהתמודדות שלי מולו ובהכלה שלי מולו מבקשת ממנו לעזור לי ומשוחחת איתו שזה קורה ולהבא בזהירות יותר. עכשיו,אני לא יודעת אם אני עושה טוב ,הוא לא עושה בכוונה ושופך בכוונה. מסתכלת על זה כדבר שהוא ילד מה לעשות . בעלי מגיב בכעס " נו יוגב באמתתת ,עוד הפעם,דיי כבר,מעכשיו תשתה מיצידי באמבטיה" אני חוששת שילדי הקטן יאבד ביטחון שזה יפגע בביטחון שלו. האם התגובה של בעלי גורמת לילד תחושה של כישלון של פישלתי ?!עזרה כיצד להתמודד ולהדריך את בעלי וכיצד כצלע 3 בסיטואציה עליי להגיב?וחשוב מכל הילד
הי אודליה,

אפשר לתת לך עצה נקודתית בעניין השתיה שנשפכת וכיצד להגיב אך להרגשתי (ותקני אותי אם אני טועה) יש לך ולבעלך גישות שונות לחינוך ועל רקע זה יש מתחים שונים וחוסר עקביות מול הילד.

אם כך המצב, אני מציעה לפנות להדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים על מנת שתוכלו לנסות וליצור יחד דרכים שמתאימות לשניכם בחינוך הילד.

בהצלחה

שלום רב. בני בן 6 בחודש הבא, ילד מאוד חכם, שמח, ממושמע, חברותי אבל גם מאוד רגיש. בשבועיים האחרונים נמצא הרבה בבית כי אין מסגרת, ולי אי הרבה אפשרויות לצאת איתו כי נולדה לנו תינוקת. אני יוצאת עם שניהם לטייל אבל זה לא יוא להרבה זמן. הוא קיבל את התינוקת בבית יפה מאוד, עוזר, ואוהב אותה. הוא די פרפקציוניסט וכשהיה יותר קטן היה לו נורא קשה להתמודד עם הפסדים זה די עבר, הוא ממש התחיל לשלוט על התיסכול כאשר מפסיד.
אתמול כששיחקנו קלפים והוא הפסיד, הוא התחיל ממש להיות מתוסכל ואמר שהוא יבקש מאבא שיזרוק אותו מהחלון כי הוא ילד "טמבל" ומגיע לו למות. היתי בשוק. אמרתי לו שהוא ילד חכם ואנחנו אוהבים אותו ושאני ממש לא מוכנה שיפגע בעצמו. אחרי זה הוא המשיך כרגיל, צחק , אכל והכל ממש רגיל. היום זה קרה עוד פעם, הוא אמר שהוא מאכזב אותנו, ושהוא רוצה לדפוק את הראש בקיר ואז הלך לקנח את האף ודפק את הראש בקיר. שוב דיברתי איתו, והסברתי לו שאני לא רוצה שיפגע בעצמו, שהוא ילד חכם ומקסים. לאחר מכן שיחקנו והכל היה רגיל, אחרי שהפסיד שוב פעם אמר שהוא יקפוץ מהחלון של החדר שלו. ושאלתי אותו "עוד פעם?".. והוא אמר :"סתתםםם בצחוק ". והמשיך כרגיל. הוא כל הזמן חוזר על כך שילדים בגן היו קוראים לו טמבל ותינוק. ובאמת שנה שעברה היתה בגן קבוצה של ילדים שנתיים מעליו שפשוט יתעללו בכל הילדים ה"קטנים" יותר מהם. השנה הוא עולה לכיתה א. אני לא יודעת איך לפעול, אני רוצה לעזור לו , האם האיומים האלה באמת מצביע על כך שהוא יכול לפגוע בעצמו? או שזו דרך לקבל תשומת לב כי הוא משתגע בבית.?
הי טלי,

את מתארת מצב בו לבנך יש קשיים חברתיים הגורמים לו למצוקה. כמו כן ייתכן מאוד שלידת אחותו גורמת לו למתח, גם אם הוא אינו מראה זאת. אני מציעה לפנות לפסיכולוגית בית הספר כדי לדון איתה בקשיים החברתיים והרגשיים וכן לשקול את האפשרות לפנות לטיפול.
שלום, בני בן 12 חושש ללכת לבד בערבים כשחשוך - חושד שכל אדם ברחוב רוצה ברעתו. לא רוצה לישון אצל חברים. בנוסף, לאחרונה התפתחו מחשבות שליליות לפני השינה המפריעות לו להירדם. מה לעשות?
תודה.
 
חדוה אזולאי
18:20 19.08.16
שלום לך
התופעות שאת מתארת אצל בנך בן ה12 מעידות על שינוי במצבו . אני לא יודעת כמה זמן זה ככה. אבל אם המצב נמשך מעל שבועיים ברצף חשוב לקחת את הילד לטיפול. הילד סובל מחרדות שונות. יכול להיות שיש טריגר מהתקופה האחרונה שגרם לילד את התחלת החרדות, ויתכן שאין משהו מיוחד שקרה אבל יתכן שיש לו נטיה לחרדות. חרדות זה אחד הבעיות הנפוצות ביותר בתחום הרגשי אצל ילדים. ויש ידע רב ומחקרים רבים על טיפול בחרדות. אני ממליצה על טיפול CBT. המוכח מחקרית בסיועו המהיר.
בהצלחה!
הי דנה,

אני מציעה לפנות לייעוץ פרטני אצל פסיכולוג ילדים.
שלום רב. יש לי שני בנים. הגדול בן 18 והקטן בן 8.
בשנה האחרונה הבן הקטן כל הזמן שואל אותי שאלות מי יותר מוצלח הוא או אחיו?
הוא שואל לגבי כל דבר שקורה....אם הוא יותר מוצלח..יותר חכם...יותר שמן...יותר רזה....וגם שאני נותנת לשניהם את אותה תשומת לב עדיין הקטן מושך לכיוונו בלי סוף.
הוא כל 10 דקות מחפש לקבל פרגון. על איך אכל...אם אכל יפה....אם הוא נראה טוב.....אם הצליח לעבור שלב במשחק...והאם אחיו פתר זאת בגילו כמוהו או שהיה פחות מוצלח?
הסברתי ששניהם מוצלחים וכל אחד שונה מהשני ואין כאן תחרות אך הדבר לא משכנע את הילד והוא בשלו.

שאלתי השנייה לגבי הילד הקטן ....בחצי שנה האחרונה משהו קורה בינו לבין אימי שקצת מוזר לי. אני תמיד משאירה אותה לשמור עליו או שבאה אלינו לשמור עליו...
הרגשתי משהו מאוד מוזר. איתה הוא פחדן מאוד ולא מוכן לתת לה לזוז ממנו אף לא לשירותים...ואיתי הוא משוחרר ואני יכולה ללכת לעשות כביסות ונקיון ולהתקלח.
לפני חודשיים שמעתי אותה מדברת לידו עם אחותי בנייד והיא היתה בטונים מאוד גבוהים עד כדי ניבול פה וכולה רועדת שמדברת ומשרה הרבה פחד ומשהו שמוכר לי מילדותי עימה.
האם ייתכן שהילד מרגיש לא בטוח עם סבתא שלו עד שלא נותן לה לזוז ממנו שהיא רוצה להתקלח או שירותים? אני כבר חוששת להשאירו עימה אשמח לעצתכם.
הוא בגיל של בניית האני עצמי שלו ואינני רוצה שהיא תשרה עליו אוירת פחד או חוסר בטחון כה כבד. תודה.
שלום, אני אמא לילד בן שנתיים וחודשיים, אציין שכעת אנו מצפים לתינוקות שתיוולד בימים הקרובים בע"ה.
הילד שלי במסגרת מאז גיל שנה, באמצע השנה עבר בין הקבוצות בגן כדי ליצור התאמה טובה יותר עם ילדים בני גילו ואף גדולים ממנו.
קרוב לגיל שנתיים התחיל להתפתח שלב התפתחותי של הרבצות, נשיכות ומשיכות גם כלפי וכלפיי בעלי.
מיד הגבנו שלא מרביצים וכדאי לדבר (הוא בשלב שמבטא את עצמו עם מילים וקצת משפטים), הסברנו שלא מרביצים אך כשזה לא עבד היינו קצת יותר תקיפים והרמנו את הקול ואז הבנו שגם זה לא עובד והוא ממשיך בשלו. העניין שזה הולך ומחמיר והוא נטפל אפילו סתם לאנשים ברחוב, במעלית, בהמתנה בקופה של הסופר ושלא נדבר בגני שעשועים או גימבורי שאני דיי נמנעת ללכת איתו כי אז זה בלתי אפשרי להתמודד עם ההצקות שלו לילדים. השאלה שלי זה מה עושים? לאיזה סוג של טיפול כדאי לפנות?

תודה מראש מזל.
ממליצה לפנות להדרכת הורים על מנת לברר ולהדריך אתכם נכונה בהתמודדות עימו. הדרכה מומלצת ע"י פסיכולוג/פסיכותרפיסט מומחה בילדים באזורכם
שלום רב,
בני עוד מעט בן 5,
כבר כשנה סובל מהתקפי זעם, המתבטאים בעצבים, בעיטות בדברים, צעקות, בכי וכו'...
זה קורה לו גם בגן וגם בבית,
בגן שנה שעברה הסתמן כ"ילד בעייתי" וכל השנה הגננת התלוננה עליו.
עכשיו נכנס לגן חדש עו שבועיים ואני מפחדת ששוב יסומן כילד בעייתי,
יש לציין שהוא ילד מאוד פיקח וחכם, והגננת והיועצת הפסיכולוגית שללו הפרעות קשב וריכוז שכן הילד יושב שעות לעשות חוברות ויצירות,
מה ניתן לעשות כדי לטפל בבעיה?
האם יש איזה איש מקצוע מומלץ שמטפל בילידם עם בעיות שכאלה?

אשמח לתשובה
תודהרבה
נועם
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
20:21 21.08.16
שלום נועם,
התקפי זעם יכולים לנבוע מכל מיני סיבות (ואופייניים לילדים בגיל זה). חבל שהוא סומן כ"בעייתי", ולא קיבל התייחסות אמפתית מצוות הגן. לרוב התקפי זעם נובעים מתסכול ומקושי בויסות רגשי. קשיים אלו יכולים לנבוע מסיבות שונות.
אחת הסיבות היא באמת הפרעת קשב (יכולת לעבוד בחוברות לא שוללת הפרעת קשב). צריך לעשות הערכה על ידי איש מקצוע מומחה לילדים, כגון פסיכולוג קליני של ילדים, פסיכולוג חינוכי או פסיכולוג התפתחותי וכדומה. לאחר ההערכה, אפשר יהיה להתאים טיפול. חשוב שיהיה שיתוף פעולה בין כל הדמויות המטפלות בילד, בבית ובגן.
שיהיה המון בהצלחה
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית
שלום וברכה ורוב תודות,
בתנו תהיה בנובמבר בת 6, ילדה חכמה מאד מעבר לגילה, יש לה קושי מאד מתסכל, היא פשוט מתאפקת מללכת לשרותים, ממש מתיישבת על הרצפה בתנוחות חזקות של עצירה כדי לא ללכת לשרותים. מאחר והיא לא הולכת לשרותים ורק מתאפקת, הרבה פעמים בורח לה לתחתונים קצת כי היא כבר לא מסוגלת וכך יש גם ריח לא נעים.
כנראה זה נובע מטעויות שלנו במהלך הגמילה שלה אבל השאלה איך פותרים את הקושי הזה ? ניסינו לעשות לה מבצעים, לדבר, להזכיר. שום דבר לא עוזר !
נראה שיש כאן ממש קושי מובנה מאד חזק. (אני אישית ממש מתפוצץ לראות אותה כך מתיישבת ועוצרת את עצמה במקום פשוט וקל ללכת לשרותים - היא ילדה מאד חכמה כפי שציינתי)
אבי
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
15:03 21.08.16
שלום אבי,
נשמע שתם צריכים ייעוץ מקצועי בתחום. צריך לברר מהן הסיבות לבחירה שלה לנהוג כך, מה מפחיד ותה ומרתיע אותה מללכת לשירותים. יכולות להיות סיבות פיזיולוגיות ורגשיות.
ישנה אפשרות לפנות לטיפול דרך רופא הילדים וקופות החולים או באופן פרטי.
בהצלחה
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית
בתי בת שש עולה לכתה א. ילדה מקסימה וחכמה ומאוד רגישה אבל יש לה כמה תופעות שממש מדאיגות אותי. אין לה גבולות רגשיים. היא מאוד אוהבת מגע פיזי. בצורה מוגזמת. מסוגלת לגשת לאנשים שאינם הוריה או אחיה (אם כי לא זרים מוחלטים) ולחבק אותם או להתרפק עליהם באופן שממש מביך אותם. כשאנחנו במקומות ציבוריים ברחוב, בחדר המדרגות בבית, בסופר, כשהיא במצוקה כלשהי היא פורצת בבכי בקולי קולות או סתם צועקת בווליום גבוה במיוחד. אנשים מסתכלים עליה ואני לא יודעת איפה לקבור את עצמי מבושה. אין לה שום מודעות לעובדה שהיא נמצאת מחוץ לבית ועליה לרסן את עצמה. אחיה בן התשע מאוד לא אוהב את התופעות האלה ולא פעם מכה אותה אנחנו מענישים אותו אבל בינתיים זה לא עוזר. אני מניחה שנצטרך טיפול מקצועי בשאלה אם התופעות הללו מוכרות? איך אפשר להתמודד איתן?
הי זהבה,

אני מציעה כשלב ראשוני לפנות לאבחון של מרפאת בעיסוק, כי אולי הדברים שאת מתארת נובעים מקשיים בויסות החושי. אם יתברר שלא מדובר בקשיים בויסות החושי תוכלי להמשיך ולהתייעץ פה בהמשך.

בהצלחה.
הבן הבכור שלי בן 10.5, עולה לכיתה ה'.
בתקופה האחרונה (אני זוכרת חודשיים, אבל לא בטוחה) יש לו קשיים להירדם, טוען שבשעות הערב הוא מרגיש עצוב, אבל לא יודע למה, טוען שכואבת לו הבטן. לפעמים כל זה מביא לרתמ בכי.
חשוב לציין שזה כל פעם עניין של כמה יומיים שלושה וזה עובר לו. זה קורא בעיקר אחרי שאני מבקשת שיקרא או ילמד (קשה לו קצת בלימודי השפה) אבל לא תמיד בעקבות זה...
הוא עסוק הרבה במחשב, יש לו הרבה חברים. (בחופש נפגשים פחות)
איך אפשר לעזור לו?
האם זה משהו שקשור לחופש?
האם צריך לגשת לבדיקות?
הי קרין,

זה משהו שכדאי להתייעץ לגביו באופן פרטני עם פסיכולוג ילדים.

בהצלחה
 
טובטוב
11:41 10.08.16
שלום
יש לי 4 ילדים . מתוכם תאומים בני 3.
אחד התאומים אני מרגישה קושי איתו
בחודש האחרון בגן כל יומיים היהת התקטטטות שונה בגן עם ילד אחר שזה נשך/ שרט.
כל פעם שרבו על צעצוע או כסא או משהו אחר זה ישר קטטה ואז אלימות .
אני לא יודעת איך להתמודד עם זה
בבית כל הזמן אני מרצה לו ומסבירה לו שאסור להרביץ ואסור לנשוך ... הוא אומר לי שהוא יודע ואסור להרביץ והכלב נושך .. אך למחרת שקורה משהו מישהו מתגרה בו , יש ריב על איזה צעצוע ... כאילו הוא נדלק ופשוט נוהג באלימות
כך גם בבבית . הוא ישר מרביץ
אני כועסת , שמה בפינה ... ניסיתי המון דברים אך מרגישה כאילו אני פשוט מסתובבת סביב עצמי.. מה יכול לעזור? הוא מדבר בסדר גמור, עדיין לא מבטא רגשות כמו שצריך( ממתינה לטיפול קלינאית ) אבל סה"כ בסדר
מה ניתן לעשוץ ?
יש לך טיפים ?
יש מקום שניתן לקבל יעוץ ? שניתן יהיה ללמד אותו איך לשלוט עלך כעסים ותסכולים
גם מולנו כשלא מקבל מה שרוצה הוא שובר את הכלים , נשכב , צורח, מרביץ ...
בסופ"ה האחרון חמישי-שישי-שבת כל יום היתה סצנה רצינית . אנחנו מובן לא ויתרנו . הוא המשיך לצרוח עד שנרגע ואז חוזר לעצמו ... אנחנו מותשים...
הוא מאוד עוצמתי גם כששמח צועק משמחה
האם יש לך רעיון מה צרך לעשות מעבר לקלינאית ?
תודה
הי טובטוב,

מבחינה התפתחותית זה נורמלי שיהיו התפרצויות זעם שכן בנך נמצא בגיל בו הוא מנסה להשיג לו אוטונומיה ועצמאות וחווה תסכולים כאשר מגלה את מגבלותיו או כאשר אתם מגבילים אותו. אני מציעה שכאשר הוא מתפרץ תהיו לידו, תשקפו לו את הרגש שלו (לומר למשל - "אתה כועס עכשיו"), אל תאפשרו לו לפגוע בעצמו או בסביבה (אפשר לעשות זאת על ידי חיבוק או באמת לשים במקום מרוחק כפי שאת עושה כיום). כדאי להשתדל לעשות זאת מבלי להראות שאת כועסת. אפשר גם לנסות ולתת לו דרכים לצורך הרגעה עצמית כמו נשימות, ספירה ועוד.

לגבי התפרצויות שמתרחשות בגן - אני מציעה להראות לבנך שיש קשר בינך לבין הגננת לגביו. אפשר למשל להכין מחברת בה רושמים התנהגויות שלו - גם טובות וגם שליליות שאירעו בכל יום ושהגננת תעדכן אותך כאשר את מגיע לאסוף אותו מהגן. חשוב לומר לו כל הכבוד בימים שהצליח לא להתפרץ או שהצליח להתפרץ פחות.

במידה וזה לא עובד או שאת מרגישה שזה "גדול עליך" לעשות זאת ללא ליווי כדאי לפנות לאיש מקצוע.

בהצלחה
 
טובטוב
08:35 11.08.16
תודה על התשובה
איזה איש מקצוע דאי לפנות ? האם זה איפוי בעיסוק? התפתחות הילד? פסיכולוג?
פשוט לא מבינה לאן זה שייך
אני מציעה לפנות לאיש מקצוע המתמחה בפסיכותרפיה והדרכת הורים לילדים. זה יכול להיות למשל פסיכולוג או עובד סוציאלי קליני.
היי בני בן 3 ילד מקסים מתוק אדיב רחמן חביב (אליי הכי הרבה)
יש לי שאלה,
כשאנחנו באים לסבא סבתא משני הצדדי והתדירות 1 לשבוע הוא מעקם פרוץ, אומר דיייי, לא מעוניין לחבק לנשק, ובכלל שאומרים לו שלום חמוד שלנוו הוא אומר דייי ומתחבא מאחוריי
כמובן שזה מבאס אותם ואני אומרת שזה בסדר, זו תקופה , זה גיל, זה חלק מההתפתחות.
אך אני שואלת אתעצמי מדוע הוא מתנהג כך? ומה תפקידי כאמא?


דבר נוסף, בערב הוא מבקש ממני אמא אני רוצה לאכול גבינה , מלפפון ועגבנייה ובסוף בקושי אוכל. נה עושה עם זה ? שהוא מבקש סתם ?
והאם עליי אני להחליט ולהכריח לאכול ?כמו שעשו לי ?כמו שנקבע לי כי אני הילדה וההורה מחליט? האם בני צריך שאני אחליט בישבילו ולא אשאל אותו בכלל? כי יוצא שאינו אוכל טוב ובכללמבקש לחינם שזה מרגיז
הי אודליה.

לגבי שאלתך הראשונה - תפקיד משמעותי של הורים הוא ללמד את הילדים לשמור על גופם ולהקשיב לתחושותיהם. לדעתי במצב כזה שהילד אינו מעוניין לחבק ולנשק את סבא וסבתא צריך להיענות להרגשתו ולומר לו שזה בסדר גמור ושהוא מחליט על הגוף שלו.

לגבי שאלתך השנייה - כדאי לעודד לאכול בריא אך לא ללחוץ, לא להכריח ובאופן כללי לא להראות מעורבות רגשית גדולה מידי שלכם ההורים לגבי מה שהילד אוכל. כדאי להמשיך ולהציע אוכל בריא בארוחות ולהשתדל שהילד יגיע לארוחה רעב (בלי יותר מידי חטיפים בין לבין). אני מציע שכשהילד מבקש את האוכל לתת לו אך בכמויות קטנות יותר כך שאם הוא לא ירצה בסוף לא יהיה בזבוז רציני של אוכל.

בהצלחה
ערב טוב,
אני אמא לבן 7 וחצי ובת 5. נשואה.
בני ילד מאוד נבון, חד ומתוחכם.
לאחרונה אומר משפטים שאני לא יודעת איך להתייחס אליהם ויותר מטריד אותי מהיכן הם נובעים.
כשהוא בשעת כעס הוא יכול לומר"את לא אוהבת אותי, את רוצה שאני אמות, תזרקי אותי מהחלון ועוד כל מיני משפטים פרובוקטיבים שלי ולבעלי אין מושג מהיכן מכיר אותם ומדוע אומר אותם.
אנחנו חשים חסרי אונים מול הדברים שלו ובעיקר מופתעים.
אומר רק שבני ילד "לא קל" מאז ומתמיד, עם הפרעת קשב וענייני ויסות חושי.
עולה לכיתה ב'.
גדל בבית שבו זוכה להרבה אהבה והערכה משני הורים מודעים ומיטיבים.
הוא ילד נבון מאוד, נגן מוכשר בכינור...
לא ברור לנו מה קורה בתקופה האחורנה.
הוא אומר לנו ובייחוד לי(אמו) דברים ככ קשים ואני ממש לא יודעת מה לענות לו.
אתמול אמר לי:תגידי לי שאני אדיוט ואמרתי לו":לא אגיד לך משהו שאני לא מאמינה בו, אתה בכלל יודע מה זה אומר להיות אידיוט?"
הסברתי לו מה הפירוש ואמרתי לו שהוא ילד מאוד חכם ונבון....
מה עושים?
אני מאוד מוטרדת ממה שאומר, האם זו מניפולציה או זעקת אמת לעזרה?
אודה מאוד לתשובתכן. כל טוב
הי מור,

מצד אחד, ילדים יכולים לומר דברים קשים בשעת כעס, ומצד שני מדובר פה גם בילד שכפי שאת מציינת סובל מהפרעת קשב וקשיי ויסות חושי. כיוון שייתכן שהמשפטים נובעים ממצוקה ומדימוי עצמי נמוך אני מציעה להתייעץ עם איש מקצוע.

בהצלחה.
שלום,
יש לי ילד בן 11.5, שלדעתי יש לו רגישות יתר, (אני חושבת שזו ההגדרה לבעיה) שהדבר העיקרי שמפריע לנו (ואני מאמינה שגם לו זה מאוד מפריע) זה שברוב המקרים בו הוא מקבל למשל מחמאות (הוא תלמיד מצטיין חברתית ולימודית)מאיתנו, ישר עולות לו דמעות בעיניים והוא מתחיל לבכות. כמו כן גם אם הוא רוצה להגיד לנו משהו שעבר עליו
(למשל אתמול ביקש לספר לנו על מבצע שהשתתף בו וגן זכה) הוא פשוט לא יכל לדבר וישן התחיל לבכות, ונראה שהוא פשוט מעדיף לא לדבר.
גם עם דברים לא טובים זה קורה, למשל ששבר את המשקפיים (פעם רביעית בחצי שנה)בשבוע שעבר, הוא אפילו לא סיפר לנו אנחנו פשוט ראינו ושאלנו אותו הכין המשקפיים ואז כשרצה לענות, הוא לא יכל לדבר ופשוט התחיל לבכות .
זה קורה המון וכשזה קורה אנחנו מתעלמים ועוזבים אותו לנפשו עד שזה עובר לו.(אני מרגישה שלא נוח לו שאנחנו מסתכלים עליו כשהוא במצב הזה)
המצב מאוד קשה גם לנו וגם לו.
מה ניתן לעשות במקרה כזה? למי לפנות לעזרה?

תודה רבה,
אודליה
שלום אודליה,
נשמע שאכן הילד שלך רגיש מאוד, וזו תופעה מוכרת. הסיבה לכך שקשה לו לקחבל גם מחמאות היא שלעיתים הוא עשוי לחוש לא ראוי או אשמה במקרים כאלה.
נשמע שטיפול רגשי יכול להועיל לו ולכם בהתמודדות על כך.
בהצלחה
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית
טיפול באמנות נערך על ידי מטפלים באמנות. טיפול פסיכולוגי על ידי פסיכולוגים.
הפגישה עצמה יכולה להיות דומה. בשני המקרים משחקים עם הילדים. בטיפול במאנות יש דבש על הבעה עצמית דרך האמנות. גם בטיפול פסיכולוגי בילדים לעיתים קרובות מספיקה הבעה עצמית דרך משחק או יצירה.
יש הבדל מהותי בהכשרה של המטפלים ובסוג וחומרת הקשיים שעימם הם יכולים להתמודד.
ההכשרה של פסיכולוגים ארוכה הרבה יותר וכולל התמחות, בחינה ורשיון ממשרד הבריאות. בטיפול באמנות אין פיקוח או רשיון ממשלתי וההכשרה קצרה הרבה יותר. זה לא אומר שאין מטפלים טובים באמנות. יש מטפלים מצויינים שלקחו על עצמם ללמוד לעומק, משתתפים בהדרכות וכדומה, פשוט התחום פחות מפוקח. העלות נמוכה יותר בדרך כלל כי ההכשרה קצרה יותר, הביטוח זול יותר, ולרוב המטפלים פטורים ממע"מ (פסיכולוגים מחוייבים במע"מ מתוקף היותם פסיכולוגים מה שמייקר את הטיפול).
טיפול באמנות נערך על ידי מטפלים באמנות. טיפול פסיכולוגי על ידי פסיכולוגים.
הפגישה עצמה יכולה להיות דומה. בשני המקרים משחקים עם הילדים. בטיפול באמנות יש דגש על הבעה עצמית דרך האמנות. גם בטיפול פסיכולוגי בילדים לעיתים קרובות מספיקה הבעה עצמית דרך משחק או יצירה.
יש הבדל מהותי בהכשרה של המטפלים ובסוג וחומרת הקשיים שעימם הם יכולים להתמודד. תחת ההגדרה של מטפלים באמנות ישנם מטפלים מסוגים שונים. חלקם למדו תואר ראשון במקצוע טיפולי או מקצוע אחר. חלק מתוכניות ההכשרה של מטפלים באמנות נותנות תואר שני, תוכניות אחרות נותנות רק תעודה.
ההכשרה של פסיכולוגים מוסדרת ומובנית מאוד. היא ארוכה הרבה יותר וכולל התמחות, בחינה ורשיון ממשרד הבריאות. בטיפול באמנות אין פיקוח או רשיון ממשלתי וההכשרה קצרה הרבה יותר. זה לא אומר שאין מטפלים טובים באמנות. יש מטפלים מצויינים שלקחו על עצמם ללמוד לעומק, בעלי תואר שני במקצוע טיפולי, משתתפים בהדרכות וכדומה, פשוט התחום פחות מפוקח. העלות נמוכה יותר בדרך כלל כי ההכשרה קצרה יותר, הביטוח זול יותר, ולרוב המטפלים פטורים ממע"מ (פסיכולוגים מחוייבים במע"מ מתוקף היותם פסיכולוגים מה שמייקר את הטיפול).
שלום,
האופי של הבת שלי מאוד שונה בגן לעומת הבית. בגן הם מגדירים אותה שקטה, ביישנית, ילדה טובה. לעומת זאת, אני אגדיר אותה כהיפראקטיבית, עם סף סבלנות נמוך. קשה לה מאוד לשבת על כיסא אוכל יותר מכמה דקות, והיא לא תתרכז במשחק מעבר ל-2-3 דקות. היא מאוד אוהבת רעש ולזרוק דברים על הרצפה. התקפי זעם והתבכיינויות לא חסר.. יש מצבים שהיא גם מרביצה. יחד עם זאת היא גם חייכנית וצוחקת, רק שכבר אני עייפה מכדי לראות את החיובי יותר מהשלילי.
בגן היא אינה מדברת, או עושה ביי ביי אפילו. הבנתי שכן היא מקשקשת פה ושם, ומחייכת/צוחקת להם מדי פעם. לעומת זאת בבית היא כן אומרת כמה מילים, עושה ביי ביי, מחלקת נשיקות והכל.
בבית יש בעיות שינה, בגן אין.
מפריע לי מאוד הדיסוננס בין הבית לגן.
האם יש מקום למבדק בעיות קשב וריכוז / היפראקטיביות?

תודה, דפנה
לפני גיל שנתיים שלוש לא עושים בדיקת קשב וריכוז כפי הידוע לי. ממליצה לפנות קודם כל לרופא התפתחותי דרך התפתחות הילד בקופת החולים שלך לצורך בירור ראשוני.
שלום ביתי בת שלוש +8 חודשים
כאשר אני נימצאת בבית אחר הצהריים ישנם דברים שאני מקפידה עליהם כמו לא לאכול מול הטלויזיה אלא בשולחן וגם לא ליראות ככ הרבה טלויזיה
בעלי מקפיד פחות ולעיתים אני תוהה מה התועלת בכך שאני נילחמת כשהוא בימים שלו מוותר ....
ה__(מנסה להסביר לו את הרציונל הוא מישתדל אבל פחות מימני)
האם לוותר גם כי זנה מעביר מסר מבלבל או להמשיך בדרכי? תודה מראש
 
מיכל ארנרייך  
09:30 04.08.16
קודם כל אני מציעה שתשוחחי עם בעלך כי רצוי שלילדים יהיה מסר אחיד על עקרונות בבית ועל התנהלות , את צודקת שזה מבלבל כשאבא מאפשר ואמא לא, או להפך. זה גם פתח לתימרונים של הילדים במקומות אחרים ולבדיקה מי מאפשר יותר ומי פחות.
אם אין אפשרות אחרת אז אני מציעה שכן תמשיכי בדרכך , שוב, האפשרות העדיפה היא שתחליטו ביחד על העניין הזה.
בספטמבר הוריד לאייפד משחקי מחשב שאינם תואמים לגילו , כדוגמה : צלף שאמור לחסל דמויות על ידי ירי, משחקי מלחמה עם טנקים, יריות וכד. והוא מאוד נהנה לשחק במשחקים אלו, כאשר מחקתי את המשחקים והצעתי משחקים אחרים כגון פאזלים, מירוץ מכוניות או משחקים עם מסר חיובי, הוא אינו מעוניין, ודורש בבכי היסטרי שאתן לו לשחק במשחקים האלה. מדאיג אותי מכל שהוא נהנה בלהרוג דמויות , שהם אנשים . מה דעתך על כך ? האם יש לבן שלי נטיה לאלימות, והאם למשחקים האלו תהיה השפעה שלילית או ששם זה יכול להגמר? רקע: ילד לא אימפולסיבי, רגוע, מאוד שמח וסקרן. תודה
זה טבעי שילדים מתענינים במשחקי מלחמה, הם גם יכולים לשחק בכך בחיים למשל עם רובים אקדחים וכו' וזה נורמטיבי. כל עוד המשחק הוא לילדים וכן זמן המשחק הוא מוגבל, כלומר הוא לא משחק בכך יום שלם, נראה לי סביר.
ביתי בת ה-3 ילדה מתוקה כשהיא לבד איתנו נראה שאחותה הגדולהבת ה7 מנסה לשחק איתה והיא לא מוכנה לשתף אותה היא תמיד צועקת ולא נותנת לה להתקרב היא נותנת לילדים אחרים.ניסינו לדבר איתה שזה נחמד להתחלק ולשתף במשחקים איך נראה שזה לא עוזר היא צועקת ואפילו בוכה מכעס ולא נותנת לה להתקרב
וכדאיות הגדולה משחקת היא כמובן משתפת ונותנת לה לבחור וכו
מה עושים ואיך אפשר לעזור לקטנה כדי שתבין שזה לא הדרך ושתחולק?
ועוד דבר היא מאוד עקשנית וכבר כמה ימים שהיא לא התקלחה 3 ימים היא בוכה וצועקת וכמובן שאנחנו מדברים איתה על נקיון הגוף ואפילו שרים לה שירים שקשורים למקלחת היא מאוד עקשנית ולפני כמה שבועות לא הייתה בעיה עם מקלחת או אמבטיה ועכשיו אין מצב מה אפשר לעשות ?
שלום. יכול להיות שמה שאת מתארת הוא חלק משאיפה שלה לעצמאות, שהיא טבעית בגיל זה, הרצון לעמוד על שלה לומר לא ולהתעקש זה חלק מבניית העצמי שלה. לגבי האחות יכול להיות שהמצב ישתפר עם הגיל, כדאי להסביר לגדולה שלקטנה עדיין קשה לחלוק ושלא תכעס עליה. לגבי מקלחת כדאי לעשות הכנה שמתקלחים בכל יום, לעשות מקלחת נעימה עם משחק מיוחד ומפתה, לא להיכנס לשכנועים אלא להציב גבול ברור שכולם מתקלחים ולתת לה אפשרות בחירה בדברים אחרים בבית.
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  757  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
פסיכולוגיה ילדים   יחסים בין ילדים   פסיכולוג ילדים   הורים וילדים   גידול ילדים   ייעוץ ילדים   ייעוץ להורים   יעוץ חינוכי
RSS RSS פורום פסיכולוגיה ילדים