בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים רפואת ילדים»פורום פסיכולוגיה ילדים
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום פסיכולוגיה ילדים

פורום פסיכולוגיה ילדים עוסק בנושאים: פסיכולוגית ילדים, פסיכולוג ילדים, הורים וילדים, גידול ילדים, ייעוץ חינוכי, בעיות התנהגות אצל ילדים, בעיות חברתיות בילדים, יחסים בין אחים, בחירת גן ילדים
מנהלי פורום פסיכולוגיה ילדים:
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין
לפרטים נוספים
מיכל ארנרייך
לפרטים נוספים
פז שפירא
לפרטים נוספים
שלום.
בני בן השנתיים כבר כמה חודשים פוחד מהמון דברים.
זה התחיל בפחד מהרוח. כשרוח הייתה מגיעה הוא היה עוצר, צועק ורוצה שירימו אותו.
מאז הוא התחיל לפחד ממגלשות (למרות שלא פחד בעבר) ומרב המתקנים בגני שעשועים, ממשאיות ומכלי רכב גדולים, ממים ומכלבים.
אציין שחברתית וקונטיבית הוא נהדר.
אני מוטרדת ואשמח לעצה בעניין.
תודה ושנה טובה
היי
יש לי ילד בן שנתיים ו4 חודשים , נכנס לגן בפעם הראשונה בספטמבר , עד אז היה איתי בבית כל יום כל היום .
מאז שנכנס לגן היו את השבועיים הראשונים הקשים להסתגלות בכי בבוקר בכי כאשר אני מגיעה להוציא אותו , מאז היו כמה ימים טובים יותר בבקרים מבין שאנחנו יוצאים לגן , אז ישנם ימים שהוא לא מוכן לשתף פעולה בכלל ויש ימי שבוכה אבל מעט .
יש לציין שכאשר אני מגיעה להוציא אותו מהגן והוא שומע שזאת אני הוא מתחיל לבכות לאחר דקה נרגע ומספר לי לבד חוויות מהגן אומר שכיף לו - שהוא משחק בחצר , הוא שר לי שירים שהם שרים בגן .
הגננת טוענת שבמהלך היום בוכה מעט אך נרגע מהר ומשחק .
בבית קשה איתו מאוד , הוא לא נותן לי להתרחק ממנו , לכל מקום קטן שאני הולכת אפילו ישר מתחיל לצעוק לי אמא איפה את בואי .
כאשר אבא שלו הולך לעבודה בבוקר הוא ישר מתחיל לבכות ולהשתגע במשך 20 דקות וצועק - לא אבא בוא אל תלך תישאר .
כל דבר קטן גורם לו לבכות - לפעמים בלילות כאשר אנחנו הולכים לישון מתחיל עם בכי מטורף ולא יודע בעצמו מה הוא רוצה פעם אחת רוצה חיבוק נשיקה אחרי שניה לא רוצה , אני עדיין מניקה אותו מידי פעם - אז לפעמים אומר לי ציצי - כאשר אני מוציאה לתת לו מתעצבן צורח בוכה ולא מעוניין בציצי , שוב אומר לי כן ציצי ושוב אחרי שניה לא רוצה , רוצה את אבא שלו - כשהוא מגיע הוא אומר לו ללכת , ככה במשך חצי שעה אם לא יותר עד שנרדם .
אני כבר מיואשת נפשית - השאלה היא האם לא עוברות החרדות האלה מהגן ?? האם יש תקופה שמוגדרת כתקופת הסתגלות ?
לגבי זה שהוא לא החלטי בדעותיו האם זה קשור לכל עיניין החרדות ??או שזה מצריך טיפול בנפרד?
תודה ויום טוב .
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
16:10 29.09.16
שלום לינוי
את מתארת מצב אופייני לילדים בני שנתיים. בגיל הזה הם מרגישים שהם כל יכולים, ומעוניינים "לנהל את העולם", אך נתקלים שוב ושוב בתסכול מכך שהם לא באמת יכולים. הם מתנדנדים בין תינוקות לילדות, והתיאור שלך אופייני. גם הצורך שלו להיות צמוד אליך, לאחר הפרידה הממושכת בגן נורמלי. העניין הוא שלך קשה מאוד לשאת זאת. יתכן ולאחר תקופת הסתגלות יהיה קל יותר לכולכם. אם המצב לא חולף בחודש-חודשיים הקרובים ("אחרי החגים"), כדאי לפנות להדרכת הורים להתייעצות אישית.
בהצלחה ושנה טובה
מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית - ילדים, נוער ומבוגרים
הי ,ביתי בת ארבע נימצאת בגן דו גילאי(היא מהקטנים)היא בת זקונים ודי מפונקת ...היום ביקשה לא ללכת לגן כי לדבריהי לא משחקים איתה,אני תמיד עם יד על הדופק,שואלת ,מיתעניינת תמיד איך מיסתדרת חברתית ואם יש לה חברים ותמיד מקבלת תשובות שהילדה בסדר משחקת שמחה ומיסתדרת ואין לי מה לדאוג.כרגע אני די בלחץ לא כ"כ יודעת איך להגיב מודה שליבי נישבר מדבריה ואני מרגישה חסרת אונים תודה מראש
שלום רב, לא ציינת אבל נשמע שהילדה בשנתה הראשונה בגן , וכן בגן שבו ילדים שגדולים ממנה ומכירים זה את זה. לכן טבעי שהיא תחוש מעט בודדה עד שתסתגל. כדאי לתמוך בה ולתת תחושה שכאשר היא תכיר יותר יהיה קל יותר. כדאי גם ליזום הזמנת חברים חדשים הביתה על מנת להכיר ולזכור שקשה להסתגל ובהמשך יהיה יותר קל.. בהצלחה!
הי תודה על תשובתך המהירה ,חשוב לציין שישהכ10 ילדים שעברו איתה מהגן הקודם לגן הנוכחי.תודה
מקפיצה
שלום רב
ביתי בת שש וחצי בכיתה א.
חוץ מחברה אחת היא מעולם לא הושארה לבדה אצל משפחה או חברים תמיד איתנו.
באירועים היא ביישנית ולא זזה מטר בלי אבא או אמא ותופסת את החולצה.
ביום הולדת שלה או של חברים היא תמיד בצד ולא משתתפת.
גם שהולכים איתה לחברים היא מסרבת לשחק איתה והיא נשארת איתנו בסלון.
בנוסף היא לא עונה למבוגרים ולא מסתכלת עליהם היא פונה אלינו ועונה להם דרכנו.
כולל משפחה קרובה.
לעומת זאת בכיתה היא מצטיינת משתתפת ומתקשרת עם הצוות מעולה.
מה לדעתך הבעייה? מה צריך לעשות?
שלום, לא ברור האם מדובר בקושי אצלה, או בקושי בנוכחותכם או בחוסר נסיון לשהות לבד במחיצת בני משפחה וחברים. אני ממליצה לגשת להתיעצות עם פסיכולוג ילדים על מנת להבין טוב יותר את מקור הבעיה ומשם להתקדם לכיוון הפתרון. כפי שכתבתי בירור טוב יותר של שורש הבעיה יסייע. למשל אם הקושי הוא חברתי אפשר להקנות מיומניות חברתיות. אם הקושי הוא פנימי חרדתי אפשר לסייע באמצעות טיפול. אם הקושי טמון ביחסים שלכם ניתן לעבוד איתכם בהדרכה.
בהצלחה
ביני לבן בני בן 17 יש המון חיכוכים ,
החיכוכים הם בעיקר בנושאים כספיים,אני לא חושבת שצריך כל הזמן לתת ולתת בעוד שהוא עובד(מטייל עם כלבים) ויש לו חשבון בנק בו יש סכום מכובד.
אנו גרים בסביבה בה מסתכלים על לבוש/ הנעלה מותגים .
לפני שבוע חגגנו יומהולדת במסעדה יוקרתית כל המשפחה(אנו 4 נפשות)כעת הוא רוצה/מבקש לנסוע לחופשת סופש עם אביו כמתנת יומהולדת.
אני מסרבת ומכאן התחיל/ממשיך כל הבלגן.
היינו בקיץ ב3 נופשים שונים בארץ ישנן עוד הוצאות לא מעטות ואני לא חושבת שהנסיעה לסופש כרגע באה בחשבון כי זה גם כן הוצאה.
פרט לנושא הכספי עולה בעיה נוספת הילד מסתובב כל אחהצ מחוץ לבית לא מיידע היכן הוא,לא עונה לשיחות /הודעותחוזר הביתה קרוב ל21-22 אחרי שהיה 4-5 שע בחוץ.
לשאלתי איפה היית ?מקבלת תשובה מה אכפת לך ,הייתי איפה שהייתי ,אין לך מה לדאג וכו..
בעלי אומר לא לשאול כיוון שסומך עליו שלא מסבכך..אך אינני מקבלת את זה.
להעלם ולא לומר בכלל איפה את מדאיג.
אשמח לעצות...
תודה
הי,

לגבי סוף השבוע שבנך מבקש, הרי שאם אינכם יכולים לאפשר או שאינכם מעוניינים נסו להבהיר לו שזה לא אפשרי מבחינתכם. אם יש לכם קושי לעמוד מול בנכם אולי כדאי לקבל הדרכת הורים בה תוכלו לנהין שאיפה נובע הקושי ולהתחזק בתחום זה.

לגבי ההסתובבות בחוץ מבלי ליידע, אני מציעה להסביר לבנך שחשוב לכם לדעת היכן ועם מי הוא כדי שתהיו שקטים, שיעדכן אפילו בהודעה. אם לא יסכים תוכלו לבדוק עם חברים והוריהם היכן הוא נמצא. אפשר להתריע מראש שאם לא יידע אתכם תשאלו אנשים בסביבתכם. נסו לעשות זאת לא כאיום או מתוך כעס אלא להסביר שזה מתוך דאגה וחובתכם כהורים לדעת היכן נמצא. יחד עם זאת, אני מציעה לא "לחפור" לו על אלא לנסות לקבל ממנו את המידע המינימלי שיאפשר לך לחוש בטוחה.
יש לי ילד כמעט בן 9 מאובחן קשב והיפרקטיביות עם ריטלין la.הוא מספר שבכיתה מתעצבן אם ילד עושה לו פרצופים או אומר לו משהו שניראה לו פוגע.
כתוצאה מכך בני מתעצבן ויכול להרוס לעצמו את כל השיעור.כמובן שאני מדברת איתו ומסבירה שלא צריך להתייחס וכו,אבל זה כמובן לא עוזר.איך עליי לעזור לבני במצבים כאלה?
הי מיקה,

בנך אובחן כסובל מהפרעת קשב. האם הומלץ לו באבחון גם על טיפול רגשי? בכל אופן כיוון שמדובר בהפרעת קשב שיכולות להיות לה השלכות על הדימוי העצמי וההתנהגות אני מציעה לפנות לפסיכולוג ילדים כדי לבדוק אם אתם זקוקים להדרכת הורים ו/או טיפול לילד.
שלום...
לילדה שלי בת הארבע יש שכן שהשנה במקרה הוא גם בגן שלה. הוא היה אצלנו כמה פעמים ואני פשוט לא מתחברת לילד הזה. הוא בקושי מוציא מילה מהפה הוא הרבה פחות מפותח ממנה כמעט בהכל ואני מרגישה שהוא לא תורם ואין לה מה ללמוד ממנו.
האם נכון מצידי לא לאפשר לה להיות חברה שלו?
הי גלית,

האם ביתך אוהבת את החבר ונהנית במחיצתו? אם כן, הרי שהיא מפיקה הנאה מהמפגשים וזה גם כן חשוב. מעבר לכך, ייתכן שביתך דווקא יכולה להפיק מחברות עם ילד פחות מפותח ממנה ולהרגיש כך מסוגלת ומוכשרת. ייתכן שהוא ילד שקט והיא אוהבת להשמיע את דבריה למישהו שבעיקר מקשיב. כדאי לחשוב באופן יותר מפורט האם היא נהנית מהאינטראקציה ומה היא בכל זאת משיגה ממנה ולא ללכת לכיוון של הפרדה בינה לבין החבר.
שלום רב,

אנחנו זוג גרושמזה שנתיים שגר במרחק רב אחד מהשניה.
הילדים (בנים בני 7,5) חולקים את הזמן בינינו באופן קבוע כך שפעמיים בשבוע + סופ"ש שני הם אצל האב (אמצע השבוע לא כולל לינה).

לאחרונה האם עברה דירה ואני שוקל לעבור דירה עמ"נ לגור בסמיכות אליהם (אותה עיר רדיוס של 1 ק"מ לערך).

האם נכון להמשיך באותה מתכונת, בה לילדים יש מסגרת קבועה, זמנים קבועים והם יודעים בדיוק מתי הם אצל כל הורה,
כאשר בגישה זו הזמנים נשארים כמו שהיה לפני מעבר הדירה ויש זמנים שהות ברורים.

או שמה אפשר לפתוח את זה כך שאם בימים מסוימים הילדים רוצים להיפגש עם ההורה השני אחר הצהריים, ארוחת ערב, לינה וכו' (וזה מתאפשר לשני ההורים) - לאפשר זאת?
כמובן שתהיה את המסגרת מתי הם אצל מי, אבל תהיה הרבה יותר גמישות. בגישה השניה, הילדים אחרי הצהריים (בגיל מעט מבוגר יותר) יוכלו להחליט אם הם הולכים לבית של אבא, או לבית של אמא.


כמובן שבשתי הגישות, תהיה אפשרות להיפגש בטקסי סיום של בית ספר, חוגים, ארועים (רק שבגישה השנייה ברור לאן הילדים הולכים בסיום האירוע)

תודה מראש לעונים
הי,

לדעתי אם תשאירו את העניין גמיש ותאפשרו לילדים מידי פעם להחליט או לבקש זה עלול להיות משא כבד מידי על כתפיהם הקטנות ולעורר חרדה.

עצתי היא שתגיעו להסדר קבוע ותשמרו עליו.

בהצלחה
בת 6 להורים גרושים (התגרשו לפני כשנה). בתקופה האחרונה לאם יש בן זוג חדש (ראשון מאז הגירושין). לבת קשה מאוד לקבל את החבר החדש של אמא. הקושי בא לידי ביטוי בבכי ובקשה של הבת שהחבר ילך מהבית, מתעלמת ממנו כשהוא בבית, מקללת אותו "הלוואי שתמות"..., ולאחרונה אם הוא ישן בבית היא מסרבת לישון בבית ומבקשת לישון אצל קרובי משפחה. חשוב לומר שבשעות שהוא לא נמצא בבית היא שואלת עליו כל הזמן, מתי יגיע, למה הוא לא בא וכו...
האם חסרת אונים, מצד אחד לא רוצה לפספס בן זוג שמוצא חן בעניה ומצד שני קשה לה לראות את ביתה מתנהגת וחשה כך. מה לעשות?
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
15:57 19.09.16
שלום אורית, מניסוח השאלה לא ברור האם את שואלת על עצמך...
טבעי שלילדה להורים גרושים יהיה קשה לקבל בן זוג חדש ושיהיו כעסים, אך חסרים הרבה פרטים בשביל להבין את התמונה, ובכל מקרה, נראה כי מדובר במצב מורכב שמצריך הדרכת הורים מקצועית.
בהצלחה
מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית בילדים, נוער ומבוגרים
היי
יש לי שלושה ילדים, בת בכורה ושני בנים אחד בן 3 וחצי והשני בן חצי שנה.

כעת הבן 3 לא רוצה ללכת לישון שום לילה, ותמיד לוקח המון זמן עד שהוא נרדם, לעיתים הולך לישון ב 10 ואף 11, והוא אומר "אין לי כח לישון". נראה שאין לו יכולת להכנס לשינה יזומה בניגוד לאחותו שתמיד הולכת לישון ביוזמתה כי היא עייפה.

אני חושד גם שמעורב פה קצת חרדתיות לפעמים הוא מתלונן "שציפור יכולה להכנס מהחלון" ועוד כל מיני. או "אבא תהיה איתי בחדר שאני הולך לישון". ואם הוא כבר נרדם אז במיטה שלי.

מה ניתן לעשות איתו, איך ניתן לפתור את הבעיה.
לא ברורה מה הסיבה והאם חל שינוי בהרגלי השינה. בכל מקרה כדאי בשעה סבירה לגילו - שבע, שבע וחצי, להיכנס לאווירה של שינה, מקלחת , טקס שינה קבוע, הורדת פעילות, לשבת לידו עם סיפור עד שנרדם בהתחלה , אם הוא קם להחזיר בעדינות אך בתקיפות למיטה שלו. בהצלחה
שלום רב, הילדה שלי עלתה לכיתה א. ילדה מאוד רגישה בייחוד בהתחלות חדשות.
גם בגן ההסתגלות הייתה קשה מאוד. ואכן גם בבית ספר מאוד מאוד קשה לה.
היא כל בוקר בוכה עד שאנחנו נפרדות ולפני הכניסה לצהרון היא בוכה.
חשוב לציין שהיא עלתה בלי חברים מהגן כך ייצא.. .
ניסיתי לתת לה תמונות שלנו שיפתור את בעיית הגעגוע. אפילו העברתי אותה לצהרון אחר כדיי שתהיה עם חברות מהגן. עדיין בוכה.
המורה מודעת לרגישות שלה ומאוד תומכת בה.
מה עוד אפשר לעשות?
נראה שכל מה שאני מנסה לעשות או להגיד לה היא פשוט לא מוכנה להקשיב.
אגב כשנרגעת אחרי שאני הולכת בבוקר אז היא משחקת, יש לה כבר מס חברות חדשות, לומדת יפה. כלומר בסך הכל נהנית בבית ספר ומשתלבת יפה.

אודה לעזרה,
תודה
 
מיכל ארנרייך  
21:15 17.09.16
נראה שאת עושה את הדברים הנכונים, מודעת לקושי ומשתפת את המורה, נותנת לה תמונות להיעזר בהם כעוגן, ואולי כדאי לחשוב על חפץ נוסף -ספר או משחק מהבית שיעזרו לה להירגע.
הדבר שמעודד הוא שהיא לבסוף נרגעת ומתפקדת יפה, כדאי לומר לה שההסתגלות קשה בתחילה ואחר כך נעשה יותר ויותר קל.
הצעה נוספת היא ליצור ביוזמתך ועידודך קשרים עם בנות הכיתה, להתחיל ביקורים יזומים אחרי הצהריים כך שכאשר תגיע לכיתה היא תחוש מוכרות רבה יותר.
בהצלחה!
שלום
אני אב לילדה בת שנה ועשר חודשים. אני טס לחו"ל למשך שבוע. האם נשארת בבית.
הילדה מבינה דברים שאומרים לה איך אינה מדברת בעצמה מלבד מילים בודדות.

האם להגיד לילדה לפני הנסיעה שלי או פשוט לעזוב? ואם כן כמה זמן לפני להגיד?

האם להתקשר ולדבר איתה במהלך הנסיעה?

בעבר כשהיא הייתה כ- 15 חודשים הייתי נאלץ להעדר ליומיים ואז לא היינו אומרים כלום והייתי חוזר וזה היה בסדר.
דווקא כשהייתי מתקשר במהלך הזמן שלא נכחתי זה גרם לה לבכי.

מה לעשות?

תודה
הי דורון,

ביתך בגיל בו פעמים רבות רמת ההבנה עולה על רמת היכולת להתבטא וורבאלית. לכן, רצוי להתייחס אל ביתך ככזו שמבינה ושיש להסביר לה דברים שקורים ולא להשאיר את המצב בו אתה הולך והיא לא מקבלת הסבר על כך.

אני מציעה לומר לה כיומיים לפני הנסיעה שאתה נוסע לחמישה ימים לארץ אחרת במטוס, שאתה תתגעגע אליה אבל שאמא/סבתא/מישהו אחר יהיה איתה וישמור עליה. לומר לה שאחרי חמישה ימים אתם תפגשו.

כדאי שמי שיהיה עם הילדה בזמן שאתה בנסיעה יזכיר לה מידי פעם שאבא במדינה אחרת, שאולי היא מתגעגעת אליו ושעוד כמה ימים הוא יחזור. לגבי התקשורת בזמן הנסיעה, כל ילד לוקח את זה אחרת ויש באמת ילדים שלא מתחברים לשיחה טלפונית. אפשר לנסות הפעם ולראות מה זה עושה לה ולהחליט לפי זה.
 
דורון
09:51 15.09.16
שלום פז

תודה על התשובה.

האם סימון X בלוח על כל יום שעובר עד שמסתיימים 7 הימים זה משהו שעוזר לילדים בגיל זה?

תודה
בתי בת חמש ומאז ומתמיד היתה מאוד מפוחדת גם מדברים קטנים. רעשים חזקים כמו אופנוע ממש גורמים לה לבהלה. גם אם אני במפתיע ארים אותה היא ממש נבהלת בהגזמה. מפחדת לטפס גבוה לעלות על מתנפחים כל נה שלא מוכר או נראה טיפה מאתגר. נמנעת. מפחדת לנסוע על אופניים (עם גלגלי עזר) במיוחד בירידות. ילדה מאוד נבונה. מה אפשר לעשות?
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
15:34 14.09.16
שלום עדי,
כפי נראה ילדתך רגישה מאוד. זוהי לרוב תכונה מולדת (וגנטית - יש עוד מישהו במשפחה?).
אם את מרגישה שמדובר ברגישות חושית מוגזמת, את יכולה לפנות לריפוי בעיסוק להערכה.
לגבי הפחדים - אם את מרגישה שההמנעות מוגזמת, ומפריעה לתהליך ההתפתחות כדאי לפנות להדרכת הורים על ידי מטפל מוסמך של ילדים.
בהצלחה
מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית
שלום רב
בננו בן 12 וחצי. יש לו שתי אחיות, בת 16 ובת 6.
מדובר בילד מקסים, חכם, חברותי.
בננו מאד אוהב משחקי מחשב ובמקביל גם נפגש עם חברים. בשלושת החודשים האחרונים קרו שני מקרים. בפעם הראשונה בעלי גילה בכרטיס שלי חיובים של משחקים למחשב באתרים בינ"ל. הבנו מיד שמדובר במשחקים שהבן שלנו מכיר. פנינו אליו והוא הודה שצילם את הכרטיס שלי וקנה את המשחקים. היינו בהלם על התעוזה ו ובעיקר על העבירה שעשה. הוא הצטער על מעשיו, אמר שהבין את המשמעות של המעשה. מאחר והכל נשאר במשפחה, הענשנו אותו ע"י החרמת המחשב והנייד והמשכנו הלאה.
לאחר חודש חזר המקרה, הפעם אצל הוריי. שוב אותו דפוס של פעולה. מיותר לציין את הרגשתנו הנכזבת והמבוכה מול הוריי (שידעו על המקרה הראשון). בננו הצטער מאד על מעשהו וביקש סליחה מהוריי ומאתנו. הוא אמר שלא יודע איך עשה את זה, זה המוח שלו ש"השתלט" עליו והוא ממש מרגיש רע עם הדבר. הוא נשבע שלא יקרה בשלישית והסביר לנו שלאחר שקנה את המשחקים הרגיש כל כך רע על מה שעשה שביקש מאחד האתרים לבטל את הקנייה והסכום לא חוייב (זה נכון). פרט לכך ששוב החרמנו לו את המחשב יחד עם המשחקים הקיימים בו (משחקים שנקנו על ידינו)אנחנו די חסרי אונים.
אנחנו בתחושה שיש לנו בבית ילד שמפתח "כישורי עבריינות". ברור לנו שאינו יכול לדחות סיפוקים והיצר חזק ממנו ויש כאן סממן של התמכרות כלשהי.
אני מאד אשמח לעצה לגבי המשך טיפול בילד שלנו.
עמית
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
15:32 14.09.16
שלום יערה,
חסרים נתונים לגבי הילד והתנהלותו בסיטואציות אחרות. יתכן ומדובר במצב בו אינו מבין את חומרת המעשה שלו, ומתייחס לכך כמו לגניבת ממתק מהארון בבית ללא רשות. במצב זה, כדאי לשוב ולהסביר, וגם לחסום את האתרים בהם הוא מבקר.
אם מדובר לדעתכם בקושי בשליטה והתנהגות אימפולסיבית בעלת אופי של התמכרות, כדאי מאוד לפנות לפסיכולוג ילדים ולהדרכת הורים.
אם אינכם בטוחים, פנו לפסיכולוג להערכת מצב ראשונית.
בהצלחה
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית לילדים, נוער ומבוגרים
שלום, בתי בת השלוש מאוד חכמה, עדינה, ורגישה לסביבה, רגישה מאוד, שמה לב לכל דבר שקורה סביבה למשל כאשר רואה ילד אחר בוכה שואלת מה קרה לו למה הוא בוכה, או אם ילד מרביץ- למה הוא מרביץ וכו'. היא רוצה תמיד ליצור קשרים חברתיים. היא מאוד חברותית וממש נלהבת לשחק עם ילדים אחרים. יוצא שהיא ממש "רודפת" אחרי ילדים בגינה ובגן כדי לשחק איתם, בעוד שהם לא ממש שמים לב ולא תמיד מעוניינים, היא לא מבינה למה ונעלבת לעיתים. הסברתי לה שילד לפעמים לא מעוניין לשחק ושהיא חברותית וילדה מקסימה ושהילד שלא רוצה לשחק לא חייב לשחק והיא בתגובה אומרת "לא" ונעלבת, אני לא יודעת איך להתייחס לעניין. ניסיתי להתעקב ולשאול את הילדים אם הם רוצים לשחק איתה.. אציין שהיא ילדה בכורה (יחידה כרגע). איך להסביר לה את המצב? חוששת שהיא תבין את המצב בצורה לא נכונה ותחשוב שלא רוצים לשחק איתה. ילדים אחרים לא רגישים ולא קשובים כמוה לצרכים של ילדים אחרים בגיל הזה. אציין שגם אני הייתי כמוה בילדות ולא היו לי חברים בכלל בבית הספר בילדות, לא ידעתי איך לגשת לילדים אחרים ואיך ליצור קשרים חברתיים (להוריי אין חברים ואימי סובלת מחרדה חברתית). כיום אני לא במקום הזה ולא רואים עליי כלל ומאוד חברותית ומדברת. אני חוששת שהבת שלי תחווה מה שאני חוויתי.
אודה לתשובה.
שלום תמר,
אפשר להבין את החששות שלך לגבי ביתך, במיוחד אם את זוכרת את חוויותיך הקשות באופן כזה.
צריך לבדוק בזהירות אם יש השלכות של עצמך עליה ובמיוחד הפחדים. נסי לשדר לה שאת סומכת עליה ולהתנסות עם הילדים כדי לקבל משוב אוטנטי להתנהגות שלה.
אם יש לך חששות רבים בתחום, שתפי את הגננת או פסיכולוגית הגן כדי לקבל נקודות מבט נוספת. אם הן מדווחות באופן אובייקטיבי על קושי חברתי, כדאי יהיה לפנות לטיפול דיאדי או להדרכת הורים.
בהצלחה
מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית
תודה , רציתי להגיד שאני לא משדרת לה שום חשש, להיפך. לי ולבעלי יש הרבה חברים ואנחנו לא משדרים לה שום בושה, ויותר מכך, בגלל שאני באה מרקע כזה של חרדה חברתית ועבדתי על עצמי המון, אני משדרת לה שאין מה להתבייש ותמיד מעודדת אותה, מלמדת אותה שצריך להגיד נעים מאוד ולהציג את עצמה ואני מאוד מעצימה אותה.
השאלה היא האם יש צורך להתערב כאשר היא מבקשת ממני? היא רוצה לפעמים שאבוא איתה יחד לילדים או שאני זאת שאבקש לשחק איתם בשמה.. אני אומרת לה "לכי תגידי לה שאת רוצה לשחק" אז היא אומרת לי "לא, שאמא"
מה לעשות?
שלום רב
אני אמא לילדה בת 2.10
לפני שבוע התחילה גן עירייה וההתחלה קשה מאוד
היא בוכה בלי סוף וקשה לה להפרד ולהסתגל לגן החדש
אחרי שבוע של בכי קשה וברוב היום החל פתאום גמגום קשה לילדה ממש תקיעות בכל התחלת מילה
מה עושים?
זה אמור לעבור? ואם כן תוך כמה זמן?
פשוט ילדים בסביה שלה שומעים וצוחקים ממנה
השמח לקבל תשובה תודה מראש
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
10:47 12.09.16
שלום מלכה,
יתכן ומדובר בתגובה למעבר הלא פשוט בגיל צעיר.
אפשר לקבל באמפתיה את תגובתה, לאפשר לה להאט את הדיבור ולתת לה להתרגל. מומלץ לשתף את הגננת ולבקש ממנה להערך לכך. יתכן וגם עייפות משפיעה עליה, זו הסתגלות שלמה.
מומלץ להמתין עד "אחרי החגים", ואם לא יכול שיפור, לפנות להתייעצות עם פסיכולוג הגן/קלינאית תקשורת.
בהצלחה
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית
הילד מקלל בשיטתיות וידו מאוד קלה על ההדק להתחיל לקלל על כל דבר קטן מה לעשות?
שלום שרון,
לא רשמת את גיל הילד. בכל גיל ההתייחסות אחרת.
בגיל צעיר, בדרך כלל מדובר בילד שפשוט מדקלם דברים ששמע, וצריך להבהיר לו שאלו לא מילים מקובלות. אפשר להציע מילים חלופיות להביע תסכול, כגון "אוף, זה לא הצליח!".
בגיל ההתבגרות, ילדים מקללים כחלק מהצורך להשתלב חברתית (גם אנחנו כמבוגרים, לפעמים עושים את זה).
בהצלחה
מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית
 
שרון
12:03 11.09.16
תודה על תשובתך המהירה , מדובר בגיל 8.5-9 הבעיה היא שזה מול החברים שלו והתגובה המיידית שלו היא קללות , אני מדברת ומסבירה הוא אומר בסדר ואז חוזר לזה שוב, שכחתי לציין שמדובר בילד עם בעיות קשב התנהגותיות. לוקח רטלין
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
19:30 11.09.16
שלום שרון,
חשוב שתמשיכי ללמד אותו לבטא תסכול בדרך שנחשבת "לגיטימית", אני מניחה שחלק מהקללות הן דרך להביע כעס או תסכול ונאמרות באימפולסיביות. חשוב גם ללמד להתנצל...
אם זה ממשיך באופן שיטתי, פנו למספר פגישות של הדרכת הורים פרטנית.
בהצלחה
מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית
שלום רב !

הנני אם חד הורית לילדה בת 4 ושבעה חדשים. בהתחלה התגוררתי אצל ידיד שהוא לא אבי הילדה. התגוררנו עימו כשנה וזה לא הלך. אבל הקשר עימו לא נפסק, כי הוא מאוד אוהב את הילדה והילדה אוהבת אותו. כיום מזה זמן רב שעזבתי את ביתו ואני וביתי מתגוררות אצל הוריי. הבעיה היא שסבה של הילדה עדיין רגיל ומתגעגע לתקופה בה הייתה נרדמת עליו, מתרפקת עליו, זה היה בערך בגיל עד 12 חודש. כיום כשאנו גרות עם ההורים שלי. אני במצב מאוד קשה בגלל שביתי הפסיקה לאהוב את סבא וסבתא שלה. אני מאוד מוטרדת מהמצב, בגלל שהוריי מאוד עצובים, כועסים, טוענים שהם איבדו את נכדתם, וטוענים גם שהקשר של הילדה עם הידיד רק מחמיר את המצב, הם טוענים שהוא לוקח את אהבתה. המצב בבית מאוד מתוח בגלל זה. ניסיתי לדובב את הילדה ולהבין למה היא נרתעת מסבא וסבתא, ניסיתי לגרום לה לאהוב אותם , אבל שום דבר לא עוזר, הילדה מסרבת להתקרב אליהם ואפילו נראה שנרתעת מהם והסיבה לא מובנת. הוריי כל הזמן כועסים ועצובים בגלל המצב כשהם רואים עוד שהילדה מתרפקת ואוהבת את הידיד הזה, שאין לו קירבת דם לילדה, הם פשוט מקנאים בו. עכשיו איך יוצאים מזה. אני גרה אצל הוריי במירמור רב והכל בגלל ילדתי שלא מסוגלת לאהוב את סבא וסבתא שלה. ההורים שלי כל הזמן אומרים שזה מצב שיימשך לנצח וכנראה נכדתם לעולם לא תאהב אותם, אני חשה לחץ רב מהם. וזה כבר ליום יומי המירמור הזה, לא יודעת מה לעשות ?, אני מסבירה לאבי שאין סיבה לילדה לשנוא אותו ושאי אפשר לקבל אהבה בכוח, אבל הוא לא מבין את זה, הוא טוען שאני לא מחנכת אותה כראוי, ואני אמורה ללמד אותה לאהוב אותו. אז זהו שניסיתי הכל ואני לא יודעת כבר מה לעשות, המצב הזה מתסכל את כל דרי הבית, חשבתי אפילו לעזוב את הבית הזה עם ביתי, אבל אין לי לאן, מה עושים ? בבקשה עצה ....
מודה מראש
מיכל
 
הדס בנימין
09:04 11.09.16
סליחה למה דילגו על שאלתי?
 
ד''ר מיכל חסון רוזנשטיין  
09:11 11.09.16
בבקשה פתחי הודעה חדשה ונתייחס.
שלום מיכל,
את מתארת מצב מורכב מאוד מבחינה נפשית ומשפחתית. מומלץ לפנות לגורמים מקצועיים שיכולים לסייע לך כגון עו"ס קהילה או טיפול משפחתי/דיאדי על יד מטפל מומחה בתחום.
בהצלחה
מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית
שלום רב
בני בן ה10 לפני מס ימים חזר מבית הספר ביקש לדבר איתי החל לבכות באופן היסטרי. וחל לספר לי שחופשת הקיץ כשהיה בבריכה איבר. מינו הזדקר והוא נצמד בכוונה לישבנה של אחותו בת ה8. ואמר שלדעתו הוא ביצע פשע. והוא מפחד הסברתי לו. שזה טבעי ושהוא גודל קניתו לו ספר. בנושא הוא ישב וקרא
הסברתי לו שזה לא בסדר שהוא נצמד לאחותו אך מעבר לזה הסברתי לו שזה טבעי אך זה לא עוזר. הוא בוכה יש לו מועקה שכל הזמן מציקה לו והוא לא מסוגל יותר ונמאס לו
אנחנו חסרי אונים לא יודעים מה לעשות אודה לכם על תשובתכם המהירה
שלום רב לילך. אני ממליצה לפנות במקרה זה להתייעצות מסודרת וממוקדת בפגישה עם איש מקצוע. לא ברור מכל הסיפור מה קרה ואיך ואם הילד הגיב רק לכך או שיש רקע נוסף, האם ראה או שמע משהו בנוסף. בהצלחה.
שלום,
בני בן 4 ושמונה חודשים ועד כה היה בגן פרטי. החל מהשנה הוא התחיל גן חובה-ההסתגלות לגן מאד קשה לו מכיוון שמדובר בגן בעיר חדשה ועל כן אינו מכיר את הילדים ואת האיזור החדש.
בנוסף הוא אינו מוכן לצאת לשחק בחצר מכיוון שטוען שלא רוצה להתלכלך מהחול.
יש לציין כי הילד אוהב ללכת לים ולא נגעל מהחול בים, בנוסף, אין לו בעיה חושית עם חומרים אחרים ומאד אוהב לשחק בגני שעשועים בכל המתקנים.
ההיגעלות מהחול קשורה אליי- עד היום כשהיינו רואים גינה ציבורית עם חול לא רציתי שייכנס אליה והעדפתי שישחק בגינה עם משטח שאינו מלכלך.
מה אפשר לעשות על מנת לגרום לילד לשחק בחצר?

תודה רבה,
ליב
כדאי יחד עם הגננת לומר לו שאת מרשה ומאפשרת שישחק בחצר של הגן , שזה בסדר ומותר, וגם להתייעץ עם הגננת מנסיונה מה כדאי עוד לעשות כדי לאפשר לו לשחק יחד עם כולם.
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  758  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
פסיכולוגיה ילדים   יחסים בין ילדים   פסיכולוג ילדים   הורים וילדים   גידול ילדים   ייעוץ ילדים   ייעוץ להורים   יעוץ חינוכי
RSS RSS פורום פסיכולוגיה ילדים