בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים רפואת ילדים»פורום פסיכולוגיה ילדים
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום פסיכולוגיה ילדים

פורום פסיכולוגיה ילדים עוסק בנושאים: פסיכולוגית ילדים, פסיכולוג ילדים, הורים וילדים, גידול ילדים, ייעוץ חינוכי, בעיות התנהגות אצל ילדים, בעיות חברתיות בילדים, יחסים בין אחים, בחירת גן ילדים
מנהלי פורום פסיכולוגיה ילדים:
פז שפירא
לפרטים נוספים
 
אמא מודאגת
17:31 02.03.15
שלום רוצה להתייעץ לגבי ביתי בת 8 שלא מקבלת מרות בבית ומחברות,יש הרבה ויכוחי ומאבקי כוחות ביני לבינה, ולא מוצאת דרך להגיע אליה גם אחרי הדרכת הורים היא מתמרדת ורוצה רק בדרך שלה , אשמח לתגובה דחוף אמא מודאגת ומיואשת תודה
 
פז שפירא  
17:34 02.03.15
הי,

זוהי שאלה מאוד כללית, תני בבקשה דוגמה ספציפית למשהו שקרה או משהו שחוזר על עצמו ואנסה לעזור.
 
תמר
10:54 02.03.15
שלום רב,
יש לי ילדה בת שנתיים שבשבוע האחרון חל שינוי קיצוני בהתנהגות שלה.
אנחנו עדים להתקפי בכי וזעם בכל פעם שקורה משהו שהוא לא לשביעות רצונה.
הרבה מהמקרים קשורים לנושא של אוכל (יש לציין שבד"כ היא ילדה שאוכלת יפה מאוד למרות שבחודשים האחרונים היא נהייתה יותר בררנית)
בגן לדוגמא, במקום ארוחת צהריים מבקשת עוגיה וכשהיא לא מקבלת היא פשוט מחליטה לא לאכול.
בבית היא מבקשת לאכול ארוחת ערב על הספה וכשמסבירים לה שארוחת ערב אוכלים ליד השולחן היא מחליטה שלא לאכול בשילוב התקפי בכי והשתטחות על הרצפה.
למעשה, אנחנו עוברים כמעט מדי יום מצב של בכי מתמשך מהרגע שחוזרים הביתה ועד שהולכים לישון...
אנחנו מרגישים שעצם העובדה שהיא מבינה הכל אבל עוד מתקשה להביע את עצמה מוסיף לתחושת התסכול כי לפעמים אנחנו גם לא לגמרי מבינים...
אני מכירה את המונח "גיל שנתיים הנורא" וייתכן וזה הסיפור אבל מאחר והשינוי כל כך קיצוני אנחנו מודאגים ותוהים האם יש עוד משהו שאולי אנחנו מפספסים, ובעיקר רוצים להתייעץ כיצד נכון להתמודד עם המצבים הללו, מצג אחד להציב גבולות ומצד שני לתמוך בה בתקופה שניכר שגם לא פשוטה עבורה...

תודה מראש
 
פז שפירא  
13:16 02.03.15
הי תמר,

הגישה שלך נשמעת לי מאוד נכונה - של הצבת גבולות לצד תמיכה והבנת הקושי שלה. הגישה המתאימה כאן היא באמת להציב את הגבול אך מבלי לכעוס ומבלי "לעשות סיפור" מהעניין. למשל, להזמין אותה לאכול בשולחן וכאשר מתחילה לבכות ולהשתטח לומר משהו כמו: "אנחנו יודעים שאת רוצה לאכול על הספה אבל אי אפשר, ממש נשמח אם תבואי לאכול איתנו בשולחן". וזהו. אם תמשיכו להתמיד בכך אני מאמינה שתוכלי לראות עם הזמן שיפור בהדרגה. כמו כן נסו בשאר הזמן לעטוף אותה ביותר חום ואהבה מכרגיל ולהתחשב בה בדברים שאתם כן מוכנים להתגמש בהם.

בהצלחה!
בני בן 9 חודשים ערני ומפותח בה לגילו. הוא זוחל נעמד על חפצים ודי פעיל.
הבעיה כשאני מחזיקה אותו ומדברת אליו הוא לא מסתכל עלי בעינים. ואם הוא כן מסתכל אז זה לדקה ומיד הוא מסיט את המבט. הוא כן מסתכל עלי מרחוק למשל כשהוא זוחל על הרצפה ואני קוראת לו או מדברת איתו במרחק מה.
עלי לציין שעם אביו הקשר הוא הרבה יותר טוב. והוא לא מבין מה הבעיה לטענתו הוא כל הזמן מסתכל לו בעיניים (אני חושבת שאומנם הוא מסתכל עליו יותר ממני אבל עדיין לא מספיק)
הוא עדיין לא אומר שום מילה חוץ מכמה קולות שהוא מוציא מפיו כמו אה לא הברות פשוט כל מיני סוגים של קולות
הוא גם "עצבני" מאוד באופי . ואם משהו לא הולך לו הוא מתחיל להתעצבן וממש לצעוק ולהתעוות מכעס. הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה ומתנגד אם משהו רוצה הפוך. למשל אני מנסה לשים לו כובע בראש כי קר בחוץ והוא מתנגד מתפתל ומוריד את הכובע שוב ושוב. ואם אני לא נותנת לו הוא מתחיל להתעצבן ולשאוג מעצבים.
או אם הוא לא רוצה לשבת בעגלה הוא יתחיל להתפתל ולהשתולל עד שהוא ימצא דרך לרדת ממנה. (אני כל הזמן חיבת לשמור עליו כי כבר הרבה פעמים שהוא נפל וקיבל מכות מכלל ההשתוללות הזו)
כשאני מחזיקה אותו ביד והולכת או עומדת איתו הוא נינוח. אבל כשאני סתם מנסה לנוח איתו במיטה לא נח לו. כמו שהוא מפחד מיותר מידי קרבה.
יש לי ילדה יותר גדולה (שנתיים) ועד היום היא אוהבת שאני שרה לה ומספרת לה סיפורים היא תמיד מסתכלת עלי ומקשיבה לי ועוד מבקשת עוד סיפור ועוד שיר..
הוא מאוד אוהב את אחותו והולך אחריה לכל מקום וברגע שהוא רואה אותה הוא מתחיל לחייך. אבל הוא יותר אגרסיבי ממנה ולמרות שהוא קטן הוא חוטף (או לפחות מנסה בכח) ממנה את הצעצועים. או מה שיש לה ביד
אם הם יושבים אחד ליד השני למשל הוא מוריד לה את הכובע חוטף לה את המוצץ וכו. בכל משחק שהיא משחקת הוא גם רוצה לשחק.
ציינתי כבר שהוא אוהב את אבא שלו זוחל אחריו לכל מקום מושך לו במכנסיים ובוכה שירים אותו. אבל אז שאביו מרים אותו אני לא רואה שהוא מסתכל עליו . הוא מסיט את מבטו רוב הזמן (מרחוק כשהוא רק רואה את אבא שלו הוא מחייך ואפילו צוחק בקול ורץ לקראתו)
עוד נקודה קטנה היתה לנו התחלה טראומתיתמהריון לא צפוי (לא רצוי?) לידה קשה. ועוד כל מיני גורמים שהתחלתי להתקשר אליו רק מגיל ארבע חודשים בערך . ומאז זה רק משתפר והולך. אבל עדיין אני לא מרגישה אליו כמו הרגש הספונטני שהיה לי עם הבת את האהבה האין סופית את הקשר המושלם שיש לי איתה. וזה כואב לי . אבל כמו שציינתי היום אני ממש אוהבת וקשורה אליו.אבל זה לקח לי זמן. ואולי גם זה השפיע עליו.
מה עלי לעשות כדי לבנות יותר אמון בננו ולפתח את השפה שלו יותר . ואולי לתת לו להאמין בי ולהסתכל עלי בעינים בלי לפחד בלי צורך להסיט מבט. (זה נראה שממש הוא מתאמץ לא להסתכל עלי)
נכון שעברו הרבה שנים, אבל האם העניין הסתדר? מתי?

יש לי את אותה בעיה מאז שהילדה שלי נכנסה לגן ואני תוהה אם זה קשור
 
שרון באומל  
09:16 06.12.07
שלום לך.
הייתי מציעה לך לפנות לאחד מהמכונים להתפתחות הילד באיזור מגורייך, על מנת שאיש מקצוע יראה את הילד. התנהגותו של בנך אינה תואמת את הגיל.
מה בדיוק לא מתאים לגיל? האגרסיביות? העצבים? או הסטת המבט שלו?
 
שרון באומל  
14:35 08.12.07
שלום לך.
לאחר שתיארת את תינוקך והתנהגותו בשורות הראשונות, חיפשתי את הקשיים בתחילת הקשר. ואכן, כתבת עליהם. נשמע לי שאת אמא מאוד אכפתית ומאוד שמה לב וחושבת את ילדייך. אולם, נשמע שבאיזשהו מקום אכן יש הבדל בקשר שלך עם שני הילדים. לכן המלצתי לך להגיע לאיש מקצוע על מנת לפתוח את הדברים וללמוד איך להתמודד עימם בצורה הטובה ביותר. ככל שהגיל צעיר יותר השיפור משמעותי ביותר. ייתכן ואת חושבת שתינוקך היה קטן ולא "הבין" ממה שעבר עלייך באותה תקופה (ונשמע שעברו עלייך קשיים - וזה, כמובן, לגיטימי). אולם, תינוקות מרגישים הכל, והזכרונות נחרטים בחווייה שלהם ומשפיעים על אישיותם.
לגבי ההתנהגות שאינה תואמת לגיל - הכוונה הייתה להסטת המבט. תינוקות בגיל 9 חודשים הם באיזשהו שיא של חברותיות וקשר. את שמת לב שקיים קושי. הייתי מציעה לבדוק את הרקע לקושי הזה.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית
 
ס
03:10 09.12.07
תודה על העזרה
דברתי עם הרופא על החששות שלי. והוא ביטל אותם מכל וכל. הוא אמר שהילג מתפתח יפה פיזי . הוא גם מחייך וצוחק (מה שנכון). נראה ערני מאוד לסביבה (מה שנכון גם) אבל אני חושבת שהוא קצת יותר מדי ערני לסביבה כמו צעצועים מחשב רהיטים וחפצים וכו ופחות מדי מתיחס אלי. הקשר שלנו הוא לא אותו דבר גם בגלל ההתחלה הקשה וגם בגלל שהוא לא מתקשר איתי כמו הגדולה. כמו שפרטתי קודם אני שרה מדברת וכו וצריכה להתאמץ מאוד כדי שיסתכל לי בעינים. זה לא שהוא לא מסתכל לי בעינים אף פעם. אבל זה לא ספונטני . זה כמו שהוא דוחה אותי. ואני יודעת שהוא לא עושה את זה בכוונה אבל זה מפריע לקשר. אני מרגישה לפעמים שאני מדברת לאוויר.אבל כשהוא כן מסתכל זה סיפוק אדיר. ובימם האחרונים בגלל שאני מנסה לתת לו תשומת לב כמה שיותר . ולדבר איתו כמה שיותר הוא נראה מסתכל עלי יותר (גם עם זה בא על חשבון הגדולה מה שמכאיב לי אבל מה אפשר לעשות?)
כל העניין מפחיד אותי מאוד. ואני גם לא נמצאת בארץ ואין לי את כל הכלים לטפל בו. (הרופא לא מאשר שיש בעיה אז הביטוח לא ישלם על טיפול ואבחון פרטי שיקר מאוד)
האם יש דרך שאוכל לטפל בו לבד בבית? אני לא עובדת ואיתם כל היום בבית. אולי יש משהו שאוכל לעשות לבדי?
אני מפחדת שהזמן יעמוד לרעתי כמו שציינת.
 
שרון באומל  
21:58 09.12.07
שלום לך
אם אין לך אפשרות ללכת לייעוץ, ואני מאוד מבינה את זה, אני מציעה בעדינות ולאט לאט לרקום את הקשר עם בנך, כפי שנראה לי שאת עושה. זה תמיד יבוא על חשבון האסקלוסיביות עם הבת הגדולה. לעוד עצות לגבי הבת הגדולה בהתמודדותה עם אח צעיר, את מוזמנת להיכנס לאתר שלי www.sharonba.com. אם הרופא לא ראה שום דבר, אולי הסיבה להסטת המבט היא רגשית בלבד. אני הייתי מנסה להתקרב אליו ולראות כיצד זה משפיע ואולי לקבל חוות דעת נוספת (אולי כשתגיעי לביקור בארץ).
חנוכה שמח
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית
הבת שלי בת 8, גלשה מספר פעמים באתרים למבוגרים (כחולים), אני כבר חסמתי את המחשב לגלישה באתים אלה, איך מעלים את הנושא איתה כדי למנוע טראומה או סקרנות מיותרת מבחינתה?
תודה
אפשר לומר את האמת, שאתה יודע שהיא גלשה באתרים אלה וחשוב לך להסביר את עמדתך בנושא. חשוב לומר זאת בטון שאינו כועס אלא רגוע ואמפטי. תוכל לשאול אותה מה מעניין אותה בסרטים אלה ולאפשר לה לשאול שאלות נוספות הקשורות למין ומיניות (זה תלוי במידת הפתיחות שלך איתה.). תוכל לומר שהסקרנות שלה ברורה לגמרי ומצד שני, אתה כמבוגר יודע שאלו סרטים שמציגים מין ומיניות באופן מעוות, שמחפיץ ומשפיל אנשים ובעיקר נשים ושצפייה בסרטים האלה יכולים להשפיע על תפסותיה את הנושא באופן שלילי. אמור לה את הגבול שלך - שאינך מוכן שתגלוש באתרים אלה ושזה נובע מכך שאתה רוצה להגן ולשמור עליה. אמור לה שאתה סומך עליה בעניין.

ייתכן שאחרי השיחה הזאת ביתך עדיין תגלוש באתרים אלה אצל חברים ואז כדאי לשקול את התגובה - שיחות נוספות, מעקב צמוד יותר, שיחה עם הורי החברים ועוד.
קודם כל אפתח בכך שאני בתחילת לימודי הוראה למסלול הגיל הרך ואין לי מספיק כלים לדעת איך לנהוג במצב מסוים למרות שגם בלי זה נראה לי שזה לא הגיוני..יש לי אחיין בן 4.5 מקסים וילד טוב,קרה מצב שהוא אמר לאבא שלי בלהט הרגע "סבא מטומטם" אני לא מעודדת התנהגות זו אך תגובת אימו בעייני הייתה נוראית. היא שמה לו פלפל שחור בפה כדי ש"ילמד" לא לנבל את הפה מיותר לציין שהילד פוחד מחריף ובכה והתחנן שלא תשים לו הרבה ביקשה ממנו שעד שהיא סופרת עד עשר הוא צריך לבקש סליחה מהסבא. וזה כמובן היה בנוכחות הסבא והסבתא שזה בעייני מעמד מביש לפי מה שאני יודעת עונש בגיל כזה זה האופציה האחרונה וגם לא כל כך יעיל כי ילד בגיל זה לא באמת מבין את מעשיו...רציתי לדעת אם מעשה זה של ההורים שלו נורמלי ואיך לומר להם בעדינות?תודה מראש...
הי לילי,

התגובה באמת נשמעת חריפה מאוד ובעייתית. אני חושבת שכדאי להתערב אך איני יכולה לייעץ לך כיצד לומר את הדברים שכן איני מכירה את הנפשות המעורבות. לכן, אני מציעה להתייעץ עם אנשים חכמים המכירים את המשפחה או עם איש מקצוע שיוכל לשמוע את פרטי הדברים ואודות האנשים ולייעץ כיצד להתערב.

בהצלחה!
 
אודי
11:45 01.03.15
היי, בני בן שנה ותשעה חודשים. הוא תמיד מוציא מהמגירה סכום ובורח וכשאני קוראת לו לבוא הוא חש משחק וממשיך לצחוק ולרוץ עד שאני תופסת אותו, פעם אחת הסברתי לו מילולית שאסור לקחת ולרוץ, פעם אחת אמרתימלו נונונו עם היד שישע שאסור והוא צוחקקקרר מבסוט. פעם נתתי לו מכה קטנה על היד והוא צוחקקק. אתמול הוא לקח סכין ופתאום רץ וצוחק ( מחכה לתגובתי כדי לברוח) ככ נבהלתי מהסכין ( זה היה בחנות) התחלתי לרוץ אחריו והואהרץ מבסוט צוחק ותפסתי אותו ונתתי לו 2 מכות קטנות על צידה של היד , החיצוני. הוא החל לבכות . קודם כל אשתף שלי בילדות הגדולה אפילו זכור לי שאימי עשתה לי את זה , בגיל 12 אפילו וזה פגע בי. אני אשתף מה אני מרגישה , אני מרגישה שנתתי מכת חינוך קטנה אבל זה סוג של זילזול בילד, ולי זה קשה מצפונית מטריד אותי דעשיתי זאת
 
פז שפירא  
21:14 01.03.15
הי אודי,

ענישה גופנית לילדים באמת אינה מקובלת היום ואפילו אסורה. מצד שני, אפשר להבין את הבהלה שאחזה בך ואשר גרמה לאיבוד השליטה שלך. בנוסף, אני יכולה מאוד להתחבר להרגשת האשמה שלך ולומר לך שזוהי הרגשה מאוד לא נעימה אך גם חשובה כי היא יכולה להוביל ללמידה ולתיקון.

אני מציעה קודם כל להרחיק מידו של בנך את החפצים החדים, למשל להעלותם למקום גבוה יותר. אני מציעה שלאחר שתרחיק את החפצים החדים, להמשיך ולדרוש מבנך לא לפתוח את המגירה וזאת על מנת שילמד לא לעשות זאת אך במצב שאץ תהיי רגועה יותר.

כמו כן, אני חושבת שאת יכולה, במידה ואת רוצה לדבר עם בנך ולומר לו שאת מצטערת שנתת לו מכה ביד ושעשית זאת כי נבהלת שלקח סכין חד. כך תוכלי להדגים לבנך מודל של שיחה פתוחה על דברים לא נעימים שקורים ביניכם, ללמד אותו איך מבקשים סליחה וכן אולי להרגיש יותר טוב עם עצמך.
 
לילי
08:31 26.02.15
שלום
ילדה בת שנתים וחצי
איך לגרום לה לעשות דברים.?
להיתלבש , לאסוף את הדברים שלה לסיים לעשות משהו כשאני מבקשת, בקיצור להקשיב לי
תודה
 
פז שפירא  
12:14 27.02.15
הי לילי,

בגיל זה אפשר להפוך חלק מהדברים למשחק - למשל לעשות תחרות מי אוסף/מתלבש הכי מהר, להמציא שירים ששרים תוך כדי, לעשות "קליעות לסל" של בובות שאוספים לתוך ארגז וכו'. אפשר גם לנקוט בדרך אחרת שבא מראים לביתך שישנן השלכות לדברים שעושה. למשל - אם לא תאסוף את תאספי במקומה אך תקחי את הצעצועים שתאספי לאותו יום אלייך.

בהצלחה!
 
אלה אליהו
22:01 26.02.15
כאשר בני בן ה5 צופה בסרטון הברית, החתונה או תמונות משנים שעברו.. למה זה קורה ומה עלי לעשות ?
יכולות להיות סיבות שונות לכך שבוכה. אולי לא נעים לו להרגיש שהוא גדול, אולי זהו נושא שקשה לו (האם הוא הבכור? לפעמים הנושא של גדול-קטן קשה לבכורים). יתכן שהנושא של שינויים באופן כללי קשה לו. וייתכן סיבות נוספות. כדאי לשאול אותו מה הוא לא אוהב בסרטים (אם כי ילדים לא תמיד יודעים לומר מה מפריע להם). אפשר לנקוט בדרך שבה מראים לו את התמונות והסרטים ומדברים איתו על הקושי. אפשרות נוספת היא לא לחשוף אותו כרגע לתמונות שגורמות לו להרגיש יותר טוב. ייתכן שכשיגדל ויבשיל יותר יהיה לו קל יותר להתמודד עם הצפייה בתמונות.
בתי בת 3 וחודשיים..עדיין עם טיטולים עקב חוסר שיתוף פעולה מצידה (היה ניסיון מתמשך לגמול אותה באביב-קיץ שעבר אך ללא תוצאות...)
לפני מס' חודשים היו כמה ימים בהם הוציאה את הטיטול בגן ורצתה לשבת שם על האסלה..זה נמשך מס' ימים ולאחר מכן היא חזרה לטיטולים וסרבה לשבת על האסלה..
בלילות האחרונים לפני שנרדמת מוציאה את הטיטול ונרדמת ללא הטיטול..מתוך 3-4 פעמים שזה קרה נכנסתי לחדרה ושמתי לה טיטול..פעם אחת ש"פיספסתי" היא הרטיבה במיטה..האם ניתן לנסות ולגמול אותה בלילה כשהיא טרם גמולה ביום?

אודה להנחייתכם כיצד לפעול...
הי שירה,

הגמילה בלילה שונה מהגמילה ביום ותלוייה בעיקר בבשלות הגופנית של הילד. כלומר, אם תראי שטיטול שלה יבש במשך מספר לילות ניתן לנסות ולהוריד את הטיטול בלילה.
 
ליאור
09:12 26.02.15
שלום רב,

אנחנו הורים לילד בן 10, יש לו אח נוסף בן 4.5.
לפני כשנה עברנו ליישוב חדש (עם כל מה שמשתמע מזה, מסגרות חדשות וכו), המעבר עבר דיי חלק והוא השתלב הן בבית הספר והן בצופים, הוא גם תלמיד לא רע בכלל.
הבעיות שלנו הן האדישות שלו, החוסר רצון לתרום, היכולת שלו להסתכל על עצמו בלבד, על האינטרסים שלו ושלו בלבד.
מגיע הביתה בצהרים, זורק את התיק, זורק את הנעליים באמצע המטבח, לא מוריד את הצלחת, זורק את המילקי על הספה, כל דבר שמבקשים ממנו זה התחננות במלוא מובן המילה, שיעשה שיעורים, שיכין מערכת, שיעלה להתקלח (אגב גם פה צריך לעזור לו, לקלח אותו אחרת הוא שוכח שהוא עם מים פתוחים ויכול לחלום גם חצי שעה שם), שיתלבש לחוג, שיצא עם הכלב, שיתעורר בבוקר, יתלבש, יתרחץ וכו' הכול בעצבים ובדקה ה - 90, הוא לא מוכן לעשות כלום בשביל הסביבה (המשפחה), מן עצלנות\חולמנות שכזו.
הילד נראה חי בעולם משלו ולא באמת מחובר לצרכים האמיתיים שלו ושל המשפחה.
רק כשיש לו מטרה כמו לארגן מפגש חברים בבית אז הוא מתנהג יפה, או אם הוא רוצה ללכת עד שעה מאוחרת יותר לשחק כדורגל הוא פתאום משתנה והופך עורו.
אני בבית יותר קשוח ולא מוכן לקבל את זה ומנסה להחזיק אותו קצר יותר, אשתי דיי ההפך ונוטה לסלוח יותר שזו גם בעיה בפני עצמה ששנינו נוקטים יד שונה ולא מאוחדים בדרך.
אשמח לקבל כמה כלים איך עלינו להתנהג.
אובדי עצות ממש.
תודה רבה.
 
פז שפירא  
12:05 27.02.15
הי ליאור,

באופן עקרוני כדאי ללמד את בנך שלהתנהגות שלו ישנן השלכות מעשיות. צריך לחשוב באופן יצירתי לגבי כל אחד ואחד מהדברים אותם הוא לא מוכן לעשות. למשל, אם הוא לא מכין שיעורים - אפשר לומר פעם אחת או פעמיים אך אחר כך הוא ילמד שכדאי לו להכין אחרי שהמורה תגיב לכך. אם אינו מוכן להתחשב - זורק את הנעליים, זורק דברים או לא מוכן לעזור - למשל עם הכלב אפשר לומר לו שאם הוא לא מתחשב בכם לא יהיה לכם חשק להתחשב בו - ולא להיענות לבקשותיו בשעות שלאחר מכן. לגבי המקלחת - אולי לא כדאי לקלח אותו אבל כן לעמוד לידו ולומר לו מה לעשות עד שהפעולות יהפכו ליותר אוטומטיות. אם אינו מתארגן בזמן בבוקר תוכלו לומר לו שאתם יוצאים בשעה מסויימת (לשים בבית שעון שהוא יוכל לקרוא ולדעת מה השעה - לצאת בדיוק בזמן ומקסימום לקחת בתיק את הבגדים והנעליים ושיתארגן בדרך.

לא כדאי להתחיל עם כל זה. בחרו לשם התחלה את הדבר שהכי מפריע לכם והתמקדו בו.

באופן כללי זה יכול לדרוש מכם הרבה מאוד אנרגיה, התמדה ושיתוף פעולה ביניכם ההורים. אם אתם מרגישים שאינכם מספיק חזקים היום - אולי כדאי לפנות לאיש מקצוע על מנת להתחזק.
 
טלי
21:44 08.02.15
ערב טוב בני בן 8. בכיתה ב החל מהגן תמיד היה ילד אהוד כובש ומאוד פופולרי
כשעלה לכיתה א חלק מחבריו עברו לבס אחר ולכן נשאר עם שני חברים טובים ועוד שלושה מהגן שעלו איתו אבל אבל היו איתו בקשר לסירוגין והגיעו כמובן עוד מס בנים מגן אחר אך משום מה בתחילת השנה הוא שיחק עם חבריו הישנים והכיר עוד שניים חדשים ביחד היו קבוצה של 5 חברים ומצד שני הייתה קבוצה שנייה בכתה עם עוד 5 בנים אך משום מה לא ממש אהבו את הבן שלי כנראה היו עימותים בתחילת השנה הוא נהג הרבה להלשין והם פיתחו אליו שינאה נוצר ממש ריחוק אפילו שלום לא היו אומרים לו הזמנתי אלי הבייתה אחד מהבנים והם הסתדרו נהדר אך בהפסקה כל אחד עם הקבוצה שלו ממש פילוג עכשיו כשעלו לכיתה ב עדיין נמשך הפילוג אך הבן שלי עדיין לא ממש התבגר ורק משחק בשטיות כגון משחקי כח ואלימות משחקי זומבים ואילו הקבוצה השניה משחקת כדורגל שזה פחות מעניין אותו אני חוששת שגם חבריו הקרובים התייאשו מההתנהגות שלו והם יותר התבגרו ממנו והקבוצה השניה כן מקבלת אותם אך משום מה עם הבן שלי מאוד קשה להם יצא במקרה השבוע שחבריו חלו ולא הגיעו לכיתה והוא הביא כדור ושיחק איתם כדורגל אך ביום השני רבו איתו על שטות ועזבו אותו לבד אני מאוד רוצה שיהיה גיבוש אך מצד אחד מנסה לא ללחוץ יש לציין שבני יוצר קשרים חברתיים בקלות יש לו הרבה חברים בשכונה אך מפריעה לי בעיקר הגיבוש הכיתתי מה עוד שאחד מחבריו שנה הבאה עוזב וישאר רק עם שלושה חברים אני מאוד רוצה שיסתדר עם כולם מה עלי לעשות לנסות להזמין אותם או שאראה מגוחכת כי גם האמהות יודעות שאין בניהם הרבה קשר שלא אעשה צחוק מעצמי או לתת לזמן לעשות את שלו?
חשוב לי מאוד שבני יהיה אהוב בכיתה כמו שתמיד היה הסיטואציה הזאת ממש חדשה לי ומאוד מפתיעה אותי
אשמח לעצתך
תודה
 
פז שפירא  
14:33 16.02.15
הי טלי,

את מתארת סיטואציה בה בנך חברותי, יש לו חברים אך לפעמים הוא "מקלקל" אינטראקציות עם חבריו. כדאי לשוחח איתו על מקרים בהם האינטראקציה לא הצליחה ולתת לו אפשרויות מסתגלות וטובות יותר בהן יוכל לנהוג בפעם הבאה. לגבי הזמנת החברים, זה צריך להיות תלוי ברצונו של בנך אך באופן כללי אין לדעתי מה להילחץ כיוון שבנך יוצר קשרים בקלות ויש לו שלושה חברים. לא חובה להסתדר עם כולם ולהיות מגובשים תמיד.
 
שוב אני
15:30 25.02.15
הבעיה העיקרית היא שהוא דיי ילדותי ביחס לגילו האם ניתן לשפר זאת?
או לתת לזמן לעשות את שלו
אני תמיד משוחחת איתו אך לא עוזר בנוסף יש לו רכיבה על סוסים לקשב וריכוז\
אודה על תשובתך
שלום רב,
בת שלי בת 9.5 והיא מאוד רגישה. פעמים רבות בוכה בלי סיבה רצינית. לוקחת הכל מאוד קשה ללב וזה קורה לא רק בבית אלא גם בבית הספר. ה]עם חצי מהכיתה גם צחקו עליה בגלל זה.
איזה כלים לתת לה כדי שתוכל להתמודד עם מצבים כאלה בלי בכי והאם כדאי לקחת אותה לטיפול פסיכולוגי.
תודה מראש
 
פז שפירא  
19:11 24.02.15
הי אלה,

ממתי ביתך רגישה? האם זה כך מאז ומתמיד או שזה החל בשלב מסויים או לאחר אירוע כלשהו? איך ביתך מבחינה חברתית ולימודית? מה מצב הביטחון העצמי שלה? האם יש דברים שגורמים לה ללחץ או חרדה (משבר כלשהו שעברתם במשפחה, שינוי כלשהו, אווירה משפחתית עם קשיים וכו'). ממה היא בוכה? האם יש דברים מסוימים בגללם בוכה? למה הכוונה "בוכה בלי סיבה"?

אנא השיבי על השאלות כדי שאוכל לייעץ לך.
בני הפך להיות מאוד רגיש, אם הוא לא מקבל משהו שהוא רוצה (ידיים, לגעת בבקבוקים על השולחן) או שאם עושים משהו שהוא לא רוצה (כמו להושיב בעגלה, במושב של האוטו, ללכת לידיים של הגננת, ילד עקף אותו בגן) הוא מתחיל לבכות, יש הרגשה שהוא גילה שבאמצעות בכי הוא משיג דברים. ולפעמים הבכי הוא אמיתי. איך מפסיקים את הסחטנות הרגשית, ואיך גורמים לו להיות פחות רגיש? זה הגיע למצב שאם בעלי צריך להישאר איתו לבד בערב, הוא מתבאס כי הוא יודע שהוא הולך להתיש אותו. ותאמת שגם אני...
תודה מראש,
אנה
 
פז שפירא  
15:01 24.02.15
הי אנה,

בגיל זה ילדים הופכים ונעשים יותר ויותר עצמאיים מבחינה פיסית וכן חכמים יותר. תחושת העצמאות והאטונומיה מתפתחת ולילדים יש צורך בתחושה שהם יכולים להשיג דברים ולצד זאת זקוקים לגבולות שומרים מצד ההורים.

לכן, עליכם לנסות ולהרגיש מתי ניתן להיענות לבקשו ומתי שמים גבול ולא נענים או אוסרים עליו משהו. למשל - לשבת בעגלה ובמושב של האוטו זה הכרחי, לגעת בבקבוקים - אולי ניתן לאפשר לו אם הבקבוקים לא עשויים מזכוכית ועל הידיים - אולי אפשר לתת עד שאתם מרגישים כבר מאוד עייפים. את הגבול ניתן לעשות באופן מילולי, למשל לומר "לא" ולהרחיקו מדברים שאסור לו לגעת בהם. ניתן גם להשתמש בהסחות דעת שעובדות טוב בגיל זה. התגובה לבכי לא צריכה תמיד להיות היענות לבקשתו - אם אתם בוחרים לא להיענות כדאי לומר לו שאתם מבינים שהוא רוצה משהו/מתוסכל וכו' אך אי אפשר לקבל את זה עכשיו.

בכל מקרה, זוהי תקופה בה תצטרכו לעבוד קשה ואין מנוס מלהתעייף. נסו לחשוב איך אתם מוצאים לכם רגעים של מנוחה - מקבלים עוד עזרה למשל. כמו כן ככל שתהיו מתואמים בתגובותיכם ותעשו זאת לאורך זמן ייתכן מאוד שתרגישו יותר בשליטה ופחות עייפים.

בהצלחה!
היי

הבן שלי בן 5 ולאחרונה יש לו שאלות על מוות,
השיחה האחרונה שלנו היתה כזו

בן: אבא, אחרי שנהיים זקנים אז מתים ?
אני: כן
בן: אבל אני לא רוצה למות, למה אלוהים ברא אותנו אם בסוף אנחנו מתים ?
אני: שותק

מה הייתי אמור לענות לו ובכלל מה צריך להסביר על מוות לילד בן 5 ?

תודה
הי,

זו שאלה מורכבת כי ישנם עקרונות מסויימים על פיהם כדאי להשיב אבל אין "תשובת בית ספר מוכנה מראש". באופן עקרוני רצוי לומר את האמת, רצוי לענות רק על מה שנשאלת וכדאי לעשות זאת בהתאמה לגיל. בנוסף, חשוב לענות על פי התפיסות והאמונות שלך לגבי המוות.

למשל, אם אתה מאמין באלוהים אתה יכול לומר לו שאלוהים רוצה לטובת בני האדם ושלמרות שלמות זה דבר נורא יש גם יתרונות (למשל - מעריכים את הזמן שיש לנו, עושים הרבה דברים טובים וחשובים כדי להספיק, אם נחייה לנצח אפשר להשתעמם). אם אתה מאמין בעולם הבא תוכל לספר לו על זה. כמובן שאם אינך מאמין בזה תצטרך למצוא הסברים אחרים.

דבר חשוב נוסף - אם אתה לא יודע איך לענות על משהו אתה יכול לומר לבנך שאתה תחשוב על כך ותענה לו אחר כך. אפשר להתייעץ עם אנשים מסביבתך או עם איש מקצוע לגבי המענה הספציפי שיתאים לך ולבנך ואז לשוב אליו עם תשובה.
שלום,
אנחנו לקראת הורות משותפת ושאלתינו היא: עד איזה גיל רצוי שהילד ילון בסביבה אחת מוכרת (בית אחד, חדר אחד, מיטה אחת), ע"מ לשמור על יציבות בחייו (ולהמנע מטרטור/בלבול של לילות אצל האב או האם לסירוגין)?
תודה,
קרן.
 
פז שפירא  
14:31 23.02.15
הי קרן,

אני מאמינה שניתן כבר מגיל אפס ליצור מצב בו התינוק מבלה בשתי סביבות מוכרות. להערכתי הדבר החשוב הוא שיהיו לו הורים אוהבים, חמים שגם מסתדרים היטב זה עם זה.

בהצלחה!
 
שרית
16:13 01.02.15
שלום רב ביתי בת ה5 השתנתה מאוד עקב מוות פתאומי של הדודה הילדה חזרה להרטיב בלילות לא רוצה לישון בחדר רק איתי קושי רב בפרידה בבוקר יש לציין שהדודה שימשה לילדה דמות מאוד חשובה בחייה היא הייתה המטפלת של הילדה בבקרים לילדה מאוד קשה להפרד ממני ואני צריכה לחכות לחברתה הטובה כשהיא נגיעה הפרדה קלה יותר עכשיו הומלץ לי לא להפריד אותה מחברתה שמשרה עלייה ביטחון רשמתי לפני המקרה את הילדה לגן חובה אחר מהחברה שנמצא קרוב לבית ועכשיו לאור המצב הומלץ לי לא להעביר את הילדה קושי נוסף ולהפריד אותה מהחברה קושי שיכול לפגוע במצב הרגשי של הילדה אשמח לקבל עצה והאם הילדה זקוקה לטיפול תודה
 
פז שפירא  
21:36 15.02.15
הי שרית. מתי אירע המוות של הדודה? אם זהו משהו מאוד טרי הרי שהתגובה של ביתך מתאימה לסיטואציה ויש לתמוך בה ככל שניתן, לשוחח איתה על הקושי ועל רגשותיה ולאפשר לה להיפרד בדרכים שונות - למשל לכתוב זכרונות שהיו עם הדודה, לצייר לה, לכתוב מכתב פרידה וכו'. אם יש אפשרות לשמר עבורה את מקורות התמיכה כמו כברה קרובה זה נשמע לי מאוד נכון.
 
שרית
11:58 22.02.15
אני מאוד רוצה להשאיר אותה בקרבת החברה שזה נותן לה יותר ביטחון ולרשום אותה לאותו הגן הבעיה שבעירייה לא מוכנים לאפשר לי לרשום אותה לאותו גן בגלל שזה לא באיזור הרישום אני ממש אבודת עצות ולא יודעת מה לעשות אני לא רוצה שיהיה לה קושי נוסף מה אליי לעשות תודה
 
פז שפירא  
14:22 23.02.15
הי שרית,

אפשר לנסות ולהסביר בעירייה את המקרה ולבדוק אם נותנים מענה למקרים כאלה. במידה וזה לא מתאפשר בכל זאת, סמכי על כך שלביתך יש כוחות להתמודד עם הקושי, בעיקר אם יש לה סביבה תומכת ומכילה.
 
גלית סבח
21:03 17.02.15
שלום רב
בני יובל בן 3.5 נגמל בגיל שנתיים ושמונה חודשים. לאחרונה ישנה רגרסיה
והוא חזר לעשות קקי ולפי בתחתונים, בשלב הראשוני זה התבטא רק בגן (גי עירייה) ולאחרונה זה רואה גם בבית. יש לציין שחוץ מהתופעה הזאת אין שינוי בהתנהגות, אך יש לציין את העובדה שלפני כחודשיים עברנו לדירה חדשה. הגננת המליצה לי להתייעץ עם פסיכולוגית. אשמח לדעת כיצד לפעול.
אודה לתשובתך
גלית סבח
 
פז שפירא  
21:23 17.02.15
הי גלית,

ייתכן שבנך מבטא חרדה מהמעבר רק דרך הגמילה ולא בדרכים התנהגותיות אחרות. אני מציעה, במידה ותקופת הגמילה הראשונה עברה בצורה טובה, לחזור לתגובות שהיו לכם כפי שהגבתם לפספוסים בתקופה זו. כמו כן כדאי לשוחח איתו על המעבר, על הקושי שלו אך גם על היתרונות שאתם צופים למעבר. כדאי לבדוק אם חל שיפור במהלך החודשים הקרובים. במידה ולא יחול שיפור כעבור מספר חודשים כדאי להתייעץ בשנית.
שלום רב, בני בן שנתיים וחצי, מזה חצי שנה שהתנהגותו השתנתה, הוא נהיה לילד זועם ומרביץ לכל דבר.. מרביץ להורים ולילדים בגן ולגננות, זורק כיסאות בגן על ילדים ועל הגננת, מעיף את צלחת האוכל שלו ואפילו מרביץ לקירות וארונות, ממש לכל דבר. ולפני שהוא מרביץ הוא גם אומר אל תרביץ ואז מרביץ. לפני חודשיים נוספה תינוקת למשפחה אך אני לא רואה איזושהי נסיגה אצלו בגלל זה. נראה כי הוא מקבל אותה ומודע לקיומה. לרוב ההתקפים שלו קורים כשהוא לא מקבל תשומת לב ולא מקבל את מה שהוא רוצה. הבעיה היא שמתקשרים אליי מהגן כל פעם שעוברים איתו ימים קשים ושאולי כדאי ללכת לייעוץ. אני כבר נואשת ולא יודעת מה לעשות. אני כועסת עליו כשמרביץ ואז הוא כל הזמן מבקש חיבוק.. לאחרונה ממש המון פעמים מבקש ממני ומבעלי חיבוקים.
אני קוראת המון מאמרים שבהם כתוב שזה נובע מתסכול וזה נורמלי לילדים בגיל זה. אך האם בכל זאת לפנות לטיפול פסיכולוגי??
הי Liv,

ילדים בהחלט יכולים להתנהג כך מתוך תסכול. אפשר לבטא אמפטיה לתסכול אך יש גם להציב גבול ולתת אופציות חלופיות להתנהגות. כיצד הצוות מגיב להתנהגותו? האם מתנהג כך גם בבית? האם קרה משהו לפני חצי שנה שיכול היה לגרום לו לכעס/תסכול/חרדה?

אני מציעה ליזום פגישה עם צוות הגן יחד עם פסיכולוגית הגן ולהכין תוכנית פעולה - כיצד להגיב בגן ובבית כאשר מתנהג כך. במידה והמצב לא ישתפר לאחר מכן אני מציעה לגשת לאיש מקצוע לשם קבלת ייעוץ.
 
גרוש דואג
12:49 12.02.15
שלום רב,
אני בן 36 גרוש מזה מספר חודשים, ב״ה יש לי ילדה כמעט בת 4.
אני וגרושתי ביחסים קונקטים וסבירים ללא מריבות.
אנו במשומרת משותפת חצי חצי.
הילדה עוברת בין הבתים בימים קבועים יש לה 2 חדרים מסודרים בשני הבתים ותנאים זהים יחסית.
הילדה עד גיל 2.5 ראתה בית נורמלי לחלוטין עם קשר טוב אוהב ומכבד בין ההורים ומאז משהו השתבש עד לגירושים, ניתן לומר שמגיל 2.5-3.5 היא ראתה יחס לא טוב בין ההורים ולאחר מכן יציאה שלי מהבית.
מכאן לשאלות:
אני יוצא עם בחורה מזה חודשים ונראה שזה הולך לכיוון רציני,אני מעוניין להכיר בין השתיים, רק אציין שבתי מכירה אותה קצת באופן כללי אבל לא כבת זוג של אבא..
שאלותי בבקשה:
איך להכיר בינהן?
מתי כדאי ?
מה התדירות של החשיפה ?
האם אני יכול לגלות סימני חיבה לידה ומה המסר שאני מעביר לה?
איך אני מונע ממנה לראות את הקשר החדש כמודל נכון לנישואים?

רק אציין כי ב״ה נראה כי עד עכשיו היא מקבלת את המצב בשלוות נפש ונהנית איתי ועם אמה באופן שווה.

תודה רבה מראש.
 
פז שפירא  
21:45 15.02.15
הי,

כדאי להסביר בהדרגה ובאופן המתאים לביתך. אפשר לשם התחלה לומר שאתה ובת זוגך חברים ולשאול אותה מה היא חושבת על זה ואם יש לה שאלות. לדעתי לא כדאי מייד להפגין גילויי חיבה. מה שכן, אולי כדאי שתעשו שלושתיכם פעילויות כיפיות שיחברו בין השתיים.
לגבי השאלה: "איך אני מונע ממנה לראות את הקשר החדש כמודל נכון לנישואים?" - תוכל בבקשה להסביר את שאלתך?
 
גרוש דואג
15:11 16.02.15
שלום,

ראשית תודה על תגובתך.

השאלה שלי למעשה מתייחסת לסיטואציה בה הילדה רואה את אבא יוצא מבלה ומחשיב מישהי אחרת שלא אמא שלה כבת זוגו, איך אותם רגעים עלולים להשפיע עליה לרעה בתפיסתה את מוסד הנישואים.
הרי ברור שיש פה השפעה או למעשה סוג של לגיטימציה חיובית לפרק בית ולהתחיל חיים עם בן זוג אחר, הפחד שלי בבסיסו יושב על דוגמא רעה שאנו )אני ואמה) נותנים לה והשפעה רעה בבואה להקים בית ב״ה בעצמה.

ועוד שאלה שאולי תחדד גם את הקודמת, האם במקרה של חתונה שניה נכון יהיה להביא ילדה בת 5 לחתונה של אבא שלה שהוא מתחתן עם מישהי שהיא לא אמא שלה?

תודה על הכול
 
פז שפירא  
15:19 16.02.15
הי,

ביתך כבר חוותה את הגירושין וכעת היא תוכל לראות כיצד מתמודדים עימם. ייתכן שדווקא העובדה שתראה כי ניתן להתחיל מהתחלה יעצב עבורה מודל טוב. בכל אופן, הדבר המשמעותי ביותר בכל התהליך הוא שביתך תוכל לחוות הרגשה כי אינה קרועה בינך לבין גרושתך, כי יש ביניכם שיתוף פעולה וכי אתם נותנים לה הכלה לקשייה ואהבה. במידת האפשר, התייעץ עם גרושתך לגבי המסרים שתעבירו לה בנושא. במידה ותתחתן בשנית לא נראה לי סביר שביתך לא תהיה חלק מהאירוע.
 
טל
13:44 05.02.15
היי,
בני בן שנה ו-5. מספטמבר האחרון נמצא במשפחתון פרטי יחד עם עוד 7-8 ילדים, חלקם מעט גדולים ממנו וחלקם מעט קטנים.
במשפחתון פעילויות העשרה וחוגים הינם מאוד מצומצמים, רוב היום הילדים משחקים על השטיח בסלון הבית, עם אותם צעצועים.
בימים יפים יוצאים לחצר לשחק (חצר עם מתקנים), ובימים קרים יוצאים. לגימבורי סגור הנמצא בבניין.
ישנו חוג של 40 דקות בלבד אחת לשבוע, חוג מוסיקה ותנועה+חוג חיות.
לטעמי ההעשרה ןוהפעילות החברתית אינם מספקים. אין לילד גירויים מספקים, אין למידה על חברה, על סבלנות, על שיתוף פעולה עם ילדים אחרים, אכילה משותפת, קבלת שבת, שעת ריכוז בבוקר, נימוסים וכל מה שמלמדים בגן.
הילד שלי שובב וסקרן עד מאוד, כל היום חוקר בודק נוגע.
 
טל
13:48 05.02.15
הייתי רוצה להעביר אותו גן כעת, באמצע השנה, גן שייתן לו יוצר צוכן ושיספק את הסקרנות שלו ויעשיר אותו.
אני פוחדת משינוי בהעברה באמצע השנה, מגן קטן לגן עם הרבה יותר ילדים, עם גננות אחרות, סדר יום אחר.....
אשמח לדעת מהם ההשלכות לטוב ולרע, בהעברת פעוט באמצע השנה והאם הפחד שלי מוצדק.
האם כדאי או לא להעבירו?
תודה רבה
 
פז שפירא  
21:49 15.02.15
הי טל,

להערכתי בגיל של בנך הדבר המשמעותי ביותר בגן הוא יחס חם ואישי. לכן, אם את מרוצה מהיחס לא הייתי ממהרת להעבירו גן. יחד עם זאת, אם תחליטי לעשות זאת כעת באמצע השנה, ייתכן דווקא שיהיה לו ייתרון בהסתגלות - שכן בתחילת השנה הצוות צריך לקלוט ילדים רבים ואילו באמצע השנה הילדים בגן לרוב כבר הסתגלו והצוות יוכל לטפל רק בהסתגלות שלו לגן.
 
טל
14:58 16.02.15
תודה על תגובתך
היחס של הגננת והסיעת בסדר גמור, אך שוב, אני רוצה את זה וקצת מעבר.
גן עם תכנים, חוגים, העשרות, גירויים, סדר יום, חברה.....
הילד שלי זקוק לזה אני רואה.
כעת הוא אינו מקבל זאת, באמת בקושי.
יש זמן באמצע השנה המתאים ביותר להעבירו?
נניח לאחר פסח או לאחר חופשה?
תודה.
 
פז שפירא  
15:08 16.02.15
הי טל,

עדיף להעביר בתקופה בה יהיה רצף של הגעה לגן, למשל לא לפני חופשה ארוכה.
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  727  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
פסיכולוגיה ילדים   יחסים בין ילדים   פסיכולוג ילדים   הורים וילדים   גידול ילדים   ייעוץ ילדים   ייעוץ להורים   יעוץ חינוכי
RSS RSS פורום פסיכולוגיה ילדים