בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים רפואת ילדים»פורום פסיכולוגיה ילדים
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום פסיכולוגיה ילדים

פורום פסיכולוגיה ילדים עוסק בנושאים: פסיכולוגית ילדים, פסיכולוג ילדים, הורים וילדים, גידול ילדים, ייעוץ חינוכי, בעיות התנהגות אצל ילדים, בעיות חברתיות בילדים, יחסים בין אחים, בחירת גן ילדים
מנהלי פורום פסיכולוגיה ילדים:
יאיר סהר
לפרטים נוספים
פז שפירא
לפרטים נוספים
היי. אני מטפלת בתינוקת בת שנה ( מגיל תשעה חודשים) אני איתה פעם בשבוע למשך 5 שעות. בתחילה, היא הראתה סימני קושי בפרידה בבוקר מאימה אך בחודש האחרון העניין החמיר ובבוקר כשרואה איתי היא מייד בוכה. אני מאד מנסה להתקרב אלייה ולשחק איתה ולהיות אמפטית אבל קצת מיואשת.. לוקח לה המון זמן עד שהיא מתחילה לחייך ולהתעניין ואז שבוע אחרי כשאני באה חוזר חלילה. איני יודעת גם כיצד להגיב כשהיא בוכה ליד אימה, האם להרים אותה? האם לאפשר לאימה להפרד ממנה וזהו? חשוב לציין שאני מאד מאד אוהבת תינוקות ואני מאד משתדלת, בעבודות אחרות התינוק בכה כשנפרד ממני ופתאום עכשיו המצב שונה מאד.. ניסיתי לחשוב אם יש משהו לא לרוחה שאני עושה בזמן האחרון אבל איני מצליחה להבין מה.. אשמח לעזרה, תודה!
 
לימור
09:59 21.10.14
שלום, בני בן ה 9 ילד מקסים וטוב, תלמיד מצטיין בלימודים, פעיל ומקובל חברתית מאוד, היה בחוג קראטה מס שנים והחליט שלא מעוניין יותר, לבני פחדים וחששות כמעט מהכל למשל: פוחד מהחושך פוחד להיות לבד, ללכת לחבר כי יש כלבים בדרך,
כל פעם שהוא אוכל או רוצה לאכול הוא שואל אם יאכל יותר מדי הוא יקיא, כל נושא שמעלים או מדברים כשקרה משהו הוא שואל מה קרה למה, ואם הוא מעוניין לעשות משהוא הוא שואל אם יעשה מה יקרה לו, אני חוששת לפעמים להעיר כי הוא מיד שואל מה יקרה למשל: אל תשב מול מסך המחשב זמן ממושך זה לא בריא,ואז הוא שואל למה מה יקרה לי, מסרב ללכת לרופא כשלא מרגיש טוב, או רופא שיניים הוא פשוט מתחיל לבכות באופן מדאיג, לאחרונה כל בוקר הוא טוען שכואבת לו הבטן - נבדק בריאותית והכל בסדר, בכל פעם שקורה לו משהו עם חבר או בחוג או כל דבר אחר הוא פשוט מחליט שהוא לא מעוניין יותר לעשות את זה או כמו למשל בחוג.אני רוצה לציין כי יש תקשורת ושיחות איתו אך אני לא מצליחה להבין ממה הפחד והחששות... אני חוששת שזה ילך ויחמיר, לציין כי חוץ מפחד מחושך או להיות לבד שאר הדברים שציינתי הם החלו בזמן האחרון
תודה
שלום רב,
שמי נועה ובימים אלו אני מבצעת מחקר במסגרת עבודת התיזה, כחלק מלימודי התואר השני במחלקה הקלינית בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן.
מטרת המחקר הינה לבדוק כיצד טיב הקשר עם ההורים בילדות משפיע על מבנים אישיותיים בבגרות.
אודה מאוד אם תוכלו להקדיש מזמנכם לענות על השאלון המקוון והאנונימי.
כאשר יתפרסמו התוצאות, אשמח לשתף אתכם במסקנות המחקר, אשר לתפיסתי יש באפשרותם לשפוך אור על חשיבות סגנון ההורות בגיל הרך.
תרומתכם חשובה!
תודה מראש על שיתוף הפעולה,
נועה.

לשאלות והסברים ניתן לפנות ל: qthesis@gmail.com

שאלון מקוון:
https://docs.google.com/forms/d/1eCQKvaTG9XmmbrFoHoh6S6Gmhz_r2
 
לילי
07:56 20.10.14
שלום ביתי בת שנתיים ילדה נבונה ומפותחת מדברת סופרת עד 10 אומרת את ימות השבוע וצבעים מרכיבה פאזלים יש לה זיכרן מצויין
רציתי לדעת אילו משחקים היתפתחותיים מתאימים לגיל זה ואילו ספרים
אשמח להמלצות תודה
 
מיכלי
23:02 19.10.14
שלום רב ! לגבי ילדה בת 5 אשר הוריה התגרשו בהיותה בת שנה - ילדה מקסימה ביותר, מפותחת מאוד מבחינה קוגניטיבית : 1. האם העובדה כי היא נוהגת כיום לצייר בחצאים - מעבירה קו ומציירת מימינו ומשמאלו את חלקי התפוח, הלב, גוף אדם וצובעת כ"א בצבע אחר - מעידה אולי על בעיה , אם בכלל. איזו ? 2. האם יש להתייחס לפחד מפורצים. האם ניתן לספר שאין פורצים בעיר שלנו וכ' על מנת להרגיעה ? זה תקין ? האם יש "להסב" את המציאות "לעדנה" , לשקר ??? 3. האם ילדה להורים גרושים מגיל 1 זקוקה בהכרח לטיפול ולמה כדאי לשים לב ? תודה
 
מירב
13:29 01.10.14
שלום יש לי ילד בן 9 שמגיל 5 לא מעוניין להתקלח בקרבתי הוא מוכן להתקלח רק כהוא לובש תחתון או מכנס בלי קשר להיותי נוכחת במקום הצעתי לו גם לנעול את דלת המקלחת ולהתקלח ללא מכנס או תחתון אך הוא לא מעוניין.
אשמח לקבלת עזה
 
פז שפירא  
22:44 07.10.14
הי מירב,

כיצד בנך מסביר זאת? ממה הוא חושש? מדוע הוא אינו מקבל את הפיתרון שאת מציעה לו? האם הוא אמר לך? ואם לא - האם ישנה אפשרות שתבררי זאת עימו?

אנא השיבי לי כדי שאוכל להמשיך לייעץ לך.

 
מירב
09:32 15.10.14
הוא לא מוכן להסביר למה פשוט לא מעוניין לדבר על הנושא.
 
פז שפירא  
20:40 19.10.14
כדאי לחשוב ולבדוק אם ישנם עוד קשיים בבית ובגן. איך הקשר שלכם איתו באופן כללי? האם ישנן עוד התנהגויות בבית ובגן שהן בעייתיות?

ייתכן ויש מקום להתייעצות עם איש מקצוע על מנת לראות את התמונה הרחבה מעבר להתנהגות הספציפית שציינת.
הבת שלי בת 5 מסרבת לישון במועדים נורמליים. אני מקפידה על סדר יום אשר לקראת סופו היא ואחיה בן שנתיים אוכלים מתקלחים ונכנסים למיטה כבר בשעה 8 והיא נרדמת בדרך כלל בשעה 22:30 עד 23:00. תירוצים : שתיה, אוכל, לא מצליחה להירדם, שיחות עם אחיה.
הדבר מאוד מכביד ואני מתעסקת איתה שעתיים ולא מצליחה לעשות שום דבר אחר עד שהיא נרדמת. אין לי פרטיות או נחת. אני הולכת לישון מאוחר ואז שוב אותה הסאגה בבוקר: היא מסרבת להתעורר. אני מרימה אותה מהמיטה ושמה בשירותים כדי שהיא תסכים להתארגן לקראת יציאה. הדבר מתיש וגורם לי לבעיות גב.

אני מגיעה באיחור מתמיד לעבודה והדבר מפריע לי לנהל את חיי בצורה תקינה ללא סדר יום- אין לי את השעות בין 8:30 - 22:00 לעבודות בית או סתם למנוחה.


הצילו!!!!
 
פז שפירא  
14:53 19.10.14
הי דנה,

זה נשמע באמת מאוד מתיש ומעייף. ראשית, אני מציעה לנסות ולהקדים את הזמן בו מתחילים להתארגן לשינה לפחות בשעה (גם אם בהתחלה זה ייראה מוזר לך ולילדים שהם נמצאים במיטה כבר בשש או שבע). זאת על מנת שההירדמות עצמה תהיה בשעה מוקדמת יותר.

שנית, אני מציעה לקיים עם ביתך שיחה בזמן רגוע ולא כאשר מתארגנים לשינה ולהסביר לה שבזמן האחרות היא נרדמת בשעה מאוד מאוחרת. הסבירי לה שזה לא טוב בשבילה כי אז היא מאוד עייפה בבוקר ובזמן שהיא נמצאת בגן. אימרי לה שאת רוצה לעזור לה להירדם בשעה מוקדמת יותר ולכן את תאפשרי לה, לאחר שהיא נמצאת במיטה מספר מוגבל של פניות אליך/בקשות. חישבי לשם כך כמה פניות או בקשות נראה לך סביר (אני מציעה עד חמש). בלילה, סיפרי יחד איתה כל פנייה או בקשה אליך - תני לבקשה מענה והזכירי לה כמה עוד בקשות יש לה. לאחר שמסתיימות הבקשות הזכירי לה שמעתה אין יותר בקשות או פניות ואת מצפה ממנה להיות במיטה ולא לקום עוד. כעת תצטרכי לעמוד בכך ולהציב גבולות בעניין זה. אם זה קשה - תוכלי להציע לה פרס קטן בבוקר אם היא תצליח לעמוד בכך.

בהצלחה!
הבן שלי בן שנה. מאז שהיה תינוק היה ילד לא קל, תמיד היה בוכה, צורח או מנדנד לאחר זמן קצר. פעם חשבנו שזה נובע מחוסר נוחות כלשהי: גזים, רצון לישון, שיניים. עכשיו כבר נראה לי שאולי זה שעמום או פינוק או עקשנות, אבל לא מצליחה להבין לגמרי ממה זה נובע- הרי כל התינוקות שאני רואה מסביב מצליחים לשבת בשקט ולהעסיק את עצמם בין אם בעגלה, בפארק או בבית. זו הסיבה שאנחנו לא יוצאים איתו לבילויים ומחכים שההורים ישמרו עליו. אבל גם סידורים כמו סופר, דואר או קניון ממש מעיקים. אין מה לדבר על ללכת לארועים. גם טיול נעים בפארק הופך לעתים לסיוט. גם בבית הוא "נודניק" ומתקשה לשחק לבד ולהעסיק את עצמו לאורך זמן כך שלפעמים זה מגיע למצבים של בכי והיסטריה אם לא ממהרים לתת לו את מבוקשו (שבגיל הזה אנחנו לא תמיד גם יודעים מהו). זה מאוד מתיש ומייאש, במיוחד בתקופת החגים כשכל המשפחה בבית ויש הזדמנות לצאת, לטייל ולבלות ביחד.
מהי הדרך הנכונה להתמודד עם המצב? האם יש שיטה לגרום לו להיות נינוח? האם זה נכון להתעלם מהבכי כדי ללמד אותו שכך לא משיגים דברים או שבגיל הזה זה עלול להזיק?
מאוד אשמח לתגובה של פסיכולוג/ית או איש/ת מקצוע, אבל גם לעצות מאמהות שעברו דבר דומה.
 
פז שפירא  
14:42 19.10.14
הי אליס,

תינוקות נולדים עם סוגי טמפרמנט שונים. הטמפרמנט משפיע על היבטים שונים של ההתנהגות כמו רמת הפעילות, רגישות, עוצמת התגובה לגירויים, מצב הרוח, היכולת להיות קשוב ולא מוסח ועוד. הטמפרמנט חולק בספרות המקצועית לשלושה: קל, מתחמם לאט וקשה.

ייתכן והמזג של בנך הוא קשה. גם אם נראה כי כל התינוקות מסביב הינם נוחים אין זה כך והורים רבים נתקלים בקשיים שתיארת. מה שאפשר לעשות הוא להיות שם בשבילו, לתמוך, למלא אחר צרכיו ככל שניתן ועל פי הבנתכם. איני ממליצה בגיל של בנך להתעלם מהבכי כיוון שזהו גיל שמילוי הצרכים הינו משמעותי לשם קיום הקשר המיטיב ביניכם לבינו ומידת האמון שלו בכם ובעולם.

מה שכן ניתן לעשות הוא לנסות ולבדוק היכן אתם כהורים יכולים להקל על עצמכם - האם תוכלו להשיג יותר עזרה, האם ישנם דברים שאתם דורשים מעצמכם כהורים ועליהם ניתן לוותר.

בהצלחה!
 
ravit
15:34 17.10.14
ביתי בת שלוש, מאז ומתמיד היתה ילדה בעלת מזג סוער ועקשנית מאד. במיוחד בזמן האחרון, היא לא מוכנה לחלוק צעצועים, אם אחיה תפס קודם צעצוע שהיא רצתה היא תיכנס מיד להתקף זעם ואין עם מי לדבר. אני רואה אותה גם בהתנהלות מול חברים, תמיד צריכים לשחק במה שהיא רוצה, לא מוכנה להתפשר, היא לא יודעת לשתף פעולה, לשחק בתורות, לחלוק..אני מבינה שזה תפקידנו כהורים גם ללמד אותה את זה, אבל איך עושים את זה אם ישר נאטמת ומתחילה לצרוח כשמשהו לא לפי רצונותיה?
 
פז שפירא  
14:18 19.10.14
הי ravit,

אפשר ללמדה את הנושא של "תורות" על ידי כך שאתם תשחקו איתה במשחקים שמצריכים זאת. הסבירו לה מראש שזהו משחק שצריך לחכות בו בתור, שאתם יודעים שזה קשה לה אך שאתם תעזרו לה בכך. תגמלו אותה על כל יכולת שהיא מפגינה של המתנה וחלוקה. למשל, אם הצליחה להמתין יפה במשך כמה שניות החמיאו לה על כך (כלומר, לא להחמיא לה רק אם חיכתה את כל התור יפה). לפני משחק עם חברים תוכלו להציב לה מטרות קטנות, לומר לה שאתם יודעים שזה קשה לה למשל לשחק במשחק שהיא לא בחרה או לתת משחק לילד אחר, אך שאם תעשה זאת אתם תתנו לה פרס קטן. החמיאו לה גם על כל צעד קטן שתעשה בכיוון למטרה שהצבתם לה לאחר שמסתיימת היאנטראקציה עם החברים.

בהצלחה!
ההורים יודעים שהתינוקת מחבר קודם שחי בחו"ל. מתי ואיך לספר לילדה?
כדאי לספר מוקדם ככל האפשר אך בכל שלב לספר בהתאם לגילה ולרמת הבנתה.
מה גיל התינוקת כיום?
שלום

יש לי ילד בן 2.3
רציתי לשאול האם זה יכול להשפיע איכשהו על ילד בגיל הזה אם תלויה לנו בחדר שינה תמונה של אישה שעומדת עם הגב ואחוריה חשופים?
התמונה לא בעלת אופי מיני ולא גסה (האישה עומדת מול שקיעה ולא רואים יותר שום איבד מלבד האחוריים) אבל אני עדיין די מתלבטת האם זה בסדר לתלות אותה? האם זה לא יעלה שאלות?

מיה
הי מיה,

הגישה לעירום משתנה מתרבות לתרבות וממשפחה למשפחה. להערכתי, אם אתם מרגישים בנוח עם התמונה, ניתן לתלותה. במידה והתמונה תעלה שאלות מאוד מומלץ להשיב עליהן. כדאי לחשוב על כך ששאלות בנוגע לגוף האדם ולמיניות תעלינה בכל אופן בלי קשר לתמונה וכדאי לדבר ולהשיב עליהן.

בהצלחה!
 
יערה
18:15 17.10.14
יש לי 2 בנים בני 4.5 שנים ו3.5 שנים הגדול כל הזמן מציק לקטן : מכה אותו אם הוא לא מקשיב לו , צובט אותו וכו... הקטן לפעמים מנסה להחזיר לו ועל פי רוב מצליח ואז אחד מחזיר לשני עד שהקטן בוכה. אציין שהגדול מאוד מקנא בקטן כל דבר שהוא עושה הוא רוצה גם רק בגלל שהקטן לקח את זה או רצה את זה.
מה עלי לעשות האם להתערב במריבות ביניהם או לא? ואיך למגר את תופעת הקנאה הגדולה?.
 
פז שפירא  
14:01 19.10.14
הי יערה,

לא ניתן למגר את תופעת הקנאה. מה שכן - ניתן דווקא לדבר עליה ולשקף אותה. למשל לומר: אתה מקנא עכשיו כי התייחסתי לאחיך, הנה עוד מעט אני מתפנה אליך".
אני ממליצה שלא להתערב באינטראקציה בין האחים אלא אם כן יש ביניהם אלימות פיסית. במקרים אלה כדאי להפריד ביניהם ולומר להם שכרגע הם משחקים בנפרד כיוון שהם רבים.

בהצלחה!

שלום רב,
בני, בן ארבע וחמישה חודשים, פיתח הרגל עוד כשהיה פעוט לדפוק את הראש כנגד המיטה/כרית/פוף כשהוא שוכב על הבטן. זה קורה לרוב לפני השינה, או כשמתעורר, יכול לקרות גם כשעייף מאוד ונשכב על הספה, או כשבוכה, ואז כחלק מההרגעה העצמית שלו עושה זאת.
זה נראה כאילו זה משהו שנעים לו ומרגיע אותו. לא מדובר בדפיקת ראש חזקה, אבל עדיין זה יכול להמשך זמן מה (2-3 דקות, אולי פחות, לרוב נאמר לו להפסיק עם זה). היו תקופות שזה היה יותר תכוף,ותקופות שפחות, יכול גם מתוך שינה בלילה להתעורר, ולהרדים את עצמו בחזרה על ידי מס' חבטות של הראש בכרית.
מעבר לזה הילד מפותח בהתאם לגילו ברוך השם, ורבלי, חברתי, וכו'...

למי לפנות על מנת לבדוק את העניין? האם צריך לבדוק? יש רעיון מה זה בעצם ואיך זה מרגיע אותו? להניח לו או להמשיך לבקש ממנו להפסיק כשהוא מתחיל לעשות זאת?

תודה רבה ושבוע טוב!
הי יסכה,

חבטות ראש תוך כדי שינה נחשבות להפרעת שינה. כדאי להתייעץ בנושא עם רופא הילדים, לבדוק אם יש צורך בבדיקה נוספת (למשל בדיקה במעבדת שינה) או בטיפול.

בהצלחה!
שלום
בתי נושקת לגיל חמש ובני לשנתיים. מאז שנולדה הינה בעלת מזג לא קל. תמיד התעקשה, לא הקשיבה ושום דבר לא הלך בקלות איתה. היא ילדה מפונקת, חכמה, בעלת אינטילגנציה רגשית גבוהה, חברותית מאוד ומוכשרת מאוד בעיקר בתחום האמנות. לאחרונה לא מקשיבה בכלל, עצבנית מתמיד (אפילו בדברים קטנים למשל אם לא מצליחה לצייר לב על הדף כמו שהתכוונה היא צורחת "אוף", רוקעת ברגליים מעיפה את הטושים לכל עבר), מתחצפת ולא מנומסת (למשל, צועקת עלינו אם לא מקבלת מה שהיא רוצה, משתמשת הרבה במילים "לא בא לי", זועפת ועוד). היא מאיימת שתרביץ לעצמה או לנו (למשל "את רוצה שאני אתן לעצמי בוקס בבטן?" "אתם רוצים שאני אפרק אותכם?") ואף לעתים עושה זאת בפועל. יש לציין כי הזוגיות בקשיים רבים, אבל גם זה לא דבר חדש או טרי. אנו בקושי מדברים ואם כן אז רק על הילדים/בית, רבים המון (לעתים גם ליד הילדים). ניתן לראות בשבועות האחרונים כי גם בני החל לצרוח ולהרביץ. אני מרגישה שאנחנו בלופ שקשה לצאת ממנו, אני עצבנית בטירוף והיא עצבנית בטירוף וכבר לא ברור לי איך לעצור זאת. אני מותשת מהתקפי הזעם שלה. היא יכולה לבכות על משהו שעות, לבקש משהו מליון פעם למרות שאין אותו או שהחלטנו שלא לתת לה אותו וזה מעייף כל כך. הסבלנות כבר מתמוגגת ואנו צועקים ואף מענישים (לא האמנו בשיטה זו אף פעם) בכך שאנו שמים אותה לחשוב או בכך שאנו לוקחים לה דברים שהיא אוהבת למשל את הצבעים שלה או האופניים. לציין כי בעלי אינו מוכן ללכת להדרכה הורית, טיפול זוגי וכו' ואני הולכת לבדי לטיפול. האווירה בבית מתוחה, מדוכדכת, אין אוויר. מיותר לציין כמה רגשות אשם ומחשבות יש. אנא עזרתכם הדחופה.
 
פז שפירא  
13:35 19.10.14
הי דינה,

המצב נשמע מורכב ונראה שכל בני הבית סובלים ממנו. אני מציעה לך ללכת להדרכת הורים, אפילו לבדך. כדאי לבדוק עם המטפל כבר בהתחלה אם הוא יוכל לנסות ולגייס את בעלך לטיפול. בכל אופן, ייתכן מאוד ותוכלי להפיק מהדרכת הורים גם אם רק את תגיעי אליה.

בהצלחה!
 
רוית
00:30 15.10.14
שלום רב,
יש לי ילד יחיד,בן שבע וחצי בכיתה ב'. השנה מאוד קשה לו בבית הספר.
הוא ילד רגיש מאוד, סגור ועקשן. שנה שעברה הם היו 24 ילדים בכיתה, ואילו השנה 37 ילדים (בית ספר צומח). שנה שעברה הייתה לו מורה די מתירנית, ואילו השנה מורה נוקשה יותר. שנה שעברה היה לו חבר טוב, שהיה מגיע אליו פעמים רבות לאחר בית ספר, ואני יודעת שהוא היה משחק איתו הרבה בבית ספר. השנה החבר הטוב, משחק עם ילד אחר בכיתה א', שנמצא בשכנות קרובה יותר (דלת מול דלת).
בבית הספר המורה אומרת שהוא בסדר גמור, והוא משחק עם הילדים לפעמים בהפסקות כדורגל. אבל... כלום לא בסדר. כשהוא מגיע הביתה הוא "פורק" את התסכולים שלו. עצבני, לא רוצה ללכת לבית ספר, רוצה לעבור בית ספר. יש לציין שהוא ילד מאוד שקט וממושמע בבית ספר. פעם אחת סייעת בכיתה אמרה לו משהו בטון גבוה והוא פחד ממנה. כל בוקר הוא לא רוצה ללכת לבית ספר, ואומר שכואבת לו הבטן והגרון.הוא נמצא בלחץ ממשי. מה לעשות ?
אני משתדלת לתמוך בו ולגלות אמפתיה לרגשותיו. מנסה להזמין לו חברים חדשים מהכיתה, הוא לא תמיד משתף פעולה.
תודה ,
אמא אוהבת ומודאגת
 
פז שפירא  
13:31 19.10.14
הי רוית,

נשמע שאת פועלת בצורה מיטיבה - מגלה אמפטיה לקושי של בנך ומשתדלת לעזור לו מבחינה חברתית. כדאי להמשיך כך. אנו נמצאים בתחילת השנה וייתכן שהניסיונות יניבוי לבסוף פרי. את נמצאת בקשר עם המורה וזה טוב, כדאי להתייעץ איתה ולנסות לחשוב יחד כיצד היא תוכל לעזור לו במסגרת בית הספר ומה היא ממליצה לך לעשות בבית. ייתכן שתגיעו יחד למסקנות נוספות לגבי האופן שבו ניתן לעזור לבנך.

בהצלחה!
 
שירן
00:39 16.10.14
שלום,
ביתי בת ארבע החלה לפני כשלושה חודשים
לחקות בנות שגדולות ממנה ...
בהכל!!
גם מדברת כמוהן,רוצה לאכול כמוהן,רוקדת כמוהן
פשוט כמו תוכי ,אפילו מעתיקה מחברה בגן אותו ציור בדיוק
האם זה נורמלי?
עד גיל 3 היתה אסרטיבית ובוחרת בגדים לבד היום
היא אומרת לי אמא תחליטי את....
הגננת אמרה לנו להעצים אותה בבית שהיא חושבת על רעיונות
לבד..או מציירת בלי להעתיק ..עשינו זאת אבל לא עוזר כל כך!
מה עלינו לעשות? האם יחלוף לבד או לפנות למשהו?
תודה
 
פז שפירא  
13:27 19.10.14
הי שירן,

חיקוי לכשלעצמו הוא נורמאלי. נשמע שביתך בוחרת לה דמויות לחיקוי מהן היא לומדת כיצד לנהוג כבת וזה בסדר גמור.

אולם, עולה משאלתך נושא נוסף והוא הביטחון העצמי של ביתך והחשיבה העצמאית שלה. תוכלי לעזור לביתך בעניין זה על ידי כך שתבדקי איתה תחומים נוספים בהם היא תוכל לבחור - למשל מה לאכול, במה לשחק. תוכלי להתייעץ איתה ולשאול את דעתה - למשל איזו חולצה כדאי לך ללבוש. תוכלי לקחת אותה לחוג בתחום שהיא חזקה בו. תוכלי גם לתת לה לעזור ולקבל תפקידים בבית. כמו כן, בילוי זמן שלה איתך אחד על אחד יכול לחזק את הביטחון העצמי.

בהצלחה!
 
יוליה
22:39 14.10.14
שלום,

אשמח לקבל עצה. הבת שלי בת שנה וחודשיים ויש לה הרגל של משיכת שיער (של עצמה) על מנת להרגיע את עצמה. רופא הילדים טוען שזה ישתפר והיא תפסיק עם הזמן אבל בינתיים אני רואה שזה רק מחמיר. בעבר הייתה מלטפלת את הראש ועכשיו ממש מושכת את השיער (בהתחלה חלש וכאשר מגיעה לסוף השערה חזק יותר). אציין שלאחרונה התחילה למשוך גם בריסים. ייתכן והדבר קשור שנולד לה אח אבל זה היה לפני 4 חודשים. בנוסף לפני כחודש התחילה ללכת לגן. איך אפשר להתמודד עם התופעה?
 
פז שפירא  
13:22 19.10.14
הי יוליה,

תלישת השיער יכולה להיגרם ממתח וחרדה או מצורך בגרייה ובמגע. כאשר ביתך תולשת את שיערה נסי לגרום לה לעשות פעולה אחרת עם ידיה - לתת לה משחק, להפעיל אותה.
כמו כן כדאי לנסות כמה שיותר להרגיע אותה וכן לבדוק אם יש לה צורך נוסף במגע (חיבוקים, ליטופים). במידה וזה לא יעזור ותלישת השיער לא תעבור כדאי לגשת לפסיכולוג התפתחותי כדי לבחון אפשרות לטיפול.

בהצלחה!
 
רעות
22:23 16.10.14
אני ובעלי לא מסכימים על שם לתינוקת שנולדה לנו ושוקלים לתת לילדה שני שמות ושכלאחד מאיתנו יקרא לה בשם אחר.
רציתי לברר איך זה יכול להשפיע עליה מבחינת זהות.
כמו כן -מה יקרה כשתגיע לגן או מסגרת אחרת. איך ייבחרו לה את השם שם.
אני רוצה לציין שאינינו דתיים, אך אני יודעת שמנהג זה נפוץ אצל אנשים דתיים.
תודה
 
פז שפירא  
20:06 18.10.14
הי רעות,

אני לא מכירה את המנהג או מידע מחקרי/קליני בנושא. לכן, איני יכולה לומר איך הדבר ישפיע על זהותה, מה גם שישנם גורמים רבים ושונים המשפיעים על זהות האדם. אולם, לי באופן אישי זה נשמע טוב יותר לו יכולתם לקרוא לילדה בשני השמות יחד ולא שכל אחד יקרא לה בשם אחר, כיוון שזה יכול להקרין יותר אחדות ותוצר של פשרה ואיחוד דעות של שניכם.

כאמור, זוהי עצה שניתנת יותר מתוך התחושות שעולות מהכתוב ומהרעיון שהעלית ולא על סמך ידע פסיכולוגי.

בהצלחה!
 
שרון
08:37 14.10.14
שלום רב :)

יש לי תאומים בני שנתיים וחודשיים. מאז שנולד היה הבן מאוד קשור למוצץ שלו, וגם כיום הוא מאוד זקוק לו ולא מוותר עליו כמעט לרגע. בגן הוא בלי מוצץ, אך ברגע שיוצאים הביתה הוא מבקש אותו. הצלחתי לעבוד איתו על כך שהמוצץ מוגבל לבית בלבד, אך בבית הוא לא זז בלעדיו. אם הוא מוציא אותו כדי לאכול או לשתות, הוא מיד מחפש אותו. כך גם בלילה - אם הוא מתעורר ולא מוצא את המוצץ - הוא מגיע אלינו למיטה ובוכה. מאוד חרד כשאינו מוצא אותו.

אחותו התאומה, לעומת זאת, רק בחודשים האחרונים התחילה להתנהג עם המוצץ כמו אחיה, כשלפני כן נזקקה לו רק בשינת הלילה.

אני מניחה שיש כאן גם עניין של חיקוי, אך כרגע המצב הוא ששניהם לא מוכנים להיפרד לרגע מהמוצץ. לעתים אנחנו חוזרים הביתה מטיול בחוץ או מביקור אצל חברים, כיוון שהם רוצים את המוצץ, ואני מעדיפה כך מאשר לתת להם אותו גם בחוץ ואצל אנשים אחרים.

אשמח לעצה כיצד לגמול אותם בהדרגתיות מהמוצץ.
רציתי לציין ששניהם לא ינקו ואני מבינה את הצורך הרגשי שלהם, אך מאוד קשה לנו עם המרדף הבלתי פוסק אחרי המוצץ. יש לנו מספר מוצצים בבית, אך הם נקשרו למוצץ אחד או שניים ספציפיים, ואם הם אובדים לנו, יש חגיגה בבית.

תודה וחג שמח :)
שרון
 
פז שפירא  
19:26 18.10.14
הי שרון,

ייתכן שכיוון שהתחלתם בגמילה הדרגתית, ילדייך מרגישים צורך להיות עם המוצץ כל הזמן בבית. כלומר, הם יודעים שלא יהיה להם המוצץ מחוץ לבית והם "משלימים" זמן מוצץ בבית. אני מציעה לאפשר להם להיות בבית עם מוצץ כמה שירצו, אלא אם כן יש דרך מובנית שאותה הם יכולים להבין היטב להגביל את זמן המוצץ, למשל: מוצץ רק אחרי ארוחת הערב וכו'. בהמשך, תוכלו להגביל את המוצץ רק לזמן השינה ולאחר מכן להפסיק גם את זה. תוכלו להשתמש בכלים פרקטיים כדי לאבד פחות את המוצץ כמו תופסנים למוצץ.

הצורך במציצה בגיל שנתיים הוא צורך רגשי ולפעמים המוצץ מהווה מעין חפץ מעבר. אולם, גם הצורך שלכם כהורים הוא חשוב ולכן נשמע שטוב שהתחלתם בגמילה ההדרגתית. כאשר תגיעו לשלב שמפסיקים לגמרי ממוצץ תוכלי לתת להם חפץ מעבר אחר מרגיע לישון איתו בלילה כמו בובה.

בהצלחה!

בהצלחה!
בני בן 4.5 ושמתי לב שכאשר מגיע אליו חבר לשחק איתו אז מייד הוא מנסה להצחיק אותו על ידי שימוש בכל מיני מילים לא נעימות כמו: פיפי..קקי ועוד שטויות. נראה כי הוא כך מנסה ליצור שיח עם הצד השני על ידי זה שהוא מצחיק אותו. איך ניתן ללמד אותו לתקשר בדרך אחרת?
בגיל של בנך זהו הומור מקובל וייתכן מאוד שכך ילדים מדברים ביניהם בגן שלו. מעניין האם הוא מצליח להצחיק את הילד השני או שזה לא מתקבל יפה. אם זה לא מתקבל יפה אז ייתכן מאוד שבנך יבין שזה לא מתאים ויפסיק. אם התקשורת כן מצליחה הרי שזה חלק מתקשורת שאולי מעצבנת מבוגרים אך מצחיקה את הילדים, מאפשר להם ליצור קשר ותחלוף עם הזמן.

אבל בכל זאת, את יכולה לנסות ולדבר עם בנך על מה הוא יכול לעשות כשחבר מגיע. להציע לו דברים אחרים לעשות במקום לספר בדיחות - למשל להחליט על משחק שיביא או על פעילות אחרת. בכל מקרה לא נראה שכדאי לשים על כך דגש רב מידי כדי לא ליצור מצב שההתנהגות הזו דווקא תתחזק עקב מתן יתר תשומת לב אליה.

בהצלחה!
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  717  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
פסיכולוגיה ילדים   יחסים בין ילדים   פסיכולוג ילדים   הורים וילדים   גידול ילדים   ייעוץ ילדים   ייעוץ להורים   יעוץ חינוכי
RSS RSS פורום פסיכולוגיה ילדים