נרדמה לי היד! נימול בגפיים: למה זה קורה

אנחנו יושבים מול המחשב, מרותקים למסך, קוראים סטטוסים בפייסבוק, צופים בסרטונים עד ששלפוחית השתן מתחילה לדגדג או הרעב. אנחנו קמים בבת אחת מהכסא, העיניים עדיין במסך ופתאום מרגישים שאנחנו עומדים באוויר, הקרקע נשמטת מתחת לרגליים שלנו, אנחנו לא מרגישים את הרגל! אנחנו מתיישבים חזרה בכסא ומתחילים לטלטל את הרגל בטרוף עד שמרגישים שהדם שוב מתחיל לזרום אליה, רק שהתחושה הזאת שבה הדם זורם חזרה לרגל מלווה בכאב איום ונורא שדומה למיליוני נמלים קטנות שזוחלות עליה ללא רחמים. אנחנו מתפתלים בחוסר נוחות ומתפללים שהסיטו יגמר כבר. למצב הזה קורים נימול בגפיים וזה קורה לכולנו, לעיתים גם באמצע הלילה כשישנים שינה עמוקה מבלי להתהפך. למה זה קורה?

למידע נוסף בנושא נימול גפיים היכנסו לפורומים:
פורום אורטופדיה
פורום הפרעות שינה ועייפות
פורום טיפולי ורידים, דליות, מחלות כלי דם
פורום כאב
פורום כירורגית כלי דם, ורידים

בדרך כלל אנחנו מרגישים נימול בגפיים לאחר שהפעלנו במודע או שלא במודע לחץ חזק על גפה מסוימת כמו ישיבה ממושכת תוך כדי הישענות על רגל אחת, שינה ממושכת על הזרוע או הנחת הזרוע מעל הראש תוך כדי שינה על הגב. במצבים כאלה נוצר ניתוק בתקשורת בין המוח לאותה גפה. הלחץ שמופעל על הזרוע או הרגל לוחץ על העצבים בגפה עד כדי כך שהם לא יכולים לשדר אותות אלקטרוכימים כראוי למוח ובמקומם משדרים אותות לא סדירים או "מבולבלים", וכך המידע מהגפה אינו מועבר למוח וחזרה מהמוח אל הגפה. כשהמוח אינו קולט את האותות המועברים מהגפה אנחנו מאבדים תחושה באותה הגפה והיא בעצם כאילו אינה "שייכת" לגוף שלנו.

מלבד הנתק בתקשורת בין העצבים למוח, נפגעת גם זרימת הדם לאותה גפה לחוצה וזאת בשל הלחץ שמופעל על העורקים שמזרימים אליה דם בגלל ישיבה ממושכת או שכיבה על הגפה. העורק החסום אינו מצליח להזרים מספיק דם אל הגפה כדי להעניק לה חיוניות ויכולת לתפקד כראוי.


כשהגפה "נרדמת" בשל ניתוק האותות מהעצבים למוח וחסימת זרימת הדם הגפה מאבדת תחושה. המוח שנותר מבולבל לרגע בגלל ניתוק הקשר עם הגפה שולח לה אותות להתחיל לעקצץ. תחושת העקצוץ נועדה להזכיר לגוף לשנות את תנוחת הישיבה או להתעורר משינה כדי להשיב את זרימת הדם לגפה ולחדש את מעבר האותות בין העצבים למוח.

ברגע שאנחנו משנים תנוחה, האותות מהעצבים למוח חוזרים לזרום כראוי, העורקים נפתחים מחדש וזרימת הדם מתחדשת. אבל סוף טוב לא הכל טוב. בזה לא מסתיימת תחושת הנימול והחיים לא שבים למסלולם כל כך מהר, כי בשלב הזה מגיע הכאב. לעצבים המתעוררים משנתם לוקח כמה רגעים להבין שהחופשה נגמרה והם צריכים לשוב ולשדר מידע למוח, והדם שחוזר לזרום בכלי הדם, מחמירים את תחושת העקצוץ שחשנו קודם והופכים אותה לכאב בלתי נסבל שדומה למיליוני נמלים קטנות שמטפסות על הגפה או למיליוני סיכות ומחטים שמישהו נועץ בנו.

לפעמים אנחנו מתעוררים בלילה בבהלה ולא מרגישים לחלוטין יד או רגל. תחושת הבהלה גורמת לנו להתחיל לשפשף את הרגל ולנער אותה בפראות כדי להשיב אותה לחיים אבל לא קורה כלום. הרגל לא מתעוררת. בשלב הזה הבהלה הופכת לחרדה של ממש ואנחנו לא מבינים מה קורה ולמה אין תחושה בגפה עד שלאט לאט אנחנו מתחילים להרגיש את המחטים והנמלים משתלטים על הגפה שלנו. הסיבה שלפעמים לוקח זמן עד שהגפה מתעוררת היא שבמקומות מסוימים בגוף, לתאי העצב יש "בידוד" עבה יותר סביבם ולכן לוקח להם יותר זמן להתחיל להעביר אותות למוח. אבל בסופו של דבר כל סיבי העצב יחזרו לשדר את האותות באופן תקין, הדם ישוב לזרום והגפה תחזור לתפקוד מלא.

לכתבות נוספות בנושא מחלות וטיפולים:
באילו מוצרים צריך אדם עם סוכרת להצטייד?
סוכרת: גילוי מוקדם מציל חיים
פטרת ציפורניים: תסמינים, אבחון וטיפול
עד כמה אלים סרטן השד שיש לך?
בהיר יותר מחיוורון: מה מאפיין לבקנות?

נימול בגפיים שמתרחש מספר דקות אינו יכול לגרום נזק רציני מלבד תחושת העקצוץ הכואבת שלאחר מכן, אבל כשמופעל לחץ למשך תקופה ארוכה על איזור מסוים בגוף, זרימת הדם לאותו איזור נפגעת קשות מה שיכול להוביל לנמק או לפגיעה חמורה בגפה. לכן למעשה הצוות הרפואי בבתי חולים או במוסדות שיקומיים מקפידים כל הזמן להזיז חולים שמרותקים למיטתם לתקופות ארוכות, לבצע בהם עיסויים ופיזיותרפיה וזאת כדי שלא יתפתחו בגופם פצעי לחץ או יפתחו נמק בגופם.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר